בתשובה להאייל האלמוני, 22/06/05 0:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
על איזה קישור מדובר? ודבר אחד אני יודעת על עדנה ארבל באופן ברור: היא פועלת כמו סמרטוט אדום על ימניים ועל מייל-שוביניסטים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איך להגיד את זה בצורה שלא תשמע לא טוב, מאיפה צצה הטענה על שובניזם? ארבל אגב -איך לומר זאת בעדינות קצת אביסל'ה לא יותר מדי . עשתה כמה וכמה עבירות שנמחקו להן בפורטוקול (ואני לא מתכוון לזוטות הידועות של זיוף קורות חיים ..שני תארים יותר שני תארים פחות...) אגב מה דעתך על פרופסור רות גביזון - מי שהקימה את האגודה לזכויות האזרח אושיה משפטית משכמה ומעלה בקנה מידה בינלאומי ש"משום מה" אהרון ברק מוכן למכור את אימו ובלבד שלא תצטרף לעליון? אגב ב'הארץ' מסע ההנמכה הסמוי של גביזון היה בשיאו לטובת קרמניצר, שהזכיר קצת פולחן אישיות מהסוג של עמירה הס לעראפת בימים הטובים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הטענה על השוביניזם פשוטה מאוד: חלק ניכר מההשתלחויות על "הפרקליטות" בימי ארבל היו השתלחויות על ה"פרקליטות" (ו' חלומה). על ה"קצ'קיאדה" וביטויים דומים וכיו"ב. ברור היה לכל מי שעיניו בראשו, שמזוז יחליף את ארבל בגבר, לא באישה אחרת. יותר מזה, ההשתלחויות חסרות הרסן (ועתירות הטמטום האישי, המקצועי, האתי ובכלל) של מזוז על ארבל בעניין תיק שרון - היו מהסוג שאין שום סיכוי שהיה מופנה לפרקליט-גבר ("רמה של כיתה א' וכו'). ב. זמן רב סברתי שגביזון היא באמת משכמה ומעלה, אישה מבריקה ודעתנית הראויה לכל שבח. בשנים האחרונות יש לי תחושה שהפוסט-מודרניזם סחרר אותה ברמה בלתי אפשרית, עד כדי כך שהיא מוכנה לכרות את הענף שהיא יושבת עליו. למעשה, היא מעוררת הרבה ספקות בשאלה עד כמה, בכלל, היא מאמינה ב*איזה שהוא* שיפוט. אני מניחה שזו הסיבה העיקרית להסתייגותו החריפה של ברק: אני במקומו, לפחות, הייתי מאוד נשמרת ממנה. ג. את משפטך האחרון לא הבנתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על גביזון. תוכלי לפרט? מאידך ברור לי לחלוטין מאילו סיבות אהרון ברק מנסה למנוע את כניסתה של האופוזיציונרית הגדולה ביותר למתווהו - וכמי שמצטיירת כטיאטנית לא פחות ממנו לעומת שאר הבינוניים שיושבים בחצר האולימפוס. אני לא שותף להשתלחות העדרית הידועה על -הפרקליטות- כ"קבוצה" (אינני זוכר מי היה אותו ג'ינג'י משתלח אשר אמנם הצטייר רע מאוד בכתבה המפורסמת ב"הארץ". מצד שני אני חושב שהניסיון להטיח כמעט כל נשוא דיון אל המשחק "המגדרי" מעוות לא פעם את המציאות. הטענה המרכזית- ישנו בסיס מוצק לטענה שהמערכת המשפטית תחת שלטונו של אהרון ברק נגועה במורבידיות- ובמיוחד לגבי הליך מינוי שופטי עליון מתנהלים בצורה נפוטיסטית שמרכזי הליכוד/עבודה/שינוי/מרץ נראים לפתע כמקום מכובדים לידו. קשה מאוד ולמעשה בלתי אפשרי לסתור אצת הטענה כי ההרכב הנומינלי של שופטי העליון רחוק מאוד מלשקף את מהות חלוקת עמדות הציבור הישראלי. ראיות בשטח- אני אכן רואה טעם לפגם, בלשון המעטה - שאדם כמו יוסי ביילין שנחשב ע"י אחוז אדיר בציבור כאדם שנמצא הרחק מעבר לשולי הקונצזנזוס היה ראש הוועדה למינוי שופטים. ואכן הגילדה שמכונסת היום בעמדות הבכירות של המערכת המשפטית משקפות גילדה קטנה . מעבר לביקורת הקשה והאפריורית שיש לי על מנטרת "חולשת הרשויות האחרות" דרכה מתרצים אהרון ברק וחצרו כבר שנים את מעיכת תשתית הדמוקרטיה הבסיסית ע"י כיבוש זולג של סמכויות שתי הרשויות האחרות באמצעוות האקטיביזם המפורסם", הרי שישנה בעיה אקוטית שכל מי שמתנגד לגישה של מערכת שיפוטית מתנפחת מעבר לגודלה מיד נתפש כאויב. זהו גם דינה של גביזון שמינויה אגב מגובה באופן נלהב ע"י הנשיאים לשעבר בך ולנדוי בניגוד לאהרון ברק שרואה בה סדין אדום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, נסלק את בעיית המגדר. בהחלט ייתכנו מקומות שבהם השאלה המגדרית היא באמת שולית לעניין עצמו, והעיסוק בה יכול להסיח את הדעת מהעיקר. עם זאת, בעניין הפרקליטות - הנושא הזה עלה על הפרק באופן שקשה להתעלם ממנו. לא רק באותו מאמר בהארץ ובשיח שהתנהל סביבו: כמו שאמרתי, גם דברי מזוז השערורייתיים על עדנה ארבל *בהחלט* נכנסו לאותה קטגוריה, וגם הסיפור כולו השאיר שובל בעייתי שלא נידון עדיין באופן פתוח - של הבדלים מגדריים *קיימים* בתחום המשפט. שנית, רות גביזון. אמרת, "מאידך ברור לי לחלוטין מאילו סיבות אהרון ברק מנסה למנוע את כניסתה של האופוזיציונרית הגדולה ביותר למתווהו - וכמי שמצטיירת כטיאטנית לא פחות ממנו לעומת שאר הבינוניים שיושבים בחצר האולימפוס." לא פירטת. אני מודה ומתוודה שמעבר ל"תחרות הטיטאנית" אינני בטוחה למה אתה מתכוון. באשר לי, שמעתי את גביזון בכמה וכמה הרצאות במסגרות שונות. הפירוש שהיא נותנת למושג "סובלנות", למשל, עורר בי חששות רבים: היא מרחיבה אותו, לדעתי, באופן שיכול להטיל מגבלות ניכרות על אפשרותה לשפוט מישהו בסיטואציה כלשהי. אתן לך דוגמא: אני זוכרת היטב את משפט דרעי. אני מודה שחלקים מפסק הדין שהוקרא אז ברדיו קוממו אותי מאוד (כנגד השופט). חשבתי שהרבה מהתארים השליליים הקיצוניים שניתנו לדרעי בכתב האישום מופרזים ביותר. יחד עם זה, ההתרשמות שגביזון הייתה מוציאה אותו זכאי משום שהתנהלותו *נורמטיבית* לחברה הרלוונטית מטרידה מאוד, בלשון המעטה. שלישית, "הכיבוש הזולג" שאתה מדבר עליו לא מאוד מקובל עליי. אבל יש לזכור שלגבי הרבה אנשים ומגזרים חלשים בחברה, בית המשפט העליון הוא עדיין המפלט האחרון שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוסי ביילין היה שר המשפטים במשך שנה וחצי. בתקופתו מונו השופטים אליעזר ריבלין, אילה פרוקצ'יה ואדמונד לוי (מנוי זמני). תצטרך לעבוד יותר קשה כדי לשכנע (אותי) שביילין הפך את בית המשפט העליון לסניף של מר''צ. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |