בתשובה לדובי קננגיסר, 30/12/04 11:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בוא נעשה את זה קל יותר: האם זה משעמם את התלמידים הבינוניים והחלשים הממוצעים? הרי בתגובה 271863 אמרת ש"התלמידים החזקים, המוצלחים, החכמים, עם החינוך מבית, יצליחו בלי קשר..." ואני טוען שהתלמידים שכבר ככה אוהבים ספרות יצליחו בלי קשר, ויאהבו גם יצירות טובות שנחשבות ל"משעממות וארוכות" על ידי הרוב הממוצע. אז אל תדבר איתי על התלמידים שיש בהם פוטנציאל טוב לאהבת ספרות (אני מנחש שהיית כזה) אלא על אלו שהם והספרות אויבים, וצריך איכשהו להפגיש ביניהם בלי להרוג בהם כל פוטנציאל שעוד נשאר. דוסטוייבסקי (ואני מאוד אוהב אותו. אגב, איך "אידיוט" לדעתך?) הוא לא מה שיעשה את זה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האדיוט נפלא. לדעתי הרבה יותר מוצלח מאשר החטא ועונשו, וכמובן הרבה יותר מאשר האחים קרמאזוב הבכייני משהו1. 1 למה כל הדמויות של דוסטוייבסקי חייבות לפרוץ בבכי כל שתי פסקאות?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר מאשר קאראמאזוב? אל תגיד לי שמישקין לא נראה לך כמו סקיצה מוקדמת של אליושה. בכלל, עושה רושם שדוסטוייבסקי מתמחה בדמויות שכיף לשנוא (איפוליט עם המכתב שלו, לבדייב). בלי שום קשר (ואולי עם קשר דווקא), אני ממליץ לך בחום לחפש ספר בשם "עזאזל" של אחד בוריס אקונין (את בולגקוב אני מניח שאתה מכיר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חשבתי שאני האדם היחיד בעולם שקרא אותו (חוץ מכמה לקוחות חסרי אונים שהכרחתי.). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שברוסיה זה דווקא שוס, ורק בארץ זה (עדיין) לא תפס. אולי אחרי שיתרגמו גם כמה מהספרים הבאים הסדרה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספר נהדר. אני מקווה לכתוב עליו סקירה לאייל בקרוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיימתי אתמול לקרוא את הספר השלישי, לטעמי הטוב מבין שלושת הספרים שיצאו עד כה בעברית. יש מתנדבים לסקירה, או שצריך להסתפק ב"הארץ"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטוב ביותר, גם לטעמי. מי יתנני זמן לכתוב סקירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המממ... אני צריכה לקרוא שוב את השני (קראתי אותו רק פעם אחת וגם אז בחדר לידה שזה לא שיא הריכוז) ואז אולי. השלישי באמת נפלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השני (''גמביט טורקי'') היה חלש יחסית, לטעמי. יותר מדי ''שפנים מהכובע''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר/יש טעם לקרוא אותו ראשון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי עדיף שלא, מכיוון שזה יגרום לספוילר לסוף הספר הראשון. מה שכן, אפשר לקרוא אותו בלי לקרוא את השני, והנזק המקסימלי יהיה בלבול קל של למה הגיבור נמצא איפה שהוא נמצא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד סיבה למה לדעתי לא כדאי לקרוא אותו ראשון: הספר הראשון מסופר מנקודת המבט של פנדורין, ושם אתה בעצם מתוודע אליו (וגם לומד לחבב אותו, בתקווה). בספרים השני והשלישי נקודות המבט הן שונות, ולעתים קרובות הן כאלו שלא רוחשות סימפטיה רבה מדי לפנדורין (או לחילופין, רוחשות סימפטיה רבה מדי), והוא לא מצטייר בהן הכי טוב בעולם. אם אתה לא מחבב אותו כבר מהספר הראשון, אתה עלול לפתח יחס שונה לגמרי אליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
'בנתי. ראשון ראשון ואחרון אחרון (ואמצעי לא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמצעי כן. ''פחות טוב'' זה לא אותו הדבר כמו ''לא טוב''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיזוק ל-ל.ב.פ. - ראשון נהדר, שני מצויין, שלישי יותר טוב משניהם. הנה מישהו שחושב שהשני גרוע: אני מביא אותו בעיקר כקוריוז. בעיקר מצחיק ה"ניים-דרופינג יומרני". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, טוב, הבנתי: ראשון ראשון, אחרון אחרון ובאמצע - לקרוא את האמצעי, פן יבולע לך מידיהם של לב"פ וג"א וחבר מרעיהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיון מעניין (בן חודש ומשהו, רק עכשיו גיליתי) עם בוריס אקונין: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם להגיד את האמת, אני לא כל כך זוכר את קראמאזוב, פרט לעובדה שלא אהבתי את הספר. אני אפילו לא בטוח שסיימתי אותו. באופן כללי, יש לציין, אני דרעק של קורא ספרים. אני שטחי בהבנה שלי, ובגלל הסניליות והקריאה האיטית גם יחד, קשה לי מאוד לזהות מוטיבים ורעיונות מחוכמים יותר שנמצאים מתחת לעלילה הבסיסית. אז אני לא דוגמא לשום דבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, דובי, זה עתה קראתי מאמר בעניין. מסתבר שהנטייה המוזרה של דמויות בספרות הרוסית לפרוץ בבכי, לפרוץ באיזה דקלום נלהב של טקסט, לדבר דיבור שבור עם הרבה שלוש נקודות (...) אינם בגדר ייצוג המציאות אלא נורמה ספרותית של ייצוג המציאות. פשוט ככה היו כותבים וכולם אז ידעו לפרש את זה לא כפשוטו אלא כמרכיב סגנוני. עם הזמן הידע הזה אבד ובעיקר בתרבויות הקוראות תרגום והקוראים מפרשים את המודל לתיאור המציאות כמציאות עצמה. בעיקר מעניין הדבר בספרות עברית שנכתבה על ידי יוצאי מזרח אירופה בתחילת המאה העשרים, כמו גנסין או מנדלה מוכר ספרים. אתה קורה ספרות עברית שנכתבה במקור בעברית ונדמה לך שדבר אינו חוצץ בינה לבין המציאות שהיא מייצגת (בדיונית או לא) אבל יש ויש: מודלים של ייצוג מציאות. וסופרים אלה הורישו את המודלים ליורשיהם שאינם יודעים דבר על המקור. אחר כך באים כל הפסיכולוגים של הספרות ובונים לך מגדלים של ניתוחים ודיאגנוזות כשבעצם מדובר במודלים של ייצוג מציאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעשה באותה ריבה שתהתה בקול מדוע השנאי (טרנספורמטור בלע"ז) מזמזם. ענו לה החבר'ה-לייצים: אם לך היו חמישים מחזורים כל שניה היית צורחת, לא מזמזמת. בהשאלה: לו נאלצת לחיות את חייו המדכאים של ראזומיחין, ספק אם היית מחכה עם הבכי עד לפיסקה השניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לקבל הפניה מדוייקת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר. חפשי את מאמרו של איתמר אבןזוהר "גנסין והמודלים הרוסיים" בספר "גנסין: מחקרים ותעודות". לצערי גיליתי את המאמר לאחר שכבר חרשתיו בנוסחו האנגלי. את הנוסח הזה תוכלי למצוא בגליון הראשון של שנת 1990 בכתב העת המצוין poetics today. הגיליון כולו קיים גם באתר הבית של איתמר אבן זוהר בגרסת pdf. כל הגיליון מוקדש לתאוריית רב המערכתיות שלו וזהו אחד המאמרים שם. אם את מתעניינת בשורשיה של הספרות העברית, המאמרים התיאורטיים והיישומיים שבגיליון יעניינוך עד מאוד. אני מקווה שהקישור עובד. אם לא חפשי בגוגל בשם המחבר. קריאה נעימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הולך ופוחת הדור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהבתי. רעיונות ליצירות קלות לעיכול שעשויות לגרום למעריצי 'המורדים' לקרוא כמה מילים: שני ספרים של גרוסמן יש ילדים זיג-זג ומישהו לרוץ איתו |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |