 |
|
 |
||
|
||||
 |
תודה על המאמר המעניין; הסכמתי עם הרבה מהכתוב בו, וחבל שזה כך. כמו כמה מהכותבים לעיל, אני נוטה לחשוב שמדובר לא בבעיה אחת, אלא בכמה: חוסר נימוס וגסות רוח, כמו גם נטייה לדבר יותר מדי כשאין מה להגיד, אינן בעיות לשוניות. בנקודה אחת, חוששתני, לא נוכל להסכים: ההנחה שהבעיה מיוחדת לעברית ואינה מתרחשת בשפות אחרות, דוגמת השפה האנגלית. לפני כמה שנים, כחלק מבקשת הקבלה שלי לאוניברסיטה, ניגשתי לבחינת GRE, אליה ניגשים כל הסטודנטים המבקשים ללמוד לימודים מתקדמים. בבחינה יש פרק באנגלית; הזדעזעתי לגלות שהציונים של הסטודנטים *האמריקאים* בבחינה נמוכים לאין ערוך מציוניהם במתימטיקה ובלוגיקה. אוצר מילים דל ושגיאות דקדוקיות נפוצים מאוד בחיבורים של סטודנטים; במקרים רבים דווקא הסטודנטים הזרים דוברים אנגלית טובה יותר מהמקומיים. מה, אם כך, קורה פה? אני חושבת שהפערים הם לא פערים גיאוגרפיים אלא פערים סוציולוגיים. ישנם מקומות שבהם אנשים חשופים לשפה תקנית ועשירה, ישנם מקומות שבהם אנשים מייצרים תוספות לשפה - אולי לא "תקניות" כפי שהיתה האליטה האקדמית רוצה, אבל מעניינות ומעשירות - וישנם מקומות שבהם אנשים אינם תקניים וגם לא יצירתיים, והם דבקים באוצר מילים דל וב "Like" ו-"Y'know". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ישנה גם אזוריות באמריקאית שאינה מורגשת בכל מקום. מי שחי במינסוטה מתרגל לשאריות המבטא הצפון אירופאי ולשימוש המשונה במלים מסויימות (ע"ע How to Talk Minnesotan), אך יתכן שיתקשה להבין מישהו ממערב וירג'יניה או מחלקים מסויימים של לואיזיינה, הן בשל המבטא והן בשל הביטויים הרבים שאינם משותפים. כך שקשה לדבר על אנגלית אמריקאית כמקשה אחת. עוד תופעה מעניינת היא "אנגלית של בוגרי ברקלי", שפה קלוקלת במהופך שמשולבות בה מילים השוכנות מחוץ לאוצר המלים האמריקאי התקני, גם כשאינן נחוצות להבעה מדוייקת של הרעיונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש "אנגלית של בוגרי ברקלי?" אני בברקלי ולא ידעתי. אולי עוד ארבעה חודשים (בטקס קבלת התואר) גם אני אדבר במילים שמחוץ לאוצר המילים התקני. :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הולכת יד ביד עם שחצנות של בוגרי ברקלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שגם סטודנטים זרים בארץ, ישתדלו הרבה יותר לדבר עברית תקנית ורהוטה מאשר המקומיים כך שלא נראה לי שמדובר בתופעה חריגה. אני יכולה להעיד שאני מרגישה הרבה יותר נוח לדבר עם אמריקאיים משום שעל פי רוב, הם פחות שמים לב לתקניות האנגלית שלי ואילו עם סטודנטים זרים אחרים, אני מרגישה שעלי להקפיד יותר. ואגב, אני לוקחת לי את הזכות לברך מראש לסוף הסמסטר. כבר עברו 3 שנים? הזמן רץ כשנהנים... (ואם היית משאירה דוא"ל הייתי מברכת אישית יותר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואללה, נכון. אולי יש עוד משהו שתורם להבדל: תלמידים זרים לא גדלים על הסלנג המקומי שהסטודנטים האמריקאים רגילים להשתמש בו (מצד שני, הם גדלים על הסלנג האמריקאי שהם רואים בסרטים, ואין לי מושג איך כל אחד מהגורמים הללו משפיע על השימוש בשפה). (עוד מעט ארבע שנים, האמת... אבל לא נעיק על האנשים הטובים בשיחות אישיות. הדוא"ל למעלה). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |