בתשובה ליהונתן אורן, 29/12/04 23:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מי שמך, מר אורן, לקבוע מהו טקסט משעמם, ארוך ולא רלוונטי? אני נהניתי מאוד מהחטא ועונשו. כל כך נהניתי עד שכיום יש לי בבית כמעט כל ספר של דוסטוייבסקי שתורגם לעברית1. אז אתה תחליט מה ארוך ומשעמם? או, נשאל זאת אחרת, מה לא "משעמם ולא רלוונטי" לדעתך? 1 פרט ל"השדים" שטרם קניתי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין דוסטויבסקי אני חושב שמר אורן מבטא את דעתם של רוב תלמידי ישראל. מסתבר שיש קושי גדול להכריח תלמיד לקרוא ספר שהוא אינו מוצא בו עניין, ולכן אולי כדאי לוותר על המלחמה הזאת מראש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז ניתן להם לקורא את קופיקו בשיעורי הספרות, אם כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אפשר לחשוב על משהו באמצע? אני חושב שאת מה שמנסים ללמד בשיעורי הספרות אפשר להשיג גם אם ילמדו טכסטים אחרים, פחות כבדים מהקלאסיקה הרוסית הותיקה. אם זה ייעשה כראוי, יש סיכוי שחלק מהתלמידים יקראו את החטא ועונשו מאוחר יותר, מרצונם החופשי (נניח לרגע שזה חשוב. אישית לא מצאתי בדוסטוייבסקי שום דבר ממש ראוי לקריאה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר מתעקשים על קלסיקות רוסיות, מדוע לא "סיפורים פטרבורגיים"? (ספר שהעביר לי את שירות המילואים האחרון בכיף) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי צריך לבחור אחד, והחטא ועונשו, למיטב ידיעתי, הוא מן החשובים שבהם. אפשר היה, במקום דוסטוייבסקי, ללמוד את מלחמה ושלום של טולסטוי, אבל זה *באמת* טקסט ארוך במיוחד, ובלתי סביר לדרוש מתלמיד לקרוא אותו1. 1 טרם קראתי את הספר, ולכן אינני יודע אם הוא גם "משעמם ולא-רלוונטי" או לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשבוחרים יצירה ללימוד, צריך לבדוק אם היא עומדת במבחן הזמן (הן תכנית והן צורנית). החטא וענשו לא עומד במבחן הזמן מבחינה צורנית, וקצבו אינו מתאים לקצב החיים המודרני. סיפורים פטרבורגיים לעומתו בנוי כאוסף של סיפורים קצרים ומהירים וכן מתאים יותר ללימוד של בני נוער. את מלחמה ושלום לא קראתי (וגם אין לי כוונה לקרוא בעתיד הקרוב, מסיבות מובנות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך לשאול את עצמנו האם אנחנו רוצים לקבל סטנדרט של "קצב החיים המודרני" (?) שלפיו לא ניתן לקרוא סיפורים ארוכים וצריך להסתפק ב"סיפורים קצרים ומהירים". הבעיה ב"החטא ועונשו" אינה רק אורכו או הקצב שלו, אלא העומק הרב יחסית שלו, שיכול להקשות את העיכול על תלמיד שמתעניין רק בצורה ולא בתוכן. צריך למצוא דרך ביניים כלשהי, אבל אני לא בטוח שלימוד עוד סיפורים קצרים (ולומדים כאלו די והותר) הוא הפתרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בתיכון גם לא קראתי את דויסטובסקי, וגם לא קראתי קופיקו. מסתבר שיש עוד כמה ספרים על הסקאלה בין לבין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משעמם או מעניין הוא אכן עניין של טעם, אבל הספר בהחלט ארוך, במיוחד ביחס לעלילתו, ויותר מכל תעיד העובדה שיש לו תקציר, ארוך כשלעצמו 1. דרך אגב, מישהו יודע האם הסיפור, לפיו הספר כל כך ארוך מכיון שדוסטוייבסקי קיבל שכר פר מלה, אכן נכון? --- 1 נפל לידי עותק של תמצות של הסיכום של התקציר: רוסי הורג זקנה, נתפס ונכנס לכלא. (מקווה שלא הרסתי לאף אחד את הסוף). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תזכורת: http://rinkworks.com/bookaminute/ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמובן שגיגול קצר על דוסטוייבסקי מוביל בחזרה לדיון שהיה כבר באייל לפני שנתיים: תגובה 91458 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפור התפרסם לכתחילה כסיפור בהמשכים בעיתון. התשלום לרשימה בעיתון הוא תשלום למילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כך היה, דומני, גם עם ספרים עבי כרס אחרים בני התקופה, דוגמת ספריהם של דיומא ודיקנס. לא ברור האם האורך ה''כפוי'' הזה הזיק לסיפור או דווקא דרבן את הכותבים להעמיק ולהרחיב את הסיפור (יש כאלו שיטענו שהמילים הנוספות הורווחו במחיר תיאור מופרז של הכסא שעליו יושב הגיבור). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אמנם מבוגר ממך, אבל אתה יכול לקרוא לי יונתן. זה בסדר. אף אחד לא שם אותי לקבוע איזה טקסטים מתאימים. את דעתי תוכל לקרוא בתגובה 271852 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אפשר לקרוא לך יונתן, לא חייבים להקפיד על "יהונתן"? מצויין, יונתן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמממ... לא, לא זוכר שנתקלתי אי פעם בספר הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נעשה את זה קל יותר: האם זה משעמם את התלמידים הבינוניים והחלשים הממוצעים? הרי בתגובה 271863 אמרת ש"התלמידים החזקים, המוצלחים, החכמים, עם החינוך מבית, יצליחו בלי קשר..." ואני טוען שהתלמידים שכבר ככה אוהבים ספרות יצליחו בלי קשר, ויאהבו גם יצירות טובות שנחשבות ל"משעממות וארוכות" על ידי הרוב הממוצע. אז אל תדבר איתי על התלמידים שיש בהם פוטנציאל טוב לאהבת ספרות (אני מנחש שהיית כזה) אלא על אלו שהם והספרות אויבים, וצריך איכשהו להפגיש ביניהם בלי להרוג בהם כל פוטנציאל שעוד נשאר. דוסטוייבסקי (ואני מאוד אוהב אותו. אגב, איך "אידיוט" לדעתך?) הוא לא מה שיעשה את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האדיוט נפלא. לדעתי הרבה יותר מוצלח מאשר החטא ועונשו, וכמובן הרבה יותר מאשר האחים קרמאזוב הבכייני משהו1. 1 למה כל הדמויות של דוסטוייבסקי חייבות לפרוץ בבכי כל שתי פסקאות?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר מאשר קאראמאזוב? אל תגיד לי שמישקין לא נראה לך כמו סקיצה מוקדמת של אליושה. בכלל, עושה רושם שדוסטוייבסקי מתמחה בדמויות שכיף לשנוא (איפוליט עם המכתב שלו, לבדייב). בלי שום קשר (ואולי עם קשר דווקא), אני ממליץ לך בחום לחפש ספר בשם "עזאזל" של אחד בוריס אקונין (את בולגקוב אני מניח שאתה מכיר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חשבתי שאני האדם היחיד בעולם שקרא אותו (חוץ מכמה לקוחות חסרי אונים שהכרחתי.). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שברוסיה זה דווקא שוס, ורק בארץ זה (עדיין) לא תפס. אולי אחרי שיתרגמו גם כמה מהספרים הבאים הסדרה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספר נהדר. אני מקווה לכתוב עליו סקירה לאייל בקרוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיימתי אתמול לקרוא את הספר השלישי, לטעמי הטוב מבין שלושת הספרים שיצאו עד כה בעברית. יש מתנדבים לסקירה, או שצריך להסתפק ב"הארץ"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטוב ביותר, גם לטעמי. מי יתנני זמן לכתוב סקירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המממ... אני צריכה לקרוא שוב את השני (קראתי אותו רק פעם אחת וגם אז בחדר לידה שזה לא שיא הריכוז) ואז אולי. השלישי באמת נפלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השני (''גמביט טורקי'') היה חלש יחסית, לטעמי. יותר מדי ''שפנים מהכובע''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר/יש טעם לקרוא אותו ראשון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי עדיף שלא, מכיוון שזה יגרום לספוילר לסוף הספר הראשון. מה שכן, אפשר לקרוא אותו בלי לקרוא את השני, והנזק המקסימלי יהיה בלבול קל של למה הגיבור נמצא איפה שהוא נמצא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד סיבה למה לדעתי לא כדאי לקרוא אותו ראשון: הספר הראשון מסופר מנקודת המבט של פנדורין, ושם אתה בעצם מתוודע אליו (וגם לומד לחבב אותו, בתקווה). בספרים השני והשלישי נקודות המבט הן שונות, ולעתים קרובות הן כאלו שלא רוחשות סימפטיה רבה מדי לפנדורין (או לחילופין, רוחשות סימפטיה רבה מדי), והוא לא מצטייר בהן הכי טוב בעולם. אם אתה לא מחבב אותו כבר מהספר הראשון, אתה עלול לפתח יחס שונה לגמרי אליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
'בנתי. ראשון ראשון ואחרון אחרון (ואמצעי לא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמצעי כן. ''פחות טוב'' זה לא אותו הדבר כמו ''לא טוב''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיזוק ל-ל.ב.פ. - ראשון נהדר, שני מצויין, שלישי יותר טוב משניהם. הנה מישהו שחושב שהשני גרוע: אני מביא אותו בעיקר כקוריוז. בעיקר מצחיק ה"ניים-דרופינג יומרני". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, טוב, הבנתי: ראשון ראשון, אחרון אחרון ובאמצע - לקרוא את האמצעי, פן יבולע לך מידיהם של לב"פ וג"א וחבר מרעיהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיון מעניין (בן חודש ומשהו, רק עכשיו גיליתי) עם בוריס אקונין: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם להגיד את האמת, אני לא כל כך זוכר את קראמאזוב, פרט לעובדה שלא אהבתי את הספר. אני אפילו לא בטוח שסיימתי אותו. באופן כללי, יש לציין, אני דרעק של קורא ספרים. אני שטחי בהבנה שלי, ובגלל הסניליות והקריאה האיטית גם יחד, קשה לי מאוד לזהות מוטיבים ורעיונות מחוכמים יותר שנמצאים מתחת לעלילה הבסיסית. אז אני לא דוגמא לשום דבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, דובי, זה עתה קראתי מאמר בעניין. מסתבר שהנטייה המוזרה של דמויות בספרות הרוסית לפרוץ בבכי, לפרוץ באיזה דקלום נלהב של טקסט, לדבר דיבור שבור עם הרבה שלוש נקודות (...) אינם בגדר ייצוג המציאות אלא נורמה ספרותית של ייצוג המציאות. פשוט ככה היו כותבים וכולם אז ידעו לפרש את זה לא כפשוטו אלא כמרכיב סגנוני. עם הזמן הידע הזה אבד ובעיקר בתרבויות הקוראות תרגום והקוראים מפרשים את המודל לתיאור המציאות כמציאות עצמה. בעיקר מעניין הדבר בספרות עברית שנכתבה על ידי יוצאי מזרח אירופה בתחילת המאה העשרים, כמו גנסין או מנדלה מוכר ספרים. אתה קורה ספרות עברית שנכתבה במקור בעברית ונדמה לך שדבר אינו חוצץ בינה לבין המציאות שהיא מייצגת (בדיונית או לא) אבל יש ויש: מודלים של ייצוג מציאות. וסופרים אלה הורישו את המודלים ליורשיהם שאינם יודעים דבר על המקור. אחר כך באים כל הפסיכולוגים של הספרות ובונים לך מגדלים של ניתוחים ודיאגנוזות כשבעצם מדובר במודלים של ייצוג מציאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעשה באותה ריבה שתהתה בקול מדוע השנאי (טרנספורמטור בלע"ז) מזמזם. ענו לה החבר'ה-לייצים: אם לך היו חמישים מחזורים כל שניה היית צורחת, לא מזמזמת. בהשאלה: לו נאלצת לחיות את חייו המדכאים של ראזומיחין, ספק אם היית מחכה עם הבכי עד לפיסקה השניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לקבל הפניה מדוייקת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר. חפשי את מאמרו של איתמר אבןזוהר "גנסין והמודלים הרוסיים" בספר "גנסין: מחקרים ותעודות". לצערי גיליתי את המאמר לאחר שכבר חרשתיו בנוסחו האנגלי. את הנוסח הזה תוכלי למצוא בגליון הראשון של שנת 1990 בכתב העת המצוין poetics today. הגיליון כולו קיים גם באתר הבית של איתמר אבן זוהר בגרסת pdf. כל הגיליון מוקדש לתאוריית רב המערכתיות שלו וזהו אחד המאמרים שם. אם את מתעניינת בשורשיה של הספרות העברית, המאמרים התיאורטיים והיישומיים שבגיליון יעניינוך עד מאוד. אני מקווה שהקישור עובד. אם לא חפשי בגוגל בשם המחבר. קריאה נעימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הולך ופוחת הדור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהבתי. רעיונות ליצירות קלות לעיכול שעשויות לגרום למעריצי 'המורדים' לקרוא כמה מילים: שני ספרים של גרוסמן יש ילדים זיג-זג ומישהו לרוץ איתו |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |