 |
|
 |
||
|
||||
 |
למה? למה אתה רואה חובה קדושה בשחיטת פרות קדושות? מדוע אתה רואה הישג אדיר בכך שתוכל להביא טיעונים נוספים לטשטוש זהותה של המדינה היהודית? אני אולי קצת אמוציונלי (ואני מניח שזו היתה כוונתך), אז בכל זאת אנסה לנחות על קרקע הלוגיקה והעובדות. ראשית, בנוגע לתמיהתך מדוע איננו מזכירים את שואת הצוענים או הארמנים (ואיני מתייחס לשאלה אם היתה זו שואה באותה היקף של יהדות אירופה). לעניות דעתי, הסיבה היא פשוטה מאוד: משום שאנחנו מדינת היהודים. כן כן, פשוט כך. הרי לפי הלוגיקה שלך, צריך גם לשאול מדוע איננו מתאבלים ביום פרוץ מלחמת העולם הראשונה, איננו מורידים את הדגל לחצי התורן לזכר הטבח במלחמת יפן-סין, איננו מקימים אוהל זיכרון לזכר האינדיאנים שנטבחו על ידי האמריקאים כחלק מתהליך האמריקניזציה, ואיננו יושבים שבעה על נטבחי קוסובו. מה קרה, הפכנו להיות נר הזכרון של העולם? מדוע עלינו להתאבל על צרותיהם של אחרים? אין לנו מספיק? האם אתה חושב שלימוד השואה הוא מוגזם? מעניין מה היית חושב אם הייתי אומר שרצח יצחק רבין זכה לתהודה מוגזמת בארץ, ובוודאי בעולם. בסך הכל אדם אחד! בשואה בכל זאת מדובר על שישה מליון יהודים, ביניהם גם מנהיגים ואנשי רוח בעלי שיעור קומה. לעניות דעתי, כתיבת מאמר זה נובעת ממקור אחר, ולא מהרצון "לאזן" את לימוד השואה. מקור זה הוזכר במאמרך בחטף, והרשה לי לצטט: "האידיאולוגיה הציונית המתה". האידיאולוגיה הציונית מתה. מה פירוש מתה? אין הכוונה כי נגמר המפעל הציוני ואין מה לעשות בארצנו הקטנטונת. אדרבה - הנגב עוד שומם, עיירות הפיתוח עדיין נחשבות עיירות פיתוח, האבטלה עדיין קיימת. נשמע מיושן? נאיבי? תלוש? אם כן - הרי זה בגלל שהאידיאולוגיה הציונית אכן מתה. ומה באמת הכוונה ב"מתה"? אין מי שיממש אותה. עם ישראל ברובו איבד את הזהות היהודית שלו. הרצון לייחוד, להוות "אור לגויים", להוות מוקד משיכה אבד והתמוסס למול טובות ההנאה של התרבות המערבית ששטפה אותנו בגל של אגוצנטריות מפתה. איננו עם ישראל, אנו אוסף של יחידים, אשר בראש מעיינם עומדת טובתם האישית. הכלל, המדינה, הארץ הינה מין מטרד שצריך "לשלם לו 55% מס הכנסה", ללכת, מיעוטנו, למילואים, ולחלוב כמה שרק אפשר. נשטפנו בגל של נהנתנות בלתי מתפשרת, מעשינו מוכתבים לפי הבורסה (בדרך כלל בוול סטריט), גודל האוטו והבית, שער הדולר ומצב הרוח של קלינטון. איננו רואים כל צורך בגיבוש זהות יהודית יחודית. ומול זה, לפתע פתאום, מגיע משרד החינוך ומבקש ללמד על השואה. שואה? מה פתאום שואה?למה מי מת? ולאחר שאומרים לנו מי, וכמה, מת, אנו מתחילים להרגיש חוסר נוחות. רגע, מה, אז אנחנו כן שונים? אנחנו כן מיוחדים? אנשים ממש מתאמצים בשביל להרוג *דווקא* יהודים? לא כל כך מתאים לנו. בסופו של דבר, אנו כבר לא עם ישראל, אנחנו הכוכב הנוסף בדגל ארה"ב. הגענו למצב בו מונחים כמו "גאווה לאומית","ציונות","רוצה להיות יהודי" נחשבים למונחים קיצוניים, השמורים לקבוצה סהרורית בשולי המחנה השפוי במדינה. האם אתה חושב שגם בארה"ב, אמריקאי המצהיר על גאוותו בלאומיותו נחשב קיצוני? תמהני. רק עם שאיבד את גאוותו וויתר על כבודו מסוגל להגיע לשפל מדרגה כזה. עם שלא מבין מה כל כך מיוחד ומזעזע בהריגת שישה מליון מאנשיו, יותר - הרבה יותר - מחצי מאנשיו, גם לא יבין מה כל כך גרוע בהריגת ובהשמדת החצי השני. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
משום מה, אני לא מוצא סתירה בין להכיר שואות של עמים אחרים לבין להתאבל על קורבנות העם היהודי. מישהו בקש להתאבל על הצוענים? על הנרצחים בקוסובו? בתור מדינה שכ"כ אוהבת לדרג את עצמה כ"מדינה שעומדת בראש הדמוקרטיות, ונלחמת למען כל מיעוט" (או איך שלא ניסחה זאת ישראל בפרשת היידר), אנחנו נוטים לזכור רק אותנו. אין כל דבר רע בהנצחת העם היהודי, אבל אין זה נוגד איזכור נכון ומדוייק של כל המיעוטים שנרדפו, ללא צורך להתאבל עליהם. בתור מדינה שדורשת מכל העולם שיזכיר את השואה, היא יכולה להרשות לעצמה להזכיר גם את הצוענים. אני נדהם לגלות שאנשים חושבים שהיהודים היו אוייבי הגזע הארי היחידים. אם תבדוק, תגלה שמחנות המוות (מחנות מדרגה ג', כפי שהם מכונים) שמשמו ליהודים, צוענים, הומוסקסואלים וקבוצות סלאביות שונות שהגיעו אליהם. ומשום מה, נעשה מונופול אדיר על השואה. היהודים לא היו האומללים ביותר במחנות. ההומוסקסואלים היו בדרגה נחותה יותר, והיו קורבן תמידי להתקפות פיסיות ומיניות מצד הסוהרים והאסירים (בינהם גם יהודים). יד ושם עורך בדיקה לתמונות שנופלות לידיו. עד היום, לפי מה שידוע לי, נמצאת שם תמונה אחת של צועניה. השאר יהודים. יהרוג אותנו לזכור אחרים? אני לא ידוע מה הניע את הכותב לכתוב מאמר זה, אבל אני אישית לא רואה כל רע באיזכור השואה. זה חלק מההיסטוריה שלנו וחלק גדול מביננו קרובים של אנשים שנצלו מהתופת הנאצי. אבל יש גם לקח, לקח חשוב מאד - שזה יכול לקרות שוב, ולא רק לנו. אתה יכול לשבת ולראות בעצמך קורבן תמידי, כמו שמערכת החינוך עושה עם האינקוויזיציה (היא לא רדפה יהודים, תתפלא לשמוע. היא רדפה יהודים שהתנצרו והמשיכו לקיים מצוות יהודיות. לא בגלל שהם היו יהודים, אלא בגלל שהם נחשבו לנוצרים כופרים), ואתה יכול לראות בעצמך קורבן יחיד (כמו שמבצעים מזעזעים לא פחות של הנאצים לא מוזכרים בלימודי היסטוריה כללית או במקומות שונים). האפשרות השנייה, היא לשנות את זה. בתור מדינה שיודעת טוב מאד להזכיר לעולם כמה האדם יכול להיות אכזר, היא יכולה להזכיר לעולם כמה האדם יכול להיות אכזר כלפי קבוצות אחרות, וגם כמה הישראלי יכול להיות אכזר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אם שואת הארמנים היא עניין ארמני, והוא לא צריך לעניין אף אחד פרט לארמנים, מדוע מתעקשת מדינת ישראל לקדם את לימוד השואה בכל מקום בעולם? על פי ההגיון הזה, אפשר היה להגביל את הלימוד ליהודים בלבד. מדוע, אם כן, גוררים כל שגריר ליד ושם? אם הצרות של אחרים לא מעניינות אותנו, למה שאחרים יתעניינו בצרות שלנו? ב. מדוע מסרב משרד החינוך להכיר בכך שהיו עוד כמה ג'נוסיידים בהסטוריה, אם הוא לא מנסה לטפח תודעה קורבנית? מדוע, בהוראה ממשלתית, לא שודרו סרטים על השואה הארמנית? מדוע ננזף מנהל שהזכיר, בטקס יום השואה, גם את ההומוסקסואלים והצוענים? ג. יצחק רבין האדם איננו מעניין. יצחק רבין, ראש הממשלה שנרצח על ידי פנאט דתי, הוא כבר סיפור אחר. אם רבין היה נדרס, העניין היה דועך תוך שבוע. אבל הוא לא נדרס, הוא נרצח על ידי מחתרת דתית ימנית. ד. התפיסה שלך היא פאשיסטית. המדינה איננה כלי ל"אחדות לאומית", היא איננה צריכה להיות "אור לגויים", היא צריכה להיות ספק שרתים לתושביה, ותו לא. מי שמקדש את המדינה הוא פאשיסט. המדינה היא מכשיר. רווחת האזרח היא המטרה. לא להיפך. ה. מוזר שהטענה על "נהנתנות" נשמעת תמיד מאותם חוגים: אנשי ימין, במיוחד אנשי ימין דתי. הטענה שהמודרניות והחיים הטובים "גרמו לעם הגרמני לאבד את ייחודו"... טוב, נו, אתה יכול לנחש מי אמר את *זה*. ו. "מול זה, לפתע פתאום"? הלו? מישהו בבית? משרד החינוך מלמד על השואה כבר כמעט ארבעים שנה. על מה אתה מדבר? ז. מספר היהודים שנרצחו בשואה היה ששה מליון. סך כל היהודים שחיו בעולם בתחילת המלחמה היה כ-18,000,000. לא חצי, אם כן, כי אם שליש. ח. בארה"ב, אדם יכול להיות פטריוט מבלי להתבייש, כי המדינה שלו איננה מפלה, רשמית ועל פי חוק, עשרים אחוז מתושביה. להצהיר, בישראל של היום, "אני יהודי", פירושו להצהיר "אני בצד של המדכאים". יש במה להתבייש. ט. אנא הסבר לי למה רציחת ששה מליון יהודים שלא הכרתי צריכה לזעזע אותי יותר ממותם של עשרים מליון רוסים, שגם אותם לא הכרתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הג'נוסייד בארמנים אכן לא מתיישב כל כך עם המגמה, שאכן קיימת אצלנו, להקטין ג'נוסיידים של אחרים. עם זאת, היו לא מעט לחצים נגדיים כן להביא לתודעה אירוע זה; דומני שהעניין זכה להדחקה אגרסיבית יותר מצד הממסד, רק בגלל הרצון לא להרגיז את טורקיה. זה לא יותר מוצדק, כמובן, אלא שזו "סתם" פוליטיקה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |