|
||||
|
||||
אתה מפספס. סלונים איננו "סוחר עבדים", והעובדה שהוא יושב (או ישב) בדירקטוריון של "א. דורי" איננה אומרת עליו דבר. "א. דורי" הוא תאגיד, והתאגיד נושא באחריות על צורת ההעסקה, לא חבר הדירקטוריון. למען האמת, כנראה שלסלונים ספציפית לא היה מושג ירוק על צורת ההעסקה של עובדים סינים - הוא לא היה מנהל כוח אדם, או מנהל בכלל. הדוגמא הזו מתאימה כל כך משום שהיא לא מצביעה על יוצא הדופן הראוי לגנאי, אלא על מצב הנחשב תקין לגמרי. מצב שבו מצד אחד אדם מכובד תורם מזמנו ממרצו ומכספו על מנת לעזור לילדים (בצורה מתוקשרת למדי, אבל זה כבר עניין אחר), ומצד שני הוא נותן את ידו בצורה לגיטימית לגמרי ותוך כדי הסדרים מוסדיים מקובלים לפגיעה חמורה פי כמה באותם ילדים ממש. מלבד הקיצוניות שבה חטאה "א. דורי" (ובשלה הורשעה בבית המשפט. החברה לא חשבה שתשלום לעובדים זה חלק אינהרנטי של תהליך ההעסקה), מה שעשתה לא היה יוצא דופן. כל חברה אחרת, אם היא רוצה להוזיל את העלויות ולשרוד מול המתחרים, היתה נוהגת כמוה. כל חבר דירקטוריון היה מגבה את זה. לא מדובר על עמדה מוסרית, אלא על מה שכינינו "אקסיומה מוסדית". בברוטליות מסויימת (ואולי גם באי צדק, כדרכן של אמירות לא מדויקות), אפשר להציג זאת כך: בהתחלה, היה על האדם העובד להודות לקפיטליסט על הזכות שהוא נותן לו לעבוד. לאחר שמשכורתו ותנאיו הורעו ועלות מחייתו עלתה, נאלצה גם אשתו ולפעמים ילדיו לעבוד על מנת לקיים את המשפחה, ואז כבר היה עליו להודות לקפיטליסט פעמיים. לבסוף, כשגם עבודתו שלו ושל אשתו ואולי אף עזרתם של הילדים לא הספיקו, היה עליו להודות לקפיטליסט גם על הנדבות. שלוש פעמים כי טוב. |
|
||||
|
||||
''בהתחלה, היה על האדם העובד להודות לקפיטליסט על הזכות שהוא נותן לו לעבוד.'' שהרי בתקופה הטרום קפיטליסטית או במדינות לא קפיטליסטיות יש עבודה בשפע וכולם חיים ברווחה. ''לאחר שמשכורתו ותנאיו הורעו ועלות מחייתו עלתה, נאלצה גם אשתו ולפעמים ילדיו לעבוד על מנת לקיים את המשפחה,'' חוץ מכל מדינה קפיטליסטית שאני יודע עליה בה התהליך הוא הפוך - עבודת הילדים מצמצמת, יותר ילדים זוכים לחינוך והשכר עולה. לפחות ברור לך שמדובר בטענה לא מדוייקת. ואם באמת תרצה לדייק - טענה שקרית בעליל. |
|
||||
|
||||
גם אם נקבל את כל טענותייך כנכונות (והד''ר כבר לא מסכים), עדיין לא הבנתי מה יש לך נגד הצדקה הקפיטליסטית. מדברייך אני יכול לראות בעיה רק ב''הרעת תנאי המחייה''. סלק רק את הצדקה הקפיטליסטית מהמשוואה, והעובד שלך אוכל אותה. סלק רק את ''הרעת תנאי המחייה'' מהמשוואה, והצדקה הקפיטליסטית עושה דברים טובים. בכל מקרה אני לא מבין מה הבעיה איתה. |
|
||||
|
||||
סלק את כל השאר מהמשוואה, והמינהל האזרחי של משטר הכיבוש הישראלי בשטחים דווקא נותן לפעמים לפלסתינים אישורים שמאפשרים להם להשתין. יופי, כבר ארבע פעמים כי טוב. |
|
||||
|
||||
על מנת שלא להישאר רק עם תגובה עוקצנית: אני לא חסיד גדול של ניתוח מצבים תוך "סילוק" דברים מהמשוואה. כל יונק מסוגל להבין שכשהוא רעב אז אוכל זה דבר טוב. בני אדם מסוגלים לבחון מצבים בהקשרים רחבים יותר. |
|
||||
|
||||
כנראה שאני לא מסוגל, עמך הסליחה. |
|
||||
|
||||
אני חושב שגדי צודק. כדי לטעון שיש כאן בעיה, אתה לא יכול להסתמך רק על הניתוח של הקיים בלי להתייחס לשאלות של צדק. |
|
||||
|
||||
אם כך, לא הבנתי. הטענה של גדי נראית לי קטנונית למדי - אם ''תסלק'' מספיק דברים מהמשוואה, בוודאי שכל דבר יכול להראות צודק או לא צודק כרצוננו. בפרט, כאשר אדם א' מקבל מאדם ב' מאה שקלים כנדבה, נראה לי שאין זה הגיוני ''לסלק'' את פיסת המידע שמספרת לנו שעד אתמול אדם א' עבד עבור מאתיים שקלים (בשביל אדם ב' לשם הפשטות) וכיום הוא עושה את אותה עבודה עבור מאה שקלים. או ב''גדול'' יותר - אני לא מתלהב מנדבות אשר מובנות לתוך שיטה בה חלוקת ההכנסה נראית לי משוללת צדק. |
|
||||
|
||||
הטיעון שלי היה שאין לך בעייה עם מערכת הצדקה, אלא עם שיטת חלוקת ההכנסה. כזכור, הדיון החל מכך שלא רצית לערב ''מוסד צדקה'' בדיון על קפיטליזם, ואני אמרתי שלעתים בוחרים להתעלם מקיום מוסדות הצדקה הקפיטליסטיים בדיונים ולהשתמש בזה כדי לטעון שהקפיטליזם עוסק רק בצבירת כסף (אגב, זו דוגמא של ''סילוק מהמשוואה'') - ואז אמרת אתה ש''ש לי את הביקורת שלי על הצדקה הקפיטליסטית''. מאז כל מה ששמעתי ממך היה ביקורת על ''שיטת חלוקת ההכנסה'', לא על הצדקה. לי בינתיים נראית הצדקה הקפיטליסטית בתור מה שרק משפר את מצב האנשים תחת משטר האימים הקפיטליסטי. |
|
||||
|
||||
אולי יש צורך לכתוב את מה שנראה לי מובן מאליו: הפגם שאני מוצא בצדקה שכזו היא הצביעות. אדם אשר ביד אחת פוגע וביד השניה זורק כמה פרורים לא נראה לי אלטרואיסט. במקרה הטוב הוא עובד בצורה לא יעילה להחריד, במקרה הרע הוא צבוע ומזיק במזיד. יש הבדל בין חסד אשר נעשה במסגרת נתונה לבין בניית המסגרת עצמה. אדם אשר מבשל את ארוחתו האחרונה של נידון למוות עושה עימו חסד למרות שהארוחה חסרת חשיבות לעומת עובדת מותו הקרב. אפשר לטעון בדוחק שאפילו חייל במחסום בשטחים אשר מאפשר לזקן לעבור ומעלים עין מהבירוקרטיה הקשוחה עושה עימו חסד. החייל הוא אומנם נציג הכיבוש והחסד שהוא עושה בטל בשישים מול מציאות הכיבוש עימה הוא משתף פעולה, אולם אפשר להבין את הטענה שהחייל פועל בעל כורחו, ומתוך מציאות שלא הוא עיצב. הוא עושה את הטוב ביותר האפשרי מבחינתו. אי אפשר לומר זאת על המערכת הכוללת את ארגון 'וראייטי'. לו רק היה מר סלונים מקדיש עשירית מהמרץ שהוא מקדיש לצדקה על מנת לדאוג שההורים של הילדים להם הוא עוזר ישתכרו שכר הוגן, ניחא. אבל הוא לא. וכנראה שהוא מתבייש לדבר על זה, אחרת הוא לא היה מנתק לי בפרצוף. כוח העבודה הזול שישראל מייבאת איננו חוק טבע, והנזק שזה גורם לעובדים החלשים ממילא בישראל איננו משול לגל צונאמי. זו מדיניות הנקבעת ע"י אנשים, ומי שמשתף עימה פעולה (ואף מגדיל לעשות מבחינה זו. העסקה לא חוקית של עובדים זרים דוחקת עוד יותר את שכר הישראלים כלפי מטה) גורם נזק לאזרחים רבים, נזק אשר טקסים עם סלבריטאים בטלוויזיה למען הילדים לא מכפרים עליו. כבר היינו בדיון הזה לגבי חברת 'אינטל', וכבר אז כתבתי מה שאני חושב. שישלמו מיסים כחוק, ויפטרו אותי מה"תרומה לקהילה" שלהם. כי אחרת, אני לא רואה מה כל כך ראוי להערכה בלדפוק אנשים ואז להחזיר להם חלק קטן מהנזק שגרמת להם כ"תרומה". |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |