 |
טיעון זה שהכנסת רשאית לעשות הכל בין בחירות לבחירות אינו מקובל עלי. איני מאמין בסיסמה של ''ויהי מה'', כך שבענין זה אין לך ויכוח עמי. מדוע, אם כן, אני סבור שמותר לפנות את רצועת עזה בלי משאל עם, את זאת נסיתי להסביר בתגובתי הקודמת. אוסיף לכך עוד דבר. לא ארחיק לכת אל הדוגמא שהבאת בענין סגירת המדינה. אני מבקש לענין זה לערוך הבחנה בין שאלות מדיניות ביטחון חברה וכלכלה, לבין שאלות הנוגעות במהות קיומנו הלאומי וביסודות המשטר. אם למשל ממשלה בתמיכת הכנסת היתה מנסה לקבוע שמדינת ישראל לא תהיה יותר דמוקרטיה, או שהמדינה לא תהיה יותר מדינה יהודית, או שישראל תהיה מדינת הלכה על כל פרטיה ודיקדוקיה. שאלות אלה הן מסוג העניינים שעבורם הייתי דורש משאל עם. ייתכן שעבור תוצאות מסוימות במישאל העם הייתי בוחר שלא להישאר כאן. שאלות ביטחון מדיניות חוץ וכלכלה, עם כל חשיבותן, הן מסוג השאלות שיש למסור לממשלה ולכנסת בתקופת כהונתן. הסיבה המאד פרוזאית היא שנסיבות חיינו ובעיקר התובנות על נסיבות חיינו משתנות תדיר ובמידה כזאת, שצריך לתת לממשלה לשנות את דרכיה. אני חוזר למה שאמרו אחרים, שרון הכריז לפני הבחירות כי תקום מדינה פלשתינאית וכי ייעשו ויתורים כואבים. איש לא היה יכול לטעות בכך שויתורים כואבים משמעם ויתורים על שטחים. לא היה מקום לצפות שיצהיר מראש היכן יהיו הויתורים הכואבים ומתי יקרו. דומני שמבחינה זו, לפחות, אין פגם בצעדי הממשלה. בענין זה דוקא המתנחלים ואנשי הימין נהגו מינהג ציני. גם טרם בחירות הם לא אימצו את הצהרותיו של שרון אבל היו סבורים שהדברים נאמרים מן השפה ולחוץ כדי לרצות גורמים בין לאומיים, בקריצת עין אמרו שאין זה רציני. האכזבה והכעס הגדול התפרצו דוקא כששרון הפוליטיקאי נתפס בדברי אמת, שתוכו כברו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש