בתשובה להמסביר לצרכן, 07/01/05 0:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא קראתי את הספר; ממה שקראתי *עליו* (בעיקר אצל גיל לדרמן), הם מסתפקים בתיאור המציאות וההיסטוריה, ולא עוסקים בהמלצות. לגיטימי, לא? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בטח לגיטימי. אין בעיה עם תיאור המציאות ההיסטורית אפילו אם התאור מלא ביטויים כמו "מספרים לנו" והאשמות (מבוססות פחות או יותר) לקונספירציה ממנה משתמע "עובדים עלינו". עם זה הכל בסדר. אבל נדמה לי שממה ששכתוב במאמר וסביבו (גם עלידי גיל וגם בסקירה ב"תפוז") משתמעת ביקורת בלשון "הקפיטליזם והנאו-ליברליזם, על כל גוניהם, הם השיטה השלטת עכשיו והם שורש כל הרע המדווח". זה גם לגיטימי לבקר שיטה/אידאולוגיה מסויימת. אבל מאחר שאי אפשר לבטל שיטה אחת מבלי להחליפה בשיטה אחרת, הייתי מצפה ממי שמבקר שיטה אחת שיציע אלטרנטיבה שאפשר להבין ולבחון. גם זה נראה לי לגיטימי. ולך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בזה משהו - אם חושבים שהפואנטה שלהם היא מתקפה על השיטה הכוללת. אבל אפשר גם לראות את הפואנטה שלהם (במידה שהם מדברים על עוולות ומוסר, ולא מסתפקים בהסבר עובדתי) בהצבעה על אי-צדק בהחלטות נתונות של פוליטיקאים ובעלי-הון. ויש טעם בהצבעה כזו גם בלי להציע אלטרנטיבה לשיטה כולה. אולי, אם נהיה מודעים לכוחות האפלים הפועלים, נוכל כאזרחים במדינה דמוקרטית גם קצת להאבק בהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו זה הקטע. אם הפואנטה שלהם היא רק בהצבעה על אי-צדק נקודתי (שלכל הדעות קיים) בשיטה הנהוגה כרגע (כמו בכל שיטה, בכל רגע) אז אין פואנטה. בכל אופן לא כזו שמצדיקה, לטעמי, קריאה של 500 עמודים. את זה אפשר לקרוא בכל שבת בעיתון המקומי. שמע, אין לחץ. זה לא הספר היחיד שאני לא אקרא ואני, כנראה, לא היחיד שלא אקרא את הספר הזה. כל מה שאמרתי הוא, שאם המאמר שהתפרסם כאן נועד למשוך אותי לקרוא את האפילוג או את הספר, אז בשלב זה הוא השיג את ההפך. לא ביג דיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שקצת מוקדם מדי מלדבר על אלטרנטיבות לשיטה. הייתי שמח לקרוא מאמר/ים (ספר?) שמנסה להתמודד עם השאלות הבאות, מה היא חברה? האם יש לה תפקיד ואם כן מהו? האם כלל מרכיביה -כלל האנשים, מודעים לתפקיד הזה? האם הם מנסים לקדם את ביצוע התפקיד? על רגל אחת, -חברה היא קבוצת אנשים המשתפים פעולה. -תפקיד החברה לקדם את האושר של כל פרט ופרט. -רוב האנשים לא דשים לעומק בתפקידה, ומכאן שהם מנסים לקדם מטרות אישיות ב-"אופן עיוור". כיצד אם כך יש לנסות ולקדם את יישום התפקיד? -יש להשתמש במסגרות החינוך ההמוני כדי לגרום לאנשים לדוש בשאלות האלה. נדרשת ליבה של סוציולוגיה, כלכלה, פילוסופיה (מקצועות שלא נגעתי בהם בביה"ס ואני קורא בהם באופן חופשי בלבד), שתאפשר לאנשים להתעלות על "גלגול הכוח" כפי שהוא מוצג בספר זה ובהיסטוריה כולה. איך האנשים "המודעים" יעשו זאת? פה נכנסת השיטה שמוקדם מדי לדבר עליה, להבנתי לא גדלתי בחברה שמודעות כללית כזו שורה בה וכל הצעת פתרון היא הזויה. אולי התגובה יומרנית, אבל זה נסיון צנוע לתפוס הכל על קצה המזלג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, אם הבנתי נכון מקריאת רק חלק מהאפילוג (מחוסר זמן, לא מחוסר עניין) המחברים דווקא מדברים על שקיעתו של המשטר הנאו-ליברלי. אומנם ב'אייל' פופולאריים וויכוחים על האם ארה''ב או סטאלין לוקחים במכות, אבל המחברים בפרוש מתיימרים להיות חוקרים. ככאלו הם לא מתעניינים ב''מי יותר טוב'' (אם כי אני מניח שיש להם דעות מוצקות בנידון) אלא לנתח את מה שהם מכנים מוסד ההון הקפיטליסטי. לכל הפחות ניתן לטעון שבראשית המאה העשרים ואחת המוסד הזה הפך למורכב ומסובך כל כך עד שבהחלט ''מגיע'' לו ניתוח שיטתי. בעיה לדוגמא שמעסיקה אותם היא מהן הסיבות להתנהגות האינפלציה (ובפרט ההיפר-אינפלציה) בישראל, או כיצד ניתן להסביר את שינוי הכיוון ה''מדיני'' של הממסד הישראלי עם תחילת שנות התשעים בהתבסס על תהליכים כלכליים. לא מצאתי בספרם דיונים על ''קומוניזם מול קפיטליזם''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הי, אתה חייב להודות שאפשר להנות גם מ"מי לוקח במכות", אבל לא כל יום או כל שבוע. אני מכיר אותך, ב'אייל', כבר מספר שבועות וזכיתי ללמוד ממך דבר או שניים. קשה לי להאמין שלמשפטים כמו הציטוט הבא, אתה קורא "ניתוח שיטתי": --->"אין להתפלא שבקונטקסט הזה ניעורו החגבים בישראל. בשנות האלפיים עלו מאוב דמויות כמו שרון, פרס, בן־אליעזר, אשר בעשור האחרון נדמו לגרוטאות מתקופת האבן הציונית. וככל שהמלחמות ושיעורי־האבטלה הסלימו, כך הם הפכו, ראו זה פלא, ל'רלבנטיים'. אפילו פרס נראה יותר אמין בתחפושתו האחרונה כמקדם שלום מזוין." <----- לי זה נשמע כמו ציטוט ממעריב לנוער. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר כתוב כולו משונה למדי. כספרות ''רדיקלית'' משהו הוא איננו ספר קריאה רגיל, אבל גם לא ממש ספר כלכלה. משולבים שם שני סגנונות בולטים למדי (אולי בהתאם לשני המחברים, אינני יודע) - הסברים תאורטיים ודיון במודלים אקונומטריים מצד אחד, ואנקדוטות שהן על גבול הרכילות על חברי האוליגרכיה הישראלית - למן המשכורת של בן גוריון והעסקנים הציונים ועד למסורת האינטלקטואלית המפוברקת של פרס. מסחר הנשק של עזר וויצמן ועד לערבונות שקיבל יעקב מרידור מהמדינה עבור עסקיו חובקי העולם.אישית דרך אגב, בעוד שאני חושב שהניתוח השיטתי שלהם הוא מעניין , נהנתי הרבה יותר דווקא מהחלקים הלא כל כך פורמליים, על סגנונם המעט ברוטלי. האפילוג כתוב בחלקו הראשון (ומטבע הדברים בהקדמה) בעיקר בסגנון הברוטלי והציורי מעט, אולם כמובן שאינך יכול להסיק ממנו על ספר של חמש-מאות עמודים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |