308446
אני יודע שבימים טרופים אלה פופולארי להתנפל הן על העבריינים עצמם, הן על המשטרה שאינה עושה די כדי ללוכדם, על מערכת המשפט שמרחמת עליהם ודנה אותן לעונשים מגוחכים, על מערכת הכליאה שמאפשרת להם לבלות את זמנם בבית, ועל מערכת השיקום שמורכבת מעובדים סוציאלים תמימים.
הבעיה היא שטענות אלה אינן נכונות לא ברמה הפרקטית ולא ברמה התיאורטית. מבחינה פרקטית, עונשי מערכת המשפט בישראל כלל אינם קלים. בתי הסוהר אינם קייטנות, ועובדי השיקום אינם תמימים. מי שטוען אחרת, צריך ללוות את טיעוניו בראיות ברורות יותר, ולא בקריאות דמגוגיות.
האם הכותב - או מבקרים אחרים - מכירים את בתי הסוהר מבפנים? האם ניסו לשבת בהם ולהרגיש איך זה להיות כלוא?
עבריינים אינם מבלים את זמנם בבית. יש להם חופשות קצרות, הניתנות רק לאחר שהם יושבים חלק משמעותי מתקופת הריצוי שלהם בכלא, לפי תנאים מסוימים ובהגבלות מחמירות. בדרך-כלל אלה חופשות של 48 שעות, הניתנות פעם בכמה חודשים. נכון שמי שמאד רוצה יכול לבצע שוד במהלך חופשה כזו, אבל מספר האסירים שעושים זאת בפועל הוא מועט מאד. לשירות בתי הסוהר ולמשטרה יש מערכת מודיעין אשר יודעת די הרבה על אסירים אלו, ומי שעדיין מעורב בפלילים אינו יוצא לחופשה. ברור שיש יוצאים מהכלל, ומערכת המודיעין אינה יכולה להיות מושלמת, אבל זו לא סיבה להמנע מלהוציא אסירים לחופשות בכלל, בודאי שזה לא מצדיק הכללה מהנוסח 'האסירים עושים חיים וממשיכים לרצוח/לשדוד בחופשותיהם'.
מערכת השיקום היא מנוסה ופועלת היטב. צריך לזכור שאחת המטרות של מערכת הענישה - הן מבחינת החוק, הן מבחינת המוסר, והן מבחינת האינטרסים החברתים - היא שיקום. בודאי ששיקום מצליח רק בחלק מהמקרים, אולי אפילו רק בחלק קטן. מה המסקנה? שצריך להפסיק לשקם? להתיחס לכל העבריינים, בלי קשר לרקע, למוטיבציה, לאישיות שלהם, כאל חיות טרף?
מבחינה תיאורטית, לא הוצגו בפנינו הוכחות שענישה כבדה יותר מורידה עבריינות. אני מניח שיש אופטימום של ענישה, אשר מתחתיו העונש הוא קל עד גיחוך, ומעליו כבר אין תוספת הרתעה. צריך לזכור, מכל מקום, שהארצות שבהן הענישה היא כבדה ביותר הן גם הארצות עם שעורים גבוהים של פשיעה ואלימות. ארצות הברית היא הדוגמא הבולטת לכך. במדינה זו יש שעור גבוה של אסירים והיא היחידה מבין הדמוקרטיות שמוציאה להורג את פושעיה. נראה שאלימות שלטונית גוררת אלימות של הרחוב, כמו להיפך. לשלטון יש אחריות על יצירה ושימור של אוירה של אלימות.
צבי
שוב חוזר הניגון 308449
צבי גיל יקר.
בתנאים רגילים הייתי יושב וכותב לך תגובה בינוניות עד ארוכה אשר מסבירה לך בסבלנות יחסית מדוע אתה טועה כאשר אתה מייחס לי טיעונים אשר לא נאמרו.

אבל, היות ואתה לא הראשון בדיון אשר עושה זאת אני חייב להודות שפעולה זו הופכת פשוט למשעממת. יתרה מזאת, אם נניח שתלך בדרכם של אותם חברי קבוצת ה'אנחנו אוהבים לצקצק בלשון כנגד שמרנים מסריחים כי זה הופך אותנו לליברלים מתקדמים ונאורים' אזי לא אשמע ממך גם טיעון רציני לאחר שאתקן אותך.

אשמח מאוד אם תתיחס לשתי הנקודות/שאלות העולות במאמר:
1. האם יש מקום להקמת מערכת ביקורת על בית המשפט?
2. האם המערכת רשאית לשחרר לזרועות החברה אדם מורשע בעל רמת מסוכנות וודאית?
תשובה לצבי גיל - המקלדת סובלת הכל 308614
האם יפרסמו כל דבר באייל?

צבי גיל טוען ש"מערכת השיקום היא מנוסה ופועלת היטב".

אני טוען ששתיים ועוד שתיים הם חמש. אז מה, באייל מפרסמים כל דבר.
תשובה לצבי גיל - המקלדת סובלת הכל 308980
אין חושך אם לא מחפשים את האור..
למה שזה יטריד מישהו אם אתה מעוניין לטעון ששתיים ועוד שתיים הם חמש?(לא מומלץ בחישובים בסופר)
דעה אישית 309136
"בודאי ששיקום מצליח רק בחלק מהמקרים, אולי אפילו רק בחלק קטן. מה המסקנה? שצריך להפסיק לשקם? להתיחס לכל העבריינים, בלי קשר לרקע, למוטיבציה, לאישיות שלהם, כאל חיות טרף?"

לא מזמן היה באייל סקר מה עדיף - מאה אשמים משוחררים או חף מפשע אחד שנכלא שלא כדין. בחרתי באפשרות הראשונה. אבל אם אנחנו כל כך נחושים בדעתנו להגן על החפים מפשע, האם לא הגיוני להפעיל עיקרון מקביל של "מוטב שמאה רוצחים בעלי פוטנציאל שיקום ישבו בכלא ולא יזכו ליום אחד של חופשה עד יום מותם, מאשר עבריין מורשע אחד שיקבל יותר מדי אמון מהמערכת וירצח חף מפשע"?

כל זה לא אומר שצריך להפסיק לשקם, כמו שהעיקרון הראשון לא אומר שצריך להפסיק לשפוט אנשים ולשלוח אותם למאסר. כל מה שזה אומר הוא שצריך להיות מאוד מאוד זהירים במתן אפשרויות שיקום לאסירים (מחופשה ועד שחרור מוקדם), ובכל מצב של חשש, ולו הקטן ביותר, עדיף שהרוצח ישלם את המחיר ולא נערה בת 16

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים