בתשובה לדביר דולינסקי, 16/07/01 18:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האם המילה "רוב" שבפסקה הראשונה שלך, שווה את המיעוט הקטן בו לא היו הגרמנים נאורים וסובלניים כל כך? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לצורך הענין הזה? לצורך הענין הספציפי שאנחנו מדברים עליו שבכלל לא קשור לעם הגרמני בתקופה מסוימת? כן. למה לא? כאילו, מה החוכמה להשוות דווקא לגרמנים באופן ספציפי, להתייחס לתקופה היסטורית נתונה, ואז להציג את ההשוואה כמופרכת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שהיהודים, כקולקטיב, הם אלימים יותר מאשר האירופים, כפי שטוען מר מאן במאמרו, או אלימים יותר מרוב האנושות, כפי שניסחת אתה, היא מגוחכת. אפשר לקחת עוד הרבה עמים פרט לגרמנים, וכמעט בכל עם ערלים שתבחר תוכל לגלות מעשי ברבריות מזוויעים העולים בהרבה על מה שיהודי יכול בכלל להעלות בדעתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תסלח לי, אבל המילה כשלעצמה היא מעשה ברבריות מזוויע שעולה בהרבה על מה ש"גוי" (מי זה בדיוק, אגב?) יכול בכלל להעלות בדעתו. וכמו שטוענת למטה דינה, מכאן ועד להתעלמות מוחלטת מסבלו של הזולת הדרך כבר לא קיימת, כי הדרך מובילה לנקודה הזאת, לא מתחילה בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מדבר על עמים רבים שהגיעו לארץ שאותה עזבו מרצונם והשמידו ואו לפחות ניסו להשמיד עם, כאשר עד היום הם עדיין מחוייבים להשמיד את אותו עם במידה והם פוגשים אותו. אתה מתכוון לאותו העם שמלכו לא יכול היה לבנות את בית המקדש כייון שהיה לו יותר מידי דם על הידים. כמה עמים כאילו אתה מכיר בהסטוריה של כמה אלפי השנים האחרונות, מתוכם כמה עדיין גאים במעשים שעשווטוענים כי היו עושים זאת שוב אם היה אל כל שהוא אומר להם לעשות זאת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות העובדה שאינני נוהג על פי רוב להגיב לאלמונים חסרי שם אחרוג הפעם ממנהגי זה, על מנת להבהיר נקודה מרכזית וחשובה; אינני טוען שהיהודים כקבוצה קולקטיבית אלימים יותר מבני קבוצות אחרות, היות ואין בידינו פאראמטרים מדוייקים בשאלה זו - מעבר לנסיון הישראלי-יהודי במשך 53 השנים האחרונות1. אם נסיון קיום עצמאי/קוואזי עצמאי זה אמנם לוקה באלימות יתר - על כך חלוקות הדיעות, אך כאן אני גם מגיע לנקודה המרכזית בטיעוני; אפשר בהחלט שהיהודים אינם אלימים מעמים אחרים, ויש לשער כי עמים וקבוצות הינדו-אירופאיות היו מטפלים באופן שונה בבעיות המזרח התיכון - לטוב ולרע - אך בדבר אחד אני משוכנע לחלוטין; איש מבני קבוצות אלו לא היה עוסק שנים בטחינת נאראטיב הסיכסוך באופן כה מפוצל ונוירוטי כבמיקרה הקולקטיב היהודי בפלסטינה. דומה כי המילה ותוצאותיה גורמים ליהודים כקבוצה חוסר רוגע ונחת מוחלט, המלווה ברצון מדאיג ומפחיד לדיאלוג ולמלל אינסופי ללא כל יכולת שתיקה והתבוננות פנימית. רצוי אולי לפתוח בשאלה מדוע קולקטיב זה עסוק תמידית בסיפור תלאותיו, יסוריו, צרותיו לאורך כל הדורות, ממש כמו הצלתו, נחמתו, ישועתו וכ', הנתונים לכאורה בידי גורם עליון ושרירותי - בעל אישיות פטריאכיאלית מובהקת. אינני מכיר עמים וקבוצות קולקטיב אחרות המתמוגגים מהיותם 'עם קשה עורף' בעיני עצמם והסובב, ו/או מהגדרתם האינטרנית כ'עם לבדד ישכון',המבוססת על הבנתם עצמם כ'גוי קדוש ונבחר'. עם זה, הרוצה לשמר פארטיקולריזם דתי נוקשה ביחסיו עם הסביבה השונה, מתעקש בו-זמנית לסדר לגויים - האוויליים והמוקצים לשיטתו - את חייהם ולהשתרבב בכוח לתוכם, במעין דלוזיית 'תיקון' ו'בשורה' לעולם. חוסר שקט כללי זה - הכולל רצון בלתי ניתן לכיבוש להרדף כקורבן 'מוסרי', מוסר נביאים סכיזואידים ומופרעים בעליל, חוסר יכולת חלוקת גורל משותף עם בני קבוצות בלתי-נבחרות אחרות, אידיאת התבדלות קומפנזטורית ועוד - מעלה שאלות מעניינות ונוקבות באשר לפגם בסיסי וקבוע בהבנת קולקטיב זה עצמו והבנת יחסיו עם בני קבוצות אחרות. לטענתי ולשיטתי אחראי אקט ברית המילה ותוצאותיו האמורות לחלק מיחסי מציאות מעוותים אלו, היות ויש לשער כי כאב ראשוני זה מחבר בתת מודע הקולקטיבי בני קבוצה נרדפת-בעיני-עצמה זו. בהתחשב בעובדה כי אקט זה הינו מהמצוות החשובות ביותר של בני קבוצה זו, אקט אשר נשמר לאורך דורות על גבי דורות ללא כל הצבת סימני שאלה, הרי שדבר זה הינו המעניין/מפחיד/מופלא במצב עניינים נתון זה. בברכה א. מאן 1 מר גורביץ מפתח תיאוריה מעניינת בדבר נקיון כפי העם היהודי, היות ולשיטתו עם זה טרם קיבל הזדמנות להוכיח יכולתו וכישרונו בשינאת אדם לשמה. יצויין כי מר גורביץ אינו היחידי בקו מחשבה זה, המאופיין בדמויות נוספות מקרב אנשי שמאל פובליציסטיים שונים, כגון מיכאל בריזון (ב. מיכאל) ודורון רוזנבלום - אם כי שני האחרונים מתייחסים לנושא זה באופן הומוריסטי כואב-משהו. למותר לציין כי מחבר תגובה זו דוחה בשתי ידיים הסברים מסוג זה, היות ולטענתו סבל העם היהודי תמידות משנאת אדם-גוי לשמה, ועל כן נאלץ מחבר התגובה לראות הן במר גורביץ והן בה"ה רוזנבלום & בריזון מעין דמויות טאנטליות נוירוטיות-משהו, העונות במידה מסויימת לתיאור הבילבול האמור באופן הבנת פני המציאות - הנובע לשיטת המחבר מכאב תופת ראשוני זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ונאמר שהניתוח הפסיכולוגי-סוציולוגי שלך אודות העם היהודי הוא נכון, הרי אין אתה יכול לדעת בוודאות מה המקור של כל התופעות. 1) ישנם כל כך הרבה משתנים מפריעים. 2)ישנם עמים אחרים הנימולים (גם בתקופה העתיקה, בין בסביבת היהודים ובין אם לאו) שלא "הגיבו" למילה כמו העם היהודי. גם אם נניח שהתופעות שהזכרת נכונות, עדיין לא הוכחת שום קשר בינן לבין המילה. זאת סתם השערה לא ממש מבוססת. כמוה כיריה באוויר. מסוג אותן השערות המוציאות שם רע למדעי החברה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר שרעבי הנכבד, צר לי על העיכוב בתשובתי, הנובע לעיתים הן מלוח זמנים עמוס והן מהעדרויות תכופות. איני חושב שניתן להוציא למדעי החברה שם רע - שם רע זה כבר קיים במחוזות אלו מאז הגה פרויד רעיונותיו הראשונים. אוסיף ואגלה לך ולקוראים, כי אף אני מחזיק בדיעות סקפטיות משהו לגבי שיטות פסיכולוגיות שונות, כולל שיטתו של הממושקף-מזוקן מוינה. אף קארל גוסטב יונג ווילהם רייך חביביי עומדים במחוזותיי תמידית על הכוונת, שלא לדבר על שורה ארוכה וטובה של הוגים פסיכואנליטים נוספים - אשר מחקריהם בפירוש אינם אמפיריים, כי אם מבוססים על התבוננות אינטרוספקטיבית עמוקה, המלווה בהשערות מעניינות ונועזות לגבי אפשרויות מסוימות בנאראטיב חיי הפאציינט. כאמור, אינני מקבל השערות אלו אוטומאטית, הגם שאיני שוללן על הסף. המדובר למעשה במעין משחק מחשבתי-קוגנטיבי, הקשור והכרוך בהתבוננויות היפוטטיות לכאורה - אך במבט לאחור קיימת הסכמה רחבה בקרב קהל אנשי מדעי החברה, רוח ואף אנשי המדעים המדוייקים, כי אין לשלול הפסיכולוגיה והפסיכואנליטיקה על הסף, היות ואלו תרמו אדירות לנסיון הבנת האדם את עצמו ואת הקורות אותו במודע ושלא במודע. התמקדותי בעניין העורלה מבוססת על השערות שונות, אשר הועלו על ידי פסיכולוגים/פסיכואנליטיקנים שונים במהלך מאה השנים האחרונות, וזאת בנוסף לשורת הירהורים ומחשבות פילוסופיות בנושא, המיוצגים על ידי הוגי דיעות שונים, אשר במתכוון ושלא במתכוון נדרשו לעיתים, ובאופן אינטרני, לנושא זה. כפי שגרסתי בתגובה אחרת - אינני יודע אם העם היהודי אלים מעמים אחרים, ואין ספק שכל דוגמא מאשרת תתקל בדוגמא נגדית השוואתית, כך שאין לנושא זה פראמטרים מדוייקים של שקילה ומדידה. הדבר היחידי שניתן לומר בביטחה על צאצאיו הזכריים של עם יהודי זה, הינו כי הללו חוו בראשית חייהם כאב אדיר ומהמם, העומד בניגוד לחוויותיהם השונות בשבעת ימי חייהם הראשונים. חד וחלק. דומה כי אף בקרב מצדדי אקט זה אין כל עוררין וחילוקי דיעות שהדבר בהחלט מכאיב-משהו, ועל כן נשאלת השאלה כיצד ומדוע התגלגלה והתעלתה 'מצווה' סכזואידית זו לדרגת חשיבות כה גבוהה בהבנת היהדות את עצמה, מצווה אשר הוקפדה להיות מקויימת במשך עשרות דורות, ללא כל הצבת סימני קריאה ושאלה על תועלתה ומשמעותה. אישים שונים בהיסטוריית העולם, אשר ניסו לשים קץ למינהג מגונה זה, זכו לקיתונות של חרפה, בוז, ואיבה בגין נסיונם זה; בין אם המדובר באדריאנוס החביב או בדמיות סמי-יהודיות כשאול-פאול התרסי, הרי שחכמי היהדות ראו בכל נסיון 'הפטרות' מרליקט זה פגיעה של ממש בעם היהודי ונסיון להשמידו. אתה מבקש לראות השערתי זו כיריה באוויר, ויש לשער כי אינך היחידי בדעתך זו; אנשים נוספים יטענו בלהט כי הדבר מעודו לא הוכח, וכי הנסיון הנואל להיטפל לאקט יקר-ערך וקדוש זה הינו לצנינים בעיניהם, נסיון הגובל במירמה ואחיזת עיניים פסיכולוגיסטית. אני, לעומת זאת, שב וטוען פעם נוספת כי יש לשוחח ולדבר על נושא רגיש וכאוב זה בפתיחות הראוייה, אף כי דבר זה עשוי/עלול לפגוע ברגשות סוציאליזציה ראשוניים. אין כל ספק בליבי כי אקט זה אחראי בראש ובראשונה להתקבצות הקבוצה היהודית בחוויותיה הקולקטיביות ברמת התת מודע - גם אם ייטען ללא הרף מעל דפי אתר זה כי מושג פסיכולוגי זה אינו בנמצא, ואם בנמצא הוא, הרי שהמדובר בבלוף. הכאב והסבל הנגרמים מאקט זה, כולל גרימת קהות התחושה של עצבי העטרה, אינם מותירים כל ספק בליבי שתוצאותיו של אקט זה אכן אירברסביליות באופיין. אציין בהזדמנות זו פעם נוספת, כי הגויים הנימולים עברו אקט זה באופן אחר לגמרי, כפי שציינתי בתגובה אחרת באשר למיקרה האמריקאי (ארבעים אחוז בלבד) ולמיקרה הערבי, וזאת משום שחוויית הכאב בקרב קבוצות אלו הינה שונה ואחרת (ולעיתים כמעט ובלתי קיימת) - שלא כמו בטראומת המילה היהודית. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כותבים היפותטי, לא היפוטטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידידי האלמוני, צודק לחלוטין; כנראה מפאת השעה המאוחרת, עת חזרתי לביתי ממסע בצפון אירופה. עימך הסליחה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הגורם לנוירוזות אלו היא המילה, היה עליה לגרום להן גם בקרב המוסלמים. דא עקא, רוב התאור שנתת, אינו תקף בעליל לגביהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידידי האלמוני, התיאור שנתתי אינו תקף ברובו הגדול כלפי המוסלמים מסיבה אחת פשוטה; הללו עוברים אקט ברבארי זה בגיל 13 לערך, עת הנער המתבגר אוחז באישיות מסויימת, המודעת היטב למתרחש. עבור מתבגר מוסלמי זה מדובר למעשה בטקס חניכה מסורתי, אשר דרכו 'מתקבל' הוא אל חברת המבוגרים. לא שאקט זה אינו כואב; נהפוך הוא. אך יחד עם זאת נחווה אקט זה במתכונתו המוסלמית שלא בהפתעה גמורה וטראומטית - כשם שהדבר נעשה במתכונתו היהודית כלפי יצור רך וחסר אונים בן 8 ימים, אשר אינו אוחז כלל במודע ו/או תת מודע, שלא לדבר כלל על אישיות. זהו הבדל אדיר לעניות דעתי, הגם שפוסל אנוכי טקס מילה מוסלמי זה לחלוטין. א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע יש לאקט המילה השפעה כזו חזקה וספציפית על התינוק? ביום הולדתו, הוא מקבל מכה על הישבן, ללא אזהרה מוקדמת, לאחר שלפתע דחפו אותו בגסות מחייו הנוחים ברחם. פתאום הוא צריך לנשום. ואז, חותכים את הצינור שנותן לו חיים, את חבל הטבור. לאורך הימים, בלי כל הסבר, הוא לפתע נתקל ברעב ובצמא, צרכים שלא היו לו ברחם. ובגדיו התחתונים מתמלאים להם לעיתים בכל מיני נוזלים ומוצקים מסריחים ונתעבים. לאור כל זאת, מה ההשפעה המיוחדת של המילה, לכאן או לכאן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר מאן הנכבד, אם תעיין בהודעתך המקורית, תבחין מייד שאת הנוירוזות ייחסת להתקהות הרגש הנובעת מהחיכוך היומיומי בביגוד התחתון, ולא לכאב הראשוני. לפיכך ציינת גם כי האמריקאים סובלים מאותן נוירוזות מהן סובלים היהודים, על אף שהכאב במילה האמריקאית פחות בהרבה. מכאן שגם המוסלמים אמורים לסבול מנוירוזות אלו, על אף שהם מודעים ומוכנים לטקס שאינו מפתיע אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כבר שנים טוען שצדק פטרוס ונראביליס כשהאשים את היהדות בשנאת המין האנושי. אני רק אומר שעד כה, לא היתה לשנאה הזו אפשרות להתפרץ. עכשיו יש לה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |