 |
|
 |
||
|
||||
 |
קודם כל "רמת ההפשטה" זה כלום ליד "סיפוקה האישי" של אמא תרזה. ושנית אלטרואיסט הוא בכלל *לא* "מי שבמקרה מימוש רצונותיו הפרטיים עולה בקנה אחד עם מה שנתפס כטובתם של אחרים" אלא מי שמעשיו ניתפסים כמנוגדים את צרכיו הפרטיים ומתאימים לטובתם של אחרים. לכן, אתה צודק שאמא תרזה לא הייתה אלטרואיסטית. גם ביל גייטס הוא לא אלטרואיסט למרות שהוא תורם יותר ממנה לנדכאי העולם. שניהם לא הקריבו שום דבר שאותו הם היו "צריכים". אם הם היו מקריבים את חייהם או את מזונם הבסיסי לטובת אחרים (וגם זאת בלי ציפיה לתגמול אחרי המוות), אפשר היה לדבר על אלטרואיזם. מספיק שמילטון פרידמן - הכהן הגדול - מבלבל אותך. אל תתן גם לאפיפיור לעשות זאת אם תוארי קדושה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהשכ''ג דווקא כן מדבר על ''אלטרואיסט'' (במשמעות שרוב הציבור השפוי חושב עליה) ומה שאתה מדבר עליו מכונה לעתים קרובות ''קדוש מעונה'' או סתם ''קדוש'' או ''מלאך'' או ''גיבור'' או כל כינוי דומה שיראה כי ההקרבה שלו את היקר לו והפעולה שלו כנגד צרכיו הפרטיים היא הדבר הנעלה ביותר שניתן לבצע עלי אדמות, כמיטב שטיפת המוח הלשונית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע שרוב הציבור השפוי הוא לא קריטריון יציב. הרי ידוע שרוב האיילים הם סוציאליסטים וטועים :) האמת, אני לא לגמרי מגובש על הסמנטיקה (לא קריטי) אבל סתם מעניין: אם כשאני קונה ארטיק בשני שקל, הקיוסקאי בטח צוחק כל הדרך לבנק על שטמבל כמוני נותן לו 2 ש"ח עבור גוש קרח, אבל *לי*, באותו רגע, גוש הקרח חשוב יותר מ 2 ש"ח. אף שפוי לא יקרא לזה אלטרואיזם. מאידך, כשאני תורם מיליון שקלים (או 10 שנים) למען הרעבים, כי באותו זמן נראה *לי* שמקומי בעולם הבא חשוב יותר ממליון שקלים (או 10 שנים), אתה אומר שהשפויים יקראו לזה "אלטרואיזם". זה לא מתיישב לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יכול לתת לך נוסחה כללית, אבל במקרה שלך ההבדל הוא ברור, ואתה אפילו לא צריך לתת מיליון לרעבים, אלא את אותם 2 שקלים לקבצן. אפילו זה לא: מספיק שתיקח את גוש הקרח ממך ותעביר אותו לאיזה ילד שנראה מסכן, וזה כבר אלטרואיזם. ההבדל ברור: הקיוסקאי הוא שוקחופשיסט מרושע שבוזז את כספם של אנשים, והילד המסכן - הוא מסכן, מה עוד צריך? קצת יותר ברצינות: נראה לי שאלטרואיזם נמדד, לפחות על פי החברה, על פי ה*צורך* של המקבלים. נפגע צונאמי יפיק יותר תועלת מעשרה שקלים שלך מאשר שרי אריסון תפיק. כמובן שמשתלב כאן עוד אספקט שנראה לי נפוץ - הרעיון של "לתת בלי לקבל תמורה", כש"תמורה" כמובן מתייחסת למשהו חומרי. איכשהו החברה שלנו הדרדרה למצב שבו היא אינה מסוגלת להבדיל בין אובייקט חומרי ובין ההנאה הרוחנית הנגרמת ממנו. לכן אם תקנה ארטיק תפיק ממנו הנאה "חומרנית" (שהיא כמובן רעה) ואם תתרום אותו לצדקה תפיק הנאה "רוחנית" (שהוא קדושה וזכה ונהדרת). מה שכן, אני מסכים ש"קניית" מקום בעולם הבא אינה ראויה להיקרא "אלטרואיזם" במובן של "לתת ללא תמורה" (במובן שהוגדר בדיון, של האינטרס האישי שלך שמשתלב עם האינטרס של החברה, זה בהחלט כן אלטרואיזם). אבל זו שיטה מאוד יעילה של הדת, דומני: לגרום לך לבצע הקרבות במסווה של עשייה לביתך. אם אינך יכול לשכנע אותם (ומאחר שישו הקדוש המעונה הוא סמל של דת מסויימת, נראה לי שבהחלט מנסים לשכנע) - הונה אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנחמה היחידה שלנו היא שבעוד שנתיים גם אתה תהיה אביב י. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעוד שנתיים אביב י. יהיה יהונתן אורן, יהונתן יהיה שכ"ג, ואני אהיה בר-מינן. זה משחק סכום אפס: הרווח שלכם הוא ההפסד שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה בר מינן? אתה תוכל להיות ניצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה גורל אכזרי מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מי שחשב וציטט הוגים "שמאליים" משנת תרת"ח כדאי שיקרא קצת הגות קפיטליסטית בישראל 2005. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי לאן לקשר את הקישור הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכל השוק חופשיסטים שסקרו כאן את משנתו של וולאס וחבריו והביאו קישורים על מעשי זוועה ממסדיים בשבדיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שהרבה אנשים מצליחים לדבר על אלטרואיזם גם בלי לכלול שם את מקרי הקצה של מוות בטוח בלי צפיה לגמול בעולם הבא. אני בכלל לא מקבל את החלוקה הזאת. גם ה"אלטרואיסט" שלך אינו אלא אגואיסט בתחפושת, כיאה לימים אלה. חייו בלי המעשה ה"אלטרואיסטי" שעשה אינם שוים פרוטה, והוא אינו יותר אלטרואיסט ממי שיורה לעצמו בראש בגלל דכאון רגיל. יתר על כן, באותן שניות או דקות בהן הוא עסוק בהקרבת חייו כדי להציל עכבר זקן מבית בוער, הוא חווה סיפוק אקסטטי ברמה שאתה ואני לא יכולים אפילו לדמות לעצמנו. אגואיסט עלוב שכמותו: מי אמר שאורך החיים חשוב יותר מהאיכות שלהם? (שאלה שנשאלתי לפני יום יומיים בעניין אחר, ואני נהנה לחבוט בה לכיוונים אחרים כאילו אני פדרר והיא כדור טניס). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, לדבר זה בסדר. המילה די שימושית. רק כשמנסים לרדת לדייוק "מדעי" יש מילים שהמשמעות שלהם לא ממש ברורה (לי). אם נמשיך לשחק בהגדרות, אני מסכים שזה שהקריב את אורך חייו למען משהו שווה לו יותר - איכות חייו - הוא לא אלטרואיסט. הצלת העכבר הייתה רק אמצעי. מעניין אם אפשר להביא דוגמה שבה אדם עושה משהו מתוך *מודעות* להפסד אישי בשורה התחתונה. כלומר, לא שהוא משלם מחיר אלא שהוא עושה משהו מתוך מטרה להפסיד את מה שחשוב בעיניו. אם לא, אולי אין אלטרואיזם וזו סתם מילה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי שאני סובב שוב על המקום (זה לא רק צר, זה גם גורם סחרחורת), אבל הפסוקית ''הוא עושה משהו מתוך מטרה להפסיד את מה שחשוב בעיניו'' מכילה בתוכה את האגואיזם של אותו אדם. המשתמע מ''הוא עושה משהו במטרה'' הוא שיש לו מטרה, דהיינו יש לו איזשהו סט ערכים על-פיו הוא פועל, ולכן ''להפסיד את מה שחשוב בעיניו'' פירושו האמיתי הוא ''להפסיד את מה שחשוב בעיניו פחות מהשגתה של אותה מטרה''. בינגו. כמו שאמרתי לפני כמה הודעות, הפרשנות הזאת לא מייתרת את המושג בתנאי שמשתמשים בו בקונטקסט הנכון - הקונטקסט החברתי. מי שמטרתו הראשית היא להשביע את העקרונות שנחשבים יפים ומועילים לחברה ייחשב אלטרואיסט, ומי שמטרות העל שלו אחרות ייקרא אגואיסט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי צר-צר שאני מנדנד. גם כשמצמצמים לקונטקסט החברתי, נדמה שבהגדרה שלך חסר עניין המחיר. אם אני עובד כמורה "כי מורה חינוך חשוב לחברה" אבל אני מקבל משכורת, אז יקראו לי אלטרואיסט? הרי גם כשמהנדס תוכנה, או בעל תאגיד, עובד הוא תורם לחברה (כבר אמרנו שזה לא מס"א) אז מה, כל מהנדס תוכנה הוא אלטרואיסט? אני חושב שבשביל שמישהו יהיה אלטרואיסט אמיתי, צריך שהוא ירצה לוותר על משהו. ולפי מה שאתה אומר במילים "ירצה לוותר" כבר גלום האגואיזם שלו אבל אם אין "רצון לוותר" (ולא רצון לגנוב) אז הוא סתם סוחר ישר. יוצא שאי אפשר להגדיר אלטרואיזם. אני לא אומר שהמילה מיותרת אלא שאולי היא משהו כמו "אתה חמוד אתה". לא ממש צריך הגדרה "מדעית" ורצוי להמנע ממנה כשרוצים לדייק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה צודק בעניין הויתור, אפשר היה להגדיר אלטרואיסט כמי שרצונות העל שלו מתאימים למה שמקובל לראות כטובת הזולת, וגם שהם עומדים בקונפליקט חריף עם רצונות אחרים ("להרויח כסף") שאינם רחוקים מהם בהיררכיית הרצונות של אותו אדם. הבעיה עם זה היא שכשאני חושב על האלטרואיסטים הדגולים באמת, אלה מהחבורה של אמא תרזה ואלברט שוייצר, מה שמאפיין אותם הוא שהם חיו והתנהגו כאילו הם לא עונים על ההגדרה. לא היה להם שום קונפליקט חריף אלא הם חיו בהרגשה של שלמות וסיפוק גדול - לפחות לפי מה שאני יודע עליהם. אם נרצה לתקן בהתאם, נצטרך להגדיר אלטרואיסט כמי שהערכים העליונים שלו עומדים בקונפליקט עם ערכים חשובים של *אנשים אחרים* דווקא - למשל אלה שעבורם רוחחה כלכלית היא עניין חשוב. הגדרה די משונה, ודי מרחיקה אותנו מהמובן הרגיל של המילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה קצת מסובך. אפשר גם להגדיר שאלטרואיסט הוא מי שמפיק הנאה מוויתור על דברים חומריים והעברתם לזולת. נראה לי שזה מכסה גם וויתור על חיים למען מישהו וגם וויתור על שני שקלים למען הרעבים. ההגדרה הזו מוציאה מהתחום רק מסחר בדברים רוחניים (כמו הנאה) ומאפשרת לתרזה ושוויצר לחיות בשלום ובהנאה עם מה שהם עשו ועדיין מאפשרת לנו לקרוא להם אלטרואיסטים. אבל... זה מחייב אותנו לקרוא גם לגייטס אלטרואיסט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שעובד כמורה הוא דרגה מעל אלטרואיסט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בימינו הוא גם לוחם מהולל המסתכן בנפשו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |