בתשובה לראובן, 26/09/05 11:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש לי התנגדות לכל סוג של אשפוז בכפייה. אם אדם "פסיכוטי" מציק לשכניו, אפשר לטפל בו כמו כל אדם אחר שמציק לשכניו (להעמיד אותו לדין על הטרדה, למשל). אם אדם מורשע בעבירה כלשהי וטוען להגנתו שהוא (/היה) "פסיכוטי", כמובן אין לי התנגדות שבית המשפט יחליט לאשפז אותו במקום לכלוא אותו. המצב כיום הוא שאנשים המוגדרים "פסיכוטיים" נכלאים במוסדות פסיכיאטריים (ושם, על פי הטענות, נכפים עליהם "טיפולים" אגרסיביים להפליא) *מבלי שהם נאשמים בדבר* וכמובן מבלי שתינתן להם אפשרות להוכיח את חפותם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אדם שאושפז בכפייה יכול להגיש ערעור, ואז הוא עומד בפני ועדה פסיכיאטרית שיש בה שני פסיכיאטרים ומשפטן (והיום אאל"ט הוא מיוצג על ידי הסנגוריה הציבורית בועדה). למה "טיפולים" ו"פסיכוטיים" זוכים במרכאות? ומניין לך שהטיפולים הם אגרסיביים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להגיש ערעור על מה?? הרי הטענה שלי לא מוסבת על ליקויים פרוצדורליים בהליך של "אשפוז" בכפייה. הטענה שלי היא שכל ההליך הוא הליך של כליאת אדם ללא אישום, וממילא ללא אפשרות להתגונן. זה הרבה יותר גרוע מהליך של מעצר מינהלי (שגם עליו יש לי ביקורת חריפה): כאן אין ביקורת שיפוטית מובנית, ההליך נחשב הליך שגרתי ולא חלק מ"תקנות שעת חירום" (תמידיות כמובן), וכבונוס מוסיפים "טיפולים" כפויים. "טיפולים", "פסיכוטיים", "מחלת נפש", "אשפוז" וכיו"ב מוצבים במרכאות כי אני רוצה שהדיון יתנהל מתוך העמדת התקפות של הביטויים הללו בסימן שאלה. אני לא יודע שה"טיפולים" הם אגרסיביים. שמעתי טענות על כך (כאמור בהודעה הקודמת). טענות על סימום, מכות חשמל ואיזוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכמה אנשים שיצא לי להכיר, שהיו מאושפזים תקופות מסוימות, נשמע שחלק מהטיפולים הם אגרסיביים ביותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלא חלק מהעניין הוא שמי שמגיע למצב של אשפוז בכפיה נמצא ממילא במצב נפשי קשה - אבל ייתכן שרמת הסיכון שלו לעצמו או לסביבה אינה גבוהה כפי שנראה למי שמבקש לאשפזו בכפיה. אולי יש מקום למוסד דומה לסניגוריה הציבורית, שלפיו כל החלטה על אשפוז כפוי תצטרך להיעשות בהליך מסודר: דיון בוועדה רפואית שבה יהיה פסיכיאטר שתפקידו להגן על חירותו של החולה-לכאורה? אולי זה יחייב תקציב לעוד תקן, אבל גם החירות חשובה. מלבד זאת, האם מתפרסמת סטטיסטיקה על אחוז הטעויות בהחלטותיו של הפסיכיאטר הציבורי? (למשל, אנשים שאושפזו להסתכלות ושוחררו במהירות?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה מציע הוא הליך מסורבל מאוד. כיום כל אדם שמאושפז בכפייה נהנה משירותי הסנגוריה הציבורית כך או כך, ויש לו אפשרות לבקש ועדה פסיכיאטרית שמתכנסת תוך זמן קצר יחסית, ושבה הוא מקבל ייצוג. אגב - מיהם אותם אנשים שרוצים להגביל את חרותו, לדעתך. יש תחושה חוזרת ונשנית מתוך ההודעות שפסיכיאטרים רוצים להגביל את חירותם של אנשים. המצב בפועל הוא שפסיכיאטרים ממש לא ששים לאשפז אנשים, וודאי לא בכפייה. שברוב המקרים תהיה העדפה להביא אדם בפני ועדה או להחתימו על אשפוז מרצון ולא לאשפזו בהוראה. אבל לעתים אין ברירה, ואלה אכן המצבים שהוגדרו בחוק. ה"אין ברירה" היא תולדה של החלטה מוסרית שלנו כחברה. יכולנו גם להחליט לשים אותם בכלא או לתת להם להתאבד. זו כמובן לא החלטה של הפסיכיאטר, אלא החלטה של המדינה. לגבי שאלתך האחרונה - אנשים המאושפזים להסתכלות מאושפזים על ידי שופט ולא על ידי פסיכיאטר (ופעמים רבות לבקשת עורך דינם שטוען לחוסר שפיות). כך שאם נעשתה טעות במקרה זה היא לא של הפסיכיאטר המחוזי. הפסיכיאטר במקרה זה יכתוב את חוות דעתו שאותה השופט יכול לקבל או לא לקבל. אני מניחה שכוונתך היתה האם יש מקרים שבהם אנשים אושפזו ב*הוראת* אשפוז ושוחררו מיד על ידי וועדה. (ואז האשפוז הוא לא להסתכלות אלא לצורך טיפול). נזכיר שאשפוז על בהוראה מוגבל לשבוע ולהארכה של שבוע נוסף, ואחר כך בכל מקרה החולה, אם לא שוחרר או חתם על הסכמה מרצון, יופיע בפני ועדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראוי היה לטעמי שגב' וישנה תציין כאן מראש את עובדת היותה פסיכיאטרית מקצועית, לשם עצם השקיפות בדיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולם יודעים, בכל אופן כל הותיקים כאן שמכירים את טלי ואת פרטי חייה המרכזיים. באותה מידה יכולת להגיד שבנימין נתניהו צריך לציין שהוא פוליטיקאי במקצועו ומכהן בתקופה זו כראש הממשלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דר' וישנה בשבילך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |