 |
|
 |
||
|
||||
 |
שלום. שד קטן בתוכי, לא נתן לי לעבור לסדר היום על הכתבה המקוממת שנכתבה כאן. העניין הוא פשוט: מר. גורביץ הנכבד, תוך רצונו להעביר איזשהי תזה, במקרה זה מופרכת מיסודה, יצא מטיעון מסוים. עד כאן הכל נפלא ומקסים, הרי בבסיס כל כתבה יימצא טיעון שכזה. אך הטיעון של מר גורביץ הפעם, עלב בי אישית. אסביר מדוע: הטענה כאן, כי מדינת ישראל עושה שימוש אינטרסנטי, מתבססת על הצבעה לכיוון המערכות החינוכית כאשמות בכשל. או, לשיטתו של גורביץ, כמחנכות לנקיטת עמדה נחרצת ובלתי מתפשרת המבכה את השואה, ומונעת שאילת שאלות. אני, כמו כולנו, חונכתי כך כדי לשרת את האינטרסים של מדינת ישראל בבואה לעמוד מול גורמים זרים, כך אומר גורביץ. אני, כמו כולנו, "הפנמתי את תעמולת הזוועה" של מדינת ישראל, ולכן, בעוורוני כי רב, אני אפילו לא יכול להבחין באותה תעמולה. ובכן, מר. גורביץ תקיפת קוראיך, ניטרול ההתקוממות על מאמרך המביש, ע"י האמירות הללו, ע"י הפחדה: אתם לא חושבים מה שאתם חושבים כי זה מה שאתם רוצים לחשוב. חונכתם לחשוב כך, גדלתם על ברכי מדינה אימפריאליסטית שרחמנא לצלן, מחנכת לזכרון האסון - שהיה, ואני עומד על כך, אסון יהודי ברובו - מתקפה זו לא צלחה לך. כל שאכתוב עתה יהיה לשווא. הרי תאמר כי כך חונכתי. תאמר כי אני חושב דרך פיותיהם של מורי העבר שלי. לא כך. ועוד משהו. כתבת: "מדינת ישראל רואה בשואה... ענין קיומי כמעט, שלשם המלחמה בו היא מוכנה לעשות הרבה מאד" ומה רע בכך...? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רק אתקן את הציטוט בסיום תגובתי: "מדינת ישראל רואה בהכחשת השואה... ענין קיומי כמעט, שלשם המלחמה בו היא מוכנה לעשות הרבה מאד" ומה רע בכך...? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נמנעתי בכוונה מהשימוש בביטוי "שטיפת מוח", ודיברתי על אינדוקטרינציה, או, בשפה האהובה על מערכת החינוך שלנו, "הקניית ערכים". אני מוכן לקבל כל תגובה, ובלבד שתהיה עניינית: על אילו מהעובדות שציינתי אתה חולק? מה נראה לך לא נכון עובדתית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, אינני יודע באיזו מין סביבה חינוכית אתה גדלת, למדת, והתחנכת. אני התחנכתי בבי"ס שלימד אותי לחשוב. מקום בו הפלורליזם וחופש המחשבה, לא היו מילים גסות. מורה ההיסטוריה שלי היה אחד משורה של אנשים שעיצבו והשפיעו על חיי משמעותית. ולא - לא בגלל שהוא הפעיל עלי "אינדוקטרינציה", הוא לא ניסה להחדיר בי שום תורה שהוכתבה לו ע"י תוכנית הלימודים. בגלל שהוא לימד אותי לחשוב, לשאול את השאלות, להיות אוטודידקט. אין לי ויכוח איתך על השימוש הציני והאינטרסנטי במסמכי אייכמן - בתקופת בן-גוריון נעשו משגים אינספור. אך אתה נוטל את המקרה, ומדגים בעזרתו מדוע היום מדינת ישראל רותמת את השואה לעזרתה. המסמכים לא שוחררו - ותקרא לי נאיבי - עד היום מפני שבשנים האחרונות הם פשוט נשתכחו מלב. לשיטתך, משרד החינוך משקיע מאמצים רבים כל-כך בלימוד השואה. נעזוב בצד את העובדה שאין פסול בזה, לדעתי. איך תסביר את הרפורמה של שריד בבחינות הבגרות - הבחינה בהיסטוריה ב-ו-ט-ל-ה, תלמידים לא ייבחנו עוד ביחידה ט', היא לימודי השואה. ומעבר לכל - ישנה כמובן האפשרות שחתך הקוראים המגיבים באתר זה אינו זהה לחתך האוכלוסיה, אבל איך תסביר שרובם ככולם, מלבד אחדים, הם אומרי הן למאמרך. אולי "שטיפת המוח" היתה הפוכה? ודבר אחרון - השימוש בביטוי "שטיפת מוח" עדיף בהרבה, על שימוש בביטוי "תעמולת זוועה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השתכחותם מלב של מסמכי אייכמן היא חלק מהבעיה - שהרי הסיבה שהם נאסרו לפרסום היא בדיוק כדי להשכיח אותם... עוד אחד מאותם "משגים" של בן-גוריון? אגב, איזו יחידה היא "לימודי השואה"? אני מכיר יחידה ה', שזו היסטוריה כללית, ומכיר תע"י, שזה בעיקר הציונות והעליות. זה מה שמלמדים ברמה הבסיסית של היסטוריה 2 יחידות בה מחויב כל תלמיד. האם "הסטוריה כללית" נחשבת בעיניך "לימודי שואה", או שאולי מדובר ביחידה שנכללת בלימודים המורחבים של 5 יחידות? בכל אופן, הבחינה אולי בוטלה, אבל לא לימודי ההיסטוריה - אלו ילמדו בכיתות ובתעודת הבגרות יופיע הציון שיתן לתלמיד ביה"ס עצמו. שיטה מגוחכת, אני מסכים, אבל לטעון שהתלמידים לא ילמדו היסטוריה מזכיר את זעקות השבר של המורים לתנ"ך לאחר ששנתיים רצוף נפל המקצוע בהגרלת הלח"ב, וזאת למרות שהם ידעו היטב שהתלמידים כן למדו את המקצועות הללו במהלך השנה. אולי אנו מטילים את יהבנו יתר על המידה על בחינות הבגרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מסמכי אייכמן לא "נשתכחו מלב". בשלשת השנים האחרונות ניסה "הארץ" (במיוחד תום שגב) להביא לפרסומם, ושוב ושוב סירבה הממשלה לעשות זאת. היא שחררה את המסמכים מסיבות אינטרסנטיות, הרואות בשואה קרדום לבנות בו את מדינת ישראל. ב. לא אמרתי ששטיפת המוח הייתה בהכרח יעילה. מעבר לכך, רוב קוראי האייל נראים, לי לפחות, מעט יותר אינטיליגנטים מהישראלי הממוצע. סיפור מהחיים: אני שוקד עכשיו על קריאת ספרו של אלן בולוק, "היטלר וסטאלין, חיים מקבילים". לפני שבוע, בקוראי באוטובוס, פנה אלי אחד הנוסעים בתמיהה: "מה, אתה קורא ספר על היטלר?" השבתי בחיוב ושאלתי מה לא בסדר בכך. מסתבר שהברנש חשב שכל ספר על היטלר חייב להיות ספר אנטישמי - או, ליתר דיוק, *כל ספר לא עברי על היטלר* (שלי היה באנגלית) חייב להיות אנטישמי. מעניין, לא? הוא גם לא הבין מה יש לקרוא על הנושא - הוא טען ש"מדובר במפלצת, מה יש פה להבין." אני לא יודע עד כמה האדם הזה מייצג את תוצר מערכת החינוך הישראלית, או משהו מלבד עצמו, אבל הסיפור הזה היה מה שגרם לי, בין השאר, לכתוב את המאמר הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השואה הייתה אסון יהודי ברובו...מעניין, על איזה קנה מידה אתה מסתמך? אם אתה מסתמך על בדיקה מספרית, הרי שהרוסים אבדו כ-20 מיליון אנשים, ואני בטוח שאם תבדוק תראה שגם בין הפולנים נמצאו לא מעט אבידות. אתה צריך לבדוק לפי שיטה יחסית, ואז תראה שמתוך אחוז הצוענים שחיו באירופה, הנאצים השמידו די הרבה. ובקשר לשאלתך - אין רע בכך, פרט לעובדה שנעשה שימוש ציני בשואה במקביל לצביעות הדוחה שלנו כלפי כל רדיפות אחרות שעדיין קיימות בעולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם ליתר דיוק, מתוך 20 המיליונים לא מדובר על קורבנות שנרדפו ונרצחו משום היותם רוסים. יש הבדל בין קורבנות מלחמה לקורבנות השואה. נכון שהנאצים גם לא ממש חיבבו את העמים הסלאבים... אבל הם לא רדפו אותם. אני לא כל כך מבינה מה ההשוואה פה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |