בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 26/03/05 22:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
דברים שעשיתי שמביאים לעיתים לסימנים של נחת רוח אצל קופאיות: "שלום" (עם חיוך), "תודה רבה" (עם חיוך אחר) ולעיתים, לאחר החתימה (במקרה של תשלום בכרטיס אשראי), הפרדת הנייר החתום והגשתו לקופאית מאוד נעימה לחלקן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שגם אתה פספסת את הכוונה בשאלה שלי, אז אני פשוט אסביר: בוא נניח שיש לנו קופאית שהמעסיק הקפיטליסט המרושע שלה מכריח אותה לעמוד במשך עשר שעות ברציפות. האם לדעתך חיוך מזוייף הוא מה שישכיח ממנה את כאבי הרגליים? ואל תגיד "לא, אבל עדיף עם מאשר בלי", כי את זה יודע כל ילד קטן, ואני בספק אם *אפילו* דובי, שהתחיל את הפתיל הזה, לא מחייך לקופאית. ההתנשאות של חלק מהמתדיינים כאן, שחושבים שהם, הבוגרים והאמפתיים, באו ללמד את הברברים פרק בנימוסים והליכות, די מבחילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) החיוך, זה שלי וזה של אחרים אינו תמיד מזוייף. שלי בד"כ אמיתי1. 2) אני אכן חושב שיחס נאות ואף חם יכול להקל מאוד על העובדים בתנאי תעסוקה לא נעימים. כמובן, לעיתים חרם (מאורגן) על הרשת/בית העסק יכולים לעזור יותר. 3) מצטער על הפגיעה, הכוונה היתה טובה עד נייטרלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) אני בטוח שהחיוך שלך (ושל דובי) אמיתי. אבל כשאומרים למישהו שהוא *צריך* לחייך לקופאית, ייצא לו רק חיוך מזוייף. 2) אני חושב שיחס נאות הוא דבר בסיסי ומתבקש, אבל בנסיבות מסויימות - פחות במקרה הקופאית ויותר במקרה הזנות שעליו אנחנו מדברים - זה לעג לרש. אם הלקוח עדין לזונה שמקבלת עשרים לקוחות בלילה וסובלת מנחת זרועו של הסרסור, ואפילו אומר לה "תודה", האם היא לא תסבול מעבודתה? 3) מתקבל, וגם אני מתנצל על שחרור הקיטור דווקא עלייך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) לכן מה שאומרים הוא "אם תחייך לקופאית זה עשוי להקל על עבודתה ואולי אפילו לעשות לה את היום" ואז החיוך יהיה אמיתי. 2) אם הזונה עובדת בכפיה כל עניין החיוך בכלל לא צריך לעמוד על הפרק, אלא צריך לפנות למשטרה ולדווח על כך. 3) זה בסדר, אין לי בעייה להיות כליא ברק, אני לא נעלב בקלות, אז אם אתה צריך להוציא על מישהו עצבים, חפש אותי בדיון וראה אותי תמיד כמועמד מועדף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2) "צריך" זה טוב ויפה, אבל מה עושים בתכל'ס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני בקיא במקרים די הצורך כדי להשיב על שאלה זו בביטחון, אבל כוונתי היא שצריך לפעול כדי להפסיק מצב של כפייה בו נתקלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא כל כך מסכים. אסתכן בכך שאואשם בחוסר אמפתיה שוב ואגיד שלדעתי חיוך מעיד לרוב על חיבה, הרגשה נעימה, וכדומה. אני לא בטוח שאנו חשים חיבה גדולה לחלק מהקופאיות, או שממש נעים לנו כשאנחנו פוגשים אותן - ואני בטוח שעבור חלק מהאנשים, אלו שלא מחייכים אוטומטית, זה בהחלט ככה. לכן, למרות שכוונתם טובה והם רוצים לעשות לקופאית את היום, החיוך יהיה מזוייף. כי מה שעומד מאחוריו הוא לא הרגשה נעימה שלהם, אלא תחושת חובה שעליהם לעשות לקופאית את היום. זה רע? לא. אבל זה כן מאולץ (אם "מזוייף" זו מילה קשה מדי בשבילך). 2. אה, אבל מה אם הזונה יכולה לקום וללכת מתי שבא לה, אבל אז תמות מרעב כי היא מובטלת ומרוששת? גם אז אפשר ללכת למשטרה? "כפיה" היא מושג רחב למדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לגבי 2: אכן, כמו בעניינים אחרים בחיים, גם כאן רצוי להפעיל שיקול דעת מוסרי ומעשי הניזון מפרטי כל מקרה בנפרד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים בהחלט, אבל לא זו הסיבה שבגללה סעיף 2 צץ מלכתחילה... הרי סעיף 2, כמו בערך כל הפתיל שפתח דובי, עוסק בשאלה עד כמה יוטב מצבה של הזונה שנמצאת בשאול תחתיות על ידי זה שהלקוחות שלה יחייכו ויגידו "תודה". זו שאלה מעניינת בפני עצמה - עד כמה עבודתן של זונות היא נוראית בגלל הלקוחות עצמם (ולא בגלל טיב העבודה, המעסיק, כמות הלקוחות ביום וכו'). למזלי הרב הידע שלי על הסוגייה הזו אפסי, כי אני מניח שהתשובות אינן נעימות, ואינן אומרות דברים טובים על הלקוחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בלי ניסיון אישי בעניין, נראה לי שיש הבדל גדול בין תחושתה של זונה שמתייחסים אליה כמו לזבל/פח אשפה אנושי/כלב/או רובוט וכיו"ב, לבין זו של זונה שזוכה להתייחסות קצת יותר משופרת. כיוון שהשיחה הזו התחילה, במידה מסוימת, מהטענה של דובי שאפשרויות מעין אלה הראשונות לא ישנו כלל את "תנאי ההעסקה" של הזונות, רצוי אולי להתייחס לנקודה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מצליח ליישב את "ההתנשאות של חלק מהמתדיינים כאן, שחושבים שהם, הבוגרים והאמפתיים, באו ללמד את הברברים פרק בנימוסים והליכות, די מבחילה" שלך מתגובה 289594, עם הטענה שלך כאן ש"כשאומרים למישהו שהוא *צריך* לחייך לקופאית, ייצא לו רק חיוך מזוייף". ממה נפשך, אם כשאתה שומע שצריך לחייך לאדם שמשרת אותך ייצא לך חיוך מזויף, מה לך להלין על הנסיון ללמד אותך פרק בנימוסים והליכות? ואם הפרק הזה מיותר בשבילך, איך זה שהחיוך מזדייף לו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מבצע את אותה תקיפה אישית כמו אלו שעליהם אני מתלונן. בשביל מה? אולי כדאי לסגור את זה: אני אישית נוהג לחייך לקופאיות, ואפילו לא חיוך מזוייף. אני גם מחייך לשומרים, ואם הייתי הולך לזונות כנראה הייתי מחייך גם אליהן. אני בטוח שכמוני עושים גם כל המתדיינים כאן. אלא שאני לא מחייך מתוך הרגשת חובה שאני צריך "לעשות את היום" לקופאית. אמרה כאן מישהי חכמה את הדברים הבאים: "עוד לא קרה אף פעם אחת שעמדתי ואמרתי לעצמי: "אהא, עכשיו, בעוד עשרים ושתיים שניות, אחייך אליה חיוך באורך 4.5 שניות - כי היא בטח סובלת מכאבי רגליים וזה מה שירפא לה אותם". אני מחייכת אל הקופאיות באופן ספונטני לגמרי ומתוך מה שנראה לי, אכן - כאמפטיה אמיתית, מה לעשות" אני מסכים איתה לגמרי, ואני חושב שזה גם מה שמניע אותי, ואת שאר המשתתפים בדיון. עכשיו, משהסכמנו שאנחנו לא נושא הדיון, אפשר לתהות מה עם אלו שהטיעון הזה לא תקף לגביהם. אלו האנשים שעבורם הדיון הזה קיים מלכתחילה, שהרי לא צריך לדון על כדאיות או אי כדאיות החיוך לאנשים שממילא מחייכים. אם לא קיימים אנשים כאלו, עשינו עוד צעד אחד בדרך לאוטופיה. אם כן - אני חושב שיצא להם חיוך מזוייף. מה לעשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אולי ישמע מצחיק, אבל אני *באמת* זוכר שראיתי אותך ערב אחד בסופר (בגרנד קניון בחיפה, לפני כחצי שנה לדעתי, זוכר?), ושאפילו חייכת לקופאית. אני מוכן להעיד שגדי אלכסנדרוביץ' מחייך לקופאיות חיוכים שנראים לא מזויפים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בד''כ מחייך ומנסה לזרוק הערה סימפטית-חיובית לקופאים וקופאיות, כספריות וכספרים, שומרים ושומרות (הרבה פעמים למבוכתם הרבה של ילדי, אם הם לידי), אבל יכול מאד להיות שזה בגלל השפעה סביבתית חזקה (או שזה הגיל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבוכתם של ילדיך? על מה ולמה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמא: אתמול הלכנו להצגה. בכניסה הסדרן ברך את כולם במאור פנים והתענין אם היה להם יום טוב עד כה. אני השתרכתי מאחור וכשהגעתי אליו הוא חייך אלי בשאלה (כנראה הוא לא היה בטוח בכרטיסים). שאלתי אותו למה הוא לא מתענין גם בי, ובתשובה לשאלתו עניתי "אל תישאל." שנינו צחקנו, והבן שלי תפס ממני מרחק. גם אתה היית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוכר. אני לא בטוח אם חייכתי *אלייך*, אבל, אז אני בכלל יוצא פארש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מותר לשאול אם יש סיבה עקרונית שבגללה אתה לא הולך לזונות, ומהי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עקרונות אפשריים: 1. הוא לא מוכן לשלם על מה שהוא יכול על נקלה להשיג בחינם ובכמות (ואיכות) בלתי מוגבלת. 2. חסרון כיס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. אני לא מספיק אכזרי כדי להכריח זונות לעשות איתי דברים, ולא משנה באיזה מחיר. אבל אני מודה ש-1 ו-2 הם נימוקים די אפקטיביים בזכות עצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר ודובר כאן לאחרונה בענייני ילדותיות, ומאחר וגם אתה עצמך הזכרת משהו, איפשהו (בדיון החתונה היהודית, נדמה לי) בנושא זה: כשאדם חוזר יותר משלוש-ארבע פעמים, ואתה חזרת יותר משלוש-ארבע פעמים - על הביטוי - "קפיטליסט מרושע" (ונגזרותיו, "קפיטליסטים מרושעים", וכו') - זאת כבר לא ציניות, זאת לא אירוניה, המספר המוגזם של חזרות מנטרל לגמרי כל ציניות או אירוניה שהיתה אמורה להיות בביטוי הזה - וזה הופך לטמטום ילדותי צרוף. אם אתה בכל זאת מעדיף שיהיה ברור לאנשים שאתה *לא* טמבל בן חמש עשרה שנקלע, למרבה המבוכה, לעולם המבוגרים - תפסיק עם הטמטום הילדותי הזה. ולגבי הקופאיות - לא יודעת איך זה אצל דובי. החיוכים *שלי*, במקרה, הם לגמרי לא מזוייפים. עוד לא קרה אף פעם אחת שעמדתי ואמרתי לעצמי: "אהא, עכשיו, בעוד עשרים ושתיים שניות, אחייך אליה חיוך באורך 4.5 שניות - כי היא בטח סובלת מכאבי רגליים וזה מה שירפא לה אותם". אני מחייכת אל הקופאיות באופן ספונטני לגמרי ומתוך מה שנראה לי, אכן - כאמפטיה אמיתית, מה לעשות. דבריי אינם באים להתנשא, לא להתריס בפניך וגם לא ללמד אותך - זה פשוט ככה אצלי, ואני נוטה להניח שזה ככה אצל עוד כמה אנשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנצל. כנראה שיותר מדי דיוני שוק חופשי שכנעו אותי שהקפיטליסטים באמת מרושעים ורוצים לעשוק ולהתעלל בציבור המסכן והמקופח, אבל עכשיו הראית לי את האור ואני מבטיח להיטיב את דרכי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שחיוכיו לקופאית הם ספונטניים בכלל לא מענין כאן. גם שימפנזים מחייכים ספונטנית בכל מיני מצבים, ואף אחד לא נותן להם מדליה. השאלה הגדולה היא מה יעשו אלה שחיוך לקופאית הוא לא משהו שקורה להם מעצמו. האם עליהם להתאמן בבית מול הראי? לקרוא את "עלובי החיים" תוך הפנמת המסרים האוניברסליים? להוסיף בפתק של הקניות גם "לא לשכוח לחייך בקופה"? אני חושד שהשאלה האמיתית שמתחבאת מתחת לפני השטח היא אם צריך לזייף אורגזמות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה לקוח של זונה, רצוי שתזייף אורגזמה או שהיא תרגיש באמת רע. קצת רגישות עוד לא הרגה אף אחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה של זונה, רצוי שתזייף אביונה דוקא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קוראים לזה אתנן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, לא ראיתי את תגובת אפופידס. סעיף 1 שלו מייתר את דבריי בקשר לספונטניות החיוך. ראה נא, אם כן, את שתי הפיסקאות הראשונות בתגובה 289603, כרלוונטיות לגביך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |