בתשובה לברקת, 16/04/05 20:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ירון לונדון כתב על מנור ב"ידיעות" של שישבת, ורמז גם שם על "סוד". אם כי עטף זאת בהרבה התפלספות, כדרכו. ולגבי ה"פזמונאי או משורר" כותב לונדון: "הוא היה מתרגם נפלא, אבל עם הפזמונאות שלו יש לי חשבון... כמדומני שמעולם לא דיברתי על אמנותו. אני חושב שהוא חש שדעתי אינה נוחה מהפזרנות שלו. מנכונותו לכתוב חיש לכל זמר, ומן הפער הגדול מדי בין פזמוניו המעולים, וכאלה הותיר רבים, לבין המון גדול של פזמונים בנאליים, שהם בנאליים אפילו באמות המידה של אמנות הגוזרת רדידות על העוסקים בה". אאוץ'. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יכולה לעבור על האיש הזה, לונדון, בשתיקה. הוא צודק בבקורת האמנותית שלו. אבל אם הוא חשב שמנור כאיש אנין ומשכיל (דבריו באותה כתבה) לא צריך לבזבז עצמו על פזמונאות וולגרית, הזמן לומר את זה היה כשמנור היה בחיים, והמקום לומר את זה היה - לאיש עצמו. ולא לחכות ליומיים אחרי הלווייה, ולהתחיל רק אז להשמיץ בפרהסיה את המת שכבר לא יכול להתגונן. והרמיזות האלה, הקריצות-פלוס-מירפוקים האלה, בעניין סודות אישיים כאלה ואחרים, על מי שרק עכשיו נפטר ונקבר, הן בכלל בלתי נסלחות. אני חושבת שאנשים אהבו את אהוד מנור מפני שהוא הקרין ענווה ונחמדות. ועל הבסיס הזה, לירון לונדון לא נשקפת כל סכנה של הלוויה המונית ואבל לאומי, כשהוא ימות, וייקח איתו את ההתנשאות, וזחיחות הדעת הבלתי-נסבלים שלו. אוף. זהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ראיתי את "לונדון וקירשנבאום" של יום שלישי, וכשקראתי את המאמר הנ"ל של לונדון, לא קלטתי ממנו "רמיזה" על איזה סוד נסתר. מה שכן קלטתי זה- אלף: את מה שאת דיברת עליו, הצורך שלו לבקר את האומנותיות של מנור בדיוק עכשיו; בית, את העובדה שהוא דיבר בכלליות על האופי החביב שלו, וב"מוזיקה" של הדברים קלטתי איזה לגלוג מסויים (שהתבטא גם במשפט האחרון שלו- "אב רוחני? אם הוא כבר לא היה מת, הוא בטח היה מת מצחוק"); וגימל- את התיאור שלו על איך שהוא היה אמור להיות אצל מנור באולפן באותו בוקר, אבל כשקיבל את הבשורה לא קיבל אותה בתדהמה, כי בגיל שלו כבר מתחילים לראות כאלה דברים. ואני יודע שאפשר להבין את זה כהתבטאות נוסח-קהלת על הזיקנה, אבל זה נראה לי בכל זאת קצת שונה, פחות מכובד, מצביע על משהו אחר. ועכשיו, כשאני קורא כאן על מה שלונדון אמר, ומבין למה הדברים (אולי) מרמזים, ומוצא את עצמי חושב על הרמזים בניגוד לרצוני- לונדון נראה הרבה יותר אשם מכפי שהיה מקודם. אני תוהה אם טרח לדבר עם אלמנתו של מנור לפני שהחליט לשחרר את מחשבותיו לאוויר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |