|
||||
|
||||
אם באת להלין על מעבר לשפת רחוב כנורמה ("יאללה ביי אחותי בכפרה של האמא שלך נשמה", או סתם ג'ינגל ההיבריש-אינגלו המזעזע של יופלה) אני בהחלט מסכים איתך. אבל באת להלין לא רק על הדלדלות לשונית, אלא גם על הגייה שגויה, וכאן איבדת אותי לחלוטין. אף פעם לא למדתי להגות מילים כמו שצריך. אף פעם לא קראתי עם ניקוד (פרט לניקוד שמות), ולכן את ידע ההגייה שלי שאבתי מקרייני הרדיו הגמגמנים והעילגים. חוקי ההגייה העברית, אני מודה, איבדו אותי בשלב שבו הגענו להטעמות והמורה שלי לא יכלה להסביר לי מה הכלל הקובע איפה מטעימים מה. אמנם, כנראה נולדתי פגום ואשאר פגום, אך עד היום הסתדרתי לא רע. האם נחבל מנגנון החשיבה ההגיונית שלי? האם אני לא מסוגל לכתוב פסקה מרטיטת לב רק כי אני הוגה "הביט" בצירה? אני חושב שהקו המפריד בין אוצר מילים, והידע כיצד להשתמש בו, ובין הגייה נכונה של ניקוד הוא הקו שמפריד בין נכס ונטל. אשמח אם תשכנע אותי שאין זה כך. אגב, אמירה אחת שלך משכה את תשומת לבי: "האם אפשר לשנות חוקי תחביר ודקדוק עברי? ודאי שאפשר - לאחר עיון רב־שנים ושיקול דעת זהיר". אני שמח על הפתיחות שאתה מגלה, ולכן אני חייב לשאול - איך התפתחו שפות במשך אלפי שנים, עד שהגיעו למצבן הנוכחי? האם ישבה ועדת מומחים ועיינה עיון רב-שנים וגילתה שיקול דעת זהיר? ואם לא, האם אין הצעת הועדה שלך חונקת מעט את התפתחותה האפשרית של השפה? או שמא כל הכבישים מובילים לאבדון, כפי שקל לראות ממצבן המביש של שפות העולם שעליהן לא מוטל פיקוח (?) |
|
||||
|
||||
''שהקו המפריד בין אוצר מילים, והידע כיצד להשתמש בו, ובין הגייה נכונה של ניקוד הוא הקו שמפריד בין נכס ונטל'' יפה. מצטרף לדעתך. |
|
||||
|
||||
קרייני הרדיו מגמגמים ועילגים? לאילו תחנות אתה מאזין? אם אתה מדבר על העבר המפואר של הרדיו - בכל התחנות, כולל רשת ג' וגל"צ, הקריינים עברו קורסי עברית ודיקציה. כמובן שהמצב היום, עם כל התחנות האזוריות, שונה לגמרי. |
|
||||
|
||||
"אוזנו של הדוקטור הנכבד איבדה, למשל, את הרגישות לשגיאות הצורמות בהגיית ו"ו החיבור שזורמות בעורקיו של כמעט כל דובר עברית ולא חסכו עונשן גם מקרייני רדיו וממגישי תוכניות טלוויזיה." כנראה שהגזמתי עם האירוניה שלי וחשבת שאני מדבר ברצינות. אשתדל לשפר את דרכיי. (אגב, אני היחיד שהמשפט המצוטט לעיל נראה לו מעט מסובך להבנה?) |
|
||||
|
||||
פתיה שכמוני! |
|
||||
|
||||
אל נשכח שמדינתנו צעירה יחסית ורבים מהאוכלוסיה עדיין דור עולה ששפת האם שלהם שונה מהשפה העברית. עובדה זו יוצרת דור חדש עם עברית לא תקינה ולאו דווקא במתכוון. כילדים אנו לומדים את השפה מהורנו ולעיתים מאמצים צורת דיבור לקויה כי זה מה ששמענו בבית הורינו, שלהם לא היו הכלים להעיבר לנו את השפה כהלכה. בנוסף, אם בתי הספר היו שמים דגש על השפה כבר בגיל הצעיר, ייתכן ורבים היו יודעים את השמוש הנכון במילים. יש לי חברות שהן מורות ולא פעם שאלתי את עצמי איך מורה בישראל לא יודעת או לא משתמשת בתחביר נכון. איך אפשר לדרוש מאיתנו לדבר נכון כשמילדות אנו שומעים שפה שגויה, הן בבית והן בבית הספר. |
|
||||
|
||||
לא יודע אם רק לי צרמה המודעה של ארגוני המורים, אשר נפרשה לאחרונה על דפנות האוטובוסים. הופיעה שם תמונתה של צרת החינוך עם הכיתוב "לימור, הרסת את החינוך1, תתפטרי." נסיון לסנגר על המורים היה במחשבה שאולי הם חוששים לכתוב "התפטרי" על מנת שלא להתפס כמתנשאים ולהעלות (עוד יותר) את חמתה של הגברת לבנת. __ 1 או אולי נכשלת, אני לא זוכר בדיוק |
|
||||
|
||||
אחרי ה''חשיפה'' של אמנון (הרכלן) אברמוביץ בחדשות הערוץ השני על רמת העברית של יו''ר ארגון המורים (אחד מהם) אני לא מופתע מכלום. |
|
||||
|
||||
אלה סתם השמצות, הרי יש לו תואר בלשון מאוניברסיטת מולדביה. |
|
||||
|
||||
תואר בלשון מאוניברסיטת מולדביה לא קשור לדיון 2290 ? |
|
||||
|
||||
חשבת על זה שאולי הם מתכוונים בדיוק למה שהם אומרים? הרי המורים ניחנו ברוח הנבואה... |
|
||||
|
||||
אשר כידוע, לאחר חורבן הבית ניתנה רק ל.. מוזר, הרבה אנשים מגיבים בהתנגדות למודעה הזו וציינו זאת בפניי. אני חושב שמלבד היותה גסת-רוח, לא עניינית אלא אישית, שקרית ובלתי מקצועית באופן פרסומי1, אין בה דבר שאינו לגיטימי, שהרי אנו דמוקרטיה. את המשגה הלשוני דווקא לא ראיתי. אם כבר מישהו הרס את מערכת החינוך, אלו ארגוני המורים, אשר באופן שיטתי דאגו בעיקר לזכויותיהם של המורים הלא ראויים והורידו את רמת החינוך ביגון שאולה. אחרי שנתיים עבודה באותו בי"ס, כל מורה (ולא קשה לקבל תעודת הוראה בימינו) הופך לקבוע ואי אפשר להזיז אותו2 - no matter what. אני לא מקהל חסידיה של לימור לבנת, ועם זאת, יש לי כבוד רב אליה בתור שרת החינוך הראשונה המודה קבל עם ועדה כי המערכת עליה היא מופקדת הינה כשלון. הצעד הראשון, ולא מן הכלים, בפתרון כל בעיה, הוא הכרה בקיומה. כל הכבוד לימור לבנת! 1 אם הייתי רוצה לרצוח את אופייה של שרת החינוך, הייתי משתמש בתמונה מחמיאה הרבה פחות ועושה משהו קצת יותר בעל השראה מלהטוט ה-photoshop החובבני הזה. עם שינוי הכיתוב, עוד אפשר היה להפוך את זה לכרזת תמיכה בלימור לבנת. 2 לפעמים אנחנו צוחקים מכמה שזה עצוב: במערכון של "העולם הערב" המורַה (טל פרידמן בימים פחות מוכרים) קורעת את אוזנו של התלמיד (אברי גלעד) וגם שוברת לו את השיניים ויורה בתלמיד אחר כי העז למחות (ארז טל). מנהל הבי"ס האינפנטיל (מתי סרי) מחזק את ידי המורה ושואל את הכיתה "מה למדנו היום?" (וגם, "קום קום, זה שאתה מת לא פותר אותך מתשובה!") והתשובה בפי כל היא: "שמורים אי אפשר לפטר ל-ע-ו-ל-ם" |
|
||||
|
||||
המערכון שתיארת הוא בס"הכ עוד תזכורת לכך שאין כמעט אפשרויות לסטירה במדינה הזאת: המציעות עולה עליה בכל פעם מחדש - אם כי לרוב, בימינו, מצב הכוחות הוא הפוך - התלמידים מכים את המורות והמנהלת (אולי) מלווה אותן לבית החולים. ("מכים" - במקרה הטוב. ההתרחשות הרווחת יותר - דוקרים). |
|
||||
|
||||
סתם משהו: היום הודיע איזה שדרן בגל"צ שלעוזי לנדאו יש עוד הרבה נשק במחסנית. חשבתי שזה לא היה קורה אם היה מוח בפה שלו. |
|
||||
|
||||
אילנה דיין אמרה היום שהיא לא *נוקטת*1 בשם הדוברת שמולה. זה תקין? 1 אחר כך היא תיקנה ל *נוקבת* בשמה. |
|
||||
|
||||
לא, זה לא תקין, כנראה פליטת פה. גם הקריין הגל''צי סתם התבלבל, אני לא חושב שהוא באמת לא יודע מה שמים במחסנית. |
|
||||
|
||||
זה תקין, אם כי לא מאוד מקובל1, וכנראה גם לא מה שהיא התכוונה: לא נוקטת בשם הדוברת, פרושו מילולית לא אוחזת בשם הדוברת (כלומר, אין לה את השם, היא לא יודעת מהו). ___ 1 אפשר לשנות את סדר המילים. |
|
||||
|
||||
אני חושב שהיא התכוונה שהיא ידעה את שמה, רק שהיא התחייבה לא לגלות. |
|
||||
|
||||
בכל מקרה זה לא תקין. לא נוקטים *ב*. סתם נוקטים. |
|
||||
|
||||
אי אפשר לנקוט באמצעים? |
|
||||
|
||||
ממש לא. נוקטים אמצעים. |
|
||||
|
||||
ממה שידוע לי , נקיטה = נקישה (ולכן "נקיטת חפץ", או touch-wood בלע"ז). |
|
||||
|
||||
מדיונים רבים ביני לבין טהרנים מטהרנים שונים, הגעתי למסקנה אחת ברורה: הקו שכל אדם קובע בין "נכס" ל"נטל", כהגדרתך, נמצא בדיוק במקום בו נמצא הקו שמפריד בין מה שאותו אדם יודע שהוא מסוגל לעשות נכון, לבין מה שהוא יתקשה לעשות כראוי. אם אני יודע מדי להגות את ו' החיבור בשווא ומתי בשורוק, הרי שזה נכס חשוב. אם אני לא יודע אם גרב זה בזכר או בנקבה, הרי שזה נטל. פשוט וקל, ולא תוכל לשכנע אותי (או את האוחז בדעה בגרסתו שלו) שאין זה כך. |
|
||||
|
||||
אני לא מנסה לשכנע אף אחד לעשות כלום (ככלל, מדיונים רבים באייל הגעתי למסקנה אחת ברורה: לא תצליח לשכנע אף אחד לשנות את דעתו) אלא בדיוק ההפך, מבקש מאחרים שישנו את דעתי. אני דווקא חושב שיש הבדל מהותי ואובייקטיבי בין הגייה נכונה ובין ידיעת אוצר מילים. שמא תסביר לי למה לדעתך (או לדעת הכותב) גם הגייה היא עניין יהרג ובל יעבור? אני מוכן לציין הבדל אחד שלדעתי יוצר הפרדה אובייקטיבית: קלקלות באוצר המילים, זכר ונקבה וכו' באות לידי ביטוי גם בכתיבה ולא רק בדיבור, בניגוד להגייה. |
|
||||
|
||||
ננסה להיות פרקליט השטן: ההגייה הרבה יותר חשובה, משום שאם אוצר המילים שלך קטן, תצליח עדיין להבהיר את כוונתך. עם הגייה שגויה, יתכן ותבלבל בין מילים דומות. הדוגמא הבוטה ביותר, כמובן, הוא אובדן האות ה', אבל אני אתן דווקא דוגמא חמודה יותר שראיתי בעיתון לא מזמן. מכיר את צורת הדיבור המתילדת הזאת של הצפונבונים, שמחליפים כל ת' ב-צ'? אז כשאחד מאלה מציע לאכול "פיצה" - האם הוא מתכוון לפיתה או לפיצה? |
|
||||
|
||||
אמת, אבל שים לב: קשה מאוד להביא דוגמא מציאותית למצב שבו לא תובן כהלכה בגלל הגייה שגוייה שהיא ההגייה הרווחת בציבור - אם כבר ההפך, יתקשו להבין אותך בגלל שאתה משתמש בהגייה "הנכונה". מה גם שלא ברור לי מתי נתקלת לאחרונה בצפונבון שהציע לך פיצה ולא הבנת למה הוא מתכוון. ברור שאם תגיד "בוא'נה, אם לא תזיז תת'חת שלך אני מביא בך מכות אמ-אמא שלך", יבינו אותך גם כאשר ה"מביא" בצירה וגם כאשר הוא בקמץ. לעומת זאת, עם אוצר מילים דל תתקשה לעתים קרובות להבהיר במדוייק את כוונתך, או שתשתמש בהרבה מילים כדי לומר משהו שהיית יכול לומר במילה אחת. |
|
||||
|
||||
ילדים וִילדות, נא לא לשכוח גם לחרוק את הוי"ו בעת הצורך. |
|
||||
|
||||
נסו נא לשיר את התקווה. בסוף השיר- וירושלים- הוו מנוקדת בחיריק, זהו חיריק צלא, והיוד אינה נשמעת. זה אתגר אמיתי. |
|
||||
|
||||
חשבתי על זה עוד ביום שפירסמת את התגובה, אבל בגילי כבר לא סומכים על הזכרון, אז הקשבתי הבוקר למרב מיכאלי, ואכן: מבלי להכנס לנוסח המקורי של אימבר (בו אין ירושלים, אלא "עיר בה דוד חנה") בסוף התקוה אין "וירושלים". יש "ירושלים". |
|
||||
|
||||
באמת? זה משונה. לא מזמן בקרתי בבית ספר יסודי בדרום, שם, על גבי נייר דמוי קלף, נתלה ההמנון. בעותק זה של ההמנון היה כתוב "וירושלים". |
|
||||
|
||||
אכן, גם באתר של מט"ח, הנותן את הקרדיט למדינת ישראל, משרד החינוך1,(http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=8458) מופיעות המילים "ארץ ציון וירושלים!". ___ 1 מצד שני, יש מקורות לרכישת ידע מהימנים יותר ממדינת ישראל, משרד החינוך. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |