בתשובה לג. שמעון, 27/08/01 9:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הסכת ולמד: אלטלנה הפליגה באישור מלא של ההגנה. נחתמו חוזים מוקדמים בין בגין ובן-גוריון. עם עגינתה של הספינה בארץ, דרש בן גוריון להעביר את כל הנשק לרשות ההגנה, על מנת לסייע במיגון היישובים. בגין, שהיה על הספינה, ראה בהגנה על ירושלים ערך חשוב יותר, והציע להעביר 80% מהנשק להגנה של מנת שיגנו על היישובים במלחמת העצמאות, ו-20% ממנו לאצ"ל להגנה על ירושלים. בן גוריון, בהתקף כוחניות בלתי-מוסבר, החליט בניגוד לכל ההסכמים (החתומים!) ש80% זה לא מספיק לו, והורה לקצין המבצעים שלו (יגאל ידין) לפתוח באש על האוניה, ובגין בתוכה. 16 איש נהרגו בהתקפה ההיא, אשר לכל אורכה הורה בגין במפורש לא להשיב אש: לא תהיה שפיכות דמים בין אחים! בהיסטוריה חשוב הדיוק. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אופס. אני לא בטוח אם קצין המבצעים היה יגאל ידין או יצחק רבין...אבל זה לא רלוונטי לדיון, אז נשתדל להחליק את זה, טוב? :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה אכן יצחק רבין, אבל זה באמת לא חשוב. מהעובדות ההיסטוריות אפשר לעתים קרובות להפיק לקחים שונים. בהודעתי הראשונה ציינתי מה הלקח שנראה לי שאתה מפיק, ומה לדעתי הלקח שראוי להפיק. אין בדעתי לנסות לשכנע אותך להחליף את עורך או את חברבורותיך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, ואילו בהודעתי הסברתי לך מדוע אני חושב שהלקח שאתה מפיק שגוי - האצ"ל והלח"י פורקו עם הקמת המדינה והצטרפו לצבא ההגנה לישראל, חוץ מאשר בירושלים. לכן, אין ממש בטענה שהם לא הפנימו את עזיבת הבריטים והקמת המדינה. אם תרצה, תוכל לפנות לאתר האצ"ל: בכל אופן, גם אם אין ביכולתך "להפוך את עורי" ואין ביכולתי לשנות את דעתך, שמחתי לערוך את הדיון הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק האצ"ל והלח"י פורקו אלא גם הפלמ"ח פורק ואנשיו התקוממו על כך במשך שנים רבות. העקרון שבשמו פורקו כל הקבוצות החמושות היה קרוי בפי בן גוריון "ממלכתיות",והכוונה פחות או יותר למדינת חוק מסודרת. העקרון הזה לא היה מובן מאליו לקבוצות שונות שנטלו חלק בהקמת המדינה. בעניין זה ברצוני לספר לך סיפור מבית אבי ז"ל שכפי שציינתי היה איש לח"י. עם פרוק הלח"י נלחם בגדוד 89 בפיקודו של משה דיין, אחרי כן נעשה מהנדס בחברת חשמל, והנה לפניך אזרח מן השורה במדינתו הממלכתית של בן גוריון. אבל מתחת לפני השטח עדיין המשיכה ככל הנראה לפעם בו מה שאכנה כאן לצורך הדיון "רוח אלטלנה", אותה רוח שאינה מכירה לגמרי בעקרון הממלכתיות. זכור לי, שכאשר הייתי בן שבע לערך, זמן מה לאחר "מלחמת סיני" (מבצע קדש), נהג אבי לצאת בימי שלישי בערב לרחוב דיזנגוף בתל אביב כדי להשיג את הגליון הטרי של השבועון "העולם הזה" בעריכת אורי אבנרי. אבנרי באותה עת לא היה מפורסם כשמאלן אלא כמי שנלחם במה שכינה "מנגנון החושך" של בן גוריון, אותו מנגנון שניסה להשליט בדרכים שונות, לא תמיד כשרות, את תפיסת הממלכתיות, ודיכא קבוצות שונות, ובהן גם התארגנויות ומרי של פועלים. לא הכול התנהל באורח דמוקרטי בשנות החמישים. מערכת העיתון של אבנרי חובלה לעתים, וגם עלתה פעם באופן מסתורי בלהבות. הטיול הזה לדיזנגוף היה בשבילי הזדמנות לצאת מהבית בערב, ואני זוכר היטב כיצד היה אבי מעלעל בלהיטות בשבועון תוך כדי הליכה וממלמל "צריכים כבר לקום ולעשות משהו, צריך לעשות סדר במדינה". דומני שהוא ראה את עצמו נמנה עם משליטי הסדר העתידיים, קבוצה של כמה חבר'ה נועזים עם תתי מקלעים ורימונים, שמבינים עניין ויודעים בדיוק מה טוב למולדת. עדות עקיפה לכך מצאתי במקרה יום אחד בארון שולחן הכתיבה שלו. הוא החזיק שם אקדח וכדורים (כפי שסיפרתי במאמרי "כל חיי למכירה"). בעקבות התקרית הזו דרשה ממנו אמי "להפסיק את השטויות האלה על מרד" ולמסור את האקדח. איני יודע למי הוא נמסר, אבל הוא נעלם מהבית (חיפשתי אותו בכל פינה) ולא ראיתיו עוד. עם השנים דומה היה שאבי ירד מכל הרעיונות האלה, אולם בכל זאת "רוח אלטלנה" לא כבתה אצלו לגמרי. בראשית שנות השמונים הוא עשה מעשה נדיר מבחינתו והלך לאסיפת בחירות של הליכוד בחיפה שהדובר בה היה יצחק שמיר. אבי לא הלך לשמוע מלל בחירות כי אם לתפוס שיחה רצינית עם שמיר, שהיה מפקדו בלח"י לשעבר. איני יודע על מה בדיוק הוא דיבר עם שמיר, אולם ככל הנראה הציע לו משהו בסגנון של "הגיע הזמן לעשות סדר במדינה". כנראה ששמיר לא בדיוק שיתף פעולה, שכן אבי חזר מאוכזב מהפגישה הזו, ומאותו יום ואילך כינה את שמיר בבוז "השמאלני הזה", גם כשהלה היה במשך שנים ראש הממשלה מטעם הליכוד. אבי ז"ל לא היה טיפוס תמהוני כי אם אדם רציני שעבד רוב ימיו במתקנים בעלי הסיווג הבטחוני הגבוה ביותר, אבל פיעמה בו אותה רוח שספג בנעוריו בימי קום המדינה, התחושה שיש חבר'ה שבאמת נאמנים למולדת, קבוצה נבחרת של אלה שיודעים מה טוב למדינה באמת. זו אותה "רוח אלטלנה" שנוגדת את "עקרון הממלכתיות". לכן פרשת אלטלנה חשובה כל כך בהיסטוריה של מדינת ישראל. על דבר אחד לפחות לדעתי אין להתווכח בפרשה זו: זה היה הרגע המכריע בתולדות המדינה שבו ניצח עקרון הממלכתיות. גם בן גוריון וגם בגין נאלצו לקבל הכרעה קשה ביותר - בן גוריון, לירות על אלטלנה, ובגין, להבליג. ומשעה שלא פרצה מלחמת אחים בעקבות הטבעת הספינה, החלה ההפנמה האיטית של עקרון הממלכתיות. ועדיין, כפי שכולנו יודעים, לא הופנם עקרון זה עד תום בקרב כל אזרחי המדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור בנו של איש לח"י לשעבר, האם ידוע לך (והאם אתה חושב שהיית אמור לדעת) על כך שאנשי לח"י היו רוצחים נשים יהודיות שיצאו עם חיילים בריטים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין מדוע נושא שיעורי ההיסטוריה בבתיה"ס מטריד אותך כל כך. אתה באמת סבור שהנער השמאלני הממוצע, התומך בפינוי ההתנחלויות ומתנגד לחיסולים, יאמר לעצמו לאחר שיעור היסטוריה "מתוקן", "המממ, בן-גוריון, סמל מחנה השמאל לדורותיו, ירה ללא סיבה בימנים חפים מפשע... יאללה, להפציץ את ערפאת!!!!11!"? מי מתייחס בכלל לשיעורים האלה? יושבים 50 דקות בכיתה ומשננים חומר לבגרות, ואז יוצאים להפסקה ומדברים על בריטני ספירס. אני תומך, כמובן, בלימוד היסטוריה נכונה ומתנגד למגמתיות ולסילוף העובדות, אבל מייחס לכל העניין חשיבות אפסית; לבטח אני סבור שהגזמת עם ה"הנה עוד דוגמא לחינוך שמאלני קלוקל" שזרקת למעלה. זה שאני שמאלני לא אומר שאני תומך בכל מעשי אנשי השמאל במילניום האחרון, כך שגם אם תוכיח לי שהשמאלנים נפגשו עם היטלר ורקמו עימו תוכניות, עדיין אהיה סבור שיש לפנות את ההתנחלויות, ויפה שעה אחת קודם! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד דוגמא לזלזול המובהק שיש לאנשים כלפי הנוער... אומנם, אני מודה, רוב הנוער כיום די שטחי ובור בעינייני מדינה והיסטוריה, ואף לא אכפת לא כל כך מעיניינים אלו, אך בתור נער בעצמי, עלי לומר לך שממש לא אהבתי את הערתך כלפי, אישית ספגתי רבות מלימודי לבגרות בהיסטוריה, היא באופן מסוים אף שינתה את חיי, ואת אמונותיי (לטובה, יש לציין) לימודים אלו הבהירו לי עובדות חשובות על אופן הקמת המדינה, ועל מהלכם של היהודים בהיסטוריה, ועזרו לי לגבש עת עמדתי הפוליטית כיום... אומנם לרוב הנוער דבר כזה לא קורה, אך אפילו אם החומר בהיסטוריה ישפיע על אחוז בודד מהנוער, גם זה חשוב ! ואם היו מלמדים בהיסטוריה דבר דמיוני כמו פגישת שמאלנים עם היטלר, היית, לאחר מספר שנים, רואה כיצד הימין לפתע עולה בבחירות. ומי בכלל אוהב את בריטני ספירס ? אם כבר לתעב אותה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי זלזול כלפי הנוער; הנוער -לא- שטחי ובור, לדעתי; אמרתי בסך הכל שאת דעותיו הפוליטיות הוא מגבש בעזרת גורמים רבים, כששיעורי היסטוריה נמצאים בתחתית הרשימה, כפי שגם אתה אמרת, בעצם. באשר להערתך השניה, נו, איך הימין מצליח לעלות לשלטון מדי פעם אם שיעורי ההיסטוריה כל כך מגמתיים ונוטים שמאלה, כפי שהראה/טען מר ליאור? כנראה שהשפעתם זניחה, במיוחד לאור ריבוי החדשות והארועים במדינתנו הקטנה. ואמרתי -לדבר- על בריטני ספירס; התכוונתי למילות גנאי, כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדה שהימין עולה לשלטון אינה סותרת את העובדה ששיעורי ההיסטוריה נוטים שמאלה... אך לדעתי, אם המפגש הדימיוני היטלר-שמאל היה נלמד (כלומר אם שיעורי ההיסטוריה היו נוטים חזק ימינה), היינו פתאום שמים לב שהימין נבחר כל פעם, וזוכה לאחוזי תמיכה גדולים יותר מהעם... דרך אגב, אני דווקא חונכתי ע"י חינוך נוטה ימינה, מכיוון שהמורה להיסטוריה ואזרחות שלי הינו ימני-דתי, עם השקפות פוליטיות מובהקות, לכן הא ידע להעמיד דברים בפרופורציה בשבילנו (או שמא לא בפרופורציה ?)... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ניסוח אובייקטיבי עובדתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |