 |
|
 |
||
|
||||
 |
נו באמת, עם כל הביקורת שיש לי על היחס שלו זוכים גם הערבים אזרחי ישראל, ובוודאי אותם ערבים שנתונים לחסדי משטר הכיבוש הישראלי כבר כמעט 35 שנה, יש צורך במידה גדולה של היתממות (במקרה הטוב), בכדי לטעון שלו המצב היה הפוך, היו גם היחסים מתהפכים באופן סימטרי. ברור שבמצב היחסים הנוכחי בין שני העמים, במקרה שיהודי ישראל יהיו נתונים לחסדי ערביי פלסטין, "החזרה באותה מטבע" תהיה פרביליגיה, שהם לא יעיזו אפילו לחלום עליה. אין ספק שהפיתרון לטווח הקרוב והבינוני הוא הפרדה (רצוי בהסכם) בין שני העמים. בעוד מאה או מאתיים שנה, אם וכאשר באמת נוכל לעשות כאן השוואות "מלומדות" למצב בבלגיה למשל, ולהוריד את הגרשים מהמילה מלומדות, יהיה ניתן לחשוב על פתרונות יצרתיים אחרים. כמובן, שמותר לכל אחד לכתוב כל מה שהוא רוצה (כמובן במסגרת המגבלות הידועות). קחי רק בחשבון, שמעצם העובדה שאת לא יהודייה, לא חייה כאן, ולא רואה כאן את עתידך, הערותיך (בהקשר הנוכחי) תמיד - ובאופן שלפחות בחלקו הוא מוצדק וטבעי - יקראו/ישמעו אחרת. לטוב ולרע. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ובמיוחד, בכתב-עת המתיימר להרחיב אופקיו מעבר לשמונה אנשי ימין שני שמאלנים, ומספר חובבי מדע בדיוני. הערותי ייקראו ויגרמו לאנשים לחשוב. יסכימו או לא יסכימו, חשיבה היא דבר חיובי. ושיהיה לכולכם לילה טוב ושליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מתיימרת להגיד כאן משהו מנוגד למה שאני כתבתי, בהקשר הזה, או שפשוט היה נורא דחוף לך להכניס עוד איזו הערה חינוכית/צדקנית/מתנשאת, סטיל "חשיבה היא דבר חיובי"? (בכל מקרה, אני בטוח שקוראי "כתב העת המתיימר" מודים לך על הערתך המחכימה). ולמקרה שפספסת הנה שוב הערתי בענין: "הערותיך (בהקשר הנוכחי) תמיד... יקראו/ישמעו אחרת. *לטוב ולרע*". (ההדגשה אינה במקור). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי את דבריך כאיום: אם את מתעקשת לכתוב כאן, הערותיך (בהקשר הנוכחי תמיד יקראו/יישמעו אחרת. לטוב ולרע. החלק המאיים הוא *לרע*, כמובן. ואני מכוונת את כתיבתי דווקא ל"אחרת". אני אחרת, ואני שמחה להיות מי שאני. ניסיתי במכתבי להסכים איתך ולומר שלא רע לי להיקרא/להישמע אחרת. ובעניין "כתב העת המתיימר להיות", וגו': נדמה לי שמתנהל דיון בשאלה "האם אופקיו של האייל רחבים יותר" תחת כותרת אחרת. לכך התכוונתי. לא התכוונתי לרמז שהאייל הוא יומרני אלא שהוא מתיימר להיות רחב אופקים ולדעתי, אני מסייעת בכך... ...אם גם האופק שלי נמצא מעבר לאופק הרצוי לחלק מהקוראים והכותבים. אני מקווה שהפעם הבהרתי את עמדתי יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היה ולו צל של איום בדבריי, ואני מצטער אם כך הם נשמעו לך. לטוב - פרספקטיבה אחרת, נקודת מבט שונה ומחדשת, ''דברים שרואים משם לא רואים מכאן''. לרע - יש הבדל גדול ומשמעותי בין מצב שבו אני, בתור יהודי וישראלי, שחיי כאן ורואה כאן את עתידו, קורא ל''מדינת כל אזרחיה'' או לכל פיתרון אפשרי אחר, לבין מצב שבו את קוראת לאותו פיתרון ממש. התכוונתי להציע שתקחי את ההבדל הזה בחשבון, במיוחד מבחינת הטון (וצורת הניסוח) של דבריך, ולא מבחינת תוכנם. במיוחד אם, כפי שציינת בחלק מהודעותיך, את מעוניינת להשפיע באמצעות דבריך על דעתם של חלק מאזרחי ישראל, ואת לא סתם מעוניינת ביצירת ''פרובוקציות''. (שלכשעצמן יכולות לעיתים להיות כלי מועיל ומפרה בדיון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכאן לא הבנתי את ההבדל בין הפרובוקציות שאתה מייחס לי לבין השפעה באמצעות המחשבה שנגרמת עקב פרובוקציות אלה. אני מאמינה שהמצב הנוכחי של ישראל ופלשתין מתנדנד על פי תהום. אני מאמינה שהסיבה לכך היא עיוורון מרצון של השותפים לבעייה. ואכפת לי מכך, משום שכמה אנשים שאני אוהבת תקועים שם. תוכל, אם תרצהף לראות זאת כך – אני רואה את עתידך בסכנה ומנסה לאותת לך: "וואלה - תראה! תהום!" אך רמת העיוורון היא כזו שהתגובה לדברי היא זעם המופנה כלפי. הואשמתי (אפילו אם אצטמצם לכדי תמצות התגובה שקיבלתי מעל דפי האייל) באנטישמיות, עליונות מוסרית, התיימרות לדעת הכל, גסות לב כלפי סבל, חמיסת קרקעות מתושבי מולדתי... ...עוד לא האשימו אותי ברצח ארלוזורוב, אבל אני בטוחה שמישהו ימצא את הקישור... ...מתישהו. עוצמת הזעם שבתגובה אמורה לאותת לחשים אותה שנגעתי כאן משהו מעבר להתכתבות עם דינה. אני משתדלת (ככל שאני יכולה) להימנע מגלישה לפסים אישיים. אני משתדלת להצטמצם לכדי דיון ברעיונות ובאירועים. ואולם, שוב ושוב אני מבקשת להציג "אישור לדון בנושא"... ...האם זה קביל עליך? ואני מודה לך, בכל מקרה, על ההסבר. אכן, כוונתי היתה להוסיף פרספקטיבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יחסתי לך בהכרח ''פרובוקציות''. פרובוקציות יכולות לעורר וויכוח, ויכולות לסחוף אותו לכיוונים של דיון על ''המובן מאיליו'', אבל מעצם טיבן הן יוצרות בעיקר אנטגוניזם אצל המגיבים, והסיכוי שבסופו של הדיון ישתכנעו אלו שהופעלו ע''י הפרובקציה, הוא לדעתי קטן. כמובן שבכל מקרה הסיכוי שבעקבות הדיונים כאן ישנו אנשים את דעתם מן הקצה לקצה, הוא מזערי. ה''מאבק'' העיקרי כאן לדעתי, הוא על חידוד דגשים וניואנסים. לא קביל בעיני שבכל פעם מחדש תדרשי ''להציג אישור'' (אני מקווה שהבנתי נכון את משפטך העוסק בכך). את כן צריכה לקחת בחשבון שמעצם העובדה שאת במצב אחר ממצב ברירת המחדל של יתר המגיבים באייל, גם הערותייך (במיוחד עבור קוראים שלא מכירים את ה''ביוגרפיה'' שלך) יקראו בעין אחרת. לא יותר טובה, או פחות טובה - אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס, טעות כתיב. בכל פעם אני *מתבקשת* להציג אישור... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |