בתשובה לקהלת, 22/04/05 22:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אוי ואבוי - אתה רוצה להגיד לי שרצחתי כמה יצורים שהם 90% בני אדם? כלומר, אני ממש יכול להיות רוצח שכיר בעל ותק? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איך בדיוק מודדים "אחוזי בני אדם"? מה אחוז החומר הגנטי המשותף לאדם ולפרות למשל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג איך מודדים אחוזי בני אדם, וחוששני שגם את הבורות הזאת אני חולק עם העכברים... ואת השאלה השנייה שלך אני מעדיף אפילו לא לשאול, פן יתברר לי שאני לא רק קרניבור אלא אף קניבל... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהמעט שאני מכיר (ואני לא גנטיקאי) אז ההשוואה נעשית בדרך כלל על דמיון באזורים עם תפקוד ידוע לדוגמה אזורים שמקודדים לחלבונים, לאלמנטים רגולטורים של RNA ואזורי בקרה ב DNA. המספרים השרירותיים של הדמיון יכולים להטעות כי המספר בפני עצמו לא אומר הרבה. מה שקובע זה איפה נמצא ההבדל. הגישה הרווחת היום היא שהרוב השוני בין האורגניזמים השונים טמון בבקרת ההתבטאות של הגנים. גם שוני קטן ב DNA יכול להביא לשוני גדול במופע, לא חייבים לשנות הרבה. חידה, אם הטקסט כתוב בשפה של ארבע אותיות בלבד, מה אחוז השוני הצפוי בין שני רצפים רנדומלים באורך n? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גן יכול להיות קיים ב DNA, ו 1. לא להתבטא כלל 2. להתבטא קצת 3. להתבטא רגיל 4. להתבטא המון. אם נלביש את המודל בשורה הקודמת על הגן לשעירות נקבל ארבעה יצורים שונים בתכלית: 1. דוגמנית (ולא שאני אוהב נשים חלקות לחלוטין, אבל זה מה שהצו האופני אומר) 2. בחורה 3. בחור 4. קוף בקרת התבטאות של גנים קיימת לאורך כל הדרך. ברמת ה DNA מדובר ברצפים הסמוכים לגן שמאפשרים קשירה של קומפלקס השיעתוק ברמה גבוהה/בינונית/נמוכה, מודיפקציות על ה DNA עצמו כמו הוספת קבוצות מתיל שמשפיעות על התבטאות הגן. ברמת ה RNA מדובר באורך חיי ה RNA ומספר מולקולות החלבון המתורגמות מכל מולקולת RNA (ויש לכך מגוון מכנזימים אבל בשביל לדעת עליהם תצטרך לשאול כבר מישהו שיודע על זה יותר ממני), ברמת החלבון מדובר בשפעול, השתקה (זירחון, גיפור, ד-זירחון, ד-גיפור, ADP ריבוזילציה ועוד מנגנונים), אורך חיי החלבון (פרוק עם יוביקיטין) ועוד ועוד ... בטוח יש עוד מנגנונים שאני לא יודע וכאלו ששכחתי, אבל אני מקווה שהרעיון ברור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר מדברים על רמת השעירוּת, מתי יפותח הטיפול הביולוגי למניעת שיער גוף? ומה הוא יכלול? הרי ידוע כי לחלק מאוכלוסיית אסיה הרחוקה יש שיער גוף דליל עד בלתי קיים, והשוק מרויח (או אנשים פרטיים- ע"ע רונית רפאל) מרמת שעירוּת האוכלוסיה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתרון יכול היות, כמובן, שיבוא איזה יזם זריז ויעביר גנים של שעירות הגוף לשעירות ראש לקרחים ולהיפך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יווצר אם אותו יזם יחליט שזכויות היוצרים על הגנים נשארות שלו, ואין סיבה להעביר אותם לדורות הבאים (גם אם הוא הדביק את תאי המין) בלי תשלום הוגן. אז כמו יצרני זרעים מסויימים, הוא יצור גנים שעובדים רק דור אחד (נוצרו זרעים מהונדסים המצמיחים צמחים עקרים, על כך נמתחה ביקורת רבה) וכעת עבור הזכות לקבל ילדים שעירים במידה הגיונית (כי אפשר לקחת את ההרס העצמי לקיצוניות) או ילדים בכלל, נא לגשת לבנק הקרוב ... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניין ההרס העצמי לא נראה לי קשור הנה כלל. לעומת זאת, אם היו מהנדסים את הגנים כך שארוכות הצואר יוכלו להיות כאלה בלי כל המחרוזות המכבידות, וקטנות-כף הרגל ימשיכו בצורתן זו גם בלי בעינויים שבנעליים סדומיות לחלוטין - זה כבר סיפור אחר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה קשה יותר ממה שנראה על פני השטח. מדענים עמלים למפות את הגנום האנושי כדי למנוע מחלות, אך סביר שהכסף הגדול יגיע מהתאמת העוברים שלא נולדו לאידיאל היופי של ההורים: חזה גדול (או קטן), לא שעיר מדי, גבוה ובלונדיני. לדעתי עדיף לתת לרונית רפאל להרוויח את לחמה ולמדענים למנוע טיי-זקס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתחיל בחידה. בהנחה שבודקים התאמות של של אות לאות המקבילה לה (באותו אינדקס מקום), אז יש סיכוי של 25% ששתי האותיות האקראיות זהות, ולכן אחוז השוני הצפוי הוא בממוצע 75% מהרצף ללא תלות ב-n. אורך הטקסט קובע רק את הוואריאנס (חוק המספרים הגדולים). עפ"י ההגדרה הזו לשוני בין רצפים, הרצף GATTACAT והרצף TGATTACA הם בעלי 12.5% זהות. אבל אפשר לראות שהם זהים עד-כדי הזזה, כלומר בעלי 87.5% זהות (שבע מתוך שמונה אותיות). לכן הגדרה של אחוז שוני עפ"י התאמת האותיות אחת לאחת לא מתאימה. לכן (אאל"ט) בבדיקת אחוז רצפים חוזרים בין שתי דגימות DNA, מחפשים התאמות בין הרצפים השונים ומודדים את אחוז הרצפים בעלי התאמות מתוך כלל רצפי ה-DNA. ואם נחזור לחידה, במקרה הזה הפתרון תלוי באורך הנדרש לקביעת "התאמה" של שתי תת-מחרוזות, ובכללים לכך (למשל מונוטוניות של סדר תת-המחרוזות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהתחשב בזה שלמלפפון ולבן-אדם יש 50% גנים משותפים...90% בן-אדם זה לא כזה הרבה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלפפון? אתה רציני? זה מעורר בי הרהורים נוגים על סמלים פאליים למיניהם... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף פעם לא הבנתי למה מצדיקים קירבה "רגשית" בין מינים על סמך דמיון גנטי. במקום לומר "האדם והשימפנזה חולקים 99% מהגנום שלהם - שימפנזים הם בעצם כמעט אנשים!", הייתי אומר "מדהים כמה שונים יכולים להיות שני מינים שחולקים 99% מהגנום שלהם". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני הייתי אומר: "מדהים כמה שונים יכולים להיות שני אנשים שחולקים 100% מהגנום שלהם" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרוב לאפס. ההערכה היא שגברים ונשים קרובים גנטית למלפפון יותר מאשר אלו לאלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שבמקרה הזה, אולי דווקא אין משמעות רבה לזהות הגנטית מעוררת-המחשבות בין האדם לעכברים. אולי עצם ההישג, שהצליחו "להרדים" בעל חיים *כלשהו* בעלת חשיבות בפני עצמה, אפילו יהא זה טווס, יחמור או פלנקטון (סתם, לא פלנקטון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההערה שלי לא התייחסה לתוצאות הניסוי שתואר כאן, ואני כמובן מבין את חשיבות ההישג של להרדים בע"ח *כלשהו*. התכוונתי להתייחס להערה (שנאמרה להערכתי בבדיחות הדעת) כי הרג עכברים הוא הרג של "90% בני-אדם", בגלל הדמיון הגנטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וההערה שלי לא התייחסה ספציפית להערה שלך, זה סתם מחשבה שחלפה בראשי שחשבתי שאולי אומר, אבל לא היה לי נעים לענות לעצמי (קצת מגלומני או משהו, לא יודע), אז כבר עניתי לך.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והיאך יכולת לייחס לי בדיחות דעת? הרי כל עשרת האחוזים הלא-עכבריים שלי הושקעו באותה תגובה ברצינות עילאית! | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |