|
||||
|
||||
ברצוני להתייחס להערתך בסוף: "אסור כרגע לפעול צבאית כנגד . . . הרש"פ." דעתך זו מתקשרת למה שכתבתי ב תגובה 283775. בדיוק כמו בתחילת תהליך אוסלו, אנחנו נמצאים היום שוב בתוך אותה שורה של אבני דומינו נופלות. במו ידינו הכנסנו עצמנו שוב לאותה מלכודת שבה הרשות הפלשתינית אינה הטרור אלא זו שצריכה לעשות "מאה אחוז מאמץ". בתוך חוקי המשחק האלה, בודאי שאסור לפעול כנגד אלה שצריכים להגן עלינו מפני הטרור. ועלינו לעבור את כל השלבים: לצפות בהם אוגרים ומפתחים את אמצעי הרצח, לעקור במו ידינו את הפורחים בישובי יש"ע (זה חידוש מבית מדרשו של שרון), ורק אחר כך להגיע לנקודת ההתפוצצות, ולהתחיל הכל מחדש. |
|
||||
|
||||
אני שותף לרוב חששותיך, ואולם הרגשתי היא שרוב קובעי המדיניות כיום (לא כולל למשל את פרס) למדו לקח זה ועירניים לסימניו, כך שניתן יהיה לנצל בחוכמה ובזהירות את הסיכוי הקטנטן שנפתח. שיקול נוסף הוא שיכולת העמידה של ישראל תלויה גם בלכידות העם ובתמיכה החיצונית בה. בשלב זה, הליכה מדודה לקראת עבאס ונכונות להבליג על דברים מסויימים הם חלק מיצירתן של לכידות ותמיכה אלו. |
|
||||
|
||||
כשאבני הדומינו נופלות הן ממשיכות ליפול גם אם למדו לקח, וטענתי היא שאנו כרגע לא לפני אלא תוך כדי הנפילה. נכון שמדובר כרגע רק בתחילת הנפילה אבל כבר עכשיו אין שום דרך לעצרה. המבחן אם הלקח כן או לא נלמד יכול להיעשות רק טרם הנפילה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |