 |
כפי שצוין, בכל תקופה שהיא רק אנשים מעטים נהנו מיתרונותיה; אולם תחום יוצא דופן, אולי, והסיבה היחידה שהייתי רוצה לחיות בעבר, הוא...
הארכיטקטורה!
נדמה שרק בשבעים השנים האחרונות צצה אופנת הבניינים המכוערים. אני לא מומחה, אבל למיטב ידיעתי, עד לפני שבעים שנה לא נבנה אף בניין אחד ללא איזה שהוא עיצוב אישי, צבע או קישוט. גם למפעלים הקודרים ביותר ולשכונות העניות ביותר היה קסם וחן מסוימים.
ברור שהקסם והחן לא סיפקו נחמה לעניים שגרו בבתים אלו; וגם ברור שהמצאת המכונית, המהפכה התעשייתית והתרבות האוכלוסיה, כל אלו תרמו בצורה אולי בלתי נמנעת לכיעור הערים. אבל בכל זאת לא ברור לי מי הגה במוחו, ומי אישר, בניית כמויות כה עצומות של בלוקי מגורים קובייתיים ואפורים בכל העולם. מה, אם כבר משקיעים מיליון דולר בבניין מגורים, כמה כבר יכול לעלות לצבוע אותו בכחול?
ממש עצוב לי שגם בערים היפות ביותר בעולם לא ניתן שלא למצוא שכונות עגומות. לעיתים קרובות מדובר במקומות שלא חסר בהם מקום - סטוקהולם, ערי סקוטלנד, איסלנד. נדהמתי לראות בתמונה של רייקיאוויק שכונה שנראית כמו פתח תקוה. מספר התושבים בכל איסלנד שווה למספר התושבים בפתח תקוה, אז למה לבנות רבי קומות חפוזים?
העיצוב המודרני הקלוקל נפוץ כיום גם באזורים שמורים ורומנטיים בלב ערי התיירות. בחזית כל בניין שני בלב היידלברג (הנפלאה) יש שלט מכוער של חנות שווארמה, עם סמל קוקה קולה בכל צד, כמובן. שלטים היו גם בימי הביניים, אבל כמה חן, אינדיווידואליות ויצירתיות!
איך זה שהעיריות, אשר משקיעות כספים רבים בפרסום, שיפוץ ושימור הערים העתיקות, לא שמות לב למפגעים הללו?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש