בתשובה לנעם טל, 02/01/05 12:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תומאס מסאריק, נשיאה הראשון של צ'כוסלובקיה דאז, ומקודם פרופסור לפילוסופיה בוינה ובפראג. שרי חוץ מדלגים בעלי השפעה בינלאומית וכאלה שאו-טו-טו יהיו - גם הולך, על תקן "מנהיגי ציבור" :-] ? - הנרי קיסינג'ר, פרופסור למדע המדינה בהרווארד. קונדוליסה רייס, פרופסור למדע המדינה באונ. סטנפורד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבקש להזכיר שהדיון עוסק בהשפעת הפילוסופיה על התנהלות החברה. עם כל הכבוד לפרופסורים הנרי קיסינג'ר וקונדוליסה רייס, הם לא חוללו שום שינוי מהותי וכלל אינם בקליבר של מרטין לותר קינג, מהטמה גנדי, קנדי, צ'רציל, גורבצ'וב וכו' שהיו מנהיגים גדולים . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבקש להזכיר שמנהיגות עממית קשורה יותר מכל בכאריזמה ולא בשום כישורים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה במידה רבה הסבר חלקי למצב שתארתי. הכאריזמה היא תוצאה של תפיסת עולם ושל כושר ביטוי ויכולת שכנוע, יותר מתכונות חיצוניות. מכאן עולה השאלה האם יש תכונות המקרבות אדם לאקדמיה ובה בעת מרחיקות אותו מההנהגה?. האם רוב הפרופסורים נעדרים תכונות של מנהיגים? למה פרופסורים רבים (בכוונה איני מציין שמות) שמלאו תפקידי שרים בישראל ברבות השנים לא הגיעו לשום תפקיד בכיר (שר חוץ, ראש ממשלה). הערה: היו גם כאלו שתיפקודם כשרים ושיקול הדעת שלהם לא הוסיף כבוד לאקדמיה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |