|
||||
|
||||
האמת היא שמי שנטפל לזוטות שבשולי הדברים הוא מר בר שלום. דומה שמה שמטריד באמת את מר בר שלום איננו גורלם של החלשים (או מוחלשים) בחברה אלא גורלו שלו, ובאופן ספציפי יותר, העובדה המרגיזה שאותו לא הזמינו לוועדה. הדבר היחידי שצריך ויש טעם לדון בו בבואנו להציע רפורמה במערכת החינוך הוא שיפור צורת הניהול שלה. דיון ב"תכנים" הוא תפל ומיותר. מדהים לראות איך רבים כל כך נופלים בפח הפשוט הזה. האם ציפה מישהו שידונו בשאלות כמו כמה שעות צריך להקדיש לאנגלית בכיתה ה וכמה לערבית? או שמא הוועדה הייתה צריכה לעיין בתוכניות הלימודים במתמטיקה ולהוציא מהן התייחסויות חיוביות לעבודה ועשיית כסף? אם המערכת כושלת (והיא אכן כושלת) סימן שהכשל הוא מערכתי, זה די אלמנטרי. דיבורים על "חברה צודקת" ועל "אזרחים השואלים מהו צדק חברתי" הם ביזבוז רוק ואנרגיה. המטרות של מערכת החינוך הן ברורות, הביצוע לקוי, ומכאן שיש לתקן את הביצוע. |
|
||||
|
||||
מהם המטרות (הברורות) של מערכת החינוך? |
|
||||
|
||||
בשביל מה צריך ביביסיטר, מה, כבר אין מכרות פחם בארץ? |
|
||||
|
||||
כבר אין מכרות פחם בארץ? *עדיין* אין מכרות פחם בארץ! |
|
||||
|
||||
עוד כשל של מערכת החינוך. לולא היא, וכבר היו כאן מכרות פחם, ובשפע! |
|
||||
|
||||
היא מצמצמת את כוח העבודה במשק. |
|
||||
|
||||
ככה זה אצל ביבי. ילדי העשירים יוכלו להרשם לסאמר סקול בבריטניה, ולעבוד במכרות פחם אמיתיים. היתר יאלצו לחרב ראותיהם ע''י חציבת סלעי גיר פשוטים כתחליף. אם בר ביצוע מרוצה, גם הסינדיקאט מרוצה. |
|
||||
|
||||
וכמה שהם יצטרכו לשלם לבעלי ההון תמורת צביעת סלעי הגיר בשחור... |
|
||||
|
||||
1. מדוע דיון ב"תכנים" הוא תפל ומיותר? 2. מה הן אותן מטרות ברורות של מערכת החינוך? |
|
||||
|
||||
"אם המערכת כושלת (והיא אכן כושלת) סימן שהכשל הוא מערכתי, זה די אלמנטרי." אני לא מבין עד הסוף מהו בדיוק כשל מערכתי. למשל, נטען רבות שהחינוך המתמטי על הפנים בגלל "שיטת הבדידים" הידועה לשמצה. האם שיטה זו היא חלק מהתכנים, או שמדובר במשהו שהועדה הייתה, לשיטתך, אמורה להתעסק בו? |
|
||||
|
||||
כשאני מדבר על תכנים אני מדבר על שני דברים בעיקר: א. תוכניות הלימודים (וכאן נכנסים גם הבדידים או "הקריאה כמכלול" ושאר מרעין בישין) ב. המטרות המעורפלות של המערכת (נוסח "האזרח התוהה" של בר שלום) ההיבט הראשון הוא בוודאי מחוץ למנדט הוועדה (שהרי מדובר כאן בנושא שאמור להיות מטופל על ידי "מומחים" שזו עבודתם באגפים השונים של משרד החינוך). ההיבט המערכתי שנוגע לכאן הוא השאלה איך ייתכן שכשלונות מעין אלו כל כך נפוצים וכיצד ייתכן שעבר כל כך הרבה זמן עד שאיתרו את הכשלון. ההיבט השני עשוי להתפס כחלק מהמנדט של הוועדה אבל זאת טעות. המטרות אמורות להיות מוגדרות מראש - למעשה הוועדה לא יכולה לפעול ללא שאלו יהיו מוגדרות בשבילה מראש. זה עניין של הגיון פשוט, אם מקימים ועדה לבחינת הדרכים לשיפור מצב החינוך, סימן שהמצב איננו טוב כפי שהיינו רוצים ומכאן שידוע לנו מהו אותו טוב אליו אנחנו שואפים. כמובן שכאן יקפצו כל אותם אלו שערפולם-אומנותם ויסבירו לי שזה לא כך כך פשוט ושיש כאן שיקולים לכאן ולכאן ושעלינו לפתוח כאן "שיח רב תרבותי הנותן ביטוי לזרמי התודעה של המיעוטים המוחלשים" אבל זאת בדיוק הנקודה: אם מנדט הוועדה כולל בתוכו את המטרות אזי יש לנו כאן עסק עם פתרון המחפש בעיה או אמצעי המחפש מטרה. המנדט של הוועדה, אם כן, היה לעסוק במערכת החינוך *כמערכת* וזאת מתוך נקודת המוצא (שאין עליה הרבה מערערים, כך נדמה לי) שמצב *המערכת*, בנקודה זאת בזמן, איננו מן המשופרים. אם ניקח היבט אחד של הבעיה, רמת המורים, נוכל לראות שהצגת ה"פתרון" כ-"צריך לשפר את רמת ההוראה" היא שגיאה של טעוני טיפוח - שיפור רמת ההוראה הוא המטרה והשאלה שצריכה להשאל היא "מדוע המערכת איננה מושכת מורים טובים" או "מדוע המערכת דוחה מורים טובים". כאשר מציבים את השאלה בצורה כזאת קל לראות שהפתרון, אם ישנו, מצוי בדרך פעולתה ובמבנה של המערכת ולא בתכנים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |