בתשובה לאסף שרעבי, 11/07/05 19:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הגישה הזאת של "יש דעות ויש דעות" מקובלת אצל אלו שרוצים להתחמק מדיון רציני. אין שום קריאה סבירה של הלכות צדקה בשו"ע אשר יכול להצדיק את מדיניות הקצבאות. אני יודע שיש דעות של רבנים בעד מדיניות הקצבאות. דעות אלו פשוט נשגבות מבינתי שכן אין בהם שום ביסוס הלכתי תורני ואין בהם הסבר לכיצד נמנעים מאיסורים רבים דאורייתא במדיניות הקצבאות. לדוגמא: 1) שו"ע קובע באופן חד משמעי שמצדקה הנגבית בכפייה ניתן לתת רק לבני אותה עיר. לא מסתדר עם מדיניות קצבאות של המדינה. 2) רוב מוחלט של מקבלי הקצבאות הם אנשים אשר אינם רשאים ליטול. מתן הקצבאות מחטיא אותם בנטילה שלא ברשות. 3) רמת הגבייה לצורך קצבאות הוא מעל המקסימום המותר בהלכה (10%). 4) חלק נכבד מהקצבאות הינן תשלום לאנשים כדי שלא יעבדו. זה לא צדקה מעולה (למצוא לאדם עבודה) גם לא צדקה בינונית (לתת לו כסף כדי להתקיים עד שימצא עבודה). זה סתם רשעות להפוך אותו לתלוי בציבור ובפוליטיקאים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נסה כאן לא שאין גם עמדות כאלה אך זה לא אומר שאין עמדות כאלה סעיף 4 חושף את השקפת עולמך. טענתך היא שהקצבאות ברובן הן כדי שאנשים לא יעבדו. השקפת עולמי שונה משלך. עבורי זה לא נכון לגבי קצבאות ילדים, אבטחת הכנסה, נפגעי עבודה, נפגעי תאונות דרכים, אמהות חד הוריות, קצבאות זקנה, עבור סיעוד, אבטלה, מילואים, הבטחת הכנסה, קצבאות נכות, חסידי אומות העולם, אסירי ציון. חלק מהקצבאות, כמו דמי אבטלה, הן קצבאות ביטוחיות. כמו ביטוח רכב. לא קשור בכלל לצדקה. לכן הראיה משו"ע לא רלוונטית. כך גם העמדה בדבר צדקה מעיר ולא של מדינה. אני מכבד את השקפת עולמך. אני דוחה אותה מכל וכל, אבל מכבד אותה. כל מה שאני רוצה לומר זה שהקביעה שאין מקור הלכתי לקצבאות היא לא נכונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשם הקיצור אתייחס רק לדבריו של הרב אריאל. הרב דן ארוכות בענייני הלכה תוך הסתמכות על המקורות ומגיע לאי אלו מסקנות. עם רובם אני מסכים ועם כמה ניתן להתווכח אך לא זה העניין. בין לבין, ללא קישור לשום מקור תורני יש אמירות שמבטאות השקפת עולם שאין לי מושג על מה היא מתבססת, ויותר מכך, אין לי מושג למה הוא מתכוון. לדוגמא: "רק מדינה יכולה וחייבת להפנות תקציבים ליצירת מקורות תעסוקה חדשים. המדיניות הכלכלית הנוכחית אמנם מעדיפה בעיקרון צמיחה על תמיכה, אולם עושה זאת בדרך שאין דעת ההלכה נוחה הימנה. אילו כל שקל שהיה נחסך מתמיכה היה מיועד ישירות לצמיחה וניתן היה להפנות את כל הנתמכים למקורות הפרנסה החדשים – ניחא. אולם לא זו המדיניות המעשית. הקצבאות לנזקקים מצטמצמות מאוד ובמקביל מורד נטל המס מהמעמד הבינוני והגבוה מתוך הנחה שאלו ייצרו מקומות עבודה, וכך במשך הזמן אולי תימצא תעסוקה לנזקקים. צמצום התמיכה הוא ודאִי, בעוד שאפשרויות הצמיחה מסופקות ועתידיות בטווח רחוק. ברי ושמא בכגון דא - לאו ברי עדיף. אין ספק עתידי מוציא מידי ודאי עכשווי. לא לכך מתכוונת התורה." 1) מאיפה המסקנה שרק מדינה יכולה לייצר תעסוקה, כאשר ניסיון של מעל 100 שנים תוך סבל נוראי למליארדים מוכיח ההיפך? בכל מקרה אין לאמירה זאת שום קשר לתורה. 2) מאיפה יש היתר למדינה לפעול לעידוד צמיחה, למשל (מקרה מהימים האחרונים) על ידי גזילת כסף לצורך עידוד ייצוא היין? מה המקור ההלכתי המתיר את הגזל הזה? 3) לאחר מכן הרב מתייחס לקיצוץ בקצבאות ללא דיון בשאלה של רמת הקצבאות הראויה ולהיתר ההלכתי לרובן של הקצבאות שלא הוסבר בשום מקום במאמר. לסיכום: אין קשר בין הדיון התורני למסקנות. אם הכוונה היא לדיון תורני, הבה נדון. אם הכוונה היא שאתכופף בפני "דעת תורה" שאין לי מושג על מה היא מבוססת ונראית כסותרת גופי תורה - אני מאוד מצטער, אני לא אוכל לקבל זאת. יותר סביר להניח שהרב התכוון למה שכתוב בשולחן ערוך. פסקה נוספת: "עליה להבטיח גם את איכות החיים החברתית של אזרחיה. היא חייבת להיות מדינת חסד, שתשמש אור לאזרחיה ומופת לעולם כולו. עליה ללמוד ממלכי ישראל, ש"מלכי חסד הם", ועיקר תפקידם היה לעשות משפט וצדקה לכל עמם." 1) מניין מגיע הרב למסקנה שמדינה רשאית לגזול כסף על מנת לדאוג לאיכות חיים חברתית של אזרחיה שלא על פי המדדים של שולחן ערוך? או שמא הכוונה היא למדדים של שולחן ערוך והרב רק לא מודע לכך שהקצבאות ניתנים שלא על פי שולחן ערוך? 2) הציטוט על מלכי חסד נוגע למלך אחאב שהחסד שלו היה אחד העוונות החמורים ביותר שלו. חסד שלא על פי דין תורה זוהי הנצרות. לא לכך מתכוון הרב כמובן. על כן, אין לי ברירה אלא להניח שהרב מתכוון שנקיים צדקה על פי דין ולא במערכת הנהוגה היום. ________________ הקצבאות מתחלקות לשיטתי לשלושה: 1) אלו שמשלמים לאנשים כדי שלא יעבדו: אבטלה, הבטחת הכנסה (כולל חד הוריות), רוב קצבת נכות. קצבאות אלו דוחפות אנשים שלא לעבוד ונזקן עצום למדינה ולאנשים המקבלים אותם גם יחד. על מנת שיהיה לך כדאי ל"בטח" עצמך ב"ביטוח" אבטלה, אתה צריך להיות מובטל 3 פעמים לפחות במהלך חייך. אין אדם שפוי שישתמש בביטוח כזה אלא אם כוונתו מלכתחילה היא לקחת תקופות חופש מהעבודה, כפי שנוהגים אחוז נכבד ממקבלי דמי אבטלה. אין זה ביטוח ולא מצאנו בתורה שום היתר לבטח אדם בעל כרחו. ברגע שאתה טוען שהקצבה ניתנת שלא מדין צדקה אתה צריך לתת מקור הלכתי אחר שמתיר זאת. למרבה צערך, אין כזה. 2) אלו שמשלמים לאנשים סתם: קצבאות ילדים. נשגב מבינתי מה ההיתר ההלכתי לקצבה זאת. 3) קצבאות שמיועדות לאנשים שבאמת נזקקים אולם דרך הנתינה שלהם כה לא יעיל שהבזבוז זועק לשמים. מדובר על חלק מהנכים וחלק מהקשישים. על כן, אין לי התנגדות לקצבת זקנה כל עוד לא נמצא פתרון יותר טוב. כנ"ל לגבי קצבה לנכים קשים. הזכרת גם תגמולי מילואים שכמובן אינם קצבה, וגם נפגעי תאונות עבודה שהם אכן ביטוח והגיע הזמן שהוא יופרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאין אתה מביא את הדברים שאתה כותב? "רוב מחלט של מקבלי הקצבאות הם אנשים אשר אינם רשאים ליטול". מאין לך המספרים הללו? מה זה רוב מחלט?50.1% ?90% ?אם הייתי יכול לעבור על רוב האנשים, והייתי משתכנע שהם מקבלים קצבה בדין, הייתי תובע אותך על הוצאת דיבה. סעיף 4 שלך מדבר על קצבה כדי שלא יעבדו. האם חיפשת פעם עבודה בחיים שלך? חיכית לתשובה, חיכית לראיון, חיכית לתשובה בעקבות הראיון והזמן עובר ועובר. שמעתי הרבה שדת ישראל מלאה באנושיות ואהבת האדם. אתה כנראה דתי לא טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אינם רשאים ליטול'' במובן ההלכתי (יש להם כדי מזון שתי סעודות), לא החוקי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ח,ח מי שיש לו מאתיים זוז, לא ייטול לקט שכחה ופיאה ומעשר עני. היו לו מאתיים חסר דינר--אפילו אלף נותנין לו כאחת, הרי זה ייטול; היו ממושכנין בכתובת אשתו לבעל חובו, הרי זה ייטול. אין מחייבין אותו למכור את ביתו ואת כלי תשמישו. ח,ט מי שיש לו חמישים זוז, והוא נושא ונותן בהם--הרי זה לא ייטול. וכל מי שאינו צריך ליטול, ונוטל--אינו מת מן הזקנה, עד שיצטרך לברייות. וכל מי שהוא צריך ליטול, ואינו נוטל--אינו נפטר מן העולם, עד שיפרנס לאחרים משלו; ועליו הכתוב אומר "ברוך הגבר, אשר יבטח בה'; והיה ה', מבטחו" (ירמיהו יז,ז). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם להתאים את מה שהבאת לזמננו, הרי אם אתה מקבל דמי אבטלה עד שתמצא עבודה -בין כה וכה זה רק שלושה חדשים-ואינך נושא ונותן בהם, אתה יכול לקחת. סלח לי יעקב, אתה לוקח מין בשאינו מינו. עם כל הכבוד לתורה ולגמרא, הדיון התנהל על רקע חברה חקלאית. אתה משווה את הדיון בגמרא למה שקורה בחברה הקפיטליסטית? התנאים והאמוראים דנו בחוקי התורה ונתנו להם פרשנות שהתאימה לחברה בזמנם. להזכירך, בחברה בזמנם -יותר מ-90% היו חקלאים; אולי האחוזים היו קטנים יותר עקב בעיות אגרריות ונדידת אכרים לערים הגדולות. בכל זאת-לא מדובר בשלשה אחוז חקלאים כשחלקם עובד בתעשיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבן אדם לוקח דמי אבטלה רק לשלושה חודשים אז שישתמש בחסכונות, או בהכנסת בן הזוג, שימכור כלי מותרות או שיחזיר את הכסף לאחר שמצא עבודה. ולגבי שאר הדברים, אכן יש להבין את הדברים על רקע המציאות וליישם אותם למציאות שלנו. כך אכן עשו חכמים בכל הדורות, כולל המאמר של הרב רכניץ שצוטט לעיל וכמובן הטור והשולחן ערוך שחיו רק לפני 400-700 שנה בחברה יהודית בה כמעט לא היו חקלאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש עוד הבדל קטן בין המצב בחברה היהודית לפני 400-700 שנה לבין היום (מתחיל במ'). זו הקהילה של היום. יש שתי גישות להבנת דברי הרמב"ם על "מאתיים זוז". גישה אחת תנסה לפענח את מקורות המטבע 'זוז', למצוא כמה היה שווה זוז בימי הרמב"ם ומה היה מדד יוקר המחיה ב- 850 השנים שחלפו, ולחשב כמה שווים היום מאתיים זוז. הגישה השניה תפרש את הסכום הזה באופן שתלוי ביכולות של החברה ותמציא אותו מחדש. (כמו בעניין חיוב מזונות לילדים מעל גיל שש). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חכמים ידעו על קיומו של הדבר הזה מ'. הם לא ייחסו לו מעולם תפקיד של צדקה. אין שום דבר שמתאים במ' להיות קהילה מבחינת סדרי גודל. אבל לו יהי כדבריך, שתפעל לפי מה שמותר לקהילה ולא מה שאסור לקהילה. שתי הגישות ברורות ואני בעד לקחת את זאת היותר מטיבה עם העניים. אבל זה בוודאי לא מכסה את מה שקורה היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לך מושג ירוק איך בנויה מדינת רווחה מודרנית. מורידים לך ביטוח לאומי כל חייך כדי לבטח אותך מפני אבטלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך להבין לא כלכלה ולא תורה כדי לתפוס את ה"הגיון" כאן. הייתי אומר שזו עוד דוגמה של ה"הוויה קובעת את התודעה": נניח שאני סבור שהציבור החילוני הוא איש שמן ופרזיטי, הרוכב על כתפי איש רזה ופרודוקטובי שהוא הציבור הדתי. אם אני אטלס דתי כזה, בדרך הטבע ארצה לפרוק את העול מעל גבי. כעת נותר רק לחפש את הפסוקים המתאימים. (החילוני יעשה זאת בכתבי איין ראנד או ד"ר קרוי והדתי במקורות חז"ל). נ.ב. "חד גדיא דזבין אבא בתרי זוזי" - במאתיים זוז מאה גדיים - נניח 500 ש"ח פר גדי - ע"פ רבנו יעקב מי שיש לו בבנק 50000 ש"ח שלא יקח קצבאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא ביטוח. ביטוח אדם עושה לעצמו אם הוא רוצה, וכל אחד משיג את התעריף המתאים למצב שלו. ביטוח לאומי לצורך דמי אבטלה גובים בלי שום נסיון לשערך מי יזדקק לדמי האבטלה האלה יותר ומי פחות. גם מי שיודע בעצמו שהוא לא זקוק לביטוח הזה נאלץ לשלם עבור חסרי השכלה שימצאו את עצמם מפוטרים לעתים קרובות. (ואף על פי כן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביטוח לאומי הוא ביטוח בהגדרה. national insurance . זה שבדרך עריצה ותכמנית, האוצר משכנע את האנשים שזה למעשה לא ביטוח, זה לא עושה אותו ללא ביטוח. כבר כתבתי באיזשהו מקום על היות האוצר המתחמן, הספיניסט והרמאי הלאומי (קיראו היום את הבלוג של סבר פלוצקר).כבר שנים שהצטברו כספים רבים בביטוח הלאומי והאוצר רוצה להניח עליהם את ידו, בתואנה שזה איננו ביטוח. כשתתרוקן הקופה בביטוח הלאומי, יזכר האוצר שזהו בעצם ביטוח, אך יש גרעון וחוב אקטוארי וצריך להגדיל את הפרמיות ולהקטין את הקצבאות. איזה יופי. מזל שיש לאוצר מליצי יושר כמו יעקב שמביאים את טיעוניהם מפי השכינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם מלווה מרצון הוא מרצון בהגדרה. חוץ מזה שקוראים לו כך וששטפו לי את המח, למה אתה טוען שדמי אבטלה הם "ביטוח"? (מה שבוודאי פחות נכון לקצבאות אבטחת הכנסה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו ביטוח הדדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה ביטוח הדדי? שיחדש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חדש? תלוי. זה מונח שנטבע אחרי חתימת המשנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דמי אבטלה אינם ביטוח. ביטוח לאומי הוא ביטוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשיעקב דיבר על ביטוח הוא היה מאד ברור; עכשיו זה פתאום הפך לוויכוח סמנטי. "ביטוח לאומי" שבו גובים מכל אחד אחוז מסויים מן המשכורת כדי לשלם, למשל, דמי אבטלה ואבטחת הכנסה בשעת הצורך - אינו ביטוח במובן הרגיל (אני קונה פוליסה ומקבל התחייבות לתשלום במקרה מסויים) יותר משכל מס אחר הוא "ביטוח" (שלם מע"מ 17%, קבל מיזוג בלשכות של רשות הרישוי בשעת הצורך). אני מעדיף לא לקרוא לעסקה "ביטוח" אם הפרמיה אינה תלויה באומדן הסיכון שנוטל על עצמו הגוף המבטח. (למה זה חשוב לקרוא לדבר הזה "ביטוח"?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל המהותי הוא המבטח -המדינה.נהוג אצלנו לגזור גזרה שווה מהעסקים למדינה, ממשקי הבית למדינה ,מעקרת הבית למדינה. אין טעות גדולה מכך. המדינה שונה מכל עסק, תאגיד, בית, חברת ביטוח וכד'. לכן לא השוויתי בין ביטוח לאומי לחברת ביטוח. ביטוח לאומי הוא אכן ביטוח רק שהוא ביטוח בו המדינה מבטחת את תושביה. נכון שמעצם טיבה של מדינה נגזר ההבדל בינה לבין חברת ביטוח. כמו כן הביטוח הלאומי אינו חברה למטרות רווח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות דמי אבטלה נגזרים מגובה דמי הביטוח (שנגזרים מגובה המשכורת) ולכן זה נראה כמו ביטוח. (כנ''ל לגבי דמי לידה, אבל לא הבטחת הכנסה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ותגמולי מילואים (אם יש פה עדיין מי שיודע מה זה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה מחקרו של ד''ר יגיל לוי (המזוהה דווקא עם מר''ץ) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לראות איפה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע, אבל כשכיר אני לא מרגיש את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שזה נראה כמו ביטוח אבל אסור לטעות בהשוואות בין המדינה כמבטחת ובין חברת ביטוח רגילה. כבר נכתב רבות בנושא ומשרד האוצר הואשם ברצון לשים ידיו על הכספים שהצטברו בביטוח הלאומי. הדבר בא במסווה של ''ייעול''-איחוד הגביה של מס הכנסה וביטוח לאומי. לאחר שהגביה תאוחד, תקח המדינה את האחריות למשימות הביטוח הלאומי ותתחייב לעמוד בתשלומים. החשבון שלהם הוא כנראה שיש עודפי גביה גדולים. המצב החדש יתן את כל נושא הביטוח הלאומי לשרירות ליבם של פקידי האוצר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקסימום לכיסוי הוא 5000 ש"ח לחודש על פני 6 חודשים אם אתה ממש מבוגר. מקסימום פרמיה היא 1.4% כפול 34000 ש"ח. בהתחשב בגובה של שכר מינימום, אין כמעט קשר בין פרמיה לתגמולים. זה גם לא ביטוח מצד זה שהוא מגן מפני ארועים לא צפויים. רוב מקבלי דמי אבטלה מתכננים מראש את התעסוקה שלהם בהתחשב בדמי האבטלה שיקבלו. לי זה דווקא נראה כמו שוד יותר מאשר כמו ביטוח. לקיחת כסף מהעובדים כדי לממן את התחמנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ביטוח לאומי" assurance "ביטוח במובן הרגיל" insurance |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארה"ב הביטוח פירושו security -national security. ההבדל נובע מהיחס בארה"ב בין הממלכתיות לבין העסקים. השיטה אצלנו דומה לאירופה. הבעיה היום שאת השינויים שמכניסים אצלנו עושים על פי הדגם האמריקאי. גם בפנסיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמירה הזו, אתה כופר לחלוטין ברציונל של מדינת הרווחה המודרנית. כל אחד לומד מתישהו. אולי החיים ילמדו פעם לחוש את שיני מדינת האי רווחה המודרנית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |