בתשובה לרן בר זיק, 09/07/01 16:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הטענה שלי היא שהבעיה העיקרית כיום נעוצה בכך שמי שמפעיל את השירותים האלה, יחד עם שירותי מידע אחרים, הן חברות סלולר שפשוט לא בנויות לזה. נושא רגיש ומסובך כמו שירותים מבוססי-מיקום לא יכול להיות מנוהל כחלטורה יחד עם עוד מיליון שירותים אחרים, מכשירי טלפון, SMS וזמן אוויר. אני מאמין שחברות רציניות שעיקר עיסוקן יהיה רק בשירותים האלה ישכילו לפתור את בעיית הפרטיות ובעיות אחרות באופן יעיל יותר, וכך יעלה הסיכוי שהשירותים הללו יצליחו. לחברות הסלולר אשר רואות במידע הזה נכס אסטרטגי חשוב אני מציע לבנות מודל שיאפשר להן למכור את הגישה אליו לאותן חברות שתיארתי קודם, ובכך לייצר הכנסות ישר מתשתיות הרשת ולא משירותים מסחריים שאין ביכולת חברות הסלולר להשיק בהצלחה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי, אך גם החברות שיזכו להשתמש במאגר המשתמשים של חברת הסלולר הספציפית יצטרכו "לדחוף" את המידע איכשהו ללקוח - גם אם, כפי שאמרת, הן יהיו מקצועיות יותר וממוקדות יותר. דחיפת המידע תגרום לניתוק המוני ו/או להתערבות הרגולטור - קשה לי לראות מכירת שירות מבוסס מיקום שלא תגרום לשתי התוצאות הנ"ל. שירות מבוסס מיקום שונה מ SMS, כיוון ש SMS מהווה ערוץ תקשורת נוסף, נוח וזול המרחיב את אפשרויות התקשורת של המכשיר הסלולרי. אבל שירות מבוסס מיקום הוא בעצם הפיכת המכשיר הסלולרי למעין ערוץ הדוחף פרסומת באופן תמידי ולא ערוץ שבאמצעותו אתה יכול לתקשר - כלומר הערך המוסף למשתמש הוא אפסי או שלילי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |