|
||||
|
||||
אתה טועה משום שאתה אומר שוב ושוב שהנוער החילוני לא נחשף מספיק (או בכלל) למושגי יסוד ביהדות. אינך מסביר מדוע זה רע. לדעתי, אגב, זה רע משום ש: 1. זו המורשת הרוחנית שלנו. לאו דווקא במובנה הדתי, אלא במובנה הלאומי-זהותי-תרבותי. 2. חשוב פחות, אך עדיין קיים, הוא הצורך לקדם את הסיכוי לדיאלוג. בשביל לדבר צריך להכיר את השפה. תשובת אוטומט תהיה: שילמדו הם את השפה שלנו. אלא שלדעתי, ומתוך מגע עם שתי האוכלוסיות, נראה כי חרדי יוכל להבין טוב יותר טקסט חילוני מאשר להפך. (בתור התחלה, אני מדברת על שפת דיבור, לא על טקסט כתוב מורכב). |
|
||||
|
||||
לא האמנתי לי שהדור שלא ידע את יוסף, מצבו בכי רע שאינו יודע מדוע זה רע שאינו יודע את מורשת עמו. האם בדברי נשיא המדינה לא מסופר על הבושה שחש אל מול הנסיך הירדני על חסר בקיאותו בתלמוד? האם על חסר דומה אך בסיסי יותר לא דיברה מירב מיכאלי בדבריה המצוטטים? – שאת טוענת כנגדי שאינני מסביר מדוע זה רע ולכן טועה. בעוד שבעיני הנשיא קצב זה רע בגלל הסיבה הראשונה שנקטת, בעיני מיכאלי זה רע בגלל הסיבה השנייה שנקטת בדבריך. ואפרופו עם הגדרת הסיבה השנייה אני בהחלט מסכים. לא פעם הניכור הבלתי נסבל הקיים בין החילונים לחרדים נובע מהעדר שפה משותפת או בשל עיוות השפה המסורתית בידי החילוני המצוי. למשל, תינוק שנשבה. |
|
||||
|
||||
הנוער החילוני לא נחשף למושגי יסוד ביהדות? את יודעת כמה שעות תורה ותנ"ך צובר התלמיד החילוני בשתים עשרה שנות לימוד? (אני לא יודע את התשובה, אבל בימי זה היה הרבה. הרבה מדי) |
|
||||
|
||||
בזמנו הוקדשו ללימוד התנ''ך בבתי הספר קרוב לשש שעות שבועיות, ואילו לפי ''תוכנית הליבה'' של שרת החינוך לימור לבנת, כפי שפורסם בכלי התקשורת, יוקדשו ללימודי ''תנ''ך ומורשת'' שעתיים בשבוע בלבד. |
|
||||
|
||||
רגע, אבל הקצף יוצא על התוכנית כפי שהיא כיום, לא? הטענה, עד כמה שהבנתי אותה, היא שכבר עכשיו התלמיד החילוני לא מקבל מספיק פרקי יהדות כדי שתהיה לו שפה משותפת עם חסידי פוניבז'. בלי שפה משותפת כזאת, קשה לאברכים להסביר לו כיאות כמה שפר עליו גורלו שעגלתו ריקה (עבור חמורו של משיח עגלה ריקה היא באמת ברכה). 6 שעות שבועיות מצטברות למשהו כמו אלפיים שעות בשתים עשרה שנות לימוד. אני חושב שהעברת אלף שעות מתוכן ללימוד יידיש תקל עוד יותר על התיקשורת בין חלקי העם. |
|
||||
|
||||
אם התלמידים החילונים יילכו לעבוד במשרה חלקית במקום לבזבז את כל זמנם בביה''ס, ויתרמו את משכורתם הצנועה תלמיד-תלמיד לאברך ישיבה נבחר ההוגה יומם וליל - הדבר יתרום תרומה משמעותית פי כמה לתקשורת בין חלקי העם, ואין זה משנה באיזו שפה ידברו. כך, תלמידי ישראל החילונים לא רק ישפרו את התקשורת אלא גם גם יקבלו הכנה טובה לחיים - הכנה טובה לתפקיד התמיכה הכלכלית באחיהם, שיעשו אח''כ כל חייהם כמבוגרים, בארץ הזאת. |
|
||||
|
||||
אני בהחלט תומך ביוזמה זאת, אבל כמובן שתלמידי התיכון תריכים להשתתף אך ורק מרצונם החופשי. איני חושב שניתן למצוא אברך אחד שיהיה מוכן לקבל קצבת לימודים מכסף גזול. |
|
||||
|
||||
בבקשה. תעשה כלבוטק. תתקשר לישיבה ותגיד להם שאתה מאמין בצורך ללמוד תורה ולכן גנבת כסף מאבא שלך היהודי שלא התייאש מלקבל את הכסף חזרה ואתה רוצה לתרום אותו לישיבה. לחילופין, תעשה סקר אצל חרדים האם הם מוכנים לקבל קצבה מכסף גזול. הבעייה היא שהם לא מודעים (וכמובן לא מעוניינים להיות מודעים) לזה שהכסף גזול. ואם אני או אתה נבוא מבחוץ כדי להאיר את עיניהם הם יתייחסו אלינו כאל צבועים. מהנסיון שלי עם אנשים מהמחנה שלי הם פשוט מתעלמים מהפרשנות היצירתית שלי למקורות ומשתדלים לעולם לא לפתוח את אותם עמודים שמא יתברר שאני צודק. |
|
||||
|
||||
אתה כתבת "איני חושב שניתן למצוא אברך אחד שיהיה מוכן לקבל קצבת לימודים מכסף גזול". אני משוכנע מעבר לכל ספק סביר שניתן למצוא הרבה יותר מאחד כזה. למעשה, אחרי שקראתי את תגובה 271913, אני משוכנע שגם אתה משוכנע בזה. אולי רצית לכתוב "איני חושב שניתן למצוא אברך אחד שיהיה מוכן לקבל קצבת לימודים מכסף *שהוא חושב שהוא* גזול", אבל ברור שהמשמעות של המשפט השני שונה לחלוטין מהמשמעות של המשפט הראשון. |
|
||||
|
||||
מקבל בהכנעה את התיקון |
|
||||
|
||||
יהודי חרדי נכנס למעדניה, מצביע על השינקן ואומר למוכר: "פרוס לי בבקשה 200 גר' מהגבינה הזאת". "זאת לא ג..." מתחיל המוכר לענות. "אני שאלתי אותך מה זה?" קוטע אותו החרד, "אני ביקשתי שתפרוס לי!" |
|
||||
|
||||
אתה ממש מכיר את כל הבדיחות האלו, או שאתה ממציא אותם במקום? בעצם, אני לא בטוח איזה מהשניים ירשים אותי יותר... |
|
||||
|
||||
בדחן: בעל זיכרון ארוך, הסומך על קוצר זכרונם של האחרים. חלק ככה וחלק ככה. כשאתה מכיר מספיק בדיחות, זה לא כל כך מסובך להקיש מהן בדיחות חדשות. |
|
||||
|
||||
כמה גרם הגביע? |
|
||||
|
||||
אבל הם מקבלים כל הזמן, כבר מזמן. הרי לדעתך המיסוי הגבוה הוא גזל, לא? (גם לדעתי, אבל דעתך יותר נחרצת :-]). אתה חושב שבכל פעם שהקצבאות מגיעות, הם עוצמים את עיניהם ואומרים לעצמם: "הכסף הזה בטח צמח על איזה עץ יפה"? |
|
||||
|
||||
את אושפיזין ראית? חבר שלו אומר לו שהוא מצא סוכה והוא יכול לקחת אותה. הוא שואל אותו אתה בטוח? ומשנענה - "זה בסדר", הוא לוקח את הסוכה בלי לשאול יותר מדי שאלות. אם היה מודע למה שהוא עושה הוא לא היה נוגע בסוכה. אותו דבר כאן. הם לוקחים את הכסף כי המדינה מחלקת. לימודי כלכלה בסיסיים אינם בתכנית הלימודים והם מרשים לעצמם להאמין שהכסף צומח על העצים או סתם מגיע מאיזשהו מקור מסתורי ממנו מדינות לוקחות כסף, עובדה, הם אומרים לעצמם, כולם לוקחים. נותנים לקולנוע, נותנים למוזיאונים, נותנים לספורט, גם לנו מותר לקחת 1. אם היה מס מיוחד הנגבה מהציבור בשביל לממן ישיבות הם היו צריכים להתאמץ יותר על מנת להסתתר מאחורי חוסר ההבנה שהכסף גזול. אם החילוניים היו מותרים על תקציבי התרבות שלהם כי הכסף גזול, לחרדים היה עוד יותר קשה, שכן הם היו מבינים שהטענה שלא ראוי לתת כסף לישיבות אינה סתם שנאת חרדים וצביעות, אלא עניין צודק ועקרוני. אם היה מס מיוחד על תלמידי תיכון למימון ישיבות, ותלמידי התיכון היו צועקים להם "גזלנים", "אנחנו לא מוחלים", ספק אם היו לוקחים את הכסף. ואם היו לוקחים, הם לא היו קונים בכסף את ארבעת המינים והסוכה שלהם. 1 הנציגים שלהם גם תומכים בהעברת הכספים לכל המטרות הללו כדי שהם יוכלו לקבל, אבל זה סיפור אחר. |
|
||||
|
||||
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... נוסף על כך, לפי נתוני משרד החינוך, בשנת הלימודים האחרונה נבחנו 694 תלמידים מהמגזר הממלכתי-חילוני בחמש יחידות תנ"ך, לעומת 1,015 בשנת 2002 ו-1,235 בשנת 2001.http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... אבל לא רק בבתי ספר מתעניינים מעטים בספר הספרים, כי אם גם באקדמיה. באוניברסיטת תל אביב, למשל, נרשמו בשנת הלימודים האחרונה רק 48 סטודנטים בחוג למקרא, לעומת 73 שלמדו שם ב-1995. באוניברסיטה העברית בירושלים רק 33 סטודנטים בחרו במקרא, ובבאר-שבע 68 תלמידים. רק בחיפה מספרים שחלה עלייה במספר הנרשמים, וכיום לומדים בחוג 113 סטודנטים. לדברי ד"ר אהרון מונדשיין מהחוג למקרא באוניברסיטת בר-אילן ובמכללת תלפיות, "היום הכיתות יותר ריקות, וקיצצו קורסים כי הסטודנטים לא מגיעים לתחום. התלמידים כיום מתאכזבים מהתנ"ך כבר בבית הספר היסודי, אז למה שיבואו ללמוד את זה באוניברסיטה? עצוב שדווקא אצלנו היהודים, עם הספר יורד למקום אחרון. אי-הכרת התנ"ך היא השלב הראשון בדרך החוצה מכאן" (מעריב, 25,5,04). |
|
||||
|
||||
אורי (אני מניח שמדובר באורי), הנה טיפ בחינם לך ולכל שאר הקוראים: אם תשאיר בטופס התגובה את השדה "שם" ו*גם* את השדה "דואר אלקטרוני" ריקים, אז המערכת תצמיד לתגובה את שם המגיב "האייל האלמוני" ללא כתובת דואר אלקטרוני. אין צורך לכתוב ידנית בשדה "שם" את המילים "האייל האלמוני". נסה ותהנה. --------- יש לי תאוריה לפיה מי שמשתמש בהרבה שמות בדוים בדיונים באינטרנט מתחיל לחשוד שהוא רואה מסביבו המון דמויות בדויות ולהאשים אחרים בכך שהם מתחבאים מאחורי כינוים שונים ואלמוניות. משהו כמו ליידי מקבת והדם. נדמה לי שכבר כתבתי על זה משהו באייל בעבר. נשמע לי כמו אחלה רעיון לתזה בחקר חברת המידע. אני אקרא לזה "תוצא ליידי מקבת". |
|
||||
|
||||
אז הייתי אייל אלמוני בדיון שבו אילולא כן, לדעתי, ספק אם היו מגיבים שם אל עמדתי, ושכחתי כאן לעדכן בחזרה. שומו שמים, מה קרה?! כבר אסור להיות אלמוני פעם ב? |
|
||||
|
||||
על מה ולמה אתה כועס? ערן רק הסביר לך איך תוכל להיות אלמוני מבלי שידעו שזה אתה. |
|
||||
|
||||
צריך להכיר מעט את ההיסטוריה הנוקבת ביני לבין ערן בנושא, בשביל להבין מדוע התקוממתי. לא משנה, ש'כחו מזה. |
|
||||
|
||||
לא נשכח ולא נסלח. בדיליטנטיות שלך אתה מוציא שם רע לכל האלמונים שמגיבים כאן בפלמוניות עם אינטגריטי. |
|
||||
|
||||
אני אתן לך כמה דוגמאות ממקום העבודה שלי, כולן של רופאים ילידי ישראל: - חולה שברך אחרי הליכה לשירותים ("נקבים נקבים, חלולים חלולים") הוגדר תחילה כפרסבטיבי. - חולה התבקש למנות את החודשים מהסוף להתחלה. אף אחד לא ידע לשפוט אם עשה את המשימה נכון. לפני שנים שמרתי בבחינת בגרות בתנ"ך (תיכון עיוני, הכיתה הריאלית). תלמיד שישב מולי לא הצליח למצוא בשום אופן את פרשת "נוח" בתנ"ך. |
|
||||
|
||||
אבל זאת שאלה אחרת: באיזו מידה "לימודי היהדות" אפקטיביים. הגדלת כמות השעות שמוקצבת להם לא תעזור, שהרי את פרשת נוח התלמיד ההוא למד לפחות שלוש פעמים בימי חייו, וכפי שאת רואה זה לא ממש הניב את התוצאות המקוות. יש המון נושאים שכדאי ללמד. למרבה הצער בחלק גדול מהם התלמיד הממוצע יישאר די נבער גם אחרי הלימוד (מהסיבות עליהן נסוב הדיון הזה), ועם המציאות הזאת צריך לחיות בינתיים. מתוך הים הגדול של עניינים ראויים, לדעתי היהדות מקבלת נתח גדול מדי, והאנושיות נתח זעום. "אנושיות" כאן הם הלימודים הכלליים על העולם והאנושות, בניגוד ללימודים הספציפיים של התרבות הלוקאלית שלנו. לא סביר בעיני שבוגר תיכון לא שמע כלום על דארוין, על קאנט, על גלילאו ועל ליאונרדו דה וינצ'י - עניינים שבעיני חשיבותם עולה במקצת על ידיעת שמות שניים עשר החודשים העבריים (סליחה. הבבליים). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |