בתשובה להאייל האלמוני, 03/09/05 13:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שיוויון לא מדוייק=סיסמא בלי הסבר=תגובה לא עניינית=דמגוגיה |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על הבוטות, אבל הייתי שמח מאוד לו היית מפרט קצת יותר, ואם אפשר - מנמק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסבר: בגישה הפורמליסטית הקלסית מקובלת המשוואה F*R=D כאשר F=FACTS R=RULES ו-D=DEECISION כלומר השופט מקבל 2 קבועים והוא למעשה רק מצהיר על התוצאה השיפוטית או מגלה אותה ולא "ממציא" אותה. הגישה שהגיעה אחריה בתורת המשפט שנקראת הריאליזם האמריקאי חלקה על שתי ההנחות הסמויות במשוואה הנ"ל וגרסה שיש אי ודאות (כלומר משתנים) גם בפירוש של הכללים וגם בקביעת העובדות. ע"פ גישה זו השופט קודם קובע את התוצאה המשפטית ואז מוצא דרך לנמק אותה באמצעות החוק והעובדות. לדעתי כיוון שהשופט גם כך לא ממש מסתמך על החוק כדי להגיע לתוצאה (אלא להפך) מה שהחוק שיקבע עונשי מינימום יעשה למעשה הוא להגביל את יכולת השופטים להסתמך על החוק בהנמקתו כדי לסטות מכוונת המחוקק (לגבי שיקול דעת שיפוטי (judicial discretion) ההבחנה שנעשית בדר"כ היא בין שק"ד חזק לחלש (חלש=יישום נורמה משפטית, חזק=בחירת הנורמה המשפטית). סטייה מכוונת המחוקק במידה גבוהה מספיק (כמו עבודות שירות לאנס וכו') הינה התערבות בהחלטות של רשויות אחרות (עקרון הפרדת הרשויות) שהיא ההגדרה לאקטיביזם שיפוטי. כיוון שהשיטה המשפטית הישראלית היא בה יש תקדים מחייב, אקטיביזם שיפוטי של ביהמ"ש העליון (שהוא המקל ביותר מבחינת עונשים) גורם לכך שפסיקתו היא למעשה חקיקה שיפוטית בניגוד לעקרון הפרדת הרשויות שאומר שהכנסת היא זאת שצריכה לחוקק חוקים (גוף נבחר). כאשר ביהמ"ש מחוקק בלי כל הסמכה לכך לדעתי יש בכך פסול (גם אם זה קצת דמגוגי לקרוא לזה רודנות). באופן כללי שקול הדעת השיפוטי בארץ שלפי המקובל הוא שק"ד חזק הוא חסר תקדים בהשוואה לשיטות אחרות בשיטה הקונטיננטלית אסור לשופט לקבוע שום דבר בניגוד אלא בהתאם לחוק, ובשיטה של המשפט המקובל שאנו כביכול שייכים לה, מותר לשופט לקבוע תקדימים אך כאשר נחקק חוק אין לשופט יכול להתעלם ממנו (אצלנו בית המשפט כבר פסל חוקים, והוא מתעלם מחוקים ע"י פירושים "מרחיבים" על בסיס קבוע). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשים רגע את האותיות בצד ונדבר על מהם החוקים הללו. עקרון התקדים המחייב מתייחס ל*הלכות* משפטיות. "מחירונים" של ענישה, כל אימת שהם בגבולות הקבוע בחוק (עונשי מינימום ומקסימום) אינם בבחינת חקיקה שיפוטית, אלא תופעה סוציולוגית. מובן שכשיש מחירון, נוח לשופטים ולצדדים (שעושים עסקאות טיעון מתוך היכרות עם המחירון) להיצמד אליו. אני לא בטוחה ש"שקול הדעת השיפוטי בארץ שלפי המקובל הוא שק"ד חזק הוא חסר תקדים בהשוואה לשיטות אחרות", וודאי שלא בהשוואה לשיטה האמריקאית, שאליה אנחנו מנסים, ככל הנראה, להידמות בהצעה הזו. השיטה האמריקאית מעניקה כח רב בהרבה לחקיקה שיפוטית של ממש, כלומר, קביעת הלכות ולאו דווקא קביעת המחירון. במקום לעסוק בהגבלת שיקול הדעת השיפוטי בכל הנוגע לקביעת הלכות עקרוניות במשפט ציבורי, עוסקים בהגבלתו במקום שבו לא תהיה ביקורת ולא יהיה רעש, כיוון שההגבלה תחמיר את מצבה של הקבוצה החלשה. נו, ועכשיו אני באמת חייבת להפסיק לקשקש. הגיעה העת לארוז מזוודות. מחרתיים חוזרים לארץ הקודש. :) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |