 |
|
 |
||
|
||||
 |
אז מה? והרי כל מה שאתה אומר לא חדש ולא מוסיף. דעות בגוון דומה ניתן למצוא בטורים הפופוליסטים של ברנע, מיברג, ובעצם כל הפובליציסטים בעיתונים המרכזיים. בשביל זה צריך אמצעי תקשורת אלטרנטיבי? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם ב"אלטרנטיבית" אתה מתכוון "כאלה שמתנגדים לכל מה שהמדינה עושה", אז טעית בכתובת. אתה מחפש את המתנגדים-בפרינציפ שיושבים באינדי-מדיה. דעותי על אינדי-מדיה ידועות, אני חושב, ואם לא - אתה יכול לנחש אותן. האייל הקורא, כידוע לך, פועל כדי לספק במה לכל הדעות בישראל (או יותר נכון - בקרב דוברי העברית - שהרי גם מר מאן פרסם אצלנו מאמר או שניים), ולא רק בעבור השמאל הקיצוני שאתה מייצג, למשל. אז לפעמים, צר לי, יש גם איזו אמירת מיינסטרים באתר, ולעיתים - אללי! - אפילו איזה מאמר ימני, ואפילו איזה מאמר או שניים מנקודת ראות דתית. אם זה כל-כך מפריע לך שאין כאן רק את החומרים שאתה מגדיר כ"אלטרנטיביים", אני מאוד מתנצל. לכאן באים אנשים שמוכנים לשמוע כל מיני דעות, לא רק את אלו שלהם. אה, ואני אישית לא רואה באייל "אמצעי תקשורת אלטרנטיבי". זה שהוא יושב באינטרנט לא הופך אותו ל"אלטרנטיבי". זה אמצעי תקשורת, נקודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו באמת. כל קורא ותיק יודע שבמדור הפוליטיקה של האייל מתפרסמים לפחות שניים או שלושה מאמרים ימניים מובהקים על כל מאמר שמאלני אחד. מה, לא שמת לב? אני לא טוען שאתה צריך לשמור על איזון באופן מלאכותי, אבל אני חושב שגם הפוזה של הקוזק הנגזל לא מוסיפה לך הרבה כבוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה בצחוק, אסף. אני יודע טוב מאוד מה היחס בין מאמרים ימנים לשמאליים. אני יודע גם שאם כל מה שמגיע לתיבה שלי היה מתפרסם, היחס היה עוד יותר גבוה לטובת הימין (אין לך מושג כמה ''מאמרים'' בני חמש שורות שאינם כוללים דבר פרט להתלמויות לאומניות ורצחניות אני מקבל). מה לעשות - השמאלנים הפסיקו לכתוב. אתה מוזמן לשפר את היחס. אתה יודע לאיפה לשלוח מאמרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיקה *זריזה ושטחית בע"מ* העלתה שישנו יתרון קטן למאמרים "ימניים" לעומת "שמאלניים" במדור פוליטיקה מאז פרוץ איתיפאדת אל אקצה. לפני פרוץ המאורעות, יש יתרון ברור עד עצום למאמרים "שמאלניים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה צירוף מקרים מפתיע! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתרון קטן? נראה לי שהבדיקה של כבודו היתה אפעס קצת שטחית מדי. בוא ניקח את עשרים המאמרים האחרונים (כמדגם, מחוסר זמן לעבור על כולם), ונחלק אותם לקבוצות לפי האוריינטציה הפוליטית שלהם, אם יש כזאת. כמובן שאתה מוזמן לחלוק על הסיווג שאני נותן לכל מאמר, ואפילו סימנתי חלק מהם בסימן שאלה כאות לכך שאני לא בטוח במאה אחוז לגבי הסיווג שנתתי להם. קטגוריה על פרקליטת המדינה - ניטרלי. לנתניהו נגמר הקסם - ימני. ועדת אור, או אולי ועדת חושך? - ניטרלי. לבנון, שנה אחרי: אופטימיות זהירה - שמאלני (נניח). לבנון, שנה אחרי: נסיגת האיוולת 2 - ימני. ואז הם יבינו... - ימני. רק לא להחמיץ את השעה - ימני. ואלה שמות - ניטרלי. ולבנון אין די בער - ניטרלי (?). וזה שיורד - שמאלני. זה שעולה - ימני. השמאל מצחצח חרבות - ימני. השבת של ברק - ימני. שיראה לי את הלבן בקלפי - ניטרלי. האבן האחרונה - ימני. לא נבל, אבל גם לא חכם. - ימני. ההיבריס של אהוד - ניטרלי (?). אינטרלוד רומאי - ניטרלי (?). גנרלים כמדינאים - ניטרלי. שיגרה זה רע? - ניטרלי. התוצאות במדגם: תשעה מאמרים ימניים, שניים שמאלניים. לא בדיוק "יתרון קטן" כפי שכתבת. גם אם תשכנע אותי שיש עוד שלושה מאמרים ניטרליים שהם בעצם שמאלניים (וזה לא יהיה קל), נגיע ליחס של כמעט פי שניים בין הימין לשמאל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלו, הלו! קטגוריה על פרקליטת המדינה - ניטרלי. לנתניהו נגמר הקסם - אנשלוביץ. ועדת אור, או אולי ועדת חושך? - כותרת לא מוצלחת. לבנון, שנה אחרי: אופטימיות זהירה - דרום. לבנון, שנה אחרי: נסיגת האיוולת 2 - צפון. ואז הם יבינו... - אנשלוביץ. רק לא להחמיץ את השעה - מלוח. ואלה שמות - ניטרלי. ולבנון אין די בער - שלילי. וזה שיורד - חותר תחת אושיות המשטר. זה שעולה - חותר תחת אושיות המשטר. השמאל מצחצח חרבות - ימני. השבת של ברק - פרסומת לאבקת כביסה. שיראה לי את הלבן בקלפי - פירוד, ועוד איך פירוד. האבן האחרונה - בכלל לא מאמר פוליטי. לא נבל, אבל גם לא חכם. - ניטרלי. ההיבריס של אהוד - נפט. אינטרלוד רומאי - השתלבות (!) גנרלים כמדינאים - ניטרלי. שיגרה זה רע? - פירוד. יאללה, נמאס. שמאל ימין שמאל. כמה אפשר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או K... בדיקה מעט יותר מעמיקה: 1. "לנתניהו נגמר.." ו"שיראה לי את הלבן..." שניהם ניטרלים, או שהראשון ימני והשני שמאלני 2. "ההיבריס..." - שמאלני, במשפט אחד: המאמר מסנגר על ברק מבחינת השאיפות הכינות, ומתרץ את כשלון קמפ-דויד כטעות טקטית של ברק, ולא טעות אסטרטגית של השמאל. 3."אינטרלוד... " שמאלני, מאותה סיבה של 1. התוצאה: 8 ימניים, 5 שמאלניים. אני חוזר בי ומשנה את האבחנה: "יתרון ניכר" בדקת את התקופה שלפני פרוץ המאורעות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסף שלום, הסיבה המרכזית ל'העלמותם' של מאמרים שמאלניים שונים נובעת, בין היתר, משתיקתו המתמשכת של מר גורביץ. מר גורביץ הפסיק למעשה לפרסם זמן מה לאחר פרוץ 'אינתיפדת השיבה' 1, ולעניות דעתי יש בהחלט להיצר על מגמה זו, היות ודומה כי מחבלים/לוחמי-חופש אימצו לכאורה חלק מהצעותיו, הדנות ברצח מכוון וכללי של מתנחלים באשר הם. מר גורביץ עצמו מעודו לא נקט עמדה נוספת בנדון לאחר 'אימוץ' דיעות אמור זה. חבל. שלך אלכסנדר 1 שמה המדוייק של אינתיפדה זו בתחילתה. לאחר שהובהר למספר גורמים פלסטינאים כי שם זה עלול להתגלות כבעייתי, ועל שינוהו ל'אינתיפדת אל אקצה'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתיקתי נובעת מדבר מאד פשוט: התיאשות מאפשרות לשינוי. כל זמן שחשבתי שלמה שאני אכתוב יהיו שומעים, שיתכן ותהיה להם השפעה, טרחתי לכתוב. המלחמה הנוכחית, הבחירה האבסורדית בין ברק לשרון (בקרוב: בין שרון לנתניהו), העובדה שהשמאל פשוט נמחק מהמפה הפוליטית, וגילויי ההתלהמות יוצאי הדופן של החודשים האחרונים, שכנעו אותי שחבל על הזמן ועל האנרגיה. אני עדיין קורא עיתונים, אבל אני לא יודע כמה זמן זה יימשך. אין ספק שאני מקדיש להם הרבה פחות זמן מבעבר. הריגתם של מתנחלים לא הפכה ללגיטימית יותר או פחות כתוצאה מכתיבתי. אינני חוזר בי מעמדתי, האומרת כי הריגת מתנחלים בגירים אינה ראויה לגינוי (ודוק: אין פירוש הדבר שהיא ראויה לשבח. מדובר באמצעי שלילי, הננקט במצב שלילי.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תארתי לעצמיץ כי זו הסיבה לכך שקולך נשמע כאן הרבה פחות מבעבר. נדמה לי שההשפעת דברייך על קוראי האייל לא היתה פחותה מהשפעתם של כותבים אחרים, ואולי אף עלתה על זו של רבים מהם. אכן, זו השפעה מועטה, כמעט בלתי ניתנת להימדד, ודומני כי זה מה שהמסגרת הזו מאפשרת. אם ציפית ליותר מכך, יאושך מובן לי, כמו היעדר המוטיבציה להמשיך. אם זה מנחם או מעודד אותך (או יעלה במעט את פעילותך באייל), אזכיר לך כי השפעת עלי בעניין האמינות שאני מייחס לדובר צה"ל, גם אם לא שכנעת אותי (עדיין?) בעניין שימוש באלימות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנם מקשיבים, ישנם מושפעים, וישנה תוצאה ממשית למילים. לא אגזים אם אומר שחלק ניכר מהדברים שכתבת סייעו לי בעיצוב השקפת עולמי, ובהשפעה על אנשים אחרים בסביבתי לאותו הכיוון. עכשיו זה לא הזמן להתייאש, עדיין לא. עדיין אפשר להשפיע, עדיין אפשר להפיץ את הדעה הנגדית, הסותרת, המתנגדת, הצודקת. עדיין לא איבדנו את זכות הצעקה. כאשר יגיע הזמן להתייאש, יהיה זה גם הזמן לעזוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוסי, טענתך שחדלת לכתוב כי דבריך נופלים על אוזניים ערלות אינה הולמת את עמדת האינטלקטואל. אינטלקטואל כמעט מוגדר בכך שקולו הוא קול בודד בקרב ההמון שעיניו טחו מלראות את האמת. אפשר שתבחר להצטנע ולומר, "אני? אינטלקטואל?". אולם לפחות בפורום של האייל אתה מהקרובים ביותר לעמדת הדמות התרבותית הזו, אז יאללה, לעבודה. נ.ב. אני מקווה שתצליח להעלות טיעונים משכנעים יותר מאלה של אריה כספי (שמאלן שמאוד חביב עלי) במוסף הארץ מהיום. דוגמא: אחרי שכספי מודה שערפאת "מממש הלכה למעשה מיתולוגיה אלימה שהשתלטה בימינו על החברה המוסלמית", הוא כותב: "מאחר שאיננו יכולים להחליף את ערפאת בטוב ממנו, אין לנו ברירה אלא להחליף את שרון. כל עוד שרון עומד בראש ממשלת ישראל אנחנו נידונים למלחמה." לפי ההגיון הזה, היה צריך להחליף את צ'רצ'יל כי היטלר היה ללא תקנה, להחליף את את טרומן כי סטאלין לא היה ידידותי לסביבה, להחליף את אשכול, כי נאצר לא היה פשרן וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוסי גורביץ הצליח לשכנע אותי שהוא אינו שפוי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במוסף "שבע ימים " של ידיעות של אתמול מופיע מאמר בשם "שעשועי כאילו" על שחקני משחקי התפקידים של ישראל. המאמר נותן מידע מעניין על השחקנים ובין השאר ניתן ללמוד ממנן שהרוצח רועי חורב היה שחקן משחקי תפקידים ( טוב גם אני מדי פעם שחקן של משחקי תפקידים האם זה עושה אותי לרוצח פוטנציאלי ?) המאמר יאמר לזכותו אינו מציג את שחקני המשחקים אוטומטית כ"חנונים מסכנים" כמו מאמר ממעריב של השבוע השעבר של דנה קסלר אלא מנסה להציג את הגיוון האמיתי הקיים בשטח. גם אחד הכותבים כאן , יוסי גורביץ מוזכר שם ובפירוט: "יוסי גורביץ היסטוריון שתחום התמחותו בימי הביניים , מביא אויתו למשחק התפקידים שהוא מנחה ידע כללי עצום ויכולת תאטרלית לא מבוטלת ( !) . גורביץ' הוא מסוג האנשים שיודע כמה לגיונות השתתפו בכל מסע כיבוש רומאי או את מפת הנאמנויות של המנזרים באנגליה של תחילת האלף הקודם..." "גורביץ הפדנט לא נעזר בהנחיית משחק בחומרים כתובים . הוא מכיר אותם על בוריים ומדלג במהירות עצומה בין הדמויות השונות שבהם נתקלים השחקנים. רגע הוא נחקר , יהודי גבולי בשפיותו ,ומיד אחר כך הוא חוקר של הנצרות הגרמנית המוקדמת או חוואי מקומי. הדיאלוגים אמינים ביותר והשחקנים מתחילים להזיע כשגורביץ על תקן סוחר סמים מתגרה באחד השחקנים שמגלם חוקר משטרה מקומי . "אתה לא מתבזבז" שואל הכתב הנדהם לנוכח ההופעה והתופעה את גורביץ" היית יכול להיות סופר של ספרי מתח " גורביץ עונה כי "ידידה באמת אמרה לי שאני מנחה משחקי תפקידים כי אין לי אומץ לכתוב ". הוא מוסיף ומציין ש"בפוליטיקה אני בשוליים וטוב לי עם זה". כל זה יכול להסביר הרבה לגבי המאמרים של גורביץ' שהופיעו כאן שלא פעם עושים על הקורא רושם תיאטראלי במכוון של מי שהולך לאפקט הדרמתי ביותר על הקורא. . , |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמר א. מאן תיאר בפרוטרוט א-לה שרלוק הולמס קווים לדמותו של עופר הוא עשה זאת כדי לאשר לעצמו את הנחתו שאין מדובר באדם אמיתי. (טמינת פח נוסח מאן- ירידה מוגזמת לפרטים בתאור דמותו של עופר. עופר מגיב באישור כל הפרטים. מסקנה: עופר איננו עופר). אזהרה: מר מאן, טמנתי לך פה פח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סגנונו של עופר הלוחם הינו אחד לאחד סגנון הכתיבה של סלינג'ר ב-"התפסן בשדה השיפון""Catcher in the rye", שהיה גורם ראשוני בזרם הביטניקי האמריקני של פרלינגטי ואלן גיסבורג, וסלל את הדרך לתנועות המחאה של שנות ה-60 ולשמאל החדש. זאת בניגוד לדימוי המודבק של "שכיר החרב הבלגי" או ארנסט יונגר. מהתלה מענינת אך שקופה במקצת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיכאל שלום, במידה והינך צודק בהשערתך זו - הרי שעופר זה כותב בצורה ובסגנון, אשר מעמידים אותו בשורת היוצרים והכותבים הראשונה בארץ ובעולם. שלך אלכסנדר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם וכאשר אני בוחר לכתוב, אני עושה זאת תחת שמי האמיתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסתי נכבדה, תודה על דוא''לך האחרון. אנסה להשיבך בפרוטרוט בימים הקרובים. איני חושב כי המגיב עופר הינו יוסי גורביץ. המדובר לדעתי האישית בבשר ודם של ממש, העשוי אף ממש להתקרא בשם אמור זה. אך אם בספקולציות עסקינן - הרי שעופר זה מזכיר במקצת סגנון וחן מסויימים הממוקמים בכתביו של מגיב מוכשר בשם ניר יניב, אשר נהג לכתוב ולהתבטא בעבר הרחוק באתר זה. בבררכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלכס היקר, הנני מודה לך מקרב לב על המחמאות, וזאת למרות נטייתי המובנית לראותן כמובנות מאליהן... על כל פנים, איני אותו עופר, יהיה אשר יהיה, ולצערי לא הצלחתי לאתר את תגובותיו של הנ"ל למאמר זה. אודה אם תשביע את סקרנותי ותספק קישור למקום המצאן של ההודעות האמורות, שכן עד אז אתקשה להאמין בקיומו של פלא אשר כזה. אשר להעדרותי המתמשכת - אני עדיין מעיין באייל מפעם לפעם (ושופך חמתי על העורך המסכן, כמובן), אך עיסוקי הרבים אינם מאפשרים לי לקרוא את כל התגובות, וממילא מעולם לא הייתי מעורה במיוחד בפוליטיקה (פתרון ניר: לירות בכולם ולהגיש חם). למעשה, אפילו את הודעתך זו קראתי רק עקב פנייתו של טל. הנני לאחל לכל האיילים הבולשים הצלחה באיתור עופר האיילים הנעלם. זכרו: אם נשמיט את הבלתי-אפשרי, לא ישאר לנו כלום ביד. ובבניין ציון ננוחם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, בנוסף להיותה מרתקת ביותר, הכתבה הנ''ל הינה גם בלתי-מחמיאה בעליל, בלשון המעטה. חבל שציבור שחקני התפקידים בארץ מוצג באור כל כך מיסטי ומטורף כשם שהוא הוצג בכתבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקור, זה היה ''אני בשוליים הפוליטיים, ואני חי עם זה'', לא ''טוב לי עם זה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, ככה זה צריך להיות. הפער במדינה בין ימנים לשמאלניים הוא בערך שניים על אחד . ושיטת הבדיקה הזו אינה מדויקת לטעמי. לא חשוב אלו מאמרים מתפרסמים. החשוב הוא התגובות שמשאירים, ואלה נוטים ברובם שמאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במחילה, הקביעה שלך כאילו בישראל יש שני ימניים על כל שמאלני היא שטות, ולו משום כך שהשמאלני מאתמול הוא אולי ימני היום אך הוא עשוי לחזור להיות שמאלני בעוד חודשיים אם רק יעברו החודשיים הללו בשקט יחסי. עצם הסיווג של אנשים כימניים או שמאלניים היא בעייתית בהיותה תלויה בעיקר במאורעות השבוע הקודם (והמהדרין אומרים: יומיים אחורה מקסימום), וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על הדרך הפלאית בה דיעות שפעם נחשבו בישראל לשיא השמאלנות החתרנית הפכו אט-אט להיות מקובלות גם על מנהיגי הימין. עובדה זו כמובן לא הופכת את מנהיגי הימין הללו לניאו-שמאלנים, אך היא מוציאה את שארית הטעם מהנסיון לחלק את העם לשני מחנות מוגדרים היטב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה שלי ב''אלטרנטיווית'' היא לא, חלילה, למתלהמים ולעילגים ב''אינדימדיה'', אלא לאמצעי תקשורת אשר, להבדיל מכל העיתונים והתקשורת האלקטרונית בישראל, אינו מחוייב לבעלי הון או לפוליטיקאים. מחוייבות זו, כלומר הצורך להשיג רייטינג או לרצות את העסקן שמחזיק בידו את הג'ובים, מניעה את התקשורת ה''קונוונציונלית'' לפרסם דעות בנאליות ומשעממות ולהיזהר מקיצוניות כלשהי. אילוץ זה אינו קיים ב''אייל'', ולכן רק חבל יותר שרוב הדעות שמושמעות בו בנאליות ומשעממות אף הן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אם התאוריה אינה מתאימה למציאות, סימן שצריך לתקן את המציאות". זה מה שעולה מדבריך. אתה אומר שהדעות בעיתונות נובעות ממחוייבות לבעלי הון ופוליטיקאים. והנה לך כתב עת שאין לו שום מחוייבות לאף אחד, ועדיין אותו סוג דעות מגיע לפרסום. האם יתכן שזה משום שאלו הדעות הקיימות בחברה באמת? היתכן שהמיינסטרים מקיף את מרבית הישראלים? כנראה שכן. לא רק בגלל האייל (שהוא מדגם מאוד לא מייצג). פשוט הבט סביבך. מרחב הדיון הציבורי הוא די מוגבל - ולטעמי, טוב שכך. אני לא אוהב קיצוניות. מצד שני - גם אתה לא בדיוק מטריח את עצמך לכתוב מאז אותו מאמר אומלל שהוכח כלוקה בחוסר אמינות מצערת (ומביכה עבורי כעורך). לא סתם שלא כתבת - המאמר ההוא, כך אמרת, היה ראשון בסדרה. סדרה קצרה, הייתי אומר. שנאמר: הפוסל במומו פוסל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם הערתך השניה, לגבי העובדה שאני איני כותב. מדובר בחוסר משמעת (וגם בחוסר זמן), והאשמה היא כולה שלי. לגבי הדעות בחברה הישראלית, אלו ברובן מבוססות על עמדות אנשי התקשורת. כך, לדוגמא, אם אני אומר משהו ואם נחום ברנע יכתוב אותו דבר, סביר להניח שברנע ישכנע הרבה יותר אנשים. אמצעי תקשורת דוגמת ה"אייל", שאינם חייבים לדבוק במיינסטרים, צריכים לעשות יותר על מנת להציע גיוון בשוק הדעות הישראלי. שוק? אולי פיצוציה. אילו הייתי במקומך - עורך ראשי הרי צריך גם למצוא חומרים, לא רק לתת כותרות לכתבות שמגיעות אליו - הייתי מחפש את האנשים שמסוגלים לתת את הגיוון הזה. הם לא חסרים. במוסד בו אתה לומד יש די הרבה, למרות שאני בטוח שאתה והם לא ממש מוצאים מכנה משותף. בנוגע לאמינות המאמר האחרון שפרסמתי ("מיפוי הבתים"), הרי שנתתי בידך את כל הכלים לאמת את הסיפור בעצמך, ואפילו להפיק מכל העניין דיווידנד אישי (זוכר את "כל הזמן"?). האם עשית משהו בכיוון? אני בספק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לדעתך אני צריך להתעלם לגמרי מדיעות מיינסטרים באייל, כי יש מקומות אחרים בהם הן מקבלות במה? לא מקובל עלי. אני פונה לעיתים מזומנות לאנשים ומזמין אותם לכתוב מאמרים לאייל. חלקם מבטיחים לעשות כן, ולא תמיד מקיימים, חלקן דורשים תשלום, שאין ביכולתי לתת להם, חלקם מתחמקים וחלקם פשוט מסרבים. אולי הצורך בהתבטאות מפעם בליבם של אנשי הימין יותר מאשר בליבם של אנשי השמאל, מה אני אגיד לך. נכון, נתתי בידי את הכלים, ואני חקרתי מעט בנושא, והגעתי ללא-כלום מזהיר. מכיוון שאתה בעצמך הודית שהפגיעה בנפש עליה דיברת לא הייתה ולא נבראה, ומכיוון שמערכות העיתונים, מה לעשות, לא יפרסמו כתבה נרחבת על כך שחיילים הפריעו את מנוחתם של פלסטינאים (קומון נולדג'), הפסקתי את הבדיקה בעניין. קשה להסתמך על מקור שאומר "לא יודע, בעצם, אולי לא נהרג שם אף אחד..." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדה המצערת היא כי גיוון הדעות ב"אייל" הוא מינימלי. יש שניים-שלושה כותבים שהם שמאלנים, כמה ימנים מובהקים, כאשר כל השאר מחזיקים פחות או יותר באותן דעות "מרכז" (הלא מציאותיות קצת, לטעמי). הדיון עצמו הוא מרענן, אך קשה לנהל אותו כשלאף אחד אין יומרה להתמצא בעובדות. הנכס היחיד של ה"אייל", למעשה, הוא ערן בילנסקי, שכן מציג את הדברים בצורה שונה מהמקובל. לגבי הסיפור: עם מי בדיוק חקרת? עם דובר הישוב היהודי בחברון? אמרתי לך את שמותיהם של שני עיתונאים פלסטינים, כאות'ר סלאם וסאלם אבו צאלח. האם הטרחת עצמך לדבר עם מי מהם? בכל מקרה, בטעויות שלי בנושא אני כבר הודתי. פטמה אבו-רמילה נהרגה אמנם במקרה אחר, חשוב לא פחות בכך שהוא הראה את הנהלים שחיילי צה"ל עובדים לפיהם. אבל להגיד שהעובדה שאלפי פלסטינים הוצאו מבתיהם וצולמו, לילה אחר לילה, רק כדי שלשב"כ יהיה מאגר מידע טוב יותר, היא לא מעניינת? אה, שכחתי, אתה שמאלני מפוכח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיתי ליצור קשר עם שני העיתונאים שלך, והם מעולם לא חזרו אלי, למרות מספר נסיונות. העובדה שצה"ל וגו' היא אולי מעניינת לך, אבל היא לא מעניינת את עורכי העיתונות. אני עיתונאי מפוכח. לגבי האנשים באייל - זה מה יש. אולי הגיע הזמן שתכיר בכך שאלו הדעות שיש בישראל, פחות או יותר בחלוקה הזו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במערכת "אלחיאת אלג'דידה" נותנים את מספר הפלאפון של סלאם. זו ממש לא בעיה ליצור עימה קשר. אבל ניחא. ומאיפה אתה כל כך מכיר מה מעניין ומה לא? "כל הזמן" כבר פירסם כתבות על דברים הרבה פחות דרמטיים. ובכלל, באיזה עיתון אתה כותב שצברת כל כך הרבה ניסיון ופיכחות כעיתונאי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אומר ומה אגיד - אני לא הצלחתי לתפוס אותה, והיא לא השיבה להודעות שהשארתי לה. אני עובד, להזכירך, במערכת עיתון. מעבר לכך, באותה התקופה, הייתי בקשר עם כתב מסויים, בקשר לנושא הזה, ובעקבות שיחות עימו, וכשהצגתי בפניו את המידע שהיה בידי, הסכמנו שהחומר כפי שהוא לא ממש מבשר טובות. מצד שני, הוא לא היה מהארץ, אז לך תדע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה עובד ב- Financial Times, אם איני טועה? עיתון יבש למדי, למרות שהוא כן מכסה נושאים כלכליים בצורה טובה. על כל פנים, עבודה בו (מה אתה עושה שם, אגב?) בוודאי שאינה מעניקה הכשרה טובה לאבחן מה 'מעניין' בעיתונות הישראלית. שלא לדבר על כך ש"כל הזמן" הוא מקומון, ומקומונים לוקחים כמעט הכל. אגב, באיזה כתב מדובר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממם. מה שכן, לא הזכרת מה התפקיד שלך ב- FT (חוץ מ'עיתונאי'). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרתי שאני עובד בעיתון. לא אמרתי שאני עיתונאי בו. מן הסתם, הפיננשל טיימס לא מעסיק כל סטודנט שטייל לו אל תוך משרדיו ככתב. אני עובד כעוזר מערכת, וככזה עובד בשיתוף פעולה הדוק עם שני הכתבים והעורכת בדסק הישראלי. עבודתי, לפני שתשאל, היא איתור מידע, תחקירים בסיסיים, וביצוע ראיונות (בעיקר עם מי שאינו דובר אנגלית. למשל דובר משרד העבודה והרווחה - כמה עגום...). עוד מידע כלשהו שאתה זקוק לו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אתה מקפיד להתייחס לעצמך בתור עיתונאי, ולכן הנחתי שתעסוק בתפקידי כתיבה או עריכה כלשהם. הכתבים הם ראלף אטקינס וג'יימס דרומונד, אם איני טועה? הם בין הכתבים הזרים היותר טובים שמוצבים כאן, למרות שסוזאן גולדנברג ווירג'יניה קווין מה'גרדיאן' הן טובות קצת יותר. האמריקאים, כרגיל, מצטיינים ברדידות שלהם. לגבי דובר משרד ההעבודה והרווחה, הוא הרי מינוי של בניזרי. אין סיבה להניח שהוא ידע אנגלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עיתונאי בשאיפה, אני כיום במגעים כדי להתחיל לכתוב כפרילנסר בכתב עת אמריקאי מסויים (שעוסק בהיי-טק, מן הסתם), וכמובן - יש את האייל. הכתבים בארץ הם ראלף אטקינס (שנכנס לא מזמן לתפקיד. לפניו הייתה ג'ודי דמפסי שמוצבת כיום איפשהו בבריסל, אני חושב) ואבי מכליס (שעוסק בעיקר בנושאי כלכלה). ג'יימס דראמונד הוא הכתב במצרים. כרגע הוא נמצא בישראל (בחדר הסמוך, ליתר דיוק) עקב חופשה של שני הכתבים שלנו כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, כבר התקשרתי בעצמי למערכת של ''אלחיאת אלג'דידה'' בעזה, והם כמובן נתנו לי ללא שום בעיה את מספר הפלאפון של כאות'ר סלאם. הוא מועבר אליך ברגעים אלו באי-מייל. זה לקח לי, אגב, בדיוק שתי דקות. מוזר שלא השגת אותה בעצמך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה איתך. *היה* לי את מספר הטלפון. היא לא הייתה זמינה בכל ההזדמנויות שהתקשרתי. הודעות שהשארתי לה לא זכו לתשובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התקשרתי אליה והיא היתה זמינה עכשיו. אבל עזוב, מיצינו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |