בתשובה לדובי קננגיסר, 02/12/04 16:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה גנב תורים, ויש רק סוג אחד של גנבי תורים. כשאני עומד בראש התור ברמזור, בנתיב הנכון, גם אני ממהר לזנק ולהיכנס מהר לצומת - לא כדי לעקוף אף אחד, אלא פשוט כדי לפנות את הצומת מה שיותר מהר. ומה אם אתה עומד משמאלי ומנסה לעשות את אותו הדבר? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מבטיח לך שאני מזנק מהר יותר. אם בכל זאת אנחנו מזנקים באותה המהירות, אז זה שאחריך יזנק לאט יותר, ובפער שיפתח אני אוכל להכנס בלי להפריע לאיש. וחוץ מזה, אתה לא אמור לזנק לצומת ברגע שיש לך ירוק, סתם שתדע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק שהתחרות היחידה לנאלחות גנב התורים היא מצד חומסי השוליים. הסיפוק שניתן לשאוב מחסימת דרכם של אלה, על ידי הסטת חזית הרכב לעבר השוליים כך שהמניאק יתקע וניידת המשטרה שמאחוריו תספיק להגיע, שקול כמעט למניעת שוד פיצוציה. בתקופה האחרונה אני שם לב להתמעטות תופעת נהגי השוליים, כנראה עקב מיסוד התופעה על ידי המדינה (הקטנת השוליים עד כדי העלמתם לטובת בניית עוד נתיב נסיעה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל עניין השוליים הזה תמיד שעשע אותי. קח לדוגמא את אמי היקרה, עליה השלום. נשמה טהורה שעצם המחשבה על עבירת תנועה שולחת רעד של חלחלה במורד עמוד השדרה שלה. בימים שאחרי השחרור, כשהייתי מצטרף אליה בדרך לעבודה בבוקר היינו מבלים ביחד את הפקקים של הכפר הירוק וגלילות ב9:00 בבוקר. בכל פעם שהיינו נתקעים 30 מטר מהפנייה ימינה לתוך רמת השרון1, היכן שהיו מועדות פניה, הייתה נגלית לעיני תופעה של התחבטות מוסרית ומאבק פנימי מן הקשים שאי פעם התייסר בהן בן-אדם, מאז נתן היושב במרומים נשמה באפו. עשרות נסיונות לאורך שנתיים להסביר לה "אמא, זה 30 מטר ! כולם עומדים ! ופתחו פה עוד נתיב בשוליים ! תסתכלי ! אף אחד לא יעצור אותך על זה !" מעולם לא השיגו ולו בדל אחד של התקדמות אל עבר צמצום התהליך הנפשי ומנת הייסורים שהייתה נאלצת לעבור בכל בוקר שכזה. תמיד, ללא יוצא מן הכלל, זה היה מסתיים כעבור רבע שעה לערך עם נסיעה איטית וחשדנית, איתות מלא ימינה, וחסימת השוליים לטור של עוקפים בשול שאתרע מזלם להתקע מאחורינו. ואני בכלל לא רוצה לדבר על אותו בוקר גורלי שבו עמדה ניידת משטרה בשוליים בפנייה ימינה, בזמן ששיירה של עוקפים בשול עוברים אותה במהירות של 30 קמ"ש לערך. אמי היקרה הייתה אחוזת פחד ומשוכנעת לחלוטין שברגע שתסטה הצידה ותצטרף לעוקפים, יעצרו השוטרים דווקא אותה. שלושים מטר למען השם... כולם עומדים... כולם עוקפים... אמא !!! ולחשוב שהדבר היחיד שמטריד את הבן שלה בעניין רכיבה בשוליים היום זה החצץ. ואח"כ עוד מכחישים שהדור הצעיר היום בעל מוסר לקוי. 1 כלומר פקק עצום ישר ושמאלה, אבל ימינה הכל פנוי מהצומת עצמה, רק שהנהגים שרוצים להמשיך ישר מונעים מאלה שרוצים לסוע ימינה להגיע אליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה. מבחינה חוקית, כל עוד בין שני נתיבי נסיעה מפריד קו הפרדה מקווקו, מותר לעבור ביניהם. התנאי היחיד הוא שהנתיב אליו אתה פונה הוא פנוי, כלומר, זכות הקדימה היא של הנוסע בו. זכות הקדימה, למי שאינו יודע (או אולי שכח) *אינה* הזכות להקדים, אלא שזכותך קודמת, כלומר, נסיעתך אינה אמורה להיות מופרעת בגלל שאני החלטתי לעבור לנתיב שלך. אם אתה ממהר לזנק ולהיכנס מהר לצומת, ואני איני יכול לעבור לנתיב שלך מבלי להפריע לך - אסור לי לעבור, נקודה. או שאעבור אחריך (בתנאי שאינני מפריע לנהג שאחריך, בנתיב שלך, ולנהג שאחרי, בנתיב שלי) או שאמשיך במסלול שלי - למקום אליו הוא מוביל. אין כאן גנבת תורים" ולא כל גנבה אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שוכח דבר מה קטן - אם על הכביש מצויירים חיצים המגדירים כיון נסיעה, עליך לצאת מצומת לפי חיצים אלה. כלומר, דובי עומד בנתיב בו מצוייר חץ המצביע ישר, ולכן חובה עליו לנסוע ישר. מה שהוא עושה הוא עבירת תנועה גסה, מהסוג שמשטרת התנועה לט טורחת לאכוף, וחבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל החיצים בצומת ההיא הם ישר קדימה. הירידה לכביש המהיר היא רק כמאה מטר *לאחר* הצומת, ואני מבצע מעבר מסלול לגיטימי ונורמלי. אילו היו מעוניינים לאסור את החלפת המסלול לאחר הצומת, היו עושים שם קו הפרדה רצוף ולא מקווקו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההוא, ההוא, כל החיצים בצומת ההוא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה, בעצם, צומת לא יכול להיות נקבה? כמו סכין - ז/נ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בצומת, כמו בצוות או במצ(י)ת, הת''ו מקורה בשורש, ולא בצורת הנקבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אז? גם ל"נעל" אין צורה של נקבה, ובכל זאת היא בנקבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כשהייתי בצבא היתה לנו פקידה כזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(נו, ואני התאפקתי כל כך יפה להמנע מהבדיחות המתבקשות) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנחש שבמקורות המלה מופיעה רק בזכר. ואנחנו כחגבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרמב"ם דווקא מתייחס פעם אחת ל"צומת" בנקבה, אבל זו סתם טעות. "צומת" הוא זכר, בדומה לאחרים במשקלו: "שורש", "עומר", צופן". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אבל מה עם "בוהן"? אבן-שושן גורס זכר ונקבה; הדוגמה שלו (שמות כ"ט כ') היא בנקבה (אפילו נקבתיים!). ומה עם "שוקת"? (בדקתי ליתר ביטחון; אבן-שושן לא מרשה זכר.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם "גורן"! גם "גורן"! אני נסוג מהזכרת הצומת בשל משקלו, וטוען שהוא זכר מפני שככה זה בעברית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומדוע שהעברית לא תשתנה כשאין שום סיבה שלא תשתנה? אי אפשר לטעון שבהרשאת השימוש בצומת בנקבה, אנחנו פוגעים באיזשהו אופן בנהירות של העברית, או בעקביות שלה (בניגוד לשינויים אחרים שהוצעו בעבר). אז למה לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה כן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי הרבה אנשים מתייחסים ל"צומת" כאל נקבה. מלחמות הירואיות כנגד הבלתי נמנע זה מאוד נחמד, אבל כשאין לך אפילו שמץ של הצדקה1, זה נראה די אדיוטי. 1 לצורך העניין, אני מוכן לקבל את הטענה ששינוי כלשהו הוא בלתי נסבל כי ב-פ' הפעל יש חטף-קצקץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש "אין לי שמץ של הצדקה"? איזו הצדקה יש לאיסור על "עשר שקל" או "חמישה מכונות כביסה", נושאים למלחמה הירואית לא פחות? ההצדקה היא שבשפה העברית "צומת" הוא זכר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שקל הוא זכר, והוא מקובל כזכר. מרבית האנשים לא חושבים שהמילה שקל היא בנקבה. הבעיה היא רק שכשאנשים מדברים, הם נוטים לקיצורי-דרך, ולכן הם משתמשים לעיתים קרובות בצורת המספר ה"סתמית" גם כאשר אין מדובר על ספירה סתמית. כדי לשמור על עקביות בשפה, הגיוני לדרוש (במידה סבירה של נחרצות) שימוש נכון במין המספר. אבל אנשים באופן קבוע *כן* חושבים שצומת זה בנקבה. למה? כי זה נראה קצת כמו מילה בנקבה, כנראה. אבל הסיבה לא משנה. מה שמשנה זה ששום כלל בעברית לא יפגע אם ישונה מינה של המילה "צומת". כפי שהוכח, אין למשקל כל השפעה כאן. גם עצם הרעיון של מילה דו-מינית אינו חדש למילון העברי. אז למה לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיני זה רעיון רע ללכת בעקבות קול ההמון, שרחוק מלהיות קול שדי בהרבה עניינים. אפשר להחליט שסופרים תמיד עפ"י צורת הנקבה, כי זה מה שהקהל הרחב עושה, וכך העקביות תישמר וכולם יהיו מרוצים. מה עם "עט נהדרת", "מכנסיים יפות", "משקפיים שבורות" ו"גרביים לבנות"? גם לכל אלה אתה מציע ניתוח שינוי מין כי ככה מדברים ברחוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקהל הרחב לא תמיד סופר לפי צורת נקבה. אני גם לא מציע ללכת לפי "קול ההמון", אבל יש לי הרגשה ששגיאות מסויימות נפוצות גם בקרב הציבור המשכיל, וכאן כבר אפשר לשאול אם מדובר על שגיאה נפוצה, או פשוט שינוי שחל בשפה. עם עט אין לי בעיה גם למין כפול, מכנס ומשקף הם בזכר (ואיש אינו חולק על כך), ולכן הכפלתם תיצור חוסר עקביות בשפה. לגבי גרביים אני לא בטוח - האם הטעות נפוצה גם בצורת היחיד? כשניסיתי בראש "גרב לבנה", זה לא נשמע לי צורם במיוחד, אבל יתכן שזה רק אני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שנשמע צורם הוא, בהרבה מקרים, מה שהאוזן לא מורגלת לשמוע. אני משער שעם תרגול מספיק "עשר שקל" יישמע יופי, ובכל זאת אני מעדיף לתת לשפה להתפתח *הרבה* יותר לאט מאשר לפי הלכי הרוח המשתנים. אין לי מושג כמה זמן כבר נוהגים לומר "צומת פקוקה", אבל ההרגשה שלי היא שזה לא הרבה. "עט אדומה" אומרים לפחות מאז שהייתי ילד, ואולי זאת רק בעיה שלי שעדיין זה צורם לי באוזן כצרימת ציר חלוד. ככה זה כשאמא שלך מורה ללשון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילא עט אדומה, אבל עט נובע כחולה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שאמא שלך מבינה שרק בתור בדיחה כתבת (תגובה 271480) "משקר את עצמי". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, כן. גם אני מקוה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |