בתשובה לצב מעבדה, 14/08/05 11:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חלק גדול מספרו של יוסף בן מתיתיהו "מלחמות היהודים" מתאר את מלחמת האחים ושנאת החינם בן הפלגים השונים אשר הפכו את המרד הגדול לאסון מחריד. אפשר כמעט להגיד שיותר משנלחמו היהודים ברומאים הם נלחמו זה בזה. מעשי הרצח והקרבות בין המחנות השונים מחנה הכהנים המתונים, תומכי שמעון בר-גיורא, תומכי יוחנן מגוש חלב האדומים ותומכי מנחם הגלילי (הסיקריים), נמשכו במשך כל תקופת המצור הרומאי על ירושליים ובמהלכם נבזזו ונשרפו כל המאגרים שהיו בעיר לתקופת המצור. שריפת המאגרים ומעשי הנבלה שעשו הקנאים כלפי תושבי העיר הלא לוחמים, הפכו את החיים בירושליים הנצורה לגיהנןם עלי אדמות. למעשה אפילו בשלב הסופי של המצור הרומאי לא היתה העיר מאוחדת אלא מחולקת בין 2 מחנות הקנאים שהמשיכו להלחם זה בזה ולרצוח במחנה השני ובאזרחים שנקלעו בין 2 המחנות, עד לחורבן ממש. הרושם המחריד של שנאת האחים הזאת על רקע החורבן הסופי, הצליח לחדור אפילו למשנה והוא המקור לאמירות ולמעשיות המגנות את "שנאת החינם". מי שאינו מסתפק במעשיות של המשנה וטורח לעיין קצת גם במקורות אחרים יכול לגלות עד כמה מחרידה ומזיקה היתה אותה שנאת חינם. אבל הוא יגלה משהו נוסף: בסופו של חשבון, ירושליים לא חרבה בגלל שנאת חינם אלא בגלל שהקנאים השתלטו על ירושליים, טבחו את המתונים והוליכו את העם למלחמה שהיתה אבודה מראש. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כבר דיברו על זה כאן: דיון 286 . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת מאמר יפה. מאחר ואני מסכים עם מרבית הדברים שכתב שם יוסי גורביץ', כדאי אולי לציין רק שהפרשנות של כותבת המאמר כאן טלי ו. לדברי המשנה עדיפה בעיני מפרשנותו של יוסי גורביץ'. רבני המשנה נראה שאכן היו פרובינציאליים, והידע הכללי שלהם היה מרוכז סביב נושאים שנגעו ישירות לענייני הדת היהודית (מצד שני נראה שיוסף בן מתתיהו הכהן באופן מפתיע לא היה בקיא גדול בתנ''ך). אבל הטראומה של מלחמות האחים הבלתי פוסקות החל מימי בית חשמונאי ועד החורבן בודאי היתה בתודעתם (כשם שאנו זוכרים את גרוש ספרד ופרעות ת''ח ות''ט). אני חושב שלכותבי המשנה היתה תודעה היסטורית מוגבלת בלבד ולכן הפרשנות של המעשיות הנוגעות ל''שנאת חינם'' כתאודיקיאה (הביטוי היפה של יוסי) היא מופרזת. נראה שמעשיות אלו בטאו יותר מכל את הזכרון הטראומתי של שואת מלחמת האחים. זכרון טראומתי שדוקא חכמי המשנה הם שהשכילו להורישו לדורות הבאים, גם אם לא השכילו להעבירו בצורה מהימנה בגלל מגבלותיהם כהיסטוריונים, ויש צורך להיזקק ליוסף בן מתתיהו על מנת להבין מה בדיוק קרה שם. לא נראה לי גם שהבלטת ''שנאת החינם'' נועדה לטשטש את הסיבה הראשית לכשלון המרד (משיחיות השקר של הקנאים). נכון שרבי עקיבא היה מחסידיו של בר כוכבא, אבל נראה שלא כל התנאים היו שותפים לדעותיו. אאל''ט יש במשנה רמזים לחילוקי דעות בשאלת היחס הנכון כלפי השלטון הרומאי. נושא ''משיחיות השוא'' לא זכה למעמד מקביל לנושא ''שנאת החינם'', פשוט משום שהיה שנוי במחלוקת בין התנאים וגם משום שה''רבנים'' של תקופת המרד הגדול לא היו חלק מן העלית השלטונית ביהודה והיו רחוקים ממוקדי ההכרעה. לעומת זאת הם בתוך עמם ישבו וסבלו כמוהו ממעלליהם של הקנאים והרומאים גם יחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גורביץ, לא גורביץ'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"האם נעשה, למשל, צדק היסטורי עם משתתפי המרד הגדול בזמן הבית? לא בטוח. תיאור התקופה הנוראה ההיא מתבסס בעיקרו על חומרים שהנפיק קצין העיתונות של טיטוס, יוסף בן מתתיהו. הוא עשה אמנם עבודה עיתונאית יפה, אך היה אובייקטיבי כמו 'הארץ' של דורנו. המורדים, הימין הקיצוני דאז, יצאו אצלו קיצונים מכפי שהיו באמת. גם בספרות המדרשית הם תועדו באופן מחמיר משהו, כפי ש'יתד נאמן' מתעד בימינו את המתנחלים. אלפיים השנים שחלפו בינתיים לא גרמו לשינוי דרמטי בתיאור הזה, מפני שההיסטוריונים טרם מצאו ספרים שמתעדים בהרחבה את גרסת הצד השני. יש להם כבר פרספקטיבה למכביר, אבל אין להם עדויות חדשות בסדר גודל של 'מלחמות היהודים'. הנרטיב המודרני של הימים ההם הוא הנרטיב הישן. אם המורדים יקומו פתאום מקברם, ודאי יהיו להם אינספור השגות עובדתיות על תיאור פועלם ודמותם." חגי סגל, מקור ראשון, http://www.makorrishon.co.il/article.php?id=4295 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן מפתיע חגי סגל צודק למדי. ההשוואה בין האובייקטיביות של "מלחמות היהודים" לאובייקטיביות של 'הארץ' אף היא נכונה, אלא ש'הארץ' הרבה יותר אובייקטיבי מכפי שהצדקנות המתנחלית של סגל יכולה לשאת. יוספוס פלאביוס אכן היה מעין היסטוריון בית של הקיסרים הפלאביינים והחלק הכי פחות אמין בדבריו הוא האפולוגטיקה על מעשיהם (למשל טענתו שהחיילים הרומאים הציתו את בית המקדש בניגוד להוראות מפורשות של טיטוס עומדת בסתירה לעדותו של יוספוס עצמו בהמשך דבריו). יוספוס היה שונא ידוע של הקנאים (בפרט של יוחנן בן לוי מגוש חלב) ולא חסך כל מאמץ להשחיר את פניהם. לו היתה בידינו עדות של היסטוריון נוסף בעל שיעור קומה כמו יוספוס, יש להניח שדמותם של שמעון בר-גיורא ויוחנן מגוש חלב היתה נשכרת מכך. יחד עם כך, כמיטב המסורת של הימין האמוני, חגי סגל מתעלם מעדויות המציאות שאינן מתישבות עם עם תמונת העולם האבסולוטית שלו. א. ראשית, בשאלת מעשי הנבלה של הקנאים, איננו צריכים להאמין דוקא ליוספוס. לעניין זה לא חסרות עדויות. קודם כל עדות התלמוד. המסורת על הטירוף והאכזריות של הקנאים היא ששרדה מאות שנים והיא הורתם של דברי חז"ל נגד "שנאת חינם". יש אפילו ממצאים ארכיאולוגיים המאשרים את הטבח שעשו הסיקריים בתושבי עין גדי. ב. ליוספוס היו דעות עוד לפני שהפך להיסטוריון הבית של הפלאביאנים. יוספוס כנראה השתייך למחנה המתונים שבראשו עמדו משפחות הכוהנים הגדולים (למשל חנן בן חנן הכהן הגדול שנרצח ע"י האדומים) וזוהי העמדה אותה הוא מבטא בספרו (ולא את עמדת הרומאים דוקא). ג. יוספוס הוא המקור היחיד לסיפור ההתאבדות במצדה. העובדה שיוספוס אשר ראה בסיקריים רוצחים ושודדים, אינו נמנע מתאור מות הגיבורים של אלעזר בן יאיר וחבריו, ואף חיבר את נאום אלעזר המציג אותו כפטריוט ולוחם חירות, מוכיחה את שיעור קומתו כהיסטוריון. "מלחמות היהודים" הוא הרבה יותר מאשר תיאור המרד הגדול מנקודת המבט הצרה של האינטרסים האישיים של יוספוס. הוא ראה ביצירתו עבודת היסטוריון וכזאת אכן היא. ללא קשר לדברים הקודמים, אולי מישהו יודע? בהערות על "מלחמות היהודים" נכתב שהורדוס הגדול מת בשנת 4 לפנה"ס. אני חשבתי שספירת הנוצרים היא מלידתו של ישוע הנוצרי וזה נולד לפחות שנתיים לפני מותו של הורדוס. מישהו יכול להסביר עובדה זו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי (א.) שלך: חגי סגל אינו מתעלם מדיווחי התלמוד: "גם בספרות המדרשית הם תועדו באופן מחמיר משהו, כפי ש'יתד נאמן' מתעד בימינו את המתנחלים" לטעמי סגל מתעלם מדבר־מה חשוב יותר: אין זה נס או מקרה שהשתיק את הנרטיב של הקנאים. בקנאותם המשיחית ובאבסולוטיזם האידאולוגי שלהם, הם הביאו לאבדנו. נרטיב קטן וחפץ־חיים [*] צריך להיות נבדל מאחרים, אך לא להתנגש בהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בנקודה זו, חגי סגל קלע לאמת לטעמי. גם האנלוגיה של יחסי הפרושים-קנאים ליחסי ש"ס-מתנחלים היא מוצלחת. לרוע מזלם ההיסטורי של הקנאים, גם יוספוס וגם החכמים הפרושים שמחו להטיל את האחריות לחורבן הגדול על ראשיהם. נראה לי שתולדות יחסי הרומאים-יהודים בימי הבית השלישי היו ריקוד מתמשך בו פרובוקציות של קיצונים מצד אחד נבלמו ע"י המתונים מן הצד השני. היתה זו רק שאלה של זמן עד שהפרובוקציות של צד אחד (נציב יהודה גאיוס פלורוס ונציב סוריה מוקיאנוס) יתקלו בפרובוקציות של הצד השני (הקנאים מן הגליל ובירושליים). יש בכך גם אנלוגיה לא ממש מלבבת למצבה של ישראל כיום. מבחינה זו יהודה של המאה הראשונה לספירה היתה חבית חומר נפץ המחכה לניצוץ. סביר להניח שגם ללא נוכחות הקנאים, המרד היה פורץ בסופו של דבר (ולראיה המרד של בר כוכבא ומרד יהודי התפוצות שקדם לו), בגלל מעלליהם של הנציבים הרומאים. לגביהם העיר טיבריוס קיסר שרועה טוב גוזז את הכבשים שלו ולא שוחט אותן. העובדה שאפשר ללמוד על כך מן המסופר ב"מלחמות היהודים" היא הוכחה נוספת לגדולתו של יוספוס כהיסטוריון. נקודה נוספת שמעניינת היא זהותו של רבי זכריה בן אבקולס. מי היה אותו חכם. האם הוא היה כהן או חכם פרושי? על מידת השפעתם של החכמים הפרושים בימי המרד אפשר להתווכח, אבל דבר אחד ודאי: מה כשר ומה פסול לקורבן, החליטו הכוהנים שלפחות ראשיהם השתייכו לצדוקים, אויביהם של הפרושים. האם יש בסיס ריאלי לאישיות הזו מן הגמרא או שמא מדובר בדמות בדויה ואנאכרוניסטית. נדמה לי שיש בסיפור זה רמז לכך שהחכמים הפרושים התחלקו בין תומכי המתונים (יוחנן בן זכאי) לבין תומכי הקנאים (בן אבקולס). האם מותר לשער שחכמי הגמרא בלבלו בכוונה בין הזמנים ובדמותו של רבי זכריה כיוונו בעצם לדמותו של רבי עקיבא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה קורא לנציבים "קיצוניים" ? כלומר אני יודע שהם היו נבלות לא קטנים, אבל "קיצוניים" בד"כ שמור למטורף עם "אידאולוגיה" או משהו כזה, לא ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב אפשר להגיד ''נבלות קיצוניות''. לטענת יוספוס, הנציב הרומאי גאיוס פלורוס עשה ככל יכולתו כדי להתגרות בקנאים היהודים ולגרום לפריצת המרד, כדי לכסות על פשעיו ומעילותיו. גם האמירה המקובלת כי הרומאים היו סובלניים בענייני דת היא שטחית. קשה לראות בהתעקשותו של קליגולה על העמדת פסלו בקודש הבית מעשה של סובלנות דתית (המרד נמנע, אז בגלל נציב רומא בסוריה שגרר את הסיפור עד שקליגולה נרצח). המעשה הזה לא היה יחיד, אלא חלק ממסכת רצופה של התגרויות דתיות (כמו חייל רומאי שחשף את אחוריו כלפי הזובחים באחד הרגלים). עיקר המתח בפרובינציה נבע מהחיכוכים המתמידים בין יהודים להלניסטים, גם על רקע דתי, וע''פ יוספוס לא תמיד היוזמה היתה יהודית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. תודה. בויקיפדיה העברית דרך אגב כתוב על הניצב שבזמנו פרץ המרד הגדול (לא זוכר... פלורוס ?) שהוא התגרה באוכלוסיה היהודית בכוונה כדי לעורר מרד על מנת לכסות על הניהול הכושל שלו את הפרובינציה או משהו כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן גאיוס פלורוס וויקיפדיה כנראה מצטטים את יוספוס פלאביוס. רציתי עוד להוסיף, שדוקא טענתו של יוספוס כי הקנאים הסיתו את המון העם למרוד ברומאים היא חשודה. ע''פ הברית החדשה היתה תמיכה של המון העם במורדים (בדמותו של בר-אבא) ונראה שהעם נטה למרוד, לאו דוקא בגלל סיבות דתיות (נראה שהמון העם לא היה דתי במיוחד) אלא בגלל המיסוי החונק ועל כך יש רמזים גם מהיסטוריונים רומאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא חדש, המנצחים (או השורדים) תמיד כותבים את ההיסטוריה. גם היום, כשהכל מתועד ומאופסן אין מי שיגן על הנאצים או על היפאנים (בעיקר בגרמניה ויפאן עצמה). מה שמרתק בעיני זה איך סגל נכנס בכמעט רצון למשבצת אליה מכניסים אותו החרדים והשמאל. לדעתי, שיטת הדיון הדווקאית הזו מאד אופיינית לימין הקיצוני בישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקא הבנתי שמתחילה הגנה מסוימת היום על הנאצים בגרמניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי היו שינפלד בספרו "קשר הפסח", הנושא לא סגור. יש שני איזכורים של הלידה- אחד במתי, שמספר את הסיפור על הורדוס. ואחד בלוקס, שמספר שישו נולד בזמן שלטון הקיסר אוגוסטוס, ובעת שנערך מפקד אוכלוסין תחת הנציב קוריניוס, דבר שתוארך ל-6 לספירה. אם אתה רוצה דווקא להיצמד לסיפור הורדוס זו לא בעיה, שכן מסופר שהורדוס ציווה להרוג את כל תינוקות בית לחם מגיל שנתיים ומטה. כך שאפשר לתארך את לידת ישו ל-6 לפני הספירה, היותו בן שנתיים בעת טבח התינוקות, ומוות של הורדוס מאוחר יותר באותה שנה. בכל מקרה, האלמנטים הפלאיים יותר בסיפור ישו, ובכללם סיפורי הלידה, נחשבים לאגדות שנוספו רק שנים רבות אחר כך. במיוחד לאור זה שיש סיפורים דומים על דמויות אחרות, בדתות אחרות.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג. לפני כמה שנים קראתי במוסף התיירות של ידיעות אחרונות כתבה של ספי בן-יוסף על מצדה שבה טען על סמך תנאי השטח שסיפור המצור וההתאבדות לא היה יכול לקרות (בנוסף על כך שנאומו של אלעזר בן יאיר הוא בנוסח הספרות והפילוסופיה היוונית) וגורלם האמיתי של מורדי מצדה הוא שברחו למצריים לאחר הטבח שביצעו בעין-גדי שגם הוא מסופר אצל יוספוס (לפני כמה שנים מצאו שלדי אדם שנרצחו בעין-גדי באותה תקופה). עניין הספירה הנוצרית הוא פשוט טעות של הנוצרים שהתחילו אותה 4 שנים לאחר הולדתו של ישו. לעניין הפילוג והמריבות בין הכתות - במאמר מבריק הפותח את סיפרו של ההיסטוריון הצרפתי פייר וידאל נאקה, 'רוצחי הזיכרון', מראה המחבר שהחלוקה לכתות היתה ענין מיבני בחברה היהודית הארצישראלית בתקופת בית שני, לפחות מימי מרד החשמונאים. ממאמר זה מתקבל הרושם שהיהדות הארצישראלית לא היתה באותה תקופה אלא עדה דתית ולכן הכישלון של הנהגה לאומית בדמותם של מלכי בית חשמונאי והורדוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק לחלוטין. הלאומיות היא מוצר של העת החדשה. גם הורדוס היה מלך קליינט ולא בדיוק מנהיג הלאום. העמדה של הפרושים בזמן המאבק בין יוחנן הורקנוס השני לבין יהודה אריסטובלוס לא היתה חריגה או ''בוגדנית'' באותם הזמנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספי בן יוסף הוא בחור חביב עם סנדלים, אך לצערי התגלה לי שאין לסמוך על דבריו לפחות בעניין יוספוס. אני שמעתי בקולו את טענתו שמגיני מצדה לא התאבדו אלא נמלטו למצריים המסתמכת לדבריו על דברים הנאמרים במפורש ב"מלחמות היהודים". התברר לי שדבריו אינם אלא תערובת של עובדות מחוברות בפרשנות אישית שלו שאין לה הוכחות של ממש. א. קרוב לודאי שיוספוס כתב את דברי אלעזר בן יאיר. קרוב לודאי גם שיוספוס חבר את כל הנאומים שבספרו. זו היתה פרקטיקה מקובלת של ההיסטוריונים היוונים והדבר אינו מלמד מאומה. ב. התאבדות לוחמים היא אכן מוטיב רומאי ולאו דוקא יהודי. קביעה זו אינה משכנעת במיוחד. פתח את ספר שמואל ב' ותקבל כמה סיפורי התאבדות של גיבורים שנפלו על חרבם. ג. יוספוס הוא המקור היחידי לסיפור מצדה. דבר זה הופך את האפשרות לאמת בודאות או להפריך את דבריו לכמעט בלתי אפשרי. יש כל מיני תיזות מפותלות המסבירות מדוע היה ליוספוס עניין לפברק התאבדות הירואית של מגיני מצדה (בקווים כלליים יוספוס ניסה לתאר לקוראיו הגרקו-רומאים את היהודים כעם של לוחמים אמיצים ואוהבי חירות). נראה לי שתיזות אלו אינן משכנעות יותר מהיפוכן. לו יוספוס היה מתעלם מההתאבדות במצדה והדבר היה נודע ממקור אחר, היה אפשר לומר באותה מידה של הגיון שיוספוס איש מחנה המתונים ושונא מובהק של הקנאים עשה ככל יכולתו כדי להשחיר את פניהם. ד. אכן בפרק שבא אחרי סיפור מצדה ב"מלחמות היהודים" מסופר על סיקריים שברחו למצריים ועוררו שם מהומות עד שהיהודים המקומיים חיסלו אותם. אלא שבניגוד לרושם שמנסה ספי בן יוסף ליצור, אין אפילו בדל של רמיזה בנכתב המקשר בין סיקריים אלו למגיני מצדה. יוספוס היה היסטוריון רציני שכתב בפרטי פרטים, בדיוק מה שהוא רצה לכתוב ולא התמחה ברמזים סובטיליים ואינויאנדות מעורפלות. סביר בהחלט להניח שהיו יותר סיקריים מאשר אלף מגיני מצדה ולמעשה נדמה שהכתוב מדבר במפורש על פליטים סיקריים שברחו למצריים לאחר רצח מנהיגם מנחם הגלילי 3-4 שנים לפני פרשת מצדה. באשר לדבריו של נאקה, הם לא נראים לי משכנעים. ההגדרה של עדה דתית יותר מבלבלת מאשר מבהירה, במיוחד כיוון שעשוי להתקבל הרושם האנכרוניסטי שמדובר ביהדות כפי שאנו מכירים אותה. למעשה אנו מצויים בתפר שבין יהדות התנ"ך (בית ראשון) לבין היהדות התלמודית שנולדה במהפכה הרוחנית של חכמי הפרושים וקיבלה את צורתה הסופית לאחר חורבן בית המקדש ע"י רבן יוחנן בן זכאי ויורשיו. בימי בית שלישי קשה לדעת מה בדיוק היה הרכב הסנהדרין (כנראה נשלט ע"י הכוהנים הגדולים הצדוקים) והעליות לרגל לא היו בעלות משמעות דתית יותר מאשר מימונות עם הרבה בשר על האש. כל הסימנים מעידים שמרבית היהודים אז כמו היום לא הקפידו על קלה כחמורה (בפרט שכל גוף ההלכה היהודית התלמודית עדיין לא נולד). אורח חייהם של שליטיהם החשמונאים וההירודיאנים שראו עצמם יהודים ולא יוונים, מעיד על כך כאלף עדים. דוקא העירוב של דת ולאום המאפיין את היהדות המודרנית נראה שהיה קיים כבר אז. הסיכסוכים בין יהודים ליוונים שהדרדרו לעיתים קרובות למעשי טבח הדדיים, היו קו מרכזי בתולדות המזרח הקרוב (מאנטיוכיה דרך פניקיה וארץ ישראל עד אלכסנדריה). אפשר לשער שאולי חלק מהיוונים בא"י היו ממוצא יהודי, אבל גם ההלניסטים לא היו יוונים אלא סורים ומצרים. הבגידה הכפולה והרצח של יהודי בית שאן הם עדות על דרך היוצא מן הכלל המלמד על קיום זהות לאומית יהודית ברורה. הורדוס הגדול היה אישיות יוצאת מן הכלל אפילו בין יתר השליטים הקליינטים של רומא. כישלונו כמנהיג יהודי לא נבע מחולשת הזהות היהודית אלא דוקא ממוצאו האדומי (שבאותה תקופה רק הצטרפו לעם היהודי) ומאופיו הפסיכוטי. דוקא פרשה זו מעידה על זהות לאומית יהודית חזקה ולא בהכרח על רקע דתי (האדומים היו גרים). מבחינת היהדות כדת-לאום, יהודי בית שלישי הרבה יותר קרובים אלינו מאשר לקהילת יהודי פריז של וידאל-נאקה. היהדות כדת-לאום היתה קיימת כבר אז רק המרכיב הדתי השתנה בינתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה בעצם המקור ההיסטורי העיקרי למרד הגדול הוא סיפרו של יוספוס? אין מסמכים רומיים מהתקופה שמתארים את מהלך הקרבות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאין. (על פרשת מצדה אין בכלל איזכור בשום מקום שהוא מלבד אצלו). הדוחות נכתבו על חומר אורגני (קלף, פפירוס) מתכלה שנשמר רק בתנאים יוצאים מן הכלל (יובש מדברי או מסמכים בעלי חשיבות שנשמרו היטב או נחרתו באבןוכו'). החומר שכן קיים הוא יצירות ספרותיות והיסטוריות של בני התקופה. כאמור יש איזכורים אצל טקיטוס וישנו יוסטוס איש טבריה (יריבו המר של יוספוס) שאף הוא כתב על המרד הגדול וכן עוד כמה טקסטים של כותבים יוונים ונוצריים מן המרכזים ההלניסטיים הגדולים של התקופה. תקופת ימי הביניים עשתה שמות בכתבים אלו ורובם אינם מוכרים לנו אלא מכלי שני ע"י ציטוטים ותקצירים שנעשו ע"י כותבים מאוחרים יותר. יש 2 סיבות עיקריות מדוע מקורות אלו הם מיעוטי חשיבות לעומת יוספוס: א. רובם עסקו בעניינים אחרים ועניין התהפוכות הפוליטיות ביהודה (שהיתה רק אחת מן הפרובינציות המרובות של רומא) לא היה אלא עניין צדדי שנזכר באופן אקראי (כמו בתלמוד שלנו) ומרפרף. ב. חלקם היו אנטי יהודים באופן קיצוני, כך שכתביהם הם יותר בגדר כתבי פלסתר אנטישמיים מאשר היסטוריה. למרות כל מיני טעויות והטעיות הנובעות ממגבלות תפוצת האינפורמציה בזמן הנידון, מן הסכסוכים והאינטרסים האישיים של יוספוס ומטעויות מעתיק וזיופים של ממש לאורך הדורות, יוספוס מצטייר ככותב בעל ידע נרחב ומקורות טובים ויותר מכל בעל כוונה לתאר בצורה נרחבת וממוקדת את תולדות העם היהודי בתקופתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה די מוזר, גם אספסינוס וגם טיטוס נהיו קיסרים. הייתי מצפה שאיזה היסטוריון חצר יכתוב את הביוגרפיה שלהם. שער ניצחון שלם בנו, לא יכלו לתקצב ספר או שניים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן זה בדיוק מה שעשו. יוספוס פלאביוס הוא היסטוריון החצר שלהם, או בלשון הזמן ההוא, קליינט שלהם . שם המשפחה הלטיני שלו אינו מקרי. הוא אימץ את שמם של פטרוניו (אספסיאנוס ובניו טיטוס ודומיטיאנוס הם הקיסרים הפלאביינים) כמקובל בזמנים ההם, והם מימנו אותו. גם כך, כתביו לא היו שורדים אלמלא העניין המיוחד של הכנסייה בתקופה ובמקום עליו כתב יוספוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד בסוף הכנסייה אשמה. הכוונה שלי היא שעם כל הכבוד להיסטוריון החצר, נראה לי שהוא תיעד רק חלק קטן מהקריירה המזהירה של מעסיקיו. אי לכך אני מניח שהיו עוד היסטוריונים (מטעם או לא מטעם) שכתבו היסטוריה, אם לא מקבילה , לפחות עם נקודות חפיפה מסויימות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנחש שהוא כתב גם ספרים על תולדות הקיסרים הפלאביינים שלא שרדו. מצד שני יתכן שבימי דומיטיאנוס החשדן והמתוסבך היה מסוכן לכתוב על דברים כאלו. בודאי שהיסטוריונים רומאיים תיארו את מעשיהם של הקיסרים החשובים לבית פלאביוס. אלא שעבורם יהודה לא היתה אלא פרובינציה קטנה אחת מני רבות (ולא חשובה כמו מצריים, סוריה או גאליה). בודאי שמאורע שולי כמו חיסולה של כנופיית שודדים המסתתרת במדבר על הגבול הנידח של האימפריה, לא זכה לאזכור (עם התאבדות או בלעדיה). חשיבותו של יוספוס נובעת מהעובדה אותה חגי סגל וידידיו מסרבים להבין. יוספוס היה בעל אג'נדה יהודית (לתאר את היהודים לעולם הגרקו-רומאי כעם קדמון, תרבותי, לוחם נועז ושוחר חופש). יוספוס הוא גם המקור היחיד המוסר לנו את הנאראטיב של המחנה המתון ושל הצדוקים ביהודה. מחנה זה נמחק כליל מן התודעה ע''י יריביו שנצחו הפרושים והנוצרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטקסט של יוסטוס לא נישמר למרבה הצער. הוא היה יכול להוסיף אור נוסף על המאורעות וגם לגבי יוספוס עצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק פרט קטן בקשר למידת האמינות או הדיוק של פלביוס: ידין חפר את מצדה בצורה שהזכירה מחפשי מטמונות בסרטים. לתפקיד המפה בה מסומן מיקומו של אוצר הפירטים הוא ליהק את ספרו של פלביוס. זה עבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזוהי הוכחה מצויינת למקורות הטובים של יוספוס, שהיה בזמן מאורעות מצדה ברומא וכלל לא ברור אם בכלל היה אי פעם באתר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שכתב איציק, הלאומיות היא המצאה מודרנית (ראוי לקרוא בעניין זה את ספרי היסוד של ארנסט גלנר - 'לאומים ולאומיות' ובנדיקט אנדרסון - 'קהילות מדומינות' וכמובן את 'החשבון הלאומי' של בועז עברון, אחד הספרים החשובים והמענינים ביותר שנכתבו כאן). כמובן שהיה בידול אתני מהשכנים אך זה נכון גם לגבי קהילות הגולה שבודאי לא היו לאומיות ושלא היה הבדל גדול ביניהן ובין יהדות הארץ. הורדוס שאלימותו היתה כלפי בני משפחתו (על כך העיר הקיסר אוגוסטוס באירוניה שמוטב להיות חזיר בביתו מאשר להיות בנו) או המורדים במלכותו, אך לא כלפי מי שקיבל אותה. היהודים שבחנו אותו מתוך קריטריונים דתיים לא הבינו כלל את חשיבותו המדינית - מלך השומר על יחסים טובים עם רומא, הכוח הפוליטי החזק של אותה תקופה, מקיים את גבולות ממלכתו ושוקד על בניה ברחבי הארץ. מתוך כך עד היום ישנה תפיסה שגויה לגביו הרואה בו אך ורק עריץ ורוצח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוספוס לא היה עויין במיוחד כלפי הורדוס הגדול ותיאר את הצלחותיו כמנהיג וכלוחם אבל גם הוא מתאר אותו כעריץ ורוצח. ישנו הסיפור הידוע על ההוראה לכלוא את כל נכבדי יהודה ולהוציאם להורג לאחר מותו, כדי שהעם ביהודה לא ישמח במותו. נראה שרצחנות היתה דרישת קדם לשלטון על ממלכת יהודה העומדת להתפוצץ בכל רגע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי איפה אתה קורא. ב'מלחמות' יוספוס ניטרלי ואפילו אוהד כלפי הורדוס. לעומת זאת ב'קדמוניות' שנכתב כ20 שנה לאחר מכן, הוא אומר שלא היה ראוי לתפקידו בגלל מוצאו הנחות. יוספוס עצמו היה נצר לחשמונאים ולכן מובן מדוע לא אהב את ה'אליטות החדשות' של זמנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מת בנדיקט אנדרסון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"האם הלאומיות מומצאת?" - עזר גת מתווכח עם בנדיקט אנדרסון. אני לא מספיק בקי בתחום כדי לשפוט, אבל המאמר מצוין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וחייבים גם לזכור שיוסף בן מתיתיהו לא בדיוק היה צופה נייטרלי ואובייקטיבי של האירועים הנ''ל ושצריך להתחייס לכל מה שהוא כותב בהקשר הזה כמו שאנחנו מתייחסים למאמר שפוליטיקאי כותב לעיתון... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |