 |
|
 |
||
|
||||
 |
תמהני מה עוללה לך אגדה יפה זו שקיפדת את ראשה: יומא חד הוה קא סחי ר' יוחנן בירדנא חזייה ריש לקיש ושוור לירדנא אבתריה אמר ליה חילך לאורייתא אמר ליה שופרך לנשי א"ל אי הדרת בך יהיבנא לך אחותי דשפירא מינאי קביל עליה בעי למיהדר לאתויי מאניה ולא מצי הדר אקרייה ואתנייה ושוייה גברא רבא. יומא חד הוו מפלגי בי מדרשא הסייף והסכין והפגיון והרומח... והלא בלי זה כל הסיפור אינו מובן. אמנם אתה יכול להתלות בגדולים כביאליק ורבניצקי שהביאו אף הם את האגדה כשהיא מפוצלת, אלא כנראה שהם לא עמדו על פישרה. ועוד תמה אני אם דורש אתה אותה לשבחם או לגנותם של גיבוריה, ומה פירוש "מגיע להם"? מכל מקום אף מעלותיהם של שני חכמים אלה מרובות. ואם היה רבן יוחנן בן זכאי מצוין במידותיו, היה רבי יוחנן מצוין באהבתו הגדולה לתורה. וכן היה רבי יוחנן מפורסם ביופיו הרב. "האי מאן דבעי מחזי שופריה דרבי יוחנן נייתי כסא דכספא מבי סלקי ונמלייה פרצידיא דרומנא סומקא ונהדר ליה כלילא דוורדא סומקא לפומיה ונותביה בין שמשא לטולא ההוא זהרורי מעין שופריה דר' יוחנן איני" (מקור: שם) תרגום:"הרוצה לראות יפיו של רבי יוחנן, יביא כוס של כסף צרוף וימלאנו גרעינים של רימון אדום, ויעטר כליל של ורד (=זר ורדים) אדום על פיו, ויניחנו בין חמה לצל - ואותו זוהר מעין יפיו של ר' יוחנן הוא". איזה תיאור. איזה יופי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בכלל, מי אני! ובכל זאת. כבר מהציטוטים שלמעלה – האלמנה שמתחננת על בעלה (לקיש) ועל אלמנותה היא אחותו, על פי הכתוב, "יהיבנא לך אחותי". לא פלא שאחרי זה היא מגרשת את בנה היתום מפניו, שלא יעשה לו כפי שעשה לאביו. אם היא ככה מי אנחנו? כשתלמידו רוצה לנחם ולעזור הוא נוזף בו. זה צריך להספיק לנו, אבל הוא מוסיף: "אני צריך אותך כדי לדעת שדברי יפים" עוד לפני שנולד, הופכו בורא עולם ליתום, "פשוטו" - אביו מת לאחר עיבורה של אימו, ואימו מתה בלידתו. ריש לקיש, גם הוא. כמובן מודה ועוזב, אבל כמה הרג אחרי שחזר בתשובה? איך הוא עונה ליוחנן בתשובה לעלבון? "כשודד, הייתי רב ועכשיו אני רב. מה הועלתה לי". מדוע טורחת הגמרא לצטט אותו מדבר בשבח עצמו? איך הוא מתייחס לברי פלוגתה שרואים בו טרחן, לא טרחן לטובת הטיעונים אלא נגד הטוענים. עליו אומר יוחנן "זו הצרה". מדוע לא רוצים להתחתן עם בנותיו? גם היופי וגם הכישרון הם חלבונים מולדים. אני צריך לתת להם שכר על כך? להפך, מי שקיבל יופי וחוכמה בלידתו, הוא החייב לי, שלא קיבלתי כלום. "הנפש", ההיא מהדיון הפסיכופיסי של הדורש, אוהב הבריות, ישעיהו ליבוביץ, עליה מקבלים זכויות. לגנותם! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני הייתי בטוח ש*הכל* זה חלבונים מולדים ואין דבר כזה נפש. עכשיו ערערת לי את הביטחון. וגם איני בטוח מי "נענש" יותר, ר' יוחנן שנולד יתום, או שמא ר' ישעיה שקבר שנים מבניו בחייו. אין צדק בעולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |