|
||||
|
||||
(בקשר למשפט הראשון שלך - אני לא בטוח בכלל.) אני מסכים עם עיקרי הדברים שלך, אבל אתה בעצם מחזק את הטענה שלי: "כל פרדיגמה כזאת בנויה מפילוסוף או פילוסופים גדולים שהציעו לנו דרך חדשה להבין את המציאות, ומהרבה "טכנאי-פילוסופיה" שעוסקים בליטוש הדרך הזאת ובבניית מסגרת של שפה מתאימה וטיעונים מתאימים למסגרת. בתוך המסגרת הזאת התהליך שתיארת יכול להיות נכון..." הטענה שלי היתה כמותית, על רוב המאמרים. טבעי שהמאמרים בקצה העליון של פירמידת האיכות מחזיקים יותר, ובהם נמצא גם את שוברי ומייסדי הפרדיגמות, ואת העניין האמיתי בפילוסופיה. יש בזה משהו מרתק, אולי מאכזב ואולי מלהיב, שאפילו בתוך אותה פרדיגמה, בתוך אותם כללי משחק מוסכמים, כל כך קשה ונדיר למצוא טיעון שעמיד לביקורות, כשזה מה שכולם מנסים ליצור (ותמיד בשלב מסוים חושבים שהצליחו). |
|
||||
|
||||
אני חושב שהסיבה שכל כך קשה ונדיר למצוא טיעון שעמיד לביקורות טמונה באפיון של ברלין שהבאתי בתגובתי הקודמת. פשוט, כשמוצאים טיעונים טובים למשהו, אפשר ליצור באמצעותם מתודה הגיונית לחשוב על נושא מסוים, ואז הוא הופך ל"לא פילוסופיה". פעם פיזיקה ומדעי הטבע היו פילוסופיה, עד שהפילוסופיה גיבשה מתודה של מדע ואז מדעי הטבע נפרדו ממנה. אותו תהליך התרחש במדעי החברה (אם כי אני מניח שעוד לא הסתיים): פסיכולוגיה הייתה בעבר חלק מאפיסטמולוגיה, סוציולוגיה הייתה חלק מחשיבה על החברה. כנ"ל בתחומי האמנות ומדעי הרוח עד שהם הפכו לדיציפלינות נפרדות וכולי. בסופו של דבר (לדעתי), הפילוסופיה כן יוצרת מתודות אמינות שמתבססות על טיעונים חזקים. ההרגשה שטיעונים לא-מחזיקים היא אשליה שנובעת מטבעה של הדיסציפלינה. (אבל כמובן שזה תיאור אפשרי אחד מני רבים). |
|
||||
|
||||
אני דווקא די מסכים, אבל שוב - העניין המספרי. אם אתה מסתכל על כלל המאמרים והספרים בפילוסופיה, כמה הפכו לפרדיגמה חוץ-פילוסופית יציבה? אני חושב שתקבל עודף מעשר. אני בכל זאת מאמין שגם בין המאמרים שנשארים לחלוטין בין כותלי הפילוסופיה יש איזשהו אחוז של טיעונים יציבים, אולי אפילו יותר מאחד בשנה... |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |