בתשובה לטלי וישנה, 11/01/05 0:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
דווקא מציע, רק בלי סקס שבעיניו מלכלך את כל הסיפור. אפשר להתרמנט בכיף, כל עוד העניינים אינם מגיעים עד כדי מכחול בשפורפרת, כפי שאפשר לראות כאן http://www.benyehuda.org/bialik/bia006.html. ואם אנחנו כאן, הפנינה הצינית והמתוקה הבאה: לֹא יָדַע אִישׁ מִי הִיא לֹא יָדַע אִישׁ מִי הִיא, מֵאַיִן וּלְאַיִן – וַיְהִי אַךְ נִגְלָתָה – וַתִּצַּת כָּל-עָיִן. מֵאֶרֶץ נָכְרִיָּה, מִמְּדִינָה רְחוֹקָה הִיא בָאָה כַּצִּפּוֹר עִם גִּילָה וּצְחוֹקָהּ. עַלִּיזָה וּפְזִיזָה וּמְאִירָה וּשְׂמֵחָה – וְכָל-הָעֲיָרָה נִתְבַּשְּׂמָה מֵרֵיחָהּ. וְכָל-הַמַּחֲבֹאִים בַּחֹרְשָׁה הַיְרֹקָה נִתְמַלְאוּ שְׂשׂוֹנָהּ, צְלִיל קוֹלָהּ וּצְחוֹקָהּ. וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם אוֹ בְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה – וְכָל-הַבַּחוּרִים כַּפָּרַת שְׂרוֹךְ נַעֲלָהּ. וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם אוֹ בְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה – הִתְחִילוּ הַקְּטָטוֹת בֵּין אִשָּׁה וּבַעְלָהּ. וְחֶרֶשׁ הִתְלַחֲשׁוּ הַסּוֹרְגוֹת פֻּזְמָקָן, וּזְקֵנִים מְצַיְּצִים, מִתְגָּרְדִים בַּזָּקָן. וְאָבוֹת וְאִמּוֹת לֹא-יָשְׁנוּ בַלֵּילוֹת, כִּי תָעוּ חַתְנֵיהֶם בְּסִמְטוֹת אֲפֵלוֹת. וּבְיוֹם בָּהִיר אֶחָד – וְהִיא נֶעֱלָמָה – לֹא-יָדַע אִישׁ אָנֶה, לֹא-הֵבִין אִישׁ לָמָּה? הִיא פָרְחָה כִפְרֹחַ הַזָּמִיר מִיָּעַר – וְאִישׁ טֶרֶם פִּלֵּל, וְאִישׁ טֶרֶם שָׁעַר. וַיִדֹּם הַצְּחוֹק, וַתִּתְעַגֵּם הַחֹרְשָׁה, אֵין נִכְנָס בְּעָבְיָהּ, אֵין פֹּקְדָהּ, אֵין דֹּרְשָׁהּ. וַיָּבֹא יוֹם סַגְרִיר, וְשֵׁנִי, וּשְׁלִישִׁי, וַתִּכְבֶּה כָל-עַיִן, וַיְהִי עֶצֶב חֲרִישִׁי. לָעֶרֶב שָׁב בָּחוּר בִּזְמַנּוֹ הַבַּיְתָה, וְכַלָּה עֲלוּבָה לַחֲתָנָהּ נִתְפַּיְּסָה. וְאַבְרְכִים יוֹשְׁבִים עִם נְשֵׁיהֶם וּמְפַהֲקִים, וְכֻלָּן מַחֲמַדִּים וְכֻלָּן מַמְתַּקִּים. וַתִּשְׁבֹּת צָהֳלָה מִסִּמְטוֹת אֲפֵלוֹת, וְאָבוֹת וְאִמּוֹת יְשֵׁנִים בַּלֵּילוֹת. בַּבָּתִּים אֵין פֶּרֶץ, בָּרְחוֹבוֹת אֵין הָמוֹן, וְשָׁלוֹם וְשַׁלְוָה בָּעִיר – וְשִׁמָּמוֹן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
להתרמנט = ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלשון ''רומנטי'', לא ''רמונט''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה. נשמע כמו חצץ בפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן חצץ. זה סלנג שנות שישימי שלא נועד להגייה אלא לכתיבה בלבד, רצוי כאשר כותבים גלויה עם עפרון לא מחודד ובצד רדיו ישן שעובד רק כשדופקים לו על הלמעלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נפלא! אוי, אני צריך להתחיל לקרוא את השירים שלו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי שמתרגלים לקרוא בהברה אשכנזית, זה אפילו יותר כיף. ושאלה לעניין זה: במילה "היום", בהברה אשכנזית, היכן הטעם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה זה, כמו בהברה ספרדית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסוציאציה פרועה: פעם היה בקפה ביאליק התל-אביבי תפריט עם שמות מנות כמו "צנח לו זלזל" (סלט חסה) ו"קן לציפור" (כריך עוף). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובמנת העוף שנקראת "הכניסיני תחת כנפך" למה הם התכוונו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב"ה ב"ה מי הבא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משה בחצוצרה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רד עלה, עלה ורד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובא רבא רברבא כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צועד צעוד והתרפות כבד בשר, כבד כפות משהו משהו קדמוהו בכשילים ובכילפות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחרונה נאלצתי להקריא את השיר הזה עד 10 פעמים רצוף (הילדון נדלק על הקצב שלו וההברות החוזרות, מוחא כפיים ורוקד). למה בעצם לקדם את הדב בכלי משחית, למה לשבור ספות? מישהו יכול לבאר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלנו הCD בלופ קבוע על "סלינו על כתפינו" מאז שבועות. הילד נדלק על "הך, הך, הך בתוף והך בחליל". (תהיה, איך מכים בחליל?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרט לעובדה המצערת שמילותיו של השיר הן ''הך בתוף, חלל בחליל'', הרי בשעת דחק, כאשר חסרים מקלות תיפוף, יכול החליל למלא את מקומם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיסק 100 שירים ראשונים שרים "הך בתוף והך בחליל" ולמיטב ידיעתי זה גם הטקסט הנכון. אני מכיר גם שיר אחר שנפתח במילים "הכו בנים בחלילים". בסדר זרעים מסכת בכורים: "והחליל מכה לפניהן עד שהן מגיעין קרוב לירושלים" ו"החליל מכה לפניהם, עד שהן מגיעין להר הבית". בסדר מועד מסכת סוכה: "החליל מכה לפני המזבח בשחיטת הפסח הראשון בשחיטת הפסח השני ובי"ט הראשון של פסח וביום העצרת ובשמונת ימי החג" השערה, בשפה המקראית, חליל הוא מוט חלול ממתכת או מעץ שמשמש ככלי הקשה, אולי בסגנון של קסילופון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חליל הוא שמו הפרטי של אבו אייאד, ולפחות במקרה ההוא אכן היכו בחליל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשפה המקראית כלי "ממתכת"? זה ייתכן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סדר קודשים, מסכת ערכין: "חליל שבמקדש של קנה היה ומימות משה היה פעם אחת צפוהו זהב ולא היה קולו ערב כמות שהיה נטלו צפויו וחזר קולו להיות ערב לכמות שהיה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלאק. אם כן, אולי העניין הוא ''הך בחליל בעודנו חם''... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה הסלנג של פעם ל'תן לו בתופים' 'תן לו בחליל' של היום. :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד הקטעים שהכי מפחידים אותי בהורות, מכל סיפורי האימים של הורים צעירים (רוב מכריי), הוא הלופים האלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסוד אגלה לך, שלפחות עד שתשלח את ג'וניור נ"ב הפוטנציאלי לגן/פעוטון (שם ייחשף ללחץ חברתי), אתה יכול לא להשמיע לו אף שיר ילדים אחד1. אני מניחה שיהיו לך הרבה פחות בעיות לעשות לו לופים על הדיסק של אלתרמן וכאלה. 1 למרות שאומרים שהמקצבים הפשוטים האלה כן טובים להם. אבל את זה אפשר לפתור בשירי עם למיניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתכוון להפחיד אותך יותר, אבל אצל אוטיסטים (ספציפית, אצל ה-PDDסט שאני מכיר), הלופים האלו יכולים להיות לחם חוק - להריץ את אותו קטע במשך שעות על גבי שעות, יום אחר יום, גם בגיל מבוגר יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תמיד חשבתי ששוברים את הספות כדי לפנות לו מקום בסלון. אבל כילדה קטנטנה תמיד תהיתי איך מכניסים ספות לבית - זה לא נראה לי משהו שעובר בדלת. אז אני מניחה שהמסקנה ההגיונית היא שאם צריך להוציא אותן אז שוברים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוברים את הספות או את הבית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאני מבין, כלי המשחית הן בגלל שהדוב הוא גדול ("רבא") ומפחיד. שבירת ספות וסירות, כדי להשיג מהר עוד כמה קרשים (עם מסמרים!) בתור כלי נשק. אבל אני נתקע בקטע של עריכת השולחן והמפות. אנחנו לא מתכוונים הרי לאכול אותו אחר כך?! לא כשר! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מקדמים אותו בברכת ברוך הבא! זה דיסוננס לא קטן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, שאני אבין: הקשר להודעה שלי הוא ששאלתי "היכן הטעם"? סתם, זה די מגניב. אני דווקא הייתי קורא לסלט החסה - או לפחות ככותרת משנה למנה - "שה בן כשב, אוכל עשב" (או שזה כבר נתפס על-ידי "שיפודי ביאליק" הסמוכה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אבל הקשר סבוך מדי ולא מעניין מספיק בשביל להסביר אותו :-) אין "שיפודי ביאליק", אבל אם היו, מנת הפרגיות שלהם היתה נקראת "בת יונים הומייה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהברה הלפני אחרונה. למשל בשמות: אהוד בהברה האחרונה ישמע כמו אהוד ברק או יתום ובהברה הלפני אחרונה כמו אהוד מהשכונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר ענו לך לענין המלה ''היום'', אבל הכלל בהגייה האשכנזית הוא שלעולם לא מסיגים את הטעם אל ה''א הידיעה, גם ''במחיר'' הגייה מלרעית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |