 |
|
 |
||
|
||||
 |
חברים, הבה נחזור למציאות. 1. עולם מופלא היה זה אילו יכולנו להוכיח קשר לינארי בין מספר שעות הלימוד (הוא הקריטריון העיקרי בו עוסק מאמר זה) לבין מידת ההצלחה של התלמיד בחיים, או תרומתו לחברה. על אחת כמה וכמה כשמדובר בלימודי דת. אין כל קשר כזה, ואשמח לראות את הראשון שינסה להוכיח את קיומו, שכן מזמן לא הזדמן לי לקטול אחד כזה. הבא בתור. 2. תוצאות בשטח, ע"פ המחבר, יושגו ע"י הצצה מקרית בעיתון יומי. ודאי לא ירצה המחבר כי מישהו יקח עצה זו ברצינות, שכן מבט מקרי בעיתון היומי מושפע קשות מזהות המביט, מטיב העיתון, וממה שרוצה המביט לראות. אני בטוח כי ללא מאמץ אוכל להביט בעיתון יומי ולחזור עם מלוא החופן עבירות שבוצעו ע"י דתיים, חילוניים, רבנים, כמרים, אתיופיים, אשכנזים, סוסים וחמורים. בקיצור - אין זו הוכחה ואין זה טיעון, אלא, למרבה הצער, דמגוגיה ותו לא. הלאה. 3. הגאון מוילנה, רלב"ג, טרה לה לה. *מה הקשר*?! או שמא מורשתם של אלה הנלמדת בבתי הספר הממלכתיים-דתיים היא זו הגורמת ליתרונם של אלו? אם כך, הרי שכותב המאמר לא טרח לציין זאת. אם לא כך - ובכן, עם כל הצער והיגון - דמגוגיה... בקיצור, דבר אחד לא למד הכותב בבית הספר. הגיון פשוט. חבל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, אדם עם 8 שנות לימוד יהיה בעל אותם כישורים לוגיים ואנליטיים כמו בוגר תואר שני בטכניון. הבה נסגור את התיכונים, נהפוך את האוניברסיטאות לחממות לגידול וורדים ונקצר את חובת שנות הלימוד לשלוש שנים, כמו בצבא. (ואם תרצה, לבנות - שנתיים). וקצת ברצינות: 1. כותב המאמר לא טען שיש קשר בין מספר שעות הלימוד להצלחה בחיים. ובכלל, הצלחה בחיים או תרומה לחברה כלל לא הוזכרה במאמר. מצד שני, מקננת בי איזו אמונה קמאית שאנשים בעלי שעות לימוד רבות יותר, עשרות אלפי שעות לימוד רבות יותר, יצאו משכילים יותר, וממילא - מעלים את רמת הידע/השכלה/אינטלקט בחברה. 2. אני אקבל בשמחה כל הצעה לכל עיתון אחר, או כל מדד אחר שתציע לקביעת אחוזי הפשע בציבור הדתי לעומת הציבור החילוני. אם תרצה, נקבע סיור משותף בכלא השרון. 3. לא נטען בשום מקום במאמר על "יתרונם" של הגר"א, רלב"ג ושאר גדולי האומה (אם כי ניתן להניח שיש להם כמה כאלה), אלא על השתלבותם בחיים שמסביבם, בניגוד לדעה הרווחת על ההסתגרות הדתית-חרדית. 4. אותו הגיון פשוט שגרם לי לכתוב את המאמר, גורם לי לתהות אם המגיב קרא אותו בעיון לפני שהגיב עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפסקה הראשונה שלך לא אוכל להגיב, למעט אזכור חוזר של אותה מלה איומה - דמגוגיה. הלאה. 1. אנשים בעלי שעות לימוד רבות יותר יצאו משכילים יותר - אכן - אמונה, ואכן - קמאית. עם כל הכבוד, אינני רואה כיצד עשרות אלפי שעות של לימודי דת מעלות כל דבר פרט להשכלה ה*דתית* של החווים אותן. מבחינת התועלת לחברה, נראה לי כי אפשר היה להשקיע את אותן שעות לימוד בחקר הכרוב. 2. יקירי, שים לב כי אינני שולל את הנתונים שהבאת, אלא את דרך ה-"הוכחה" שלך. אני מוכן ומזומן להאמין לכל נתון *מבוסס* שתביא כראיה. עיתון יומי, כפי שיודע כל אדם בעל *השכלה*, אינו מדד אמין לנכונותם של נתונים. 3. סגירות אינה בורות ואינה אטימות. אלו שלושה מונחים שונים ביניהם מערבב הכותב הנכבד ללא אבחנה. ובמילים אחרות - אין, בכל הדוגמאות אותן אתה מביא לגבי "פתיחות", ולו הוכחה או טיעון אחד הקשורים לעצם העניין. 4. מסתמא הגיונך הפשוט אינו הגיוני (תרתי משמע...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. האם אתה רואה כיצד אלפי שעות לימוד לתואר בפילוסופיה כללית מעלות משהו מעבר להשכלה ה"פילוסופית" של הלומד? ועם זאת - האם תסכים לומר כי מי שלא למד באוניברסיטה משכיל יותר ממי שכן למד בה? ובנוסף, אתה מתעקש לחזור לנקודת התועלת לחברה. לא הזכרתי נקודה זו בנוגע לשעות הלימוד, אך אם נכנסת אליה, כדאי שתבין מה הכוונה ב"לימודי דת" אליהם אתה מתייחס בזלזול כזה: לימודי הדת מורכבים ממספר רבדים: א. הרובד האמוני - הנותן את הרקע להבנת הדת ומקורה. ב. הרובד ההלכתי - בו נלמדים חוקי הדת. חוקים אלו מקיפים את כל רובדי החיים, והם מחולקים לשני סוגים: מצוות שבין אדם לאלוקים ומצוות שבין אדם לחבירו. המצוות שבין אדם לחבירו הן בעצם הפירוש הדתי של המוסר האנושי, והן מקיפות בהרבה מכל חומר חינוכי המועבר בחינוך הממלכתי. כלומר - תלמיד בחינוך הממלכתי דתי חשוף להרבה יותר לימודי מוסר אנושי מאשר תלמיד בחינוך הממלכתי, והבדל זה דווקא כן משתקף בתרומה לחברה. 2. כפי שאמרתי בתגובתי הקודמת, אקבל בשמחה כל הצעה שתבוא ממך לגבי דרך המדידה. אני מניח שאדם בעל *השכלה* יוכל למצוא דרך כזו, ולא יצטרך לשוב וללעוס את שנאמר כבר. 3. סגירות אינה בורות ואטימות. סגירות היא חוסר השתלבות בחיים הסובבים את הציבור / אדם הסגור. הדוגמאות אותן הבאתי מראות רק כי גדולי היהדות לא היו סגורים, כמו שמאשימים אותם תדירות, אלא השתלבו בצורה מכובדת בעולם המדעי והציבורי של זמנם. 4. לו היה הגיוני כהגיונך, אתר זה לא היה קיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוטב לא לדעת דבר מאשר לדעת מעט ולחשוב שאתה יודע הכל. החשיפה שאתה מהלל של הנוער הדתי לסוגיות מוסר היא מוגבלת ומרוסנת. היא עוסקת אך ורק במוסר היהודי, ואינה מעמתת אותו עם תורות פילוסופיות אחרות. היא מניחה שהקביעה המוסרית של הדת היהודית היא בהכרח נכונה, ואין אפשרות אחרת בלתה. חינוך מוסרי שכזה, קל לראות כיצד הוא מביא לעיוותים מוסריים נפוצים כמו גזענות, שנאת זרים, פאשיזם ועוד רעות חולות שאני אישית נתקלתי בהן לרוב בקרב דתיים שפגשתי במהלך שרותי הצבאי. אשמח אם תודיע לי שאני טועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנקודה זו בא לידי ביטוי אחד ההבדלים היותר בולטים בין החינוך הדתי-יהודי לחינוך ה"רגיל", קרי - הממלכתי. מהו בעצם "חינוך"? חינוך הוא העברת ערכים מהמחנך למחונך. העברת ערכים בהכרח כפופה לראיה הערכית של המחנך. גם כאשר מחנכים לפתיחות ושוויון - ערכים אלה כפופים לנקודת מבטו של המחנך, וכך הם עוברים למחונך. לדוגמה, יש כאלה שיפרשו שוויון בין המינים כזכותה של האישה לשבת על כס הדיינים בבית הדין הרבניים, ויש כאלה שיפרשוהו בהארכת השירות הצבאי של הבנות ל- 3 שנים. הכל לפי נקודת המבט של המחנך. לימוד, לעומת זאת, הוא העברת עובדות ענייניות. להגיד שקולומבוס גילה את אמריקה ב- 1492 זה ללמד, ולא לחנך. ברגע שאנו באים להעביר תורת מוסר כלשהי, ואין זה משנה אם זו היהדות, הבודהיזם או תורת זרטוסטרא, ואנו שואפים לגרום לכך שלימוד זה ישפיע על הלומדים - הפכנו למחנכים. משום כך, ודאי שהתלמידים היהודיים לומדים את תורת המוסר היהודית, זו תורת המוסר שנראית לנכון למחנכיהם. בנוסף, איני מכיר דת או תורה פילוסופית אחרת שהוכיחה את עצמה יותר מבחינה מוסרית. האם מסעי הצלב היו מוסריים? או אולי הג'יהאד הוא מוסרי? באשר לטענתך אודות שנאת זרים, פאשיזם וגזענות - איני מכיר את המקרים עליהם דיברת, אולם דעות שונות יש בכל מקום. תהיה זו היתממות וטעות להציג את הציבור הדתי לאומי כמיקשה אידיאולוגית אחת, כמו שלא ניתן להציג את הציבור החילוני והחרדי בצורה זו. יש דעות שניתן להסכים עליהם, ויש כאלה שקשה יותר להסכים עמהם. לדוגמה: פתיחות היא אחת מאבני היסוד של התרבות החילונית. גם לדעתי זהו ערך יפה וחשוב. אולם עד כמה ערך זה אכן מיושם בשטח? האם קיימת בציבור החילוני פתיחות כלפי החרדים, או שהם מצטיירים כגוש שחור ואפל המאיים על אושיות הדמוקרטיה הישראלית? הרי כל מי שמכיר קצת את החרדים יודע שאין זה כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן אנחנו כבר נכנסים לסוגיה של מטרתם של בתי הספר. יש לי חבר שלומד פילוסופיה באוניברסיטה. הוא לומד כיום (או שלמד עד לא מזמן) סוגיות של תורת המוסר. האם בהכרח כל מה שלמד היה "חינוך" או "לימוד"? הוא למד כמה תורות שהוצעו במהלך המאות ע"י מספר הוגים. מדבריך משתמע שאתה מניח שלתלמידים עצמם אין זכות לברור בין התורות הקיימות ולהחליט עבור עצמם. החינוך שאתה מדבר עליו הוא בעצם כפייה. לימוד תורה בלי ביקורת מקרא מודרנית הוא זהה לכך - לימוד כפוי מבלי לאפשר לתלמיד בחירה בין אופציות קיימות. תאמר,בוודאי, שאותו הדבר נכון גם לגבי לימוד האבולוציה, למשל, בבתי ספר יסודיים. אבל לתלמידים בבתי הספר היסודיים מוצגות עובדות מוכחות, ומוצגות תאוריות. איש אינו מכחיש שמדובר בתאוריות. בגלל זה קוראים להן כך - תאוריות. האם בבתי הספר הדתיים מדובר בתאוריה המוסרית של התורה? אפילו ב"גישה" המוסרית של היהדות? גניכט. מדובר שם במוסר. /ה/מוסר. מהתאור שאתה עצמך סיפקת, נראה כי אפילו הרעיון שעשויה להיות תאוריה מוסרית אחרת, מוסתר מעיני התלמידים. הנה עוד משהו שחסר בתוכנית הליבה החדשה שקבעה ה"כנסת" ברוב מוחץ של ש"ס... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין דבר כזה לא לחנך ילדים. ילדים שואבים את מה שהם רואים בסביבתם, ומפנימים את זה לתוכם. הם מאמצים דרכי התנהגות, דרכי דיבור ויחסים בין בני אדם כפי שמשתקפים בחיי היום-יום שלהם. גם מי שמתיימר להגיד כי הוא לא מחנך, אלא פורש את כל האלטרנטיבות בפני ילדיו, עדיין מחנך אותם, בצורה כזאת או אחרת. וכעת, יש בפני המורה / מחנך שתי אפשרויות: או "ללמד" את הילדים, ולהשאיר אותם להתחנך ברחוב, במה שהם רואים בטלויזיה (ושום דבר לא ישכנע אותי כי הטלויזיה שלנו היא באמת "חינוכית"), במה שהם קוראים בעיתון ובמה שהם רואים שהחברים שלהם עושים, או לחנך אותם לפי תורת המוסר היהודית, שכבר הוכיחה את עצמה במשך אלפי שנים, ועוצבה על ידי גדולי האינטלקטואלים של זמנם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני גאה בך | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא אסכים לטענה כללית כי בוגרי האוניברסיטה משכילים פחות מאלו שלא למדו, אך גם לא לטענה ההפוכה. אני עצמי, בתחום עבודתי, פוגש מדי יום בוגרי אוניברסיטה גאים שאינם יודעים ימינם משמאלם בכל הנוגע למקצוע, וודאי שאינם מסוגלים להתחרות בבוגר 12 שנות לימוד (ברוטו) גאה שכמוני. במילים אחרות - שעות הלימוד כפקטור מדידה יחיד (כפי שהיו במאמרך, היות ולא נמדד שם שום דבר אחר) אינן יכולות להוות קריטריון לשום דבר למעט, במקרים מסוימים, משכורת המורים. באשר לתועלת לחברה ולמוסר - מה נכלל בחומר הלימודים של התלמיד הדתי-ממלכתי בנושאים: מעמד האישה, היחס למיעוטים, הלכות גירושין (וכן העניין ההוא עם הנעל), ובעיות שבין אדם לחברו שלא היו קיימות בעת כתיבת התנ"ך? אולי נראה לך כי אני שואל בכדי ללעוג, אך לא כך הוא. אני באמת מעוניין לדעת. דע מראש: אל תנסה, בתשובתך, להשוות בין הממלכתי לממלכתי-דתי. אין זה העניין. העניין הוא תרומתם ה-*אובייקטיבית* (ככל האפשר) של למודי הדת. 2. יקירי, לא אני ניסיתי למדוד, ודבר לא רציתי להוכיח. אתה, בבואך לקבוע "עובדות" במאמרך, טענת X. אני בא ומוכיח - X אינו רלוונטי - ותו לא. כיוון שכך הוכחתך אינה תקפה. באם אתה עומד על דעתך, חובת ההוכחה עליך. 3. גם לאחר קריאה חוזרת של המאמר איני רואה כיצד מתקשרות הדוגמאות שהבאת לעניין הפתיחות. אני (בניגוד לכמה מהכותבים האחרים כאן) איני יודע הרבה על גדולי היהדות ואין לי אינטרס להשמיצם. ענייני הוא בעיקר בהגיון הטיעון עצמו. ההגיון כאן, לדעתי, לוקה בחסר. אף אחת מהדוגמאות שלך אינה נוגעת ממש ללב עניין הסגירות. לי הן נראות יותר כאוסף עובדות נכונות (אולי), אך שהצגתן מגמתית והן אינן מצביעות בשום אופן על מסקנה זו או אחרת בשאלה המועלית. 4. משפטים נטולי משמעות יכול גם אני ליצר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אם קראת היטב את המאמר, ראית כי שעות הלימוד אינו "פקטור המדידה היחיד", אלא פקטור מדידה אחד מתוך שלושה: 1. שעות לימוד 2. מהות הלימוד 3. תוצאות בשטח את שעות הלימוד אני רואה שהבנת. מהות הלימוד - ובכן, נער דתי לומד כל מה שלומד נער חילוני - פלוס. (לתוצאות בשטח עוד אגיע). לגבי ה"פלוס" הזה - הוא נוגע לנקודות שהעלית, אולם אין להכחיש כי נער דתי לא מכסה את כל היבטי המוסר של הדת בשנות לימודיו, זה פשוט לא ריאלי. "פלוס" זה כולל את דרכה של הדת בעניינים שונים, בין אם אמוניים, פילוסופיים, הלכתיים או אגדתיים. הוא מתייחס, כאמור, גם לנקודות שהעלית, אולם ברשותך לא אפתח כאן את הדיון בנושאים אלו, כי הבמה קטנה מדי, ואולי כדאי להקדיש לנושא זה מאמרים נפרדים. 2. מכיוון שנראה שיש לך בעיה עם הניסוח ה"מקרי" לכאורה, אנסח את 2 אחרת: אם תקנה כל יום, במשך חצי שנה, את "מעריב" ו"ידיעות", שמקובלים (לפחות עלי) ככלי תקשורת שמעבירים מידע מלא, ובדרך כלל אמין, ותעשה סטטיסטיקה על העבריינים שפורסם בהם כי נתפסו באותו יום - תגלה כי אחוז העבריינים הדתיים נמוך בהרבה מחלקם היחסי באוכלוסייה. 3. מכיוון שנראה לי כי לא נגיע לעמק השווה בנוגע לטיעון זה, כתוב נא אתה מהי לדעתך הסגירות שמדברים עליה כל כך הרבה. 4. המשמעות, שכנראה נסתרה ממך, של 4 היא, שאתר זה, כך נראה לי לפחות, הוקם במטרה לתת במה לדעות שונות, מתוך הבנה שאין הגיון אחד מוחלט. יכול להיות מצב שיש שתי דעות - שונות - אך לגיטימיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אם היית קורא היטב את תגובתי היית שם לב לביטוי "היות ולא נמדד שם שום דבר אחר". שעות הלימוד מדידות. השאר, לפחות ע"פ הטיעונים שאתה הבאת, *לא*. הייתי מעוניין להעיר, שוב, כי אין אני מתנגד לחינוך הממלכתי-דתי או לרוב הטענות שהעלית במאמר, ברוב המקרים מחמת חוסר ידע בתחום. אני טוען רק כנגד *שיטות הטיעון* שלך. אם תצליח להוכיח לי, באמצעים לוגיים, כי אתה צודק, אשמח מאד. 2. הניסוי המוצע בסעיף זה מעניין ואף נתן לביצוע. האם טרח הכותב לערוך אותו? האם ערך רישום כלשהוא, איזו סטטיסטיקה? אם לא, הרי הנתון לא קביל. אם אתה מעוניין להביא נתונים (ואני, בניגוד למה שאתה חושב, *מאד* מעוניין שתביא נתונים), אנא הבא משהו שאתה יכול לעמוד מאחוריו. 3. אותה סגירות, כפי שהבנתי מהטוענים לגביה, היא "עובדת" היות היהודים עדה בדלנית הדוחה בבוז כל דבר זר לה (שים לב למרכאות). הטיעון שהבאת מראה כי יתכן ואדם או שניים היו חריגים מכלל זה. זהו היקש מן הפרט אל הכלל. נחמד, אבל... 4. אני מסכים לחלוטין עם דעתך המובעת בסעיף 4 בעניין מטרת האייל. עם זאת, הרי שזכותי כקורא לדרוש מכותב מאמר להיות מסוגל לנמק את טיעוניו נימוקים הגיוניים (לאמר - שמעבר לעיתון היומי או להיות רב זה או אחר אסטרונום). כל דעה היא לגיטימית, אך אם היא נשענת על כשלים לוגיים, רואה אנכי לעצמי זכות וחובה נעימה להצביע על כך... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע לסגירות: לו היה נטען כי הציבור החילוני לוקה בסגירות, כאשר אותה סגירות מתפרשת כמו שפירשת אותה אתה (פירוש המקובל עלי לחלוטין), מה היית אתה טוען כדי להפריך טיעון זה? בנוגע למדידות: שעות לימוד הינן דבר מדיד - מוסכם על שנינו. החומר הנלמד - כבר נאמר, כי החומר הנלמד בחינוך הממלכתי דתי זהה לזה הנלמד בחינוך הממלכתי - פלוס. תוצאות בשטח - אין ספק שזהו המדד הרגיש ביותר, בדרך כלל משום שהצד השני מסרב לקבל את תוצאותיו. את טענתי כתבתי על סמך הכרת השטח בסביבה הדתית כמו בסביבה החילונית, בשניהם אני נמצא הרבה. מספרים, לצערי, לא אוכל להביא לך, אולם בטוחני כי קצת יושר פנימי והכרה במציאות יעזרו לא פחות, ואם תרצה - סיפקתי לך הצעות אופרטיביות איך תוכל לבדוק טענה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו הייתי צריך להוכיח כי הציבור החילוני אינו לוקה בסגירות, הייתי מביא, מן הסתם, דרכי חשיבה אפייניות לציבור זה, מנהגים מקובלים, או כל נתון כללי אחר שיעזור לי ושהנו בר הוכחה. למרות "השתייכותי" ל-"ציבור" זה אני מודה בפה מלא כי איני מכיר אותו מספיק על מנת להביא לכך הוכחה מתקבלת על הדעת. המקסימום שאוכל לעשות הוא לטעון לפתיחות מצד עצמי, על סמך הכרת אופן החשיבה שלי. אולם להקיש מכך אל הכלל לא נתן. הקוראים מוזמנים לנסות כל הוכחה אחרת. באשר למדידות ולמדדים: שעות הלימוד - מדידות אך לטענתי לא רלוונטיות. החומר הנלמד - ובכן, אני מוכן לקבל כי התלמיד הדתי משכיל יותר בענייני דת מאשר זה החילוני. מושג ה-"כבוד לאינטלקט" - כפי שהתבטא כאן מישהו, מעט קשה לי. כבוד לאינטלקט באשר הוא אינטלקט אינו ערך. נראה לי (מהנתונים כפי שהוצגו לי) כי מערכת החינוך הדתית לוקה בחוסר איזון מסוים (אני לא משווה לחילונית, שים לב, אלא מדבר באופן פחות-או-יותר אבסולוטי). אם אתה לומד מוסר אחד, חוק אחד, בבית הספר, הרי שנשללת ממך הזכות להכיר מוסר וחוק אחרים מנקודת מבט שאינה משוחדת. אני מחזיק באמונה (אמונה, שים לב, איני יכול להוכיח) כי אדם שאינו רוצח היות מתוך שהגיע למסקנה שלרצוח זה רע הנו אדם טוב יותר מזה שאינו רוצח כי כך לימדו אותו, או כי המדינה תעניש אותו. תלמידי הדת (כך נראה לי, אשמח אם תוכיח לי אחרת) לומדים חוק ומוסר שתקפו היחיד הנו בשם האל. תלמידי התיכון החילוני לא לומדים כל חוק ומוסר (למעט, על קצה המזלג, בשעורי אזרחות). מה עדיף? אני אתמוך בשני, למרות שאני חושב כי הוא אינו מושלם. שם, לפחות, מעודדים חשיבה עצמאית. תוצאות בשטח - אני לא מטיל ספק, ולו לרגע, בהכרתך את הסביבה הדתית והחילונית. עם זאת הטיעון שלך עדיין אינו תקף. אם תרצה להביא הוכחה, אנא הבא מחקר, סטטיסטיקה רשמית של משרד הפנים או המשטרה, משהו שנתן לנעוץ בו שיניים. חובת ההוכחה עדיין עליך, ואני, יקירי, לא קורא עיתונים, ומשתדל לא להכיר במציאות, כיוון שהיא מפריעה להגיוני הפנימי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם העובדה כי הציבור החילוני מעורה בכל שטחי החיים במדינה היא מספיקה מבחינתך להוכיח כי ציבור זה אינו סגור? הרמב"ם מחלק את המצוות בתורה לשני סוגים: מצוות שכליות ומצוות שמעיות. המצוות השמעיות הן אלה שההגיון האנושי אינו יכול להבין או להוכיח, לדוגמה: מצוות פרה אדומה. אין הגיון כלשהו שיכול להסביר למה דווקא פרה אדומה. המצוות השכליות הן אלה שהמוח האנושי מסוגל להבין, לדוגמה: לא תגנוב, לא תרצח. לא מדובר פה על מוסר שתקפו הוא האל, אלא על מוסר אנושי והגיוני, המודגש בצורה חזקה יותר בדת. מוסר זה מוטמע היטב בתוך ההלכות שבין אדם לחבירו, והוא מועבר ככזה לתלמידי החינוך הדתי. ודאי שקיים גם מימד הענישה והתגמול, כמו בכל מדינת חוק מתוקנת, אולם זו לא הסיבה לעשיית / אי עשיית מצוות, כמו שאותו אדם אותו הזכרת, גם אם הגיע בעצמו למסקנה שאסור לרצוח, עדיין יענש אם כן ירצח. שים לב כי רוב מצוות התורה לכאורה אינן צריכות להיכתב. האם לא ברור מאליו כי אסור לרצוח? אסור לגנוב? אסור לשקר? אסור לאנוס? הרי כל מוח בריא מבין זאת לבד! אך אם כך, מדוע יש חוקים גם במדינה החילונית האוסרים בדיוק דברים אלו? האם אין זה ברור מאליו? גם דברים הברורים מאליהם צריכים חיזוק. אין חיסון מפני עבירות. וזהו ההבדל עליו אני מדבר. בחינוך הדתי יש דגש חזק מאוד על אותו חיזוק, ולא כי מדובר בתלמידים עם פוטנציאל עברייני גבוה, כמו שאולי ינסו לטעון כמה מן המשתתפים בפורום מכובד זה, אלא מפני שמסר זה מוטמע בתוך ההלכה היהודית. מן הצד השני, תלמידי החינוך הממלכתי הרגיל אינם נחשפים כמעט למושגים אלה, למעט בשיעורי אזרחות, כמו שהזכרת. ושים לב, לא מדובר פה על פלורליזם חילוני לעומת שמרנות דתית, אלא על ערכים כלל-אנושיים, המקבלים חיזוק נוסף בחינוך הדתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא לא רק "כמה?", אלא גם "מה?". העובדה שתלמיד הישיבה התיכונית לומד שעות רבות יותר מתלמיד התיכון הממוצע רק מונעת ממנו לקבל עומס של שיעורי בית המקביל לעומס המוטל על תלמיד התיכון החילוני, ולא מאפשרת לו ללמוד במגמה ראלית (או במקרה וכן, מונעת ממנו לבחור במקצועות בחירה נוספים), טכנולוגית או עיונית אחרת. לא מעריב ולא ידיעות מתפקדים או מנסים לתפקד כמקור אמין לסטטיסטיקה. העובדה כי במדור הפלילים של העיתון מדי פעם מצוינת או לא מצוינת אמונתו הדתית של העברין רק באה כדי להפחית מהאמינות של העיתון כמקור למידע. מכל מקרה, אין קשר ישיר בין אמונה דתית לבין נטיה לפשע - אולי הם ממים שאיכשהו חופפים בלי קשר של סיבה ותוצאה, אבל זה כבר לא קשור לדיון. בכל מקרה, מטרתה של מערכת החינוך החילונית היא אכן לא לחנך, וטוב שכך. מטרתה היא ללמד, וחוץ מהמונח השגוי שבא להגדירה אני לא רואה שום סיבה שהיא אף תנסה לחנך את התלמידים. אך עדיין - ספריית התיכון העירוני המקיף שבו אני למדתי הייתה עמוסה בספרים במטרה לאפשר לי להקנות לעצמי דעת מעבר לנלמד בתיכון. לעומתה בספריית הישיבה התיכונית הממוצעת לא נראה לי שנמצאים ספרי עיון או פרוזה ברמה או בהיקף מקבילים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, טענה המצביעה על חוסר הידע של המגיב על הנעשה בין כותלי הישיבות התיכוניות. בגרות במגמה ריאלית או עיונית הינה דבר מקובל, שלא לומר הכרחי, בישיבות תיכוניות, והלימודים התיכוניים הם חלק אינטגרלי מהלימודים בישיבה. ''לא נראה לי'' אינו טיעון קביל. סע לישיבה תיכונית הקרובה למקום מגוריך, היכנס לספריה, ואז הסק מסקנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ניסיתי להסתיר את העובדה שאני לא יודע מה מתרחש בישיבות התיכוניות. השתמשתי אך ורק בהגיון פשוט - אם אכן לומדים תלמידי הישיבה התיכונית את כל התוספות שציינת, איך יש להם זמן ללמוד בנוסף גם את מקצועות הבחירה שאני, למשל, בחרתי? לי יש תעודת בגרות עם, אם זכרוני אינו מתעתע בי, כשלושים יחידות לימוד, אשר אף אחת מהן אינה קשורה ללימודי קודש. אתה רוצה להגיד לי שתלמיד ישיבה תיכונית יכול ללמוד, בנוסף על מקצועות הבחירה שנכפו עליו מעצם למידתו בה, גם חמש יחידות כימיה, פיסיקה, ביולוגיה או מחשבים? או שיש לו את האפשרות להוסיף מקצועות בחירה אחרים, כמו תרגום, מוסיקה או ספרות מוגברת? אם כן, אז כנראה שרגשי העליונות של הציבור הדתי אכן מבוססים. אני, לפחות, לא הייתי מצליח ללמוד 16 שעות יומיות בבית הספר. ענה לי על שאלה אחת (וחסוך לי את הנסיעה): האם בספריית הישיבה התיכונית אמצא את "לוליטה", "בעל זבוב", "1984", או אפילו את "תרנגול כפרות"? או, לחילופין, את "קיצור תולדות הזמן" או "המדינה"? אם כן, אני מתנצל. החינוך הדתי אינו סגור ומגביל כפי שחשבתי. לעומת זאת, אם לא - הרי שמערכת ש"מחנכת" לא יכולה גם ללמד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, תלמיד בישיבה תיכונית יכול להיבחן על מקצועות בחירה אם רצונו בכך. חבר שלי, לדוגמה, נבחן ב- 5 יחידות מחשבים, 5 יחידות כימיה ועוד 3 יחידות ערבית. כמובן שאין זה מעיד על הכלל, אולם כל תלמיד בישיבה תיכונית נבחן ב- 5 יחידות בגרות במגמה ריאלית או הומנית לפי בחירתו (כלומר: פיסיקה, כימיה, מחשבים, ביולוגיה, ארץ ישראל, גיאוגרפיה וכו') בנוסף למבחנים הסטנדרטיים באנגלית, מתמטיקה, ספרות,אזרחות, לשון, ספורט, תנ"ך וכו', והמבחנים הקצת פחות סטנדרטיים בגמרא והלכה. זאת מבלי להביא בחשבון ישיבות דוגמת הישיבה התיכונית במצפה רמון השמות דגש מיוחד על תחום מסויים, בדוגמה זו: חינוך סביבתי. לגבי הספרים שהבאת: ראשית, ואולי זה מעיד על בורותי, איני מכיר את הספרים "לוליטה" ו"המדינה". התשובה לגבי כל השאר - חיובית. ואמור לי אתה, האם בספריה של תיכון חילוני תוכל למצוא את הספרים הבאים: "ספר הכוזרי","אמונות ודעות","מורה נבוכים","כתבי הרב קוק"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מנת לקבל תעודת בגרות, תלמיד התיכון החילוני *חייב* ללמוד מקצוע מוגבר אחד לפחות, ונדמה לי שכך גם בישיבות התיכוניות. הבעיה היא, לדעתי, בכך ששעות הלימוד הנוספות ודאי מקשות על תלמידי הישיבה התיכונית, ומונעות מהם ללמוד מקצועות מוגברים נוספים, אשר אינם חובה. את לוליטה (יצירת מופת ספרותית של נאבוקוב, שנויה במחלוקת עקב הנושא הרגיש (פדופיליה) שבו היא נוגעת) באמת לא ציפיתי לראות בספריית ישיבה תיכונית. את כתבי אפלטון הופתעתי לראות גם בספריית התיכון שבו למדתי, כך שאולי שני אלה לא היו דוגמאות מתאימות. למעשה, הספרים שהזכרת קיימים (לעיתים) בספריות בתי הספר החילוניים עד כמה שהבחנתי, אלא שלא נראה לי שהביקוש להם גבוה במיוחד, כך שלעיתים הם חסרים. אך בכך יש להאשים את משרד החינוך, ולא את הציבור החילוני. בכל מקרה, יש לתלמיד החילוני גישה, דרך בית הספר, למגוון ספרים רחב בכל קטגוריה - אם כי ברור שלתלמיד ישיבה תיכונית תהיה גישה זמינה למגוון רחב יותר של ספרים יהודיים, בעוד שעמיתו החילוני אשר לא נזקק להם, יעדיף ריבוי בספרי קריאה על חשבונם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלמיד בישיבה תיכונית יכול ברמת העיקרון לבחור בכל מגמה בה יחפוץ אולם כיוון והישיבות קטנות בגודלן ממקיפים ממוצעים ישנן כמה הגבלות. תלמיד שירצה לעשות בגרות במוזיקה יעשה זאת עצמאית או ילמד באחת משתי השיבות שמאפשרות זאת בצורה מלאה (שתיהן פנימיות כך שלומדים שם תלמידים מכל רחבי הארץ) . זוהי בערך ההגבלה היחידה והיא כפי שציינתי -טכנית בלבד. תרגום היא מגמה אפשרית ככל הידוע לי וספרות מוגבר אפשרית וזאת מנסיוני האישי- למרת שלא קיימת מגמה רישמית הדבר אפשרי. לגבי הספרים- יש לציין כי אני באופן כללי מסתיג מהטפיחה על השכם ומחייב את הביקורת ולמרות זאת אני אטען כי הישיבות יעודדו לקרוא את הספרים שציינת ( אני אף נבחנתי על חלק מהם)פרט ל''לוליטה'' שדומני כי הוא בעיתי מעט מהבחינה הדתית ואשמח להסביר זאת באימיל. אולם כדאי לציין כאן את ישיבת ההסדר עתניאל שרואה בקריאת ספרות כללית דבר בעל ערך לעניין עבודת ה' של האדם הדתי.( גם בישיבת גוש עציון דוגלים ברעיון זה ודומני שאף בפתח תקווה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבה לכך שבתחום עבודתך אתה פוגש יום יום בוגרי אוניברסיטה גאים שאינם יודעים מימינם ומשמאלם בנוגע למקצוע היא שאוניברסיטה אינה מוסד להכשרה מיקצועית. מטרתה של האוניברסיטה היא לתת לסטודנט כלי חשיבה וללמד אותו איך ללמוד. תן להם קצת זמן, ואל תדאג, הם יסתדרו. אני מודה שתעודת ה- B.A, עלולה להיות לעיתים אמינה אף פחות מזו של מכונת כביסה. מה לעשות, העולם איננו מחוסן מפני טמבלים. (אבל הם לפחות ניסו...) נדמה לי שהדבר אמור גם לגבי חלק מלימודי הדת: גמרא למשל. אני לא יודעת אם הזדמן לך להציץ אי פעם בדף גמרא, אבל אם תנסה פעם, יסתבר לך כי מעט מאוד מהכתוב שם הוא חוק ממש, והרבה מאוד חשיבה לוגית נדרשת לשם לימוד זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן ,כן. אני טוען זאת בפה מלא - כיוון ובחברה הדתית לומדים לימודי דת זוהי חברה בעלת כבוד רב יותר לאינטלקט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סלח לי על הבוטות, אבל אתה מדבר שטויות. מה בכלל גרם לך להגיע למסקנה המופרחת הזו? פרופסור לפיסיקה או דוקטור למוסיקולוגיה יקבל את אותה ההערכה שמקבל אפילו תלמיד ישיבה בקרב הציבור הדתי? לא נראה לי. לעומת זאת, יש לאדם החילוני הערכה לאינטלקט בכל תחום שהוא. מעולם לא פגשתי אדם שזלזל באדם משכיל, מלבד במקרים שבו ניהלתי שיחה עם אנשי הציבור הדתי/חרדי. אני לא מנסה לטעון גם את ההיפך, כמובן. יש לי אישית הערכה לכל אדם אשר מרחיב את דעתו בלימודים ואין זה משנה אם הוא עושה זאת בהנדסת מחשבים, רפואה, ספרות בלגית או לימודי קודש. מה שמרגיז אותי בתגובתך ובדעות של אנשי הציבור הדתי בכלל, הוא רגש העליונות התמוה שטבוע אצלכם, כך לפחות נראה לי, עוד מלידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"פרופסור לפיסיקה או דוקטור למוסיקולוגיה יקבל את אותה ההערכה שמקבל אפילו תלמיד ישיבה בקרב הציבור הדתי?" - בהחלט כן, ולראיה, הבט מסביבך וראה כמה סטודנטים / בוגרי תואר ראשון / שני / שלישי נמצאים סביבך. פרופסור לפיסיקה או דוקטור למוסיקולוגיה יקבל את אותה ההערכה שמקבל רב בקרב הציבור החילוני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על הציבור החילוני ככלל לא אוכל להעיד, אך החברה שסביבי יודעת לכבד כל אדם משכיל, ולא משנה מה הוא למד. לעומת זאת, בחיים בחברה החילונית, יש יותר סיכוי שהפרופסור והדוקטור יזכו להפגין את ידיעותיהם מאשר שמישהו ימצא לנכון לפנות אל כבוד הרב בשאלה. על כן, מעמדו של רב לא שונה ממעמדו של כל תאולוג אחר, בין אם הוא כומר, נזיר בודהיסטי או בהאי. הבעיה היא שכבוד הרב הארטילאי שלנו, בשונה מהדוקטור או הפרופסור החביבים, נפגע מכך שהציבור החילוני לא מכבד אותו, ומסרב להכיר בזכותם להתעלם ממנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שלך ממש לא רצינית, חברה ששוקדת על לימודי קודש היא לאו דווקא חברה הרוכשת כבוד רב יותר לאינטלקט מהסיבה הפשוטה, אנחנו נמצאים בעיצומה של תהליך מות האידאלים (מות האלוהים כך קרא לזה ניטשה), אם מדובר בהתפרקות הקיבוצים אט אט (שתרמו רבות למדינה), הסוציאליזם, חילון של החברה וכו', האדם הממוצא כיום בישראל הוא בן אדם ללא אידאלים ובמובנים רבים טוב שכך, הקהילה הדתית אם היא אותודוקסית או ציונית דתית לא משנה כרגע, היא חברה בעלת אידאלים דתיים, האידאל עצמו שכל אדם דתי חייב לקבלו, היא בעצם הגורם המניע לשנים של שקידה על ספרים שנכתמו משעוות שומן בעלי חיים (דברי ביאליק, דוגמא טובה כלעצמה...), ואין בה כמעט בסיס לנתינת כבוד לאינטלקט מעצם היותו אינטלקט, ארשה לעצמי למצוא השוואה מצוינת לטענתך, אתה בעצם טוען שאדם הבורח ממדינתו לגור במערה בהרים נידחים כדי לברוח מאדם אחר המבקש להרגו, הוא בן אדם חרוץ שאוהב את הטבע ובעצם אוהב לטייל... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |