בתשובה ליעקב, 13/03/05 17:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עכשיו עשית מעשה לא הוגן לדעתי. מני אביב התייחס לתוכן הספר, בעוד התגובה שלך סתם לא רצינית. חבל שאתה עושה את אשר אתה שונא שעושים לך, כשלא מתייחסים לתוכן של תגובותיך. אתה הרי מנוסה בלהפריך (לשביעות דעתך לפחות) את הטיעונים הללו - מדוע שלא תענה לעניין? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר, ערן. אני לא נבהל מתגובתו של יעקב. למען האמת ציפיתי לדבר מעין זה, ואפילו חשבתי להוסיף בסייפא של הדברים כמה מילים של הסתייגות אינטלקטואלית ראויה (אם יותר לי להשתמש במושג שכזה), ולהעמיד את הדברים בפרופורציה. כתבתי שהספר 'מרווחי מלחמה...' של ניצן&ביכלר הוא חשוב מאד, ייחודי ומרענן ואני עומד מאחורי הדברים. שכן אנו ניצבים ועומדים בפני סיטואציה של שיח מקובע למדי, אשר שולטת בו ללא מיצרים תפיסת ה'שוק החופשי' על כל גווניה ותכליותיה- תפיסה אשר מגובה היטב, במעשה של יומיום, ע"י מוסדות ההשכלה (תופעה שחזיתי בה בשנה האחרונה במסגרת לימודיי), התקשורת ועיקר השילטון הפוליטי. מנגד, רוחות ההתנגדות לקיסרות הקפיטליסטית מתגלמים בדרך כלל במחאות זועקות, עצבניות (שרגש הקיפוח והתיסכול שורר בהן עד לשד), בהתלהמות פוליטית של נאומי כיכר (המלבים שינאה נגד שדי ההון האפלים), ובסכולסטיקה מוגבלת, צרת אופק ורדודה. נ&ב מצליחים לתעל באופן ייחודי את הרגשות האמיתיים של העוול והתסכול למנגנון ניתוחי משוכלל ורב פנים, אשר מהווה לא רק זעקת מחאה וביקורת ארסית (ואני מודה שהצמד הוא ארסי מדי לטעמי), אלא גם אלטרנטיבה מסויימת (או לפחות תשתית שלה) הן לנראטיב הדומיננטי והן לאידיאולוגיה העומדת בבסיסו. השיח הוא בעיצומו. בעזרת השיח (אותו מנגנון של תיזה-אנטיתיזה-סינתיזה) נצליח, אינשאללה, להקים מבנה של אלטרנטיבה ראויה. נ&ב תרמו את תרומתם הנכבדת... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשתגמור את הספר אני ממליץ על הספרים הניזכרים בטקסט. ואם אתה מעוניין בשיח אחר נסה: שלושה כתבים כלכליים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי זה עוז אלמוג? אני חושד, אבל זהיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה כאן דיון על הספר של עוז אלמוג, שבו הופיעו נשים שונות נושאות פרחים וברכות להוד כבוד עוז אלמוג, כשכולן נשמעות כמו אותה אישה או כמו אותו עוז אלמוג (זאת אין לדעת). החשד הוא שמשלחת המברכים הנוכחית מאורגנת אף היא (לדעתי, היא לא: הבחור/ה נשמע/ת כמו צעצועיסט/ית מן השורה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעקבות מקרה הרבה יותר מובהק, היה עדיף לקרוא לזה תסמונת חנה קורן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה רומז שעוז אלמוג הוא ניצן וביכלר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג מי הבחור. אולם יש סתירות די ברורות בתגובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר. ובדרך אסביר למה בחרתי שלא לענות לעניין. 1) הכותב מציג את הספר כמשאיר חותם על חיי הנפש. הוא גם כותב שהוא באמצע קריאת הספר. אולם מסגנון כתיבתו ברור שהוא מזדהה עם כל הרטוריקה שלהם. אז או שהוא הושפע כה עמוק ומהר או שהוא מלכתחילה הסכים איתם בכל ורק מצא שהם ביטאו את הדברים בצורה בהירה מאוד. אולם אני קראתי שני פרקים בספר, יותר נכון ניסיתי. רציתי באמת להבין על מה הם מדברים, ואפילו ניסיתי לעורר דיון על כך בין הקוראים באייל. הבעייה בה נתקלתי היתה שלא הבנתי לאן הם חותרים וכך גם התרשמתי משאר הקוראים באייל. המאמר שלהם, אשר מקריאתי בספר דומה בסגנון לספר, זכה לכותרת בלתי קריא מקשת רחבה של קוראים באייל. לכן, שתי האפשרויות (שהספר שינה אותו בצורה מאוד עמוקה, או שהוא כחסיד ותיק מצא בו בהירות יוצאת דופן של הרעיונות) לא נראות לי הגיוניות. 2) מעבר לזה, אני קראתי ספרים שהציגו בצורה הרבה יותר ממצה וברורה את השחיתות במדינה, ושנתנו הסבר הרבה יותר טוב לשחיתות הזאת. הם לא נכנסו לעומק הדוגמאות שלהם, ולא קשרו בין העובדות שהציגו לתאוריה. 3) קשה לי להאמין לגבי ספר זה שהוא מאפשר ל"הדיוט כמוני" "להבין את מקורתיהם של המנועים הדוחפים אותה (הכלכלה הישראלית), ואת אותה תמצית תשתיתית המזינה את המנגנון שלה." זה פשוט לא מתקבל על הדעת. או שהוא לא הדיוט או שהוא לא הבין, או שאני ועוד רבים באייל נמצאים ביקום אחר ממנו. 4) לא נותר לי אלא לחשוד שמשהו בתגובה אינה כפי שהיא מוצגת. לכן עניתי כפי שעניתי. ועם הקוראים הסליחה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |