בתשובה לדובי קננגיסר, 27/07/01 10:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה ממש כיף לנסוע ולהסתכל על כולם מלמעלה! רכבת קומתיים - רעיון גאוני. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כשעולים (אהה!) לקרון דו-קומתי נחשפת האמת במערומיה: זה לא שיש קומת-קרקע וקומה ראשונה, אלא קומת-מרתף וקומה 0.5, מה שעושה את הקומה השנייה לגבוהה אך במעט מהקומה היחידה בקרונוע חד-קומתי (שהיא גבוהה למדי ומאפשרת להתסכל על כולם מלמעלה גם כך). השוס הגדול בקרונות הדו-קומתיים הוא מערכת הכריזה האוטומטית, המחליפה את פקחי הרכבת העילגים-אם-כי-משתדלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם תכולת המקומות בקרון קומתיים היא כפולה מזו שבקרון רגיל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שטויות במיץ פטל! רק לפני שבוע עליתי על רכבת דו קומתית, ועצרנו בתחנת רכבת מרכז ליד רכבות מהדור הישן. תחושת עליונות אדירה הציפה אותי כשהבטתי מלמעלה בגאון על נוסעי הרכבת מהדור הישן. ישנו הבדל ברור בגובה. עם זאת, אני בהחלט מסכים שישנו קסם רב במערכת הכריזה החדשה של הרכבת. המעבר מהפקח הרוסי שקורע לי את עור התוף רק כדי להודיע לי שעוד 10 דקות נגיע לתחנה כלשהי, לכורז (?!) סינתטי המקפיד על הגיית הרצליה כאילו היה מורה לתלמוד (עם שווא בצ) הינו מרנין ומרגיע ביותר! שלא לדבר על זה שיש עכשיו יותר מקומות ברכבת, ויותר דלתות להכנס מהם, מה שמונע הידחקויות בעת ניסיון לתפוס מקום...בקומה השנייה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלונות הקומה העליונה ברכבת הם מעין מישור, שבחלקו העליון מתעקם ברדיוס לא קבוע. מה שזה אומר, זה שלמרות שבנסיעת בוקר אתה יכול להנות מהנוף מפרספקטיבה אחרת, בלילה, כשמיעוט האור מבחוץ הופך את החלונות למראות כמעט, אתה נאלץ (יכול להיות שחלק מהקוראים יבחרו במילה אחרת) לראות *שתי* השתקפויות שלך במראה, ואם זה לא מספיק - אחת מעוותת לחלוטין, שכל תנועה מיניאטורית שלך מנייעת אותה בסנטימטרים שלמים. אותי זה כל כך עצבן, עד שעברתי לקומה למטה. זה מה שנקרא הנדסת אנוש מחורבנת. בקשר לקריין, דעתי הפוכה לחלוטין משלך. אני לא זוכר את הטקסט המדויק של הודעות ההגעה הקרובה לרכבת, אבל הן ארוכות מאוד. האינטונציה המלוקקת וקולו הסכריני של הקריין גורמים לי לנעוץ ציפורניים בבד הריפוד עד תחלופנה השניות הרבות בהן הוא מרצה את משנתו (וכל פעם אותו דבר! וכל פעם זו חצי דקה שכל ההבדל בינה לבין חצאי הדקות האחרות היא שם התחנה!). אני הרבה יותר אהבתי לשמוע את קולו העייף והעצבני של הכרטיסן באומרו "התחנה הקרובה הרצליה הנוסעים מתבקשים לא לשכוח תיקים וחפצים ברכבת תודה". לדעתי הקריינות הזו עשויה להצדיק נסיעת אקספרס לתל אביב, ומשם חזרה צפונה לתחנת הרצליה. זה חוסך איזה ארבע חמש דקות של ייסורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נסעתי בערב כך שאיני יודע אם אתה צודק...בכל מקרה קומה שנייה זה כיף לא נורמלי. ובכל מקרה, אני מעדיף את הכרוז הרגוע והמרגיע עם קולו המונוטוני והסכריני מהפקח עם המבטא הרוסי (לא שיש לי משהו נגד רוסים כמובן!) שצורח לי באוזן:"תחנה קרובה...פששששט......טשטשטשט....תחנת.....הרצליה!!....הנוסעים מתבקשים לשכוח (מי שבאמת מקשיב יודע שהם אומרים את זה פעמים א.צ.) תיקים וחפצים אישיים ברכבת....טשטשטשטשששששש.....". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם התקליט (דיסק, כנראה) שמושמע שם בלופ?! בלי להתעקב רגע על האיכות של הדיסק, הוא מושמע חזק מדי - ואז אני לא יכול לקרוא. אם אי אפשר לקרוא ספר ברכבת מה אני אמור לעשות? להסתכל על דמויותי המעוותות והרוטטות מחזירות לי מבטי שטנה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאור, נראה לי אני ואתה לא נוסעים באותה רכבת. ברכבת שאני נוסע בה יש מוזיקה מרגיע הונינוחה, ששמתי לב אליה בכלל רק אחרי 7 נסיעות בערך. ואפשר בהחל לדבר כמו בנאדם. נראה לי הלימודים הלחוצים משפיעים עליך יותר מדי - מדמיין דמויות מראה שטניות, כל רעש הכי קטן מפריע לך...אני מציע לך לקבל עזרה מאור. יש לך עכשיו זמן לדאוג גם קצת לעצמך |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נזכרתי בחוויה שעברתי לפני מספר שנים. כשהגיעו הקרונועים החדשים, יצא לי לנסוע פעם ראשונה באחד מהם מתל אביב לחיפה. באמת מצאתי שנעים להיכנס לרכבת כזאת יחסית למה שהייתי רגיל, מבחינת השקט והעיצוב. היה באמת שינוי לטובה. כשישבתי בתחנה בתל אביל לפני היציאה, חשתי בנועם היצור החדש וניסיתי להתמכר בעינים חצי עצומות לנוחות הכיסא ולאווירה הכללית. ואז נשמע קול פעמונים ענוג ממערכת הקריזה שבמבשר על הודעה שתבוא בעקבותיו. צפיתי לקול ערב של דיילת שיבוא בהמשך שיעמיק את חווית העונג, ועצמתי כמעט לחלוטין את עייני. אבל אז כמעט קפצתי ממקומי למשמע קול גבר במבטא מזרחי כבד: "פקח רכבת. פקח רכבת. מה קורה ?" עברו כמה שניות. השלווה שוב חזרה אליי, ושוב נשמע קול הפעמונים הערב ממערכת הקריזה ובעקבותיו במקום קולה של הדיילת (הרי יש להם שם בחורות "או או הו" ברכבת הזאת. לא ?) שוב קולו של גבר אחר, הפעם במבטא רומני כבד: "אני פה מאחור. הכל בסדר. תוציא אותה מלפנים. . ." כל כך ישראלי. . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה גם המצב גם באוטובוסים הזו-קומתיים (שגם שם הגובה הוא לא ממש כזה של שתי קומות) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |