|
||||
|
||||
מבחינה מדעית מעניין לבדוק מה יתרון הטיפול על פני פלצבו. אם הטיפול נותן רק אפקט פלצבו, לפחות ידע הציבור על מה הוא משלם. |
|
||||
|
||||
ידע, טוב שידע. אני שאלתי (תגובה 277080) מה הבעיה להציע טיפולים אלטרנטיביים כאשר מציגים אותם *ככאלו*, כלומר כטיפולים לא-מערביים. כל עוד הם מוצגים כך, למה לכפות עליהם סטנדרטים הלקוחים מן המסורת המדעית הזרה להם? |
|
||||
|
||||
הסטנדרטים שאתה מכנה מערביים הם פשוטים - שהטיפול יהיה יעיל ובטוח. האם נראה לך שלא כל טיפול צריך לעמוד בסטנדרטים האלה. |
|
||||
|
||||
כל טיפול צריך לעמוד בסטנדרטים של יעילות (לגבי בטיחות אני לא בטוח). הדוגמא שנתתי קודם נועדה להראות שהמושג ''יעילות'' עשוי להיות נתון לפרשנויות שונות, כך שטיפולים יעילים מאוד עשויים שלא להצליח להוכיח את יעילותם במסגרת מתודת ההוכחה המקובלת במדע. |
|
||||
|
||||
האם בעיניך חומר שיעיל בדיוק כמו אין-חומר הוא יעיל? |
|
||||
|
||||
בעיני זו טעות להניח שהטיפול מתמצה בחומר שאותו צורך המטופל. לכל הפחות, זו טעות להניח שיעילותן של מסורות טיפוליות לא מערביות מתמצה ביעילותם של סוגי החומרים שניתנים במסגרתן למטופלים. |
|
||||
|
||||
זה אכן לא הגורם המשפיע היחיד. אבל אפשר לבדוק את יעילותם של הגורמים האחרים (למשל, יחס-רופא חולה). |
|
||||
|
||||
מסתבר שאלו שערכו את הדו"ח חושבים כמוך ("ד"ר סטיוארט בונדורנט מאוניברסיטת ג'ורג'טאון שעמד בראש הוועדה שכתבה את הדו"ח אמר בהתייחס לכך: "יש צורך בשיטות הערכה יצירתיות". הדו"ח מציע, בין השאר, שיטות למדידת יעילות הטיפולים."). אני לא חושב שאפשר למצוא דרך משותפת (קונבנציונלית-אלטרנטיבית) למדוד את יעילותם של "הגורמים האחרים". לי נראה שלכפות קריטריונים מדעיים ליעילות על שיטות שמגיעות ממסורות לא מדעיות זה לפספס את הנקודה. אני גם חושב שחלק ניכר מהמשיכה כלפי שיטות הטיפול הללו הוא דווקא בכך שהן לא מגיעות מהמסורת המדעית. |
|
||||
|
||||
זה טוב אבל אי אפשר להוכיח את זה - מריח כמו שרלטנות. |
|
||||
|
||||
אי אפשר להוכיח את זה בכלים ששאובים מרקע פילוסופי זר. אפשר (לפעמים) להוכיח את זה בכלים אחרים. למשל, אם החבר הכי טוב שלך מספר לך שהוא עבר את הטיפול הזה והבריא. |
|
||||
|
||||
לידיעתך- אנשים נרפאים גם באופן ספונטני. |
|
||||
|
||||
נכון, ולכן צריך להשתמש בהיגיון בריא כששופטים מקרים כאלה. אתה עשוי להניח ש''ההיגיון הבריא'' זהה לקריטריונים המדעיים של אימות, אבל זוהי הנחה שאני לא מקבל. |
|
||||
|
||||
בוא נגיד ככה. היגיון בריא אולי לא זהה לקריטריונים מדעיים, אבל קריטריונים מדעיים מנסים לפרמל ולחקות את החלק הבריא בהגיון הבריא. |
|
||||
|
||||
אין ספק שהם מנסים לעשות את זה. אני חושב שיש מקום לפקפק במידת ההצלחה שלהם, לפחות כשאנחנו מדברים על התחום של ''ידע האדם''. לדוגמא - הדרישה להדירות. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי. הדרישה להדירות (אתה מתכוון לזה שאם חוזרים פעמיים על אותו ניסוי הוא נותן אותה תוצאה?) היא חיסרון או יתרון? מה ההיגיון הבריא אומר שלא מסתדר עם השיטה המדעית הידועה היום? |
|
||||
|
||||
הדרישה להדירות היא בעיני דרישה בעייתית עבור כל ניסיון להבין חלקים מהמציאות. היא בעייתית במיוחד כשמדובר על ניסיון לחקור את האדם, שהוא יצור לא מאוד הדיר מטבעו. |
|
||||
|
||||
ממה נפשך? אם אין הדירות, אז גם מה שעבד על חבר שלך לא יעבוד עליך, אם יש הדירות, אז יש טעם לנסות להבדיל בין הצלחה מקרית והצלחה שיטתית. |
|
||||
|
||||
בוודאי שיש טעם להבדיל בין הצלחה מקרית להצלחה לא-מקרית. אבל נראה לי שהקריטריון ''נראה ניסוי כתקף רק אם כל אחד יכול לחזור עליו ולקבל תוצאה זהה'' מקצין את הניסיון-להבדיל בצורה שגורמת לנו להפסיד היכרות עם תופעות מעניינות, חשובות ורבות. |
|
||||
|
||||
יש הרבה מאוד סיבות שיכולות לגרום להטיית תוצאות. לדוגמה: כשאתה רוצה להוכיח משהו אתה תטה את המציאות, במודע או שלא במודע, להשיג את התוצאות שאתה רוצה. אפשר לקצץ קצת בשוליים, להחליט אילו תוצאות הן משמעותיות ואילו אינן, וכו'. ניסוי מסויים מראה שבאוסף תנאים מסויים אנשים מבריאים יותר טוב. אוסף התנאים המסויים כולל את הטיפול, אבל הוא כולל לא מעט דברים אחרים. המטופלים וקבוצת המבחן תמיד יהיו קבוצות שונות או אנשים בתנאים שונים ותמיד קיימת האפשרות שהחוקר שערך את המחקר פספס משהו. לכן חשוב שתהיה היכולת לשחזר את ההשפעה מהניסוי בסביבות שונות (לדוגמה: במעבדות מחקר שונות) כדי לראות שלא מדובר בטעות. ושוב, אתה מוזמן להזכיר תופעה מסויימת שלדעתך קיימת אבל לא ניתנת למדידה. בינתיים לא הזכרת אף תופעה כזו. |
|
||||
|
||||
אני לא חולק על התועלת שבדרישה להדירות. הקפדה על הדרישה הזו עשויה להיות מאוד חשובה למי שרוצה להימנע מטעויות. אלא שכשאנחנו חוקרים את העולם יש לנו מטרות חשובות לא פחות ממניעת טעויות (גילוי אמיתות, למשל) והדרישה הזו עלולה לעמוד בדרכן. יהונתן (תגובה 277972) נתן דוגמא יפה. |
|
||||
|
||||
אז מה הבעיה לקחת 100 אנשים שחולים במחלה, למחצית לתת את הטיפול, למחצית לתת כאילו-את-הטיפול (תלוי בסוג הטיפול) ולראות באיזה מקרה יבריאו יותר? אגב, אם חבר שלך, הטוב ביותר אפילו, זכה בלוטו. זה אומר משהו על סיכויי הזכיה שלך? |
|
||||
|
||||
1.איך תתני לחמישים האנשים האחרים כאילו-ברכה-של-מקובל? 2. ואם שניים מחברי הטובים ביותר זכו בלוטו? בדיוק בשביל זה צריך היגיון בריא. |
|
||||
|
||||
חמישים הוא יברך באמת, וחמישים הוא יניע את השפתיים ויחשוב בלב שהוא לא באמת מברך אותם. |
|
||||
|
||||
לא בטוח שהמקובל ההיפותטי שלנו בכלל מכיר בהבדל בין הפעולה הפיזית של הדיבור לפעולה הנפשית של הברכה. בנוסף, סביר שגם מאמיניו לא מכירים את ההבדל הזה. לכן סביר שגם הברכה וגם הכאילו-ברכה תשפענה עליהן באותה מידה. |
|
||||
|
||||
אני חושבת שאפילו מקובלים מסוגלים להבין את ההבדל בין לברך לבין לעשות את עצמם מברכים. |
|
||||
|
||||
המחשבה שלי היתה שאולי עבור המקובל ומאמיניו, עצם מלמול המילים הנכונות על ידי מקובל כמותו מהווה ברכה. אני לא מכיר את המקובל הזה, אז קשה לי לומר לך בוודאות. |
|
||||
|
||||
אם אין הבדל בין מצב שבו המקובל מתכוון לברך לבין מצב שבו המקובל אינו מתכוון לברך, הרי שהברכה לא יעילה יותר מפלצבו. אולי מלמול מלים כן. לזה צריך בדיקה חדשה. |
|
||||
|
||||
לא מלמול מילים סתם, אלא מלמול מילים על ידי המקובל (כלומר - ברכה). |
|
||||
|
||||
אם הברכה עבדה על המאמינים שלו גם אם הוא לא באמת נתן להם ברכה, אז נראה לי שהכי כדאי זה לשכנע אותם שהדבר הכי טוב בשבילם זה להגיד כל בוקר שלוש פעמים ''אני רוצה להבריא'', ואז אלוהים ידאג שהם יבריאו. זה יעבוד בדיוק כמו הברכה, והם לא יאלצו לנסוע לאיזה חור שלא יהיה שהמקובל גר בו. |
|
||||
|
||||
אז למה הם צריכים לשלם למקובל? אולי ננסה להבין איך משכנעים אנשים לנסות להבריא? אבל בינתיים אני רוצה לדעת אם במצבים מסויימים עדיף לתת שני אספירין, אקמול אחד, או כלום. במקרים כאילו צריך לבטל את השפעת הפלסבו. אתה יכול לתת שיטה שיש לה השפעה מעבר להגברת הפלסבו? |
|
||||
|
||||
בקשר ל 1 - זאת שאלה מצויינת. אתה חושב שבגלל אין לנו בשלוף את התשובה צריך להתעלם מהבעיתיות של הסיטואציה "זה עבד על חבר שלי, שווה לי להשקיע 1000 שקל". |
|
||||
|
||||
אני לא יודע אם הסיטואציה הזו בעייתית יותר מ"קראתי בעיתון שהמחקר גילה וכו' וכו', שווה לשהקיע 1000 שקל". |
|
||||
|
||||
בוודאי שכן, כי בדקו את זה על יותר חברים. זכור, יש הבדל בין ההחלטה להשקיע 1000 ש"ח לבין לא לעשות כלום. אם החבר שלך אומר "לי זה הועיל, אבל יש מחקר שמראה של80% זה לא הועיל" המצב אינו סימטרי למצב של " לי זה לא הועיל אבל יש מחקר שמראה של80% מהנבדקים זה כן הועיל" |
|
||||
|
||||
כן, אבל לא אני בדקתי את זה על יותר חברים. אולי עבור "הידע האנושי" המחקר יותר אמין. אבל עבורי? זו בסך הכל ידיעה בעיתון על "תגליות" של אנשים שאני לא מכיר. למה זה יותר אמין ממה שחבר שלי מספר לי? |
|
||||
|
||||
בסדר,גם לפארנואידים יש אויבים, אבל את הכלל הזה אפשר להחיל גם על דברים שלא קשורים ישירות לרפואה של אנשים. כל תגלית, מדעית או לו, חשודה תחת הקריטריון הזה. |
|
||||
|
||||
אז התלונה שלך נגד "השיטה המדעית" ובזכות "ההגיון הבריא" היא כללית ולאו דווקא מתייחסת ל"מדע האדם" כמו שקראת לזה? אם חבר שלך יגיד שתוסף דלק עוזר למנוע, אבל במאמר מדעי יראו את ההפך, תעדיף להאמין לחבר שלך? |
|
||||
|
||||
המנוע עצמו הוא יציר כפיה של המסורת המדעית-טכנולוגית; אם אני כבר סומך על האנשים-שאני-לא-מכיר כשהם אומרים שהמכונית תיסע, אני גם יכול לסמוך עליהם כשהם מספרים לי איזה תוסף יעשה למנוע טוב. (אין לי אוטו, אגב) נדמה לי שהטענה שלי היא כללית, אבל קשה לי למצוא טענות ספציפיות שאליהן אפשר לפרוט אותה. אם תציע לי עוד טענות כאלה, אנסה להתייחס אליהן. |
|
||||
|
||||
למה שתסמוך על אנשים שאתה לא מכיר שאומרים שהמכונית נוסעת, סמוך על השכן שלך שאומר לך. אני חושב שזאת התחמקות. אם יש לך בעיה עם השיטה המדעית כשבאים ליישם אותה על משהו מסובך כמו הפיסיולוגיה האנושית, זה עניין אחד, אבל אם יש לך ספקות לגבי השיטה המדעית באופן כללי, גם כשזה לא מתייחס ל"אני" שלך? אתה לא יכול לפטור את עצמך בהתחמקויות מילוליות ועוד להגיד שאהת מדבר בשם ההגיון הבריא. ההגיון הבריא עומד בסתירה לכל העמדה שהצגת עד עכשיו ( להעדיף עדויות אנקדוטליות על חקירה ודרישה שיטתיות). |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שאני מתחמק, ואני מתנצל אם הדעות שלי לא מוצאות חן בעיניך. אני יודע מנסיוני שהמכונית נוסעת, ואני יודע שהאנשים-שאני-לא-מכיר שבנו אותה למדו באותו ביתספר יחד עם האנשים-שאני-לא-מכיר שבודקים את תוסף הדלק החדש. מנסיוני למדתי שכדאי לי לסמוך על אלה, ולכן סביר שתהיה לי נטייה לסמוך גם על אלה. ההיגיון (הבריא?) שלי מעדיף חקירה שיטתית על עדויות אנקדוטליות, אבל הוא גם מייחס חשיבות למקורות המידע. אם חבר שלי מספר לי על משהו שעושה לו טוב זוהי אמנם עדות אנקדוטלית, אבל לפחות אני יודע שאני יכול להאמין לו, אני יודע שמה שהוא מתכוון ב"עושה לי טוב" דומה למה שאני מתכוון, ואני יודע שהוא מדבר על משהו שהוא חווה בעצמו. כל הדברים הללו לא בהכרח מתקיימים כשמדובר על מחקר שקראתי עליו בעיתון (או שהרופא שלי סיפר לי עליו). |
|
||||
|
||||
אני מתנצל אם אתה חושב שמה שמפריע לי זה הדעות שלך. אם הבעיה היא שאתה לא סומך על אנשים שאתה לא מכיר, זה לגיטימי לגמרי, אבל זאת איננה סיבה לפסול את השיטה המדעית. כלומר "כל הסטטיסטיקאים שקרנים" לא גורר "הסטטיסטיקה היא שקר". בעיקרון, לו היית *אתה* צריך לוודא שמשהו "עובד", איך היית ניגש לזה? הנה הדוגמא: יש לך מכונית. אתה צריך להחליט אם תוסף הדלק יעזור לה. יש לך פרוטוקול של בדיקות שעשו כימאים ( ללא התוצאות שלהם) ויש לך שלושה חברים שאתה סומך על אמירותיהם אבל שלכל אחד יש מכונית אחת בלבד. בידיך שתי אפשרויות: 1) לשאול כל חבר מה התרשמותו. 2) לבצע בעצמך ( לצורך השאלה ההיפוטתית יש לך מספיק זמן, משאבים וידע בכימיה כדי לעשות זאת) את הניסיונות שמתוארים בפרוטוקול שבידך. מה תעדיף? אני רוצה להאמין שתעדיף לבדוק בעצמך מאשר לסמוך על חבריך. ייתכן שתגיד "אני אפילו לא סומך על הפרוטוקולים " אבל אז אני מציע לך את אפשרות 3: 3) לנסח לבד פרוטוקול בדיקה ולבקש מחבר קרוב שאתה סומך עליו לבצע אותו . בחירה 2 ו3 הם השיטה המדעית, אלא שמסיבות פרקטיות בלבד, איננו יכולים לבצע את כל הבדיקות בעצמינו. |
|
||||
|
||||
נבהיר זאת שוב ושוב: לא באתי לפסול את השיטה המדעית, אלא רק להצביע על מגבלות מסויימות שלה. אני חוזר ואומר שעולם הרכב איננו אנלוגי לגוף האדם, משום שמדובר במכונה שעצם הייצור שלה נעשה במסורת המדעית-טכנולוגית. אם אני מתרגם נכון את הטענה שלך, היא הולכת ככה: "כדאי לי לטפל בעצמי על פי עצות מדעני-הרפואה, משום שמסקנותיהם הם בדיוק המסקנות שאני הייתי מגיע אליהם לו הייתי עושה תואר שלישי ברפואה/ביוכימיה בהתמחות מסויימת כלשהי ואילו היה לי מספיק זמן וכסף לערוך את המחקר" אני לא מקבל את הטיעון. ניסיון החיים שלי הוא בעיני מניע (ונימוק) מצוין לפעולה; ניסיון החיים שהיה-יכול-להיות-לי-אילו איננו כזה. אם נסיוני מראה לי שהמערכת הרפואית הקונבנציונלית נותנת מענה טוב לבעיותי הרפואיות, מן הסתם אמשיך ללכת אליה. אם ניסיוני מראה לי שברכותיו של הרב בצרי הן אלו שמועילות לי - אלך אליו. אם חברי מספרים לי כמה שהנטורופת החדש שלהם עזר להם, לא סביר שאומר להם "רגע, אני צריך ללכת לקרוא מה היה אומר לי ניסיון החיים שלי אילו הייתי עושה תואר שלישי וכו' והייתי עורך מחקר כזה וכזה"; יותר סביר שפשוט אנסה בעצמי. |
|
||||
|
||||
קודם כל, אתה הוא זה שאמרת שהנימוק שלך תקף *לכל* הסיטואציות, בתגובה הלקונית והברורה שלך להצהרה שלי בתגובה 278415, כך שאת האנלוגיה למכונית הבאת על עצמך. שנית, הסיבה שבחרתי דווקא במכונית, היא בכוונה, כדי לנטרל את האספקטים של "אמונה" ו"תחושה" מהסיפור. ברגע שאתה לא מוכן לקבל את השיטה המדעית על *מכוניות*, הדעה שלך מספיק מעניינת כדי שתפרט אותה. כל עוד אתה מדבר על השפעות ערטילאיות על הנפש, ועל אפקטים שעובדים רק על המאמינים, אתה לא חריג בנוף, ואולי אני לא מסכים, אבל אני מבין את מקור הנימוקים. כשאתה אומר "אני לא סומך על השיטה המדעית מכיוון אני סומך על שלושת חברי הטובים (שאינם מדענים1) יותר מאשר מדענים מקצועיים שאינני מכיר, אתה כבר הרבה יותר מקורי. הפרס שלך ( או העונש) הוא שאתה מושך יותר תשומת לב, ויציקו לך יותר אנשים. ועכשיו נחזור לעניינו- אני חושב שהטענה שלך בזכות ניסיון החיים *שלך* בניגוד לניסיון החיים של *אחרים* הוא מוזר. איך אתה יכול להתייחס לחוויות של חבריך כעדות? אלו הן החוויות שלהם, לא שלך. בפועל אתה דווקא כן תלוי במידה רבה בניסיון חיים של אחרים, ודווקא משום שאתה "מתעקש" לדבוק בשנים שלושה חברים אתה *יותר* תלוי בניסיון של אחרים, כי אין לך דרך לנטרל את ההשפעה החזקה שיש לנסיון החיים של השלושה האלו. נימוק אחר שנתת הוא שיותר פשוט ללכת לנטורופאט ולהתרשם באופן עצמאי מאשר לקרוא תילי תילים של מאמרים מדעיים. זה נימוק טוב באופן פרקטי. אבל יש גם פרקטיקות אחרות. כאשר ההחלטה על הליכה לנטורופאט עולה לך בהרבה משאבים ( למשל, במקרה של סכנת חיים). במקרה כזה, מי שהולך על בסיס של עצות מחבר או שניים ( שגם הם מן הסתם מתייעצים עם חבר או שניים, כך שחוות דעתם לא מי יודע מה טובה משלך) מסתכן בשל עצלות. לבסוף, למעשה לא ענית לי על השאלה ( למרות שסיכמת יפה את הטענה שלי). אני בעצם מנסה להוציא ממך תשובה לשאלה מעט אחרת- אילו מחקרים צריך לעשות *לדעתך* כדי שהמדע לא יהיה כל כך מוגבל? איך צריך להראות מחקר מדעי בנושאי תוספי דלק כדי שלא תגיד "אוף, שוב פעם אלה עם ההדירות שלהם" ותלך לשאול את השכן שלך מה לעשות. בוא ננסה להיות קונסטרוקטיביים. 1 איך אומרים layman בעברית? |
|
||||
|
||||
האמון שלי במדע, כאשר הוא קיים, מבוסס על ניסיון החיים שלי; אני לא מבסס את האמון שלי בניסיון החיים שלי על המדע; כל זה נראה לי די פשוט ואני לא רואה סיבה שיעורר ויכוח. כשאתה שואל אותי על מכוניות אתה שואל את השאלה הקלה: זהו המקום בו ניסיון החיים שלי מביא אותי לאמון מוחלט במדע, פשוט משום שהמדע הוא זה שיצר את המכונית. אם אתה רוצה לברר יותר טוב את היחס שלי למדע מחד ולניסיון החיים שלי מאידך, כדאי לך לפנות לתחומים בהם יש פיצול בין שני הנ"ל, כלומר לתחומים לא טכנולוגיים. אם זה עושה את הדעה שלי לא מספיק מעניינת, אני מתנצל. אם אתה היית מתחיל לסבול מדלקות אוזניים כרוניות, וחבר טוב שלך היה אומר לך "היה לי בדיוק אותו דבר, הלכתי לרפלקסולוגית זו וזו ואתה לא תאמין כמה זה עזר". אתה לא היית הולך? היית מתחיל לחפש מחקרים? 1 ליימן = הדיוט |
|
||||
|
||||
הדיוט, הדיוט, נכון. בדרך הביתה אתמול נזכרתי, תודה. רפלקסולוג: תלוי במחיר. בחינם, בטח שהייתי הולך. מעניין שמצד אחד אתה מתלונן על הדרישה להדירות, ומצד שני אתה טורח לומר שלחבר שלי היה *בדיוק* אותו דבר. מכיוון שההדירות איננה נר לרגלינו, למה עלי להתרשם מזה שלחבר היה *בדיוק* אותו דבר? אולי מספיק שהיתה לו פריחה בעור? איך יהיה לך ניסיון חיים במדע אם אתה לא מוכן לתת לו צ'אנס? אם במקרה לא היה לך חבר עם כאב אוזניים? מה תהיה ברירת המחדל? רפלקסולוג או רופא אא"ג? ואם ל*כלב* שלך יש דלקת, רפלקסולוג או וטרינר? הנה הבעיה עם ניסיון חיים: אנחנו לא חיים מספיק זמן. אני לא מבין למה אתה נרתע מלהשתמש בניסיון החיים של עשרות ומאות אנשים במקום להסתמך רק על עצמך. מצב 1: מעולם לא חוויתי תאונת דרכים מסוכנת. ניסיון החיים שלי מראה שאין לי צורך בחגורת בטיחות. מה לעשות? אוסיף עוד שחבר שלי שאני מכיר הרבה שנים גם מעולם לא נפגע בתאונה. מצב 2: מעולם לא נפגעתי ממטאוריט. גם החברים הקרובים שלי לא נפגעו ממטאוריטים. האם עלי להקפיד על הגנה בפני מטאוריטים? שאלה: איזה מידע חסר כדי להגיע להחלטה בשני המקרים הללו, ומניין אפשר לשאוב אותו? |
|
||||
|
||||
אחזור שוב: האמון שלי במדע, כאשר הוא קיים, מבוסס על ניסיון החיים שלי; אני לא מבסס את האמון שלי בניסיון החיים שלי על המדע; כל זה נראה לי די פשוט ואני לא רואה סיבה שיעורר ויכוח. לא אמרתי שאין לי שום אמון במדע, ולא אמרתי שאין לי אמון בניסיון החיים של אחרים. כל מה שאמרתי זה שהאמון שלי במדע נובע מניסיון שלי, ולא להיפך. מה שאתה מציע לי זה להניח מראש ש"המדע" יודע יותר טוב ממני, משום שמסקנות המדע הן אותן מסקנות שאני הייתי מגיע אליהן לו רק וכו'. אני לא מסכים. במקרים רבים מסקנות המדע הן אכן אותן מסקנות שאני הייתי וכו', אבל ישנם מקרים שלא. המחקר המדעי הוא הרבה יותר מאשר הכללה פשוטה של "ניסיון החיים של עשרות ומאות אנשים". התוצאות שמתקבלות בו תלויות מאוד בסוג השאלות שבוחרים לשאול, במתודות שבוחרים על מנת לענות עליהן, בסוג התשובות שנחשבות קבילות; כל אלו לא בהכרח משותפים לי ולעורכי המחקרים, ולכן אני לא רואה סיבה להניח מראש שהם יודעים יותר טוב ממני. |
|
||||
|
||||
מה שאני מנסה להבין זה האם יש לך בעיה עקרונית עם השיטה המדעית, או שספציפית, בעניינים מסויימים, המחקרים *עדיין* לא מספיק טובים, אבל שאם מספיק תיחכום אפשר לסתום את הבורות. |
|
||||
|
||||
יש לי בעיה עקרונית עם השיטה המדעית כשיטה בלעדית להבנת העולם. נראה לי שזה לא עניין של ''עדיין'', אלא שיש לשיטה כשיטה מגבלות שצריך לשים לב אליהן. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שעדיין הבנתי מה הן המגבלות, ואיך הן נפתרות על ידי השיטות האחרות (אם הן לא נפתרות, למה צריך לקבל גם את השיטות האחרות?) |
|
||||
|
||||
אני מתנצל. נראה לי שהגעתי לשלב ההתשה. פעם אחרת. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |