|
||||
|
||||
נראה לי שמעטים הליכי הדין המשמעתי בצה"ל בהם לא נופלים אותם הפגמים שהיו במשפטו של פילנט. הבה נקרא לסניגורית הצבאית לעזרה: הדר! |
|
||||
|
||||
לא הייתי ממהר להסיק מסקנות שכאלו. *כל* פסקי הדין המשמעתיים (של היחידות) עוברים ביקורת שיפוטית על ידי הפרקליטות הצבאית, שעל פי הידוע לי נוקטת צעדים במקרה שנפל פגם משמעותי, למיטב שיקול הפרקליט הבודק, בהליך השיפוט המשמעתי. |
|
||||
|
||||
אני די בטוח שכל פסקי הדין המשמעתיים שלי (והיו לי כמה וכמה) היו לקויים מאוד. בחלקם הורשעתי בסעיף אחר מסעיף האישום, בחלקם לא נתנו לי אפילו לדבר ובמקרה אחד העונש נדחה עד לרגילה. אבל לי לא היה עו''ד שיטפל בזה. |
|
||||
|
||||
הניחוש שלי הוא שפסק הדין חזר ליחידה לטיפול, אבל שם התעלמו ממנו. |
|
||||
|
||||
פסק הדין של בג"ץ בעניין פילנט: |
|
||||
|
||||
אמנם השופט חשין כותב בדעת המיעוט שלו דברים שנשמעים הגיוניים בעיני, אולם לדעתי ''הגיע'' לצבא שהעתירה של יוסף פילנט תתקבל. בפעם הבאה שיעבדו כמו שצריך. (הבלבניסט שבי תוהה אם לא זו היתה הכוונה מלכתחילה, אבל מישהו בפנים משתיק אותו הפעם) |
|
||||
|
||||
גם בלבניסט מושבע צריך לדעת שאין להסביר בתכסיסנות מתוחכמת מה שאפשר להסביר בשלומיאליות של יום יום. |
|
||||
|
||||
אבל *זה* לא יום יום. זה משפט שהיה ברור שהוא מתוקשר, אפילו בדמ"ש, וברור שתשומת הלב מופנית אליו. אין לי הסבר מניח את הדעת. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שזה היה כזה ברור. אני חושב שהמערכת הצבאית התרגלה לטפל בסרבנות כתנועה מסודרת שכוללת הרבה קצינים. פילנט עבר לה מתחת לראדאר. |
|
||||
|
||||
המערכת לא שפטה קצינים סרבנים בדמ''ש. למערכת היה זמן להערך בזמן שפילנט חיכה למשפטו. משהו לא דפק כאן. אם משלומיאליות, ואם מסיבה אחרת. אני לא חושב שיש לי הוכחה לכאן או לכאן. |
|
||||
|
||||
לפי דעתי כדי להבין מה קורה כאן צריך לעשות הפרדה בין שני סוגים של דין משמעתי: 1. דין משמעתי בתוך היחידה: שבירת שמירה, סירוב פקודה, כוננות וכל שאר השטויות שהן השגרה של קייטנת צה"ל. מיותר לציין שאין לציבור אפילו שמץ של עניין בהם, כל עוד לא מדובר בבן שלו. 2. דין משמעתי בעל אופי פוליטי, או כל צורה אחרת של דין משמעתי שיש לציבור עניין מיוחד בו. העניין הוא שרוב הזמן השיפוט הצבאי הוא מהסוג הראשון. עם הזמן ומכורח הנסיבות צורת השיפוט הזאת התדרדרה לכלום. בעיקר בגלל שהיא בד"כ טקס אשרור של החלטות בדרגים נמוכים יותר ע"י מישהו עם יותר פלפלים. מהסיבה הזאת גם אין הרבה משמעות להליך שיפוט תקין. החייל בד"כ יודע מה הוא עשה. הוא מגיע למשפט, מקשקש את התירוצים שלו למ"פ/מג"ד. האחרון מסתכל לו בעיניים ובינו לבין עצמו בוחר כפולה של 7ואחת מן המילים "ריתוק", "מעצר" או "מחבוש". הבעייה היא שצורת השיפוט היומיומית של הצבא לא מתאימה לסוג השני של הדין המשמעתי. כשמקרה של דין משמעתי מגיע למצב של עניין לציבור, הציבור מצפה לראות משהו שדומה למשפט אזרחי. הוא לא יודע שהקשר בין שיפוט צבאי לשיפוט אזרחי מסתכם בהופעה של המילה "שיפוט" בשם. כל הפרשה של פלינט מתסכמת בכשלון של המערכת הצבאית להעריך את מידת העניין שהציבור יביע כלפיה. |
|
||||
|
||||
Here I am! Here I am!
But hey, let me get home where I can (finally!) type in Hebrew. I have plenty to say, stay tuned. |
|
||||
|
||||
לפני חודשיים אמרת שזה יקרה עוד חודש. תקשיבי, גברת, את עדר האיילים לא עשו באצבע ! כמה זמן נראה לך אנחנו עוד נאכל את זה ? עברית עכשיו ! |
|
||||
|
||||
נפל המחשב, פירמטתי את הדיסק, התקנתי מחדש את מערכת ההפעלה, וראו, עברית בפי. אין רע בלי טוב. |
|
||||
|
||||
רק כוח הם מבינים הישראלים האלה... (מזל טוב) |
|
||||
|
||||
שבתי! ובכן, קראתי את פסק הדין. באמת קרו שם דברים בעייתיים, אבל לא יותר בעייתיים ממה שקורה בתיקים "רגילים". מדור דין משמעתי מטפל באופן תדיר בטפסים פגומים, הליכים לא מנומקים, ענישה שלא בסמכות וכדומה. היו נסיונות אחרים לתקוף בבג"ץ הליכי דין משמעתי פגומים. במרבית המקרים, בג"ץ דוחה עתירות מסוג זה מטעמי "המשמעת הצבאית" או "אופי ההליך". הנסיון האחרון היה דווקא מטעמה של מתלוננת בעבירת הטרדה מינית, על הדין המשמעתי המזכה לנאשם בתיק. אני לא זוכרת מה היה שם, אבל בעתירה הם ניסו לתקוף בכלל את כל מוסד הדין המשמעתי ובמיוחד את השימוש בו לצרכים מהסוג הזה. מישהו אמר למטה, ובצדק, שבדין המשמעתי משתמשים היום לשתי מטרות: הליכים משמעתיים-פיקודיים ביחידה (דו"ח מ"צ, בעיות בשטח) ותיקים רציניים שמסיבות כאלה ואחרות (מפקדים בכירים, ראיות שאינן מספיקות למשפט רגיל וכו') הפרקליט/ה מחליט/ה לא להגיש בגינם כתב אישום (כאן כמובן נשאלת השאלה, אם יש פגם בראיות למה להעמיד לדין בכלל, אבל זה סיפור ארוך וניכנס גם אליו בתגובה נפרדת אם תרצו). עושה רושם שהתיק הזה הוא תיק מהסוג השני, כלומר, תיק שהיה לו פוטנציאל לעורר רעש. יש כמה דברים שמוזרים לי בסיפור הזה. 1. מה פתאום קצינה בודקת ולא מצ"ח? אני לא בטוחה שהצבא חייב לפתוח חקירת מצ"ח במצב כזה, ואין לידי הפקודות הרלוונטיות, אבל נראה לי מתבקש שבתיק כזה, כשברור שהעותר יהיה מיוצג היטב ויוכל לעורר כל בעיה שהיא, הצבא ירצה לדאוג שהחקירה לפחות תתנהל כמו שצריך. 2. מה הסיפור עם הטופס וטיב הראיות? בג"ץ עושה משהו שהצבא, וגופים בכלל, לא אוהבים שהוא עושה - "שם עצמו בנעליו של קצין השיפוט". בדרך כלל כשתוקפים דין משמעתי בצבא, אם אין על פניו חריגות ופגמים, אין בעיה. אני בטוחה שהמדינה יכלה להביא הסברים לכל החריגות והפגמים האלה, אבל ככל הנראה לא זה מה שקרה. לא ברור לי מפסק הדין באיזה מובן הקצין "עירב הליכי חקירה ושיפוט", כשאני יודעת שתיקים שבהם קצינים מטלפנים במקום לגבות עדויות (וגם זה לא חוקי!) לא מגיעים לביקורת. כל הליך הדין המשמעתי מתאפיין בהעדר גבולות ברורים בין חקירה לשיפוט. 3. אז מה בעצם יהיה כאן? יהיה דין משמעתי נוסף. כלומר, התיק הזה לא יגיע לדיון בבית הדין, שזה מה שהעותר רצה. דהיינו, יש כאן מאבק חוץ-משפטי שסיומו בכך שהתיק נשאר מחוץ למסגרת המשפטית הפורמלית. המערכת לא מפסידה הרבה מהעובדה שהדין המשמעתי נגלה במערומיו, שהרי הפגמים והסתירות בתהליך הזה הם סוד גלוי. מאידך, נחסך ממנה הצורך לנהל משפט סופר-מוקפד וסופר-הוגן ולתת במה לסרבני הימין כשם שניתנה במה לסרבני השמאל. |
|
||||
|
||||
"בתמיכת הממשלה אושרה בקריאה טרומית ההצעה להטיל שלוש שנות מאסר על חיילים וקצינים הקוראים לסרבנות שלוש שנות מאסר יוטלו על קצין או חייל בצה"ל, שיקרא לאחרים שלא לציית לפקודות הקשורות לפינוי מתנחלים מבתיהם במהלך ביצוע תוכנית ההתנתקות - כך קובעת הצעת חוק שאושרה אתמול (רביעי) בקריאה טרומית. ההצעה זכתה לתמיכת הממשלה." |
|
||||
|
||||
This creates an equal penalty for "seruv" (provision no. 122 of the Military Justice Act) and "kri'a leseruv".
Folks, don't forget this is *maximum punishment*. Cases may still go to disciplinary hearings and end up in a month in prison. Plus, as opposed to sarvanut itself, calling for it may not be worth the price of imprisonment, so it'll probably be less frequent. But the fact that they're trying to pass a law shows a certain amount of panic, and an estimation that there is more to come. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
(אני מנצל את התגובה הזו כעוגן. אני מקווה שהקשר סביר) בתשובה לעתירתו של אבי ביבר ענתה נציגות פרקליטות המדינה כי אין לחיילים העומדים לדין משמעתי זכות להיוועץ בעורך דין או להיות מיוצגים בידי עורך דין. הפרקליטות נימקה את עמדתה בכך שהדין המשמעתי הוא "הליך פיקודי", שנועד לאפשר למפקדים לאכוף את כללי המשמעת בצבא, והיוועצות בעורך דין עלולה לפגוע במידה רבה ביעילותו. ראשית, עד כמה שאני יודע, זה לא נכון ולחייל יש זכות להיוועץ בסנגור צבאי או בעורך-דין אזרחי לפני משפטו בדין משמעתי. שנית, אם אין לחייל זכות להיוועץ בפרקליט כלשהו הרי שנוצר כאן מצב מוטה בבירור נגד החייל העומד לדין (במידה הוא חוגר) - הכשרתו הצבאית, בניגוד להכשרתם של קצינים, לא כוללת את חוק השיפוט הצבאי ועל כן הוא נכנס להליך שאין הוא אפילו בקי בחוקיו ונהליו. |
|
||||
|
||||
כשאומרים "דין משמעתי", הכוונה היא דווקא בפני קצין שיפוט או גם בפני בית-דין? |
|
||||
|
||||
אני חושב שהכוונה היא לקצין שיפוט ביחידה (כן, יכול להיות גם תא"ל במידת הצורך), שאינו שופט בפרקליטות הצבאית1. בפני בית דין לחייל יש סניגור (צבאי או אזרחי, ויש גם קטגור). |
|
||||
|
||||
Din Mishmaati is in front of an officer. Any soldier can call the military defense and ask for assistance. Often, in big cases, the military defense is thoroughly involved in advising soldiers prior to disciplinary proceedings, as well as, sometimes, in the negotiation with the prosecution that leads to them (as opposed to a court trial which has far more serious implications).
There is no vested "right" to an attorney in a "din mishmaati" process, and the involvement of defense attorneys in it is unstructured and often informal. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |