בתשובה לסטודיו בסטרס, 30/03/05 10:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מוחה בתוקף על ההשוואה. אמנם לא קראתי את מיין קאמפף אך את "ברוך הגבר" קראתי. מדובר על ספר זכרון לאיש שהיה רופא מסור ואהוב. בנוסף יש בספר מאמרים תורניים שונים. אין בספר מילה של הסתה לעבירה על החוק או הצדקה של המעשה במערת המכפלה, למעט אולי מאמרו של אבישי רביב (שהוא העתיק ממישהו אחר). במסגרת הרדיפות נגד כותבי הספר עסקה המשטרה שלנו בסקירה מדוקדקת של כל מילה בספר. אחד הכותבים, שכתב על ההזנחה של הר הבית, זומן לחקירה במשטרה על תוכן המאמר שלו בגלל שכתב שאנו משאירים את הר הבית בידי הערבים והוסיף כינוי גנאי לערבים שצוטט מחז"ל. זה מה שהם מצאו בספר. אילו היו חוקרים כל ביטוי מעליב בעיתון, לא היו מספיקים כל שוטרי ישראל להתמודד עם כמות החקירות הנדרשות. ולשאלתך: אם כוונתך היא האם אתמוך כלכלית בהוצאת הספר, התשובה היא שלילית. אין לי עניין בזה. אם כוונתך האם על המדינה לאסור על הפצת ספרים מעין אלו, תשובתי היא שלילית. אם יש בספר שקרים, ניתן לתבוע את הכותב על הוצאת דיבה, ואם יש בו שטויות ניתן לחנך את הציבור לראות את השטויות והשקרים. ולגבי ספרי זיכרון, האם חסרים ספרי זיכרון לכל מיני דמויות מפוקפקות אשר מספרים לנו ניסים ונפלאות על מעשיהם הטובים ומעלימים מעינינו את הדברים האחרים. האם אתה מתכוון לצנזר את כולם? איפה עובר הגבול שלך? ואגב, יש שאלות רציניות לגבי מה שאירע במערת המכפלה בפורים תשנ"ד. יצא על זה חוברת המנתחת את הארועים שלב אחר שלב. אם תרצה אנסה למצוא לך אותו שתוכל לקרוא. אינך חייב להסכים אך כדאי שתקרא לפני שאתה מביע דעה בנושא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שאין לאסור על פרסום ספרות תועבה כמו ברוך הגר או משנה תורה. אבל להציג את הספר על הרוצח השפל כספר זכרון על רופא מסור? הרי את לספר הזכרון הזה הוא זכה לא בזכות רופאותו אלא בעוון שפלותו הרצחנית. בקשר לשאלות הרציניות על מה שארע במערת המכפלה. אכן שאלות כאלו הם חלק מעולם הדמויים רק של מי שהוזה שיש דבר כזה כמו פריצות והיא שוות ערך לסרטן העור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברוך גולדשטיין לא זכה בספר זיכרון בגלל מה שארע במערת המכפלה. הוא זכה בו, בגלל שהוא מת ואנשים אהבו אותו. ההוכחה היא שיש מאות אנשים שמתו וזכו לספרי זכרון, בייחוד אנשים שמתו בדמי ימיהם. למשל: 1) ספר זכרון על דסי רבינוביץ שמתה מסרטן 2) הנשקפה כמו שחר - ספר זכרון לאיילת השחר לוי שנהרגה בפיגוע בירושלים 3) עצרת ליחיאל - ספר לזכרו של יחיאל ויצמן שנפל בשל"ג. 4) ארץ צבי - ספר לזכרו של צבי מנחם גלאט שנרצח בבית הדסה בחברון. 5) שלהבת גדולה - לזכרו של יצחק קדמון איש הציונות הדתית. הפרסום לו זכה הספר הוא בגלל הטמטום של מערכת אכיפת החוק שראתה צורך להעמיד את עורכיו לדין. ולגבי ידיעותיך על מה היה או לא היה בלי שכלל בדקת, אני לא עוסק בדתות הכופות אמונות מוזרות ואינן מאפשרות לבדוק את נכונותן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזוב את החוברת. מספיק לראות תמונה של השעון של גולדשטיין, היא מוכיחה כאלף עדים את השקרים הנוראים שטופלים על האדם היקר הזה. למי שאינו בקי בפרטים, האמת היא שברוך הגבר היה בכלל סוכן שב"כ שתקף אותו רעב, והוא חשק במנת פאלאפל מהקיוסק במערת המכפלה. משנכנס למסגד התברר שנגמרה להם הטחינה, ואז החל לקנן בליבו החשש שמא יבקשו ממנו תשלום ביציאה או שמישהו יצעק "סרק, סרק". נוסף על כל אלה השעון שלו מיהר ( http://images.google.com/imgres?imgurl=http://www.ph... ), וממש באותו רגע השתרעו כמה עשרות מתפללים כשפניהם למכה והם מפנים את עכוזיהם לעברו של הקדוש. מה נותר ליהודי היקר הזה לעשות כדי להגן על עצמו מהצרבת מלבד לרסס אותם באחוריהם? "עין! תחת! עין!" קרא בחדווה כשהוא מונה את פגיעותיו, עד שקם הצורר והכריעו. ולאותם זרע עמלק שטרם השתכנעו: פורים שמח ליהודים (789) = הוא ברוך גולדשטיין זצ"ל (789). ________________ 1- מה שמזכיר את הסיפור הישן2 על ההוא שנחשד ברצח אישתו חובבת השיט שנעלמה לבלי שוב. נאום ההגנה המזהיר קעקע את טענות התביעה בטענת טביעה, והסתיים בקריאה המהדהדת "ואם יש צדק, הביאס קורפוס!". רגע לפני הזיכוי נמצאה גווית האישה קבורה במרתף הבית, והתברר שטמונה אחת שווה אלף מלים. 2- שהמצאתי כרגע |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |