|
||||
|
||||
היה נדמה לי שהמחבר מנסה להתייחס לשינוי המהותי שחל בתפיסת הפילוסופיה בעקבות הנזקים של הפוסטמודרניזם. לא שיש מספר גדול של פילוסופים שרק מעטים מהם בעלי חשיבות, אלא שלא יתכן עוד פילוסוף בעל חשיבות. (למעשה גם על פי וויטגנשטיין זה המצב) |
|
||||
|
||||
זה בהחלט הרושם שנוצר משתי השורות ה''מתמצתות'' בראש המאמר, אבל לא כל כך מתוכנו, כפי שהבינותי אותו. |
|
||||
|
||||
יתכן שהתוכן לא הסביר את השורות הראשונות היטב. כוונת המשורר, אם אפשר להיכנס לו לראש 1, היא שמרגע שניתן ה Differance לעולם, אין עוד אפשרות לקיומו של טקסט העומד בפני עצמו ומכאן אין אפשרות לקיומו של טקסט יחיד המכיל את האמת הצרופה. ניסוח הדברים במאמר הוא אולי קל יותר להבנה (תלות בתרבות וכו'), אך הוא מפחית מהאספקטים הלא טריוויאליים של האסכולה הזו. (כי הלא זה ש*ה*אמת מוצגת בטקסט שהוא תלוי תרבות, הקשר וכו', עדיין לא אומר שהיא לא האמת הצרופה). את דעתי האישית על רוב מה שנעשה בשם הפומוד כבר הבעתי בדיונים קודמים. 1 למרות שחלק מהעניין זה שעל פי הפומודים אי אפשר להיכנס לשם. |
|
||||
|
||||
הנקודות שאת מעלה בוודאי מצויות במאמר, אבל לדעתי הן לא הציר המרכזי (אם כי בקריאה שנייה אני פחות משוכנע בכך). מכל מקום, אם לעזוב את הפלפול לגבי מרכזיות הנקודות ולגעת בפוסטמות (פומודים), יש בעיה עם הטיעון של בן דב, משום שהוא מאשר ומפריך בו זמנית את תקפות ההנחות הפוסטמיות. לדוגמה, בסוף המאמר הוא טוען: "בתפיסת עולמם של כל אדם וחברה משוקעים [כך במקור] גם אינספור הנחות יסוד בלתי מודעות, קבעונות מחשבתיים, נקודות אפלות וכשלים לוגיים" אבל מייד הוא טוען: "הפילוסופיה... הייתה ונשארה האמצעי היעיל ביותר כנגד קבעונות אלו. באמצעות ניתוח ביקורתי שיטתי ניתן לחשוף אותן..." ואחר כך הוא טוען כי תפקידה האפשרי השני של הפילוסופיה הוא ליצור "מרחבי דיון חדשים" באמצעות פיתוח "מערכת מושגים" חדשה ו"שפה מתאימה" אך כל זאת באמצעות "הפילוסופיה במובנה הישן" (כלומר, הכלים הישנים). |
|
||||
|
||||
קודם כל, אני לא חושב שמה שטענתי כאן יכול להתפרש כפ''מ. לא טענתי שאין אמת, או שהאמת היא תמיד יחסית. טענתי שככל שאנו עוסקים בנושאים יותר מטאפיסיים ו'רוחניים' (אלוהים, משמעות החיים, מוסר וכד') כך האמת לגביהם היא פחות קשיחה ויותר אינוודואלית ונזילה. חוץ מזה, ישנה בעיה אחרת בשיח והיא שאנשים לעתים קרובות מחזיקים בדעות קדומות או בדקלמים קלישאות בלי להיות מודעים לכך. (מספיק לפתוח רדיו בשביל להיווכח בכך). כתוצאה מזה כל דיון עקרוני, בכל נושא שהוא, הופך למעשה לאוסף של סיסמאות. באמצעות חשיבה ביקורתית וניתוח שיטתי של מושגים, אפשר לגרום לאנשים להיות מודעים לחוסר המשמעות של הסיסמאות וע''י כך לקדם את הדיון. (כמובן שמי שינסה לעשות זאת בפועל, צפוי לגורל דומה לזה של סוקרטס). בנוסף, לעתים קרובות הדיון- שוב בכל נושא ונושא- נתקע מפני שאין לנו מושגים מתאימים לבטא את המחשבות והרגשות שלנו. במובן זה, פילוסופיה רצינית משמעה יצירת מערכות מושגים שיוכלו לבטא באופן יותר מדויק את המצב האנושי וע''י כך יאפשרו הרחבה של השיח האנושי. |
|
||||
|
||||
אבל הטיעון הפ"מ מתקרב מאד לאמירה: *אין* "מערכות מושגים שיוכלו לבטא באופן יותר מדויק את המצב האנושי וע"י כך יאפשרו הרחבה של השיח האנושי." |
|
||||
|
||||
קודם כל, קצת קשה לדבר על ''הטיעון הפ''מ'', מכיון שפ''מ הוא בעצם שם כולל לאוסף של שיטות, רעיונות, אופנות ועוד כל מיני דברים לא מזוהים. לגופם של דברים, אני באמת לא חושב שיש בנמצא איזושהי מערכת מושגים אחת מושלמת שתוכל לבטא באופן מדויק את המצב האנושי על כל היבטיו. יש מערכות מושגים יותר מוצלחות ופחות מוצלחות. יש מערכות מושגים שמתאימות לתחום אחד או לסיטואציה אחת, וכאלה שמתאימות לתחום ולסיטואציה אחרים. במובן זה, אחד מתפקידיה של הפילוסופיה היה מאז ומעולם ליצור מערכות מושגים משוכללות יותר וקוהרנטיות יותר, שיוכלו לשקף בצורה יותר מוצלחת את המצב האנושי המשתנה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |