בתשובה לאלכסנדר מאן, 28/02/00 17:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הסימטריה שאותה מנסים להציג בין זכויותיהם של חרדים לאלה של חילונים אינה אפשרית, משום שדת וחופש אינם הולכים יחדיו. עבור חילוני, הטקסים שמר לביא בוחר להיות מעורב בהם הם עניינו, והציפיה לסימטריה נראית הגיונית. עבור דתי, העובדה שאני מחלל שבת גורמת לדחיית הגאולה לכל עם ישראל. זהו הבסיס לכפיה. לא בכדי הוטל עונש מוות בתורה על מחללי שבת. אני מעוניין שילדי ידברו עם רב, וכן יצפו בטקסים שאמאניים אפריקאים או אינדיאנים. אינני מעוניין, חלילה, שהם יתחרדו בתהליך שזכה לשם ''חזרה בתשובה''. המורשת היהודית חשובה לי. היהדות תרמה לעולם את הערך הנעלה של חינוך בכלל, ולדעתי ההתפלפלויות מעל דפי 'האיל הקורא' הם חלק מכך. עם זאת - התקדמנו קצת. היהדות לא תרמה לעולם את חופש המחשבה ואת החשיבה המדעית. אלו הן תוספות מאוחרות, ומבורכות, של האנושות בכלל, וכן - חייבים להודות שרוב ההתקדמות הטכנולוגית נעשתה בחלק המונותאיסטי של העולם. אינני יודע אם יש בכך מקריות. עלינו לצפות קדימה, ולהתנער מהטקסים החשוכים. המורשת שלנו מתבססת גם על האלימות הטריטוריאלית של אבותינו דמויי האדם, אך לא כל מסורת היא קדושה. להיפך. על פי המסורת היהודית התייחד אברהם אבינו בניתוץ המסורות הישנות. הגיע הזמן לנתץ את הפסילים שהקים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מר רבינוביץ הנכבד, הרשה נא לי בזאת להתייחס לחלק מסויים מטעוניך; אין ולא קיימת בחיי אדם 'סימטריה' כלשהיא, ולו מחמת העניין שאין האדם חושב ומתנהג באופן מונוליטי, כי אם באופן צירקולארי. פירושו של דבר בטענה זו אינו אלא שהאדם ניחן ברצון חופשי ולכן אינו 'חייב' לעשות דבר, מעבר לצרכיו הביולוגים-פיזיולוגים. במילים אחרות - כל בן אנוש חייב לדוגמא להשתין, אך אינו חייב לעשות כל דבר אחר - אותו אינו מעוניין ורוצה לעשות. רצונו האוטונומי של אדם מבטא בין היתר את ערכיו של אדם ומשתקף במעשיו - היות וכל אדם 'בחר' בערכי צורת החיים והחשיבה המתאימים לו ולרצונו החופשי, וזאת ללא כל קשר אם ערכי מטרות רצונו החופשי של אדם זה כלל ניתנות למימוש. בזאת חוזר אנוכי על קביעתי הקודמת הגורסת שאין ולא קיים בנמצא 'ערך' אשר הינו 'טוב' יותר מערך אחר, וזאת מחמת היות מונחים אלו סובייקטיבים לחלוטין, האינם ניתנים כלל למדידה פארמטרית חיצונית כלשהי. אי לכך ובהתאם לזאת יש להבין שערכי המשתתפים הדתיים השונים בסיבוב זה אינם נופלים ולו במקצת מערכיהם הנכבדים של אלה המנמקים באופן חילוני-אימננטי מעל דפי אתר זה - ובראשם עבדך הנאמן. אלא מאי? ההתנגשות הבלתי נמנעת בין ערכים שונים אלו יכולה חיש קל להתדרדר למלחמה של ממש, אשר חלק מקוראי אתר נכבד זה יכנוה 'מלחמת תרבות' וחלק אחר יבחר לכנותה תחת השם 'מלחמת אחים'. מאחר ולעניות דעתי קיימת קירבה מסויימת בין תיאור זה לפני הדברים בעולם לבין מצב מציאות היום-יום בארץ זבת חלב ודבש - מבקש אנוכי להאמין ששני הצדדים יהיו מוכנים להבין את חשיבות קבלת עול כללי המשחק הדמוקרטים, או במילים אחרות - כל רוב דמוקרטי כלשהו הקובע את דרכי רצונו הכללי והפוליטי באופנים ובהליכים דמוקרטים, חייב תמיד להתחשב ברצונותיו, בערכיו ובצרכיו של המיעוט הספציפי החי בתוכו - וכתוצאה מכך לרסן עצמו. כל אופציה אחרת פירושה מלחמה - וזאת באם הצד האחד מעוניין ומנסה לכפות את ערכיו הסובייקטיבים על הצד השני - וההיסטוריה האנושית מלאה בדוגמאות שכאלו. שים נא לב לכך שעובדת היות שנינו בצידו האחד של המתרס, משוכנעים ככל שנהיה בצדקת דעותינו וערכינו הסובייקטיבים אינה מעלה ומורידה דבר במחנה הנגדי, המשוכנע לא פחות בצדקת דעותיו וערכיו. מחנה זה הינו מחנה אמוני-תורני המורכב מאנשים המאמינים במלוא ליבם בצידקת רעיונותיהם וערכיהם - אותם כאמור דוחה אנוכי באופן נחרץ ועקרוני, אך יחד עם זאת שומר להם הזכות המלאה להאמין ולאחוז בערכים אלו. דומני שהבעייה המרכזית הנובעת מסגנון חשיבתו וערכיו של מחנה דתי זה הינו הקיבעון הסטרוקטוראלי האינו מאפשר הטלת ספק של ממש ב'אמת' זו או אחרת, ועל כן חוסר הטולרנטיות הנובעת ממחנה זה כלפי גווני ביניים אפורים, ומכאן גם הצורך העמוק לשפוט ולהשפט בקטגוריות מוחלטות ואינדיפרנדיות, אשר ממהותן אינם מעוגנות באופן ממשי בכללי המשחק והחשיבה הדמוקרטים. עצם רעיון ה'ערבות' הקיים במחנה דתי זה הינו פרובלמטי במיוחד, היות והפועל היוצא מערכיות זו מתייחס במקרה הטוב אל הצד החילוני כאל 'תינוק שנשבה' - מושג שמעבר לשעשועי המטאפורה הטמונה בו מקומם במיוחד עבור כל סוג של חשיבה דמוקרטית, וזאת מתוך חוסר הבנתו והפנמתו של ההליך הדמוקרטי לפיו ישנה גם למחנה החילוני הזכות המלאה - ולו אף כמיעוט - להמשיך ולאחוז בערכיו הסובייקטיבים לא פחות מערכי המחנה הדתי, זכות המעוגנת בחוק עבור כל מיעוט שהוא. ערכי המחנה החילוני ניתנים לסיכום כללי ובאופן חלקי בלבד בנוסחאות הבאות: - האפשרות והיכולת לאכול דבר מסויים למעוניין בכך, כל זמן שאכילה זו אינה פוגעת פיזית ונפשית-סובייקטיבית באדם אחר (קאניבליזם, חיות בית ומחמד וכ') - האפשרות לקיים חוזה נישואים ללא נוכחותו המעיקה של אלוהים, עבור כל אדם המעוניין בכך, עם כל אדם המעוניין בכך - ללא הבדל דת גזע אמונה ושייכות מינית. - האפשרות להקבר בכבוד בחלקת אדמה נתונה הנועדה לכך ואשר רוח אלוהים אינה שורה עליה - עבור אלה המעוניינים בכך. - חופש תנועה מוחלט ושירותי תחבורה ציבוריים מעוגנים בחוק בכל ימות השנה - עבור המעוניינים בכך, להוציא אזורים המיושבים באופן מרוכז באוכלוסייה דתית. - חופש עיסוק מוחלט להוציא פעילויות עברייניות המוגדרות בחוק, תוך הקפדה קפדנית על שימורו של יום מנוחה אחד בשבוע, אשר ככלל אינו חייב להיות היום השביעי. - חופש דיבור מוחלט - במיוחד עבור אלו עימם אינני חולק כמעט ולו דיעה אחת משותפת - להוציא עלבונות, גידופים מכוונים, הטלת ספק סופיסטית מכוונת וקריאות לרצח ולאלימות לשמם. במידה ויצליחו המחנה החילוני ומתחרהו הדתי להסכים על חוקי משחק דמוקרטים שכאלו במדינת ישראל - יושג כבר הרבה - וזאת ללא שפיכות דמים חיצונית חלילה, וללא שום קשר למושגים ערטילאים פנימיים כגון חופש ואמונה. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכובדי הערה פילולוגית, ברשותך, אתה כותב: "המחנה החילוני ומתחרהו הדתי" well, אני לא בטוח בשני מונחים במשפט: 1. קיומם של "מחנות". בציבור הדתי ניתן למנות לפחות עשרה מחנות (דתיים-ציוניים ממשנת הרב קוק, דתיים-ציוניים "מימדניקים", פריקים-ברסלביים-קרליבכים, ש"סניקים, חרדל"ים, חב"דניקים, חסידים מחצרות שונות, ליטאים, נטורי-קרתא ושיסלחו לי כל השאר) אצל החילוניים עוד יותר קשה. הבט, בירושלים קיים רוב חילוני גדול אלא שרובו חסר תודעה חילונית ותופס את אי-קיום חלק מהמצוות כדרך חיים של ברירת-מחדל בלי לחשוב על משנה חילונית חליפית. חלק מאנשים אלה יסכים לחנות בשר טרף בשכונה וחלק יראה בכך פגיעה. חלק (לא חופף לראשון) יסכים לנסיעה בשבת וחלק לא. החילוניות לא יכולה להתאגד סביב דגל ומחנה, באופן אימננטי, אין לחילונים אדמו"ר (לא, שולמית אלוני היא לא האדמו"ר של החילונים) ואין אחדות השקפה. רבים מהחילונים כאן בדיון הקטן שלנו לא מסכימים בניהם על הגדרות וקביעות. 2. המלה "מתחרהו". אין תחרות. החילונים לא ירוצו אחרי דתיים להחזירם בשאלה ואם נודה על האמת גם לא כל הדתיים מעוניינים בחזרת החילונים בתשובה. ישנה אולי תחרות על תקציבים או שטחי-מחיה אך הם מתקיימים ברזולוציה הרבה יותר נמוכה משני ה"מחנות" שהזכרת. כן, אני נטפל לקטנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידידי היקר רן, החלוקה המרשימה בה נקטת אינה מעלה ומורידה דבר משאלת היסוד, בה אכן לקביעתי מתפצלים להם אותם אנשים יהודים טובים היושבים בציון למעין שני גושים דפוזיים-קומפלמנטארים כללים, הסובלים במהותם מהטרוגניות יתר ואף אינם ניתנים כלל למכנה משותף של ממש. בעיסה המרכיבה את המחנה האחד יימצאו להם כל אותם אנשי אמונה שונים המאמינים בצורה זו או אחרת באלוהי אברהם יצחק ויעקוב והמגבילים ו/או המעודדים בשם כך פעילויות מסויימות - מדרכי נועם ושמן זית ועד הטלות אבנים ותקיעת כדור בגופו של ראש ממשלה. כאמור - מחנה רב גוני ושוקק עד מאוד, הכולל אוכלוסיות דתיות שונות משונות ומשתנות. מרבית חברי מועדון-מחנה זה אינם רואים בעין יפה את רצונם השונה של אנשי המחנה השני לחיות את חייהם כרצונם, ולו מפאת הנימוק המשובח אותו הביא כבר בשעתו מר יניב הגורס: 'אני לא עושה דבר מסויים, ורוצה שאף אתה לא תעשה זאת, וזאת מסיבות אמוניות.' המחנה השני אינו מחנה כלל, כי אם שוק הזדמנויות פרוע אשר בו חיים ונמצאים כל אלו המגדירים עצמם בתיאוריה כחילונים-אמיצים אך בפרקטיקת תת המודע הקולקטיבי הגורף מעדיפים הם להיות מוגדרים על דרך השלילה כלא-דתיים. יהיה זה צעד נועז ביותר להגדיר באופן אקסטרני אנשים שונים אלו כחילונים של ממש, היות והמדובר באופן כללי בערב רב וענק - חסר כל עמוד שדרה אידאולוגי - ואשר בו מצוי במין צחוק-גורל-יהודי-טיפוסי מספר עצום של אנשים 'חילונים' המאמינים בדרכם הפראגמטית והמשתנה באלפי סוגיו שונים של האלוהים בהתאמה אישית, ומכאן 'סובלנותם' הסטואית ודעתם הזומבית בנושאים אמונים-תורנים אלו, ועל כן הרצון העמוק לזכות בהכרה מנציגיו האותנטים יותר של הקדוש ברוך הוא, האוחזים במילון ההגדרות הראשונות. כאמור - במחנה זה מצויים כל אותם אנשים המקיימים בצורה זו או אחרת את רוב חגי ישראל, אנשים המלים את בניהם מתוך אוטומטיזם בלתי נתפס, העורכים טקסי חתונה דתיים רבי משתתפים, המגדלים בניהם לקבלת 'עול' המצוות בגיל 13, המקפידים באופן ספוראדי על אוכל כשר בחו"ל, הרוצים להקבר בקבורה דתית, הקונים קמיעות ומזוזות שונים, ההולכים לחוף הים ביום שבת ואם אפשר - גם למשחק כדורגל, המשתטחים על קברי צדיקים ביום טוב וביום רע, הפוזלים לעבר ארון הספרים היהודי, המאמינים בקיומה של 'תרבות חילונית יהודית הומניסטית' - ויחד עם כל זאת מאמינים ומדגישים את היותם חילונים חסונים לכל דבר - המוכנים להתמודדות בכל אתגר ותחום הנגזר מתת המודע הקיבוצי אשר בו מייבבים הם כתינוקות שנשבו. זוהי גם הסיבה בגינה אין בנמצא תחרות של ממש בין שני 'מחנות' כלליים אלו, היות ולטווח ארוך נגזר על המחנה הלא-דתי להפסיד ולו מפאת רפיסותו הכרונית ושימושו במונחים השאולים מעולמות דתיים-אזוטריים. להוציא קבוצות זעומות בקרב הציבור היהודי ישראלי - אין, לא היו ולא יהיו בישראל אנשים חילונים של ממש, היות וצורת חשיבה זו אינה מעוגנת באופן ממשי בתרבות היהודית - ומתנגשת עם ערכיה הקריפטואלים (סמויים). זו גם הסיבה העיקרית לקורת הרוח ששאבתי ממאמרו ומתגובותיו האינטיליגנטיות להחריד של מר לביא הנכבד - אשר בחוכמתו הרבה בקיא הוא היטב ברזי אותו חמור-משיח חילוני, ואשר למרבה ההפתעה הטובה מוכן ויכול הוא לנהל ולו דיספוטאציה ידידותית עניינית עם נציגיו האידיאולוגים של חמור זה, וזאת ללא אותן 'דרכי נועם' מעיקות. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר מאן מכובדי. אתה נוגע בדיוק בשורש הבעיה. האם יסכים מאו דהוא דתי לחוקי המשחק הדמוקרטי גם במקום שבו הם מתנגשים בחוקי הדת? לא יסכים, משום שחוקי הדת נקבעו בעולם שבו טרם נולדה הדמוקרטיה, ואין מי שיעז לשנותם. השיויון בין בני אדם הוא רעיון חדש ונועז. לא יעלה על דעתו של אדם דתי שיהודי ולא יהודי הם שוים בחובות וזכויות. ליהודי יש זכות ללמוד בתורה, האסורה במפורש על לא יהודים (ע"ע שבע מצוות בני נוח). מצד שני הוא מחוייב לשמירת כשרות בעוד שלא יהודי אינו חוטא (על פי היהדות) כאשר הוא אוכל מזון טרף. עם זאת, בל נשכח שדמוקרטיה היא רק מכשיר להשגת מטרותינו. עקרון החופש חשוב לי יותר מהדמוקרטיה. לכן אני מתנגד לכפיית דעת הרוב על המיעוט, המותרת בדמוקרטיה. החופש הוא רעיון מנוגד לדת, ולכן המחלוקת כאן היא כה חריפה ובלתי ניתנת לגישור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי מה כוונתך בתגובה זו. מצד אחד הינך אומר כי אף יהודי דתי לא יסכים לחיות במדינה דמוקרטית (ואני ממש, אבל ממש אתאפק ולא אעלה את השאלה המתבקשת ממשפט תלוש זה), משום שהוא מתנגד לשוויון. אוקיי. 8 שורות אחר כך אתה אומר שגם אתה מתנגד לחוקי הדמוקרטיה, משום שהיא כופה את דעת הרוב על המיעוט וסותרת את עיקרון החופש, ובאותה נשימה אתה מזכיר כי הדת גם מתנגדת לחופש, כלומר - היא דמוקרטית. ממאי נפשך? אם הדת דמוקרטית ("אחרי רבים להטות")- למה התכוונת בפיסקה הראשונה? ואם הדת מתנגדת לדמוקרטיה - הרי גם אתה מתנגד לדמוקרטיה! איפה המחלוקת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנסה להבהיר: אני טוען שלא תיתכן הסכמה בין חילוניים ודתיים. לאדם דתי חשובות מצוות הדת יותר מאשר כל עיקרון אחר. החילונים מבחינה זו אינם מקשה אחת. יש המקדשים את הדמוקרטיה. אחרים, ואני ביניהם, רואים את החופש כערך עליון ואת הדמוקרטיה כאמצעי להשיגו. מובן שיש גם חילונים שאינם משתייכים לאף אחד מהמחנות הנ"ל (דמוקרטיה ואתאיזם אינם מונחים נרדפים או קרובים). אני מוכן, להתפשר על חלק מעקרונותי ולקבל את כללי המשחק הדמוקרטי ללא סייג. אני מוכן לקיים חוקים שנקבעו באורח דמוקרטי גם אם הם נראים לי מטופשים. האם מר לביא מוכן לקיים חוקים שנקבעו באורח דמוקרטי גם אם הם מנוגדים למצוות הדת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכל לנסות לתת לי דוגמה לחוק דמוקרטי *הגיוני* שסותר את חוקי הדת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר לביא היקר, אכן - בכשרונך הרב נגעת בנקודה בה לצערי נפל מר רבינוביץ הנכבד לכשל לוגי המזדקר מאליו - ולכן עליו מוטלת חובת ההבהרה וההוכחה להתכוונותיו האונטולוגיות-אקסטרניות בשימושו במושגים 'חופש' ו'דמוקרטיה'. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נפסיק להשתמש במושג דמוקרטיה, ונתחיל להשתמש במושג ''דמוקרטיה ליברלית'', אולי זה יעזור, כי כך לא נאלץ לסבול יותר מההנחה שהרוב קובע, ונבין סוף סוף שכדי שהרוב יוכל לקבוע, צריך קודם כל לקבוע זכויות שיקבל גם המיעוט. בעולם המודרני אני לא חושב שיש הוגה כלשהו שדיבר על דמוקרטיה בלי זכויות לכלל האזרחים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |