|
אכן מדובר בשיטת בחירה שמזמינה נצחון של מי ש(לפחות לכאורה) לא מאיימים על אף אחד. גם כאשר מתקימות בחירות פנימיות בתוך מפלגה אז בשלב הראשון, במה שמכונה לעיתים הפאנל, ח"כים זוטרים יחסית זוכים במקומות הראשונים. רק בשלב השני, בו מתקימות בחירות באופן נפרד למקומות ספציפיים (או לקבוצת מקומות), הרשימה מסתדרת פחות או יותר לפי יחסי הכוחות האמיתיים. יכול להיות שמן הבחינה העקרונית היה עדיף שהשיטה תחייב כל מצביע לדרג את חמשת המועמדים מהבכיר לזוטר (נניח 5 נקודות לבכיר ביותר, נקודה לזוטר), או לחילופין בחירות בנפרד לכל מישרה, כשמי שהפסיד בהתמודדות על תיק הפנים יכול להתמודד שוב על תיק השיכון1 וכן הלאה (מה שמקשה על סגירה של דיל אחד גדול שיחרוץ את כל המינויים (ע"ע "קיר המוות")).
אבל זה ברמה העקרונית. ברמת התכלס, לפחות באופן אישי, פינס והרצוג כשרי העבודה הבכירים, נראים לי הרבה יותר מבטיחים מאשר (נניח) פואד וסנה.
1 פתאום הוא יותר בכיר מהתשתיות? עד היום הבנתי שזה הפוך.
|
|