 |
|
 |
||
|
||||
 |
כאשר כותרות ענק בעיתונים מחשידות את ''הימין הקיצוני'' בשליחת מכתבי נאצה, כדאי גם שכשהאמת נחשפת, וכשמתגלה כי לא היו אלה פעילי ''ימין קיצוני'' אלא אשה מעורערת בנפשה, יתנצלו אלו על האשמותיהם. אבל כנראה שקצת קשה לדרוש זאת מגופים שלא התנצלו על עלילות השוא האחרות (דוגמת ''ניקוב גלגלי נתניהו'', ''דריסת הקצין'' וכיו''ב) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה ההפרדה המלאכותית הזאת בין "מעורערים בנפשם" ו"פעילי ימין קיצוני"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא באמת ניקבו לנתניהו את הגלגלים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יאומן... טיפת האמון האחרונה שנשארה לי באמצעי התקשורת הלכה לבלי שוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג מיהו העיתונאי אליו מתכוונים כותבי המדור1, אבל אם אני לא טועה על הידיעה בידיעות אחרונות היה חתום אחד, חיים לוינסון: http://www.haayal.co.il/search?SearchStr=&Search... אולי אם מישהו יוכל להפנות את תשומת ליבו לדיון הזה, הוא יוכל להאיר את עינינו. 1 שבאופן קצת פתטי כל-כך חרדים לאתיקה העיתונאית, ומבקרים בכזה אומץ את התקשורת הסמולנית, עד שהם כמעט העיזו גם לחתום בשמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, בינתיים מגיגול קצר למדתי שהכוונה היא אכן ללוינסון: http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?whichpa... (אני לא יודע אם מבחינה חוקית מותר לי לחזור על שמו של הקטין החשוד (לשעבר?) כפי שהוא מופיע באותו פורום, אבל אני תוהה אם גם לו יש קשר עקיף כלשהו לאייל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלל חשוב שלמדתי מדובי הוא לייחס אמירות לאומרם. כלומר, במקום הכותרת "הימין הקיצוני שולח מכתבי איום לשרים בממשלה" אלא "חשד: פעילי ימין קיצוני שולחים מכתבי איום לשרים בממשלה" או "המשטרה: פעילי ימין קיצוני שולחים מכתבי איום לשרים בממשלה". דהיינו, לא התקשורת מאשימה אלא התקשורת מצטטת גורמים שמאשימים. כלי התקשורת הם צינור בתהליך הזה, לא מקור. שמפרסמי ההאשמות (המשטרה? הפרקליטות?) יתנצלו. התקשורת את שלה עושה בכך שהיא מפרסמת את דבר גילוי האמת (במקרה הזה - אישה מעורערת בנפשה שלחה) אבל אין לה על מה להתנצל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלל חשוב בעבודה עיתונאית הוא ספקנות. לא לצטט גורמים אינטרסנטיים (כמו המשטרה או הפרקליטות) ללא אימות והצלבה ממקור נוסף. כלל חשוב נוסף, הוא שכאשר מחשידים אדם (או מחנה שלם), על אחת כמה וכמה אם בכותרות גדולות ומדגשות, והתברר כי חשדות אלו הופרכו, יש לפרסם את את הפרכת החשדות באותה מידה של הדגשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תוהה איפה למדת להיות עיתונאי, כי אני לא מכיר את הכללים הללו כפי שאתה מתאר אותם. כלל ראשון הוא לצטט דברים בשם אומרם, ואם גורם רשמי של המדינה מוציא הודעה שהיא בתחום האחריות שלו, מקובל לצטט את הדברים (תוך ייחוסם לאותו גורם, כמובן) וזהו. כשהמשטרה אומרת שהיא חוקרת חשד נגד אדם מסויים, אין טעם "להצליב מקורות", כי אין כאן מה לבדוק - המשטרה אכן חוקרת את החשד. תחקיר מעמיק שיגלה כי למעשה החשד הזה משולל יסוד הוא דבר שלוקח זמן, וצריך לערוך אותו עיתונאי חוקר (כמו אברמוביץ', למשל), ולא הכתב לענייני משטרה. שלא לדבר על זה שאי אפשר להתייחס למשטרה כגורם אינטרסנטי. על הכלל השני בכלל לא שמעתי בשום וריאציה. הניו-יורק טיימס נוהג לפרסם מידי יום טור התנצלויות על שגיאות שנפלו במהדורות קודמות, אבל לא מדובר בנוהג נפוץ, ובודאי שלא מדובר על "פרסום שווה-ערך". הרבה מאוד האשמות נגד אנשים שונים - החל מפוליטיקאים וכלה בסתם נאשמים, שהחלו בכותרות ענק ("נתפס אנס המשתלות!"), מסתיימות בכתבה בעמוד 17 למטה ("בית המשפט המחוזי דחה את ערעור הפרקליטות על הכרעת בית המשפט השלום במשפט נגד מי שהואשם בהיותו 'אנס המשתלות"'). זה ההבדל בין חדשות ללא-חדשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''שלא לדבר על זה שאי אפשר להתייחס למשטרה כגורם אינטרסנטי''. חשבתי שכל מי שמוסר מידע לעיתונאי עושה זאת מתוך אינטרס כלשהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגדיר "אינטרס". יש דברים שחייבים למסור לעיתונות, יש דברים שמוסרים לעיתונות כי כך נהוג, ויש דברים שהעיתונות דואגת להשיג, כי זה סיפור טוב. כשהלמ"ס שולח לעיתונות את נתוני כניסת נוסעים בטיסות לארץ, איזה אינטרס של הלמ"ס זה משרת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים, יש דברים שחייבים. מה שיותר רלוונטי הוא מה ש"העיתונות דואגת להשיג", או יותר נכון, איך היא משיגה את זה. האם העיתונאי פורץ למשרדים ומחטט בכספות? יותר הגיוני שמישהו אומר לו, ואז נשאלת השאלה למה. אני משער שלא כל המידע שאנו שומעים בתקשורת על המשטרה הגיע לעיתונות מהמשטרה כי כך חייבים או כך נהוג לעשות, אלא כי לאנשים מסויימים במשטרה יש אינטרס שדברים מסויימים יגיעו לתקשורת בצורה מסויימת. אני בטוח שאתה יודע הגדרה טובה ממני ל"אינטרס" (לומדים פורמלית מושגים כאלו אצלכם?) ואשמח לשמוע אותה וכלל הנראה גם אסכים איתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"העיתונות דואגת להשיג" נשמע הרבה יותר הרואי ממה שזה באמת. למשל, במקרה הנוכחי - זה אומר שיש איזה כתב ששורץ יומם ולילה במשרדי משטרה ו/או פרקליטות ו/או בתי המשפט, מקשיב לבקשות לצווים, שומע מה עובר ומה קורה, ומעביר את זה לעיתון. אלו דברים שלא היו מגיעים לעיתון אם הכתב לא היה מחפש אותם. מפתיע, אבל במקור, זה היה התפקיד העיקרי של העיתונות. כמובן שיש גם דברים שמועברים לתקשורת בגלל אינטרס, במסגרת ספין, כבלון ניסוי, כדיסאינפורמציה או מכמה וכמה סיבות אחרות. ואני שואל - נו, אז? לא, לא לומדים מושגים כאלו באופן פורמלית. אני, לפחות, לא למדתי. מוזר, כשחושבים על זה. אני מניח שהגדרה מוצלחת לאינטרס תהיה "דבר מה שמקדם את טובתו האישית של אדם או ארגון". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקבל את ההגדרה שלך ואת ניפוץ המיתוס העיתונאי ההירואי. לשאלתך ''נו, אז'' שלך אין לי ממש תשובה - סה''כ תהיתי האם קיים גוף שמעביר מידע לעיתונות ואי אפשר להגיד שיש לו אינטרס לעשות את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאומרים "יש לו אינטרס" מתכוונים, בד"כ, שיש לו אינטרס סמוי. ללמ"ס "יש אינטרס" להעביר לעיתונות את מס' הטסים לחו"ל, במובן הפשוט שבשביל למדוד דברים כאלה הלמ"ס הוקם וטוב לו מבחינת יחסי הציבור (קרי: ההזדמנות להשיג תקציבים) שיידעו על פעולתו הברוכה. מאחר וזה ברור מאליו, כמעט אף פעם לא תשמע ש"יש לו אינטרס" לעשות את זה. לעומת זאת, אם יתברר שאשתו של מנהל הלמ"ס חברה במועצת המנהלים של אל-על, תתחיל לתמוה אם לא מעורבים בידיעה עניינים אחרים. במקרה הזה "יש לו אינטרס" מתכוון להאיר את האינטרס החבוי שאולי משפיע על מהימנות הידיעה. (אילוסטרציה בלבד. חלילה לי מלהטיל ספק ביושרם של עובדי הלמ"ס) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינטרס יכול להיות שיקול לגיטימי לגמרי. כל הודעה שנשלחת לעיתונות מטעם גוף זה או אחר, פרטי או ציבורי, ניזונה מאינטרס כלשהו. זה יכול להיות פשוט השגת חשיפה, יכול להיות הטעיה מכוונת לצרכים אסטרטגיים (כמו במקרה של האב שרצח את בתו, הודיה קדם) או שידור מסר כלשהו ליריב/פרטנר פוטנציאלי, כטריגר לפעולה (למשל, בכל פעם שפרס מודיע שאם יבקשו ממנו יפה הוא ישקול להיכנס לממשלת אחדות). לפעמים האינטרס כשר לגמרי אבל מצחין מעט - כמו למשל הפרסומים של כתב המשטרה שבאים לפאר ולהלל את פועלו של קצין זה או אחר ("רפ"ק דודו כהן חשף את הכייס מפתח תקוה"), ונכתבים בתמורה לא-רשמית להדלפות של אותו דודו כהן מתוך מטה המשטרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודוגמה לאינטרס של גוף פרטי - חברת איקס מודיעה כי רשמה צמיחה יוצאת מן הכלל השנה ברווח הנקי (ומדובר בחברה פרטית ולא חברה בורסאית שחייבת בדיווח). הרבה פעמים ידיעה כזו היא מודעת ''דרושים'' במסווה. ואינטרס מביך יותר - זו יכולה להיות מודעת ''דרושים משקיעים נוספים'' במסווה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים זה דווקא הפוך. לא מעט מודעות ''דרושים'' מיועדות לצוד לאו דווקא את עיניהם של עובדים פוטנציאליים, אלא את אלו של משקיעים פוטנציאלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שדוקא יש משהו לגבי ייצוג שווה בתקשורת בתדריך נקדי. זה לא משנה כי העיתונים לא מחוייבים אליו, אבל זה תקדים. יש מקום שאפשר לראות את תקנון העבודה של העיתונות? אני אגגל ואחזור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"על הכלל השני בכלל לא שמעתי בשום וריאציה. הניו-יורק טיימס נוהג לפרסם מידי יום טור התנצלויות על שגיאות שנפלו במהדורות קודמות, אבל לא מדובר בנוהג נפוץ, ובודאי שלא מדובר על "פרסום שווה-ערך". הרבה מאוד האשמות נגד אנשים שונים - החל מפוליטיקאים וכלה בסתם נאשמים, שהחלו בכותרות ענק ("נתפס אנס המשתלות!"), מסתיימות בכתבה בעמוד 17 למטה ("בית המשפט המחוזי דחה את ערעור הפרקליטות על הכרעת בית המשפט השלום במשפט נגד מי שהואשם בהיותו 'אנס המשתלות"'). זה ההבדל בין חדשות ללא-חדשות" וזה בדיוק, אבל ב-ד-י-ו-ק מה שמקומם את הציבור על התקשורת פעם אחר פעם. נכון, "חדשות" יותר מוכרות מ"לא-חדשות", אבל מה עם קצת הגינות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגינות זה פופטיץ'. בעיתונות רק רוצים שתקנה את העיתון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''בעיתונות רק רוצים שתקנה את העיתון.'' חבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הזין. (מה חשבת שהם רוצים?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שחלק מהאנשים רוצים - להיות בעלי מקצוע עם אתיקה רלבנטית וגם (לא רק) למכור. טוב, לא חשבתי. בסה''כ רציתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד מקרה בוחן נהדר לשוק חופשי. עיתונות זה יחסית שוק חופשי לא ? והנה - היצרנים מייצרים בדיוק מה שהציבור רוצה. אתה רוצה לשים רגולטור על העיתונות ? אני לא. אתה רוצה שאותו הכיעור ישלוט גם בתחום הבריאות ? אני לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה כל כך מכוער בעיתונות שלנו, ומה כל כך יפה במערכת הבריאות שלנו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שוק חופשי"? 3 שחקנים בשוק, מונופול של אחד מהם, ומבחר בעלויות צולבות בודאי לא מהוים שוק חופשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש יותר מ3 שחקנים בשוק. שוק חופשי הוא שוק שחופשי ממעורבות ממשלתית, ולא שוק שמתקיימת בו תחרות עם הרבה שחקנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש מונופול אין שוק חופשי. המונופול משתמש בכוחו המונופוליסטי למנוע תחרות. כך לדוגמה, בחנות העיתונים שביישובי לא ניתן היה לרכוש ''מקור ראשון'' במשך זמן רב. כשפניתי לבעלת החנות, היא הודתה בפניי שהיא לא מחזיקה מקור ראשון מכיון שהמפיץ של ידיעות אחרונות איים עליה שלא יספק לה סחורה אם תעשה כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עניין סמנטי. למקור ראשון יש מנויים, כמו הארץ ובניגוד למעריב, גם מקור ראשון בונה בעיקר על מכירה למנויים ולא לקיוסקים. המפיץ של ידיעות עבר על החוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה לא מקרה בוחן טוב. חשבתי יותר על התחרותיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע רגע, את התגובה הקודמת כתבתי פחות מדקה מהרגע שהתעוררתי. בשום שלב לא קיבלתי את ההנחה ש מונופול => שוק לא חופשי. ההיפך משוק חופשי זה שוק מרוגלץ. מספר המתחרים ומונופול/קרטל כן או לא, לא רלוונטי לעניין. יש רגולציה בשוק העיתונות בארץ ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מונופול ==> חסמי כניסה גבוהים ==> פחות תחרות ==> פחות שוק חפשי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שוב מפספס את הנקודה. כמה השוק באמת חופשי או לא לא רלוונטי. שוק חופשי הוא שוק שבו נותנים לשחקנים לשחק בלי שמתערבים כדי שזה יהיה "פייר". אם אחד מהשחקנים קורע לאחרים את הצורה, או שלשחקנים חדשים אין סיכוי לשרוד בזירה יותר מחמש דקות - לזה אין שום קשר לשאלה אם השוק חופשי או לא. שוק לא חופשי <=> רגולציה. שוק חופשי <=> לא רגולציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוק חפשי קשור למושג החופש. חופש <==> כל פרט (או חבר אנשים) יכולים לפעול על פי האינטרסים שלהם, כפי שהם מבינים אותם. <אזהרה: ספקולציות פרועות> לו הייתי פיסיקאי, הייתי מסביר זאת כך: כל פרט ניתן לדמות לחלקיק, שיוצר רשת של קשרים עסקיים עם חלקיקים אחרים (בעיקר ספקים ולקוחות), כך שהוא נמצא במצב שבו יש מינימום לוקלי לפונ' האנרגיה שלו - שלא ברור לי כיצד להגדיר אותה (כיון שאינני פיסיקאי). כאשר הפרט מחליט לשנות את רשת התקשרויותיו העסקיות, עליו לעבור דרך מצב ביניים בו ההתקשרויות הישנות נחתכו, אך החדשות עדיין אינן מתפקדות כראוי - מצב של חוסר שווי משקל. במילים אחרות, הוא צריך "לטפס" על מחסומי אנרגיה כדי להגיע למינימום חדש בפונ' האנרגיה, שיהיה אולי נמוך יותר (ולכן טוב יותר) מזה שבו הוא נמצא כרגע. התהליך הזה מחייב השקעה התחלתית של אנרגיה (כדי "לטפס מעל למחסום") בתקווה להגיע בעתיד למצב עם פונ' אנרגיה נמוכה יותר. שוק חפשי הוא שוק שבו לפרטים יש את כמות האנרגיה ההתחלתית שצריך להשקיע בכדי להגיע למינימום הגלובלי האפשרי עבורם בתנאים הקיימים. כלומר "בורות האנרגיה" שבהם הם נמצאים צריכים להיות "שטוחים" יחסית. באופן מעשי, המשמעות כפי שאני (כלא פיזיקאי) מבין אותה, היא שאסור שקשר עסקי עם לקוח או ספק אחד יהיה מכריע מבחינת הרווחיות של הפרט. אחרת ניתוק הקשר הזה יגרום להתמוטטותו הפיננסית לפני שיספיק לבנות לעצמו רשת חדשה של קשרים עסקיים. </סוף הספקולציות. אפשר להמשיך לקרוא> |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש קראתי הכל. אנחנו מתווכחים על הגדרה וזה מגוחך. אם שוק חופשי <=> אין תחרות הוגנת, אז שוק חופשי הוא מצב דינאמי, וגם אני רוצה לשאוף לשוק חופשי. איך נפטרים/נמנעים ממונופול/קרטל ? יש כאלו שטוענים שרגולציה היא הבעיה, ויש כאלו שטוענים שרגולציה היא הפתרון. לא התקדמנו לשום מקום (מה שבד"כ קורה כשמנסים לשנות הגדרות כדי לבסס טיעון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בניגוד אליך, אני לא מבדיל בין רגולטור שהוא הממשלה, לביו "רגולטור" בדמות מונופול/מונופסון (שגם לו יש אמצעי לחץ מגוונים על הלקוח/הספק הקטן). כל מי שיש לו כוח למנוע מפרט (או חבר פרטים) בשוק מלפעול באופן מיטבי עפ"י האינטרסים שלהם הוא, מבחינתי, רגולטור. מה ההבדל בין הטלת קנס ע"י בית משפט, לבין הרעת תנאים ע"י ספק שהוא מונופול? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרגשה שאתה לא מכיר את הדיון האינסופי של השוקחופשי שמתנהל כאן באופן תמידי כבר כמה חודשים.. ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הצרכן אינו יכול לרכוש את המוצר שהוא מעדיף, בגלל שהיצרן המתחרה הוא בעל מונופול, ומשתמש בכוחו המונופוליסטי למנוע מהקמעונאי למכור את אותו מוצר, אזי השוק אינו חופשי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נקבל את ההגדרה שלך: נתון שוק חופשי, אין עליו רגולציה. => אחד המתחרים, מסיבות כאלו או אחרות, הפך למונופול. => השוק חופשי ולא חופשי בעת ובעונה אחת. => סתירה. בכיוון ההפוך: נתון שוק לא חופשי, יש בו רגולטור. => הרגולטור דואג לשמר את התחרות, ומונע ממתחרה אחד להפוך למונופול. => הצרכן יכול לרכוש את המוצר שהוא מעדיף. => השוק חופשי ואינו חופשי בעת ובעונה אחת. מסקנה: ההגדרה לא טובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 243964 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה הזאת טוענת שלעיתונות בארץ יש אינטרס להיות נאמנה לשלטון התורן. זאת לא רגולציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שצריך להבדיל בין, "שוק חופשי" לבין "שוק משוכלל". שוק משוכלל בעצם מתאר תנאי תחרות מושלמת, כלומר המון חברות קטנות שלא יכולות להשפיע על המחיר. מצב כזה כפי שהוכח במודלים ניאו קלאסיים, בהסתכלות אמפירית על המציאות, ואפילו אינטואטיבית. הוא מצב שבריא יותר למשק בכללותו. שוק חופשי לעומת זאת, הוא שוק נטול רגולציה ופיקוח של הממשלה, או של גורמים אחרים. בשוק חופשי יכולים להיווצר קרטלים ומונופולים שאינם נכללים בתחום השוק המשוכלל. השאלה האמיתית היא איזה אסטרטגיה מקרבת את השוק יותר לכיוון של שוק משוכלל, שוק מרוגלץ או שוק חופשי1. 1 - לדעתי זאת פשוט בחירה בין שחיתות לאוליגרכיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שלא כל מה שהציבור רוצה, הציבור צריך לקבל. אבל בנושאים עליהם דיברתי כאן, אני באמת לא מעוניין ברגולציה. כמו שאורי רדלר אוהב להגיד - יש חרות ויש מה שבוחרים לעשות איתה. אני דיברתי על רגולציה? אני דיברתי על אתיקה שצריכה להיות לעתונאים (למרות שהם למדו תקשורת אצל מרצים ציניקנים1). לא כל פעם כשאומרים ש"כסף זה לא הכל בחיים ויש ערכים נוספים שצריך לפעול על פיהם, חוץ מרווח כלכלי", מתכוונים לכך שצריך לרוץ בפניקה אל בית המחוקקים. הרגולציה מתחילה בתוכנו :) ________ 1 שקצת מבלבלים לפעמים סטודנטים לתקשורת לגבי ההבדלים בין הראוי לבין המצוי. עפ"י ההתרשמות הקצרצרה שהיתה לי בחוג הנ"ל, הרבה הרצאות על "ככה זה בעולם התקשורת" מתפרשות בקרב הסטודנטים כ"רק ככה זה יכול להיות וכך חייבים לנהוג כדי להתאקלם במערכת". ספירלה של ציניות שהאקדמיה ממלאת בה פונקציה, אולי שלא במתכוון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באקדמיה לא מכשירים עיתונאים אלא חוקרי תקשורת. אני אפילו חושב שיש מתאם שלילי בין לימודי עיתונאות באקדמיה לבין עיסוק לטווח ארוך בתחום כעיתונאי, אבל אל תבקש ממני להוכיח את זה. בכל מקרה, העיתונאים הפעילים היחידים שאני מכיר שלמדו איתי תקשורת היו עיתונאים פעילים לפני שהתחילו ללמוד, כך שאני לא דואג להם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות. בד"כ הייתי מקבל את מה שאתה אומר (אני, מה אני מבין בתחום בהשוואה לצ'יף1) אבל הפעם לושתכנעתי. כמה חוקרי תקשורת כבר יש? זה אולי מה שהאקדמיה רוצה לעשות (להכשיר חוקרי תקשורת), אבל זה לא סותר את מה שאמרתי. למעשה היא "מכשירה" (שזה בעצם מספקת כוכבית נוספת בקורות החיים) סטודנטים כך שיוכלו להתקבל למקומות עבודה רלבנטיים. הרוב המוחלט של הסטודנטים, לא יחקור שום דבר. (גם ממני אל תבקש להוכיח את זה) אבל נראה לי שעל כל חוקר תקשורת שיוצא מהאקדמיה, יש כמה וכמה סטודנטים שמסימים תואר ראשון/שני בתקשורת ומצטרפים למעגל העבודה בתחום (לאו דווקא ככתבים בעיתון, אבל הביקורת שהיתה לי למעלה תקפה לשאר תחומי תקשורת ההמונים2). אני לא בטוח שעבודה עיתונאית לפני תחילת התואר מחסנת אותך מפני הציניות השוררת באקדמיה. _________ 1 טוב נו - X-צ'יף. 2 כן. בעולם המוזר והמקביל בו אני חי, גם לפרסומאי צריכה להיות אתיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל אני מתכוון לכך שהאקדמיה לא צריכה לראות לנכון ללמד את התלמידים לנהוג לפי האתיקה העיתונאית (קורסים על אתיקה עיתונאית יש, אבל שם מלמדים מה היא, ולא מחנכים את הסטודנטים לנהוג לפיה). אכן, מרבית הסטודנטים שלמדו תקשורת והולכים לעסוק במשהו שקרוב לזה, פונים לתחום הפרסום. יצורים דלוחים ונתעבים שכמותם. (רוב האנשים שאני מכיר שלמדו תקשורת בתואר ראשון והמשיכו לתואר שני, פנו לתחום אחר בתואר השני. אני, לדוגמא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה 285387, בהתיחסות שלי לאקדמיה, לא אמרתי מה האקדמיה צריכה לעשות. אמרתי מה לדעתי היא עושה. (אגב ובקצרה, הרי אנחנו לא רוצים להרגיז את עורכי האתר: מה באמת אתה לומד בתואר השני?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסתקרנתי מי זה כותב מס' 1, אז בדקתי: תהיתי אם יש כותב מס' 0, אז בדקתי ואין: ניסיתי סתם מספר אקראי והופה: מה אתם יודעים, או שהאדון הנכבד שלח מאמר שעבר עריכה אבל נפסל, או שהמערכת רצתה לפרסם מאמר של האדון, אבל זה לא הלך. חיפשתי מי עוד כמעט פרסם/מה כאן מאמר. הנה הרשימה, השתמשו בקישור http://www.haayal.co.il/author.php3?id= עם המספרים כדי לקרוא מעט על הכותב/ת. 7 ערן טרומר 36 אמיר שני (מופיע כ19) 56 נדב מור 78 בועז ישראלי (אולי מופיע כ51) 95 גלעד בר יוסף 102 אייל רון 103 עמית גבריהו (מופיע כ206) 118 ? 130 אורי מילשטיין 143 יעקב גרינוולד 160 דרור דביר (מופיע כ204) 164 עורך הטריוויה (כנראה באג) 165 עפר א. ישראל 172 אתי אלמוזלינו 175 ליאור שניידר 190 כליל החורש נאורי 202 הדר ליפשיץ 207 אורי קציר (מופיע כ117) 215 אנני הול (בכבודה ובעצמה) 227 ניצן יניב (המאמר המוסר שלו עדיין מופיע במנוע החיפוש למרות שלא ניתן לראותו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי נעם ארנון, הוא שלח לנו מאמר אבל גם ל-ynet, והם פרסמו אותו בערך שעה לפני שהתכוונו לפרסם אותו, אז ויתרנו. כל השאר הם גם אנשים שקיבלנו מהם מאמרים שנכנסו לחדר העורכים אבל בסופו של דבר לא פורסמו (מסיבות שונות), ויש שם גם איזה ניסיון אחד, וגם ארבע כפילויות בטעות. אין לי מושג מה קרה לכותב 118, ועורך הטריוויה מופיע שם כדי שיוכל לכתוב תגובות חומות תחת השם הזה. נדמה לי שזה מסכם את הטריוויה האיילית להפעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואנני הול? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא הניסיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, מאה קולפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמה בעצם מתעתקים Annie/Anny ל"אנני" ולא ל"אני"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי ההיגיון הזה צריך לבטל 90% מהשמות הפרטיים בשפה העברית שהם גם שמות עצם כלליים או תארים. שלא נתבלבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברוב השמות שהם גם מילים כלליות די קל להבין מההקשר למה הכוונה. ''אני'' מועד מדי לפורענות. נכון שגם הפתרון שנמצא הוא רדיקלי, אבל לאחר מחשבה קלה לא הצלחתי לחשוב על משהו יותר טוב. לתעתק ''אני'', ותיקוב העקביות את ההבנה, נראה לי פחות טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה לגבי השם (או הכנוי) מני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבלבול הוא רק במצב אחד של השם, ולא במופע הבסיסי ביותר שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לשחק את אותו המשחק עם המתכנתים של איציק: http://www.icq.com/whitepages/wwp.php?uin=10002 אחרי כמה נסיונות מגיעים למסקנה שהרבה מספרים עד 100,000 חסרים. מעניין אם מירביליס "הקפיצו" מספרים באופן מודע בתחילת הדרך כדי לתת תחושה שיש הרבה משתמשים במערכת.http://www.icq.com/whitepages/wwp.php?uin=10001 http://www.icq.com/whitepages/wwp.php?uin=10000 http://www.icq.com/whitepages/wwp.php?uin=100002 ואם כבר מעלים את האוף טופיק המאוד חשוב הזה, אני גיליתי שיש לי דחף פתולוגי להיות משתמש מס' 1 בכל מערכת שאני כותב. זה הגיע לרמה שאחרי שמחקו לי את החשבון כמה פעמים(!) הוספתי שורה בקוד שמבטלת את המחיקה של משתמש מס' 1... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כן, מיראביליס התחילו את המספור המסודר מ-100000 (נדמה לי). אני קיבלתי 154962, וזה היה בשלב מאד מוקדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המספר שלי היה קצת נמוך משלך, לכן אני נאלץ להזהיר אותך: ישנם גנבי מספרים בחוץ, ושיטת איחזור הסיסמא של ICQ פרוצה לחלוטין. וודא שיש לך גישה לכל תיבות הדואר שאי פעם הוגדרו בחשבון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעייה תוקנה, ודפי כותב לא יוצגו יותר במקרה בו לא פורסמו בפועל מאמרים של אותו כותב. תודה על תרומתך לדיון הענייני בנושא החדשות שבראש דף זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על לא דבר, אני רוצה להיות מטריד סדרתי כשאגדל, אבל בינתיים אין לי מספיק זמן לזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה. Sorry. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני אמרתי שלדעתי אפילו את זה היא לא עושה, כי בין כה וכה רוב העוסקים בעיתונאות לא למדו תקשורת באוניברסיטה. אם הם כבר למדו את זה (ואין סיבה שיעשו כן), זה היה במקום כמו בי''ס כותרת, שעוסק בפן המעשי של העבודה, ולא בפן האקדמי של התחום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדע המדינה VS תקשורת באוניברסיטה העברית. נניח1 שעלמה מסויימת מתלבטת בין השניים. לאן יעדיפו פניה להיות מועדות? 1היפוטתית לגמרי, כן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי במה העלמה רוצה להיות כשתהיה גדולה. אני למדתי תקשורת בחיפה (לפני שנים רבות) והיה מוצלח. אבל אני עוד לא החלטתי מה שאני רוצה להיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם לא לדבר על עצמה בגוף שלישי. בכל מקרה מדובר על תואר נוסף לנוכחי, ובכל מקרה, נכון לעכשיו ירדתי מהרעיון לעבור לתוכנית משולבת, ככה שהדיון כנראה יישאר במישור הפילוסופי-תיאורטי. 1לא סכנה שצפויה בקרוב, ממילא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אללי, רק לא תקשורת. אבל תואר ראשון זה לא עניין של או, אלא של וגם. כלומר, אני מנחש פה שאת מתכוונת ללמוד עוד משהו, ומחפשת את החצי השני של התואר. אם הבחירה היא בין מדה"מ לתקשורת, זה לא חוכמה: מדה"מ לוקח בגדול (וגם אולי תזכי להיות מתורגלת שלי! סתם, סביר להניח שלא). אבל האמת היא שגם כל כל אפשרות אחרת שאני יכול להעלות על דעתי מנצחת את תקשורת. דרעק של חוג. (ובניגוד למה שלב"פ אומרת - גם אם את רוצה לעסוק בתקשורת, תקשורת זה חרא של חוג. למעשה - במיוחד אם את רוצה לעסוק בזה. ממש מוציא את החשק) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל _למה_ זה כל כך קקה של חוג? ולמה מדע המדינה שווה משהו? ז'תומרת, בהנחה שהוא אכן בנוסף ל- ולא עומד בפני עצמו, למה כן? (במיוחד כשהאלטרנטיבה היא פשוט להמשיך עם התואר שאני עושה היום סולו, ולהצליח בו קצת יותר) (ובניגוד למה שאתם השניים אומרים, אני את חיי הסמי-תקשורתיים כנראה סיימתי, ואף לא רגע אחד מאוחר מדי, כפי הנראה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, לפחות באוניברסיטה העברית, שנה ב' של התואר היא בדיוק כמו שנה א' של התואר, מבחינת החומר הנלמד. למעשה, אפילו סמסטר ב' של שנה א' הוא זהה לסמסטר א'. במילים אחרות - את כל מה שיש ללמוד בתחום חקר התקשורת כיום, לומדים בסמסטר אחד. כל השאר הוא קשקוש ומריחה של אותן שלוש תאוריות מרכזיות. יתר על כן, יש בעיה עם חוקרים שעובדים במחלקה לתקשורת - אין להם קונטקסט. תקשורת לא מתפקדת בוואקום - היא תמיד חלק ממשהו אחר: סוציולוגיה, פוליטיקה, פסיכולוגיה, לינגוויסטיקה. חוקר שמתמחה בתקשורת בלי ללמוד את התחומים האחרים יודע מעט מאוד על כל תחום, והמון על שום דבר. זאת לעומת מי שבא ממחלקה אחרת, ומבין את הקונטקסט שבו פועלת התקשורת, ואז הוא יודע המון על התחום הזה של תקשורת, ויכול להגיד משהו משמעותי עליו. אז עדיף ללמוד תקשורת מאנשים שלא מלמדים בחוג לתקשורת. ומדע המדינה שווה פשוט משום שהוא מעניין, הוא רלוונטי להמון דברים, והוא מעורר מחשבה. מן הסתם, החיבה שלי לחוג הזה קשורה לעובדה שאותי זה מאוד מעניין, אז אני מניח שזה תלוי באדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזבי, עזבי, לכי על פיסיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועל מים כבר הלכת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי באיזה מצב צבירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודעת שהגישה המקובלת היא לטעון שאין בין לימודי תקשורת לעיסוק בתחום שום קשר, אבל אני לא לחלוטין מסכימה. ידע, כזכור, הוא כח, וידיע טובה יותר על איך פועל עולם התקשורת - גם מהאספקטים של פסיכולוגיה חברתית, למשל, מוסיף ליכולת של כל אחד לנתח בצורה יעילה יותר מגמות עתידיות, או סתם לראות את התמונה הגדולה. אני לא התיחסתי בכל מקרה ללימודים האקדמים כאל קרש קפיצה ישיר למקצוע. כבר בשנה ב' ידעתי שאני רוצה להיות שף. (הרבה זה עזר לי...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי הטור של גל אוחובסקי, את בטוחה שאת רוצה לעסוק בתקשורת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטוחה שאני לא. אני גם לא רוצה יותר להיות שף. כרגע אני רוצה להיות מוכרת בחנות ספרים*, ואחרכך בלרינה. או נמר. __ * למעשה, כרגע אני רוצה להיות בחופשת לידה. איזה כיף לקבל מה שרוצים בחיים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רשמתי לעצמי את המספר של התגובה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב-ד-י-ו-ק מה שמקומם את הציבור שמ-מ-ש-י-ך לנהור אל אותם דוכני עיתונים, כדי לצרוך בדיוק את אותה תקשורת המונים שהוא צרך אתמול. יכול להיות שההתלוננות על התקשורת זה חלק מהכיף של הציבור והוא מוכן אפילו להוציא על התענוג קצת כסף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב-ד-י-ו-ק מה שמקומם את הציבור שנותן באמצעי התקשורת בכללה אמון בינוני מאוד (3.1 מתוך 5), והציבור אכן נוהר פחות ופחות לדוכני העיתונים, המספקים לו מבחר דל של עיתנים, כולם כתובים ע"י אותה "ברנז'ה", ונוטש את אותה תקשורת המונים שהוא נאלץ לצרוך אתמול מחוסר ברירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פחות מפחות ופחות. איך הצלחת למצוא עדויות לנטישה1 בכתבה הנ"ל (ועוד ע"י קשר סיבתי)? "מחקר, בנושא צריכת חדשות באינטרנט, מגלה, כי רוב צרכני החדשות ברשת אינם עושים זאת במקום קריאת עיתונים או צפייה בחדשות בטלוויזיה אלא בנוסף לפעילויות אלה." _____________ 1 וגם הבודדים שכן נוטשים: מה ההבדל המהותי בין קריאת "ידיעות אחרונות" לבין גלישה ב-YNET? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מגמת ההתחזקות של האינטרנט, על חשבון קריאת עיתונים יומיים - נמשכת זו השנה השנייה: למשל: שיעור החשיפה של "ידיעות אחרונות" בימי חול, הסתכם ב-2004 ב-42.5%, לעומת 44.6% ב-2003. "מעריב", הגיע לשיעור חשיפה יומי בסך 23.6% בשנת 2004, לעומת 25.2% בשנת 2003. גם שיעור החשיפה של "הארץ" רשם ירידה, והסתכם ב-2004 ב-7%, לעומת 8.1% בשנת 2003. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלא לדבר על זה שבאינטרנט יש תגובות, שאם יודעים לברור בינן היטב את אלו שבאמת נוגעות לעניין ולא סתם מתלהמות לעיתים ניתן להפיק מהן הרבה יותר מידע מאפשר מהכתבה עצמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדיוק, אני הפסקתי את המנוי שלי לעיתון בדיוק בגלל זה. למרות שמידי פעם אני חוטא בכניסה ל Ynet, רק בשביל להתעצבן מחדש כשאני מגלה שהם שיקרו לי שוב, אך גם את זה אני עושה בתדירות הולכת ופוחתת. למרבה המזל באינטרנט באמת יש שוק חופשי ומגוון הרבה יותר גדול של מקורות מידע, ואני בהחלט נהנה מכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהמשך להתנהגותך עד כה באתר, לא מפתיע אותי למצוא שוב אי דיוקים (בלשון המעטה) בהודעותיך. ראה תקנון האתיקה המקצועית של העתונות כאן: א. הצלבת מידע ובדיקת העובדות (סעיף 5) ב. פרסום הסרת החשד מעל אדם (סעיף 7 פרסום תיקון טעות בהבלטה ראויה ביחס לפרסום המקורי, סעיף 12 חזקת החפות וכן פרסום ביטול החשד בהבלטה ראויה) ג. על כך יש (במקרה הספציפי הזה) להוסיף את האיסור על הסתה או אפליה כלפי אמונה או השקפה פוליטית (סעיף 14) העובדה ש"לא שמעת בשום וריאציה" על כללי היסוד הנ"ל באתיקה העיתונאית, מעידה על היומרנות חסרת הבסיס שלך ("אני תוהה איפה למדת להיות עיתונאי1...") ותו לא. ____ 1 הבהרה: הכותב אינו עיתונאי, מעולם לא התיימר להיות עיתונאי ואין לו כוונה להיות עיתונאי אי פעם. עם זאת, כאזרח אכפתי במדינה הזו, חשוב לו שאמצעי התקשורת יהיו אמינים, מאוזנים ובעלי אתיקה עתונאית ראויה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקור הטעות שלך לדעתי הוא בהבדל בין תחקיר עיתונאי לבין ציטוט מקור בידיעה עיתונאית. כאשר אתה מצטט מקור אין טעם להצליב כיוון שהציטוט הוא נכון - המשטרה טענה טענה מסוימת, ועל כך אין ויכוח. האם הטענה הזו התבררה כנכונה או לא? זו כבר שאלה אחרת, ועליך לבוא בטענות כלפי המקור על כך שטען טענה שגויה. לעומת זאת, תחקיר עיתונאי מחויב בהצלבת מקורות, שכן כן מקור הידיעה היא הכתב עצמו והדברים נכתבים בשמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו היתממות. מבחר עיתונאים ידועים עשו קריירה שלמה על גבי קשריהם עם ''גורמים במשטרה ובפרקליטות''. כאשר אתה מביא טענה, ואפילו מפי אומרה, ראוי להביא את טענת הצד השני. במקרה הזה ספציפית, הייתי מצפה מהעיתונאי לפחות לבקש לראות את המכתב, כדי לוודא האם יש ממש בטענות המשטרה כאילו גורמים ''בימין הקיצוני'' הם אלו שכתבו אותו. עיון קצר במכתב היה מגלה את אופיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שתי בעיות מרכזיות בטענה שלך: 1. המקור המצוטט לרוב לא מוזכר בכותרת הידיעה. 2. נדמה כי המושג "משטרה" או "צה"ל" נמתח כך שייצג גורמים עלומים באותם גופים. ציטוט שלא נמסר מדובר צה"ל או מדובר המשטרה הוא ספקולציה (גם ציטוט מדובר צה"ל הוא ספוקלציה, אבל זו לפחות ספוקלציה רשמית), ויחוסו ל"צה"ל" או ל"משטרה" הוא הטעיה גסה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציטוטים שכאלו מיוחסים ל"גורמים במשטרה/צה"ל", ולא לארגון באופן כללי. סתם לידיעתך, הרבה (מאוד) פעמים "גורמים" זה דובר רשמי של אותו ארגון, בשיחה "שלא לייחוס"1. רבים בוודאי שמעו על ה"גורם הבכיר במטוסו של מזכיר המדינה" - כינויו של קיסינג'ר כשהוא לא רצה להתחייב למשהו, אבל עדיין שידעו שהוא אמר את זה. 1 אין לבלבל בין "לא לייחוס" ל"אוף ד'ה רקורד", שהוא גם לא לייחוס וגם לא לציטוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שיאמר בכתבה. בכותרת זה תמיד ייוחס לגוף הרשמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, באמת. נמאס לי כבר מהחיבה שלך להטחת האשמות בו המתבססות על "התנהגותי עד כה באתר", כאשר בפעמים הקודמות שהאשמת אותי במשהו, הוכח מעבר לכל ספק שאתה מקשקש. א. אני לא ראיתי את המילים "הצלבת מידע" בסעיף הזה, אלא רק "יבדקו... במקור מהימן ביותר ובזהירות הראויה בנסיבות העניין". כשהמשטרה מוציאה הודעה על משהו, זהו מקור מהימן, ונסיבות העניין אינן מצריכות כל בדיקה מעבר לכך. ב. הבלטה ראויה זה יופי של ביטוי חסר משמעות. העיתונות לא האשימה אף "אדם" או "חשוד", ולפיכך סעיף 12 אינו נוגע כלל לענייננו. ג. "אלא אם הם נוגעים עניינית לנושא הפרסום". ודי לחכימא. בקיצור, אתה ממציא לעצמך פרשנויות כאוות נפשך, ואחרי זה, כשהן לא עומדות במבחן המציאות, אתה מאשים אותי בשקרים. שיבושם לך. שיעורי בית: איזו אכיפה יש לכללי האתיקה העיתונאית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"על פי טענת שכ"ג, יתכן ובימים הקרובים ינסה ערן בילינסקי תושב חיפה (3X) לרצוח פעוטות שונות. עד לרגע עריכת כתבה זו, לא נמסרה תגובה מפי ביליסקי" תקשורת הוגנת במיטבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי זה ערן ביליסקי? לא מכיר. ולענייננו, יש הבדל מהותי בין אדם פרטי לבין ציבור. למי אתה, עיתונאי מהתקשורת על פי כינויך, פונה כשאתה רוצה לקבל את תגובת "הימין הקיצוני"? לברוך מרזל? איתמר בן-גביר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, ושכחתי בכלל להתייחס למקור הידיעה. בסופו של דבר יש לנו גם עניין של מוניטין - שכ''ג הוא בחור חביב, אבל הוא עדיין לא המשטרה. כשהעיתונות תתחיל באמת לכתוב מפי שכ''ג על חשדות פליליים תקרא לי שוב להתייחסות רצינית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |