בתשובה לערן בילינסקי, 04/07/01 1:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ערן, הקשר הבוהק ביותר שאני יכול להצביע בולט במישור האסטרטגי. המסר בנסיגה מלבנון היה שלעם בישראל כושר עמידות נמוך במצב של נפגעים רבים לחברה. מסר זה היווה את השינוי אצל ערפאת מאסטרטגיית הקמת מדינה חד צדדית שתגרור הסלמה והתערבות איזורית לאסטרטגיית הלחץ על החברה הישראלית שאמור להביא - אך ממש לא מביא - להישגים פוליטיים ללא מו''מ. אם זה לא ברור אז מה אני אגיד עוד... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רועי, אתה צריך להחליט. התחלנו ב:"דמיון מדהים בתהליך ההתארגנות..." (רועי יונס, 2/7, 00:50), עברנו ל: "האופי הצבאי של המאבק יכול להיות שונה" (רועי יונס, 4/7 00:38), וכעת "...מסר זה היווה את השינוי אצל ערפאת מאסטרטגיית הקמת מדינה חד צדדית שתגרור הסלמה והתערבות איזורית לאסטרטגיית הלחץ על החברה הישראלית...". אם זה ברור אז מה אני אגיד עוד... בקיצור, בחר לך קו עקבי שאותו אוכל לתקוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערן סוף סוף התחלת להבין אני יודע זאת מהתגובה שלך שאתה מצטט טיעונים נכונים סוף סוף!! מה החוט המקשר ביניהם? מהו הקו העקבי ? תחזור אחורה , תקרא ותבין |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חזרתי אחורה ואני עדיין לא מבין. להלן פרוט: התגובה הראשונה שלך מביאה טיעון טקטי: צירוף הנסיבות איפשר ליזום פעולה פארא-צבאית שתזכה לתמיכה של הרחוב הפלשתיני (בניגוד לפעולה מדינית). התגובה השניה שלך מביאה טיעון טקטי שונה אבל קשור קצת: צירוף הנסיבות איפשר ליזום פעולה פארא-צבאית בעלת *האופי* שראינו, ולא אופי אחר (אבנים למשל?) התגובה השלישית שלך קופצת למישור האסטרטגי: הציבוריות הישראלית הגיע למצב (שערפאת זיהה) שחוסן עמידתה נחלש עד-כדי-כך שניתן לסחוט ממנה וויתורים ללא הסכם על ידי פעולה צבאית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין מה כאן הסתירה? כן ייתכן שהנסיגה הביאה להערכת מצב במנהיגות הפלשתינית בכמה מישורים: המישור האסטרטגי - מדיני , המישור הטקטי ברמותיו של השונות על פי רמת מקבלי ההחלטות. לא אמרתי ואני די בטוח שלא קיים קשר מלא של סיבה תוצאה אבל ניתן יותר מלהניח שהנסיגה השפיעה יותר על האינתיפאדה מאשר האולימפיאדה האחרונה. תודה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כאן סתירה אלא בעיית עקביות. בחרנו יחד נקודה לבחוש בה – דעת הקהל הישראלית. טעות נפוצה היא לחשוב שלחץ צבאי מוביל לוויתורים בהקשר הפלשתיני. המציאות אפילו הוכיחה שדווקא הלחץ הצבאי הוביל להיפך הגמור – ירידה בנכונות לוויתורים טריטוריאלים. מדוע? יש הבדל בין רצועת הביטחון לשעבר שפרט אולי לשוליים קיצוניים ביותר ברור שלא נמצאת בשטחים שמיועדים לגבולה הסופי והמוכר של מדינת ישראל (פעם היה ניסיון להקים התנחלות בדרום לבנון – "מרכבת אש"), לבין שטחי איו"ש ואזח"ע שנמצאים במחלוקת. לכן, כאשר יושב לו מר ישראל ישראלי ורואה שמהרש"פ יורים על התנחלויות, כבישים, חיילים וישובים שבתוך הקו הירוק האם זה מעודד אותו ליצור לחץ על המנהיגות הישראלית לוויתורים? בוודאי שלא – והבחירות האחרונות הן הוכחה מצויינת. לכן, בהנחה שערפאת מבין את מה שאני ואתה הבנו כרגע הרי שערפאת לא קיווה ליצור דעת קהל שתוביל לנסיגה מהשטחים (אם היה רוצה דעת קהל שכזו היה משכנע את הציבור הישראלי שאין נשקפת סכנה מהשכנים ממזרח על ידי שקט מופתי למשל) אלא להיפך – דעת קהל שתוביל להישארות צבאית של ישראל בשטחים ולהמשך העימות. אין "ארבע אימהות" שקוראות לצאת מהשטחים כיוון שהתופעה ההפוכה קורית – השטחים הופכים להיות חלק מהקונצנזוס בצורה הדרגתית. כלומר, אני חוזר על טענתי שבמישור האסטרטגי בתחום הציבוריות הישראלית לא הייתה כאן השפעה תומכת לנסיגה מלבנון. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |