|
||||
|
||||
יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה |
|
||||
|
||||
סליחה על הבורות, אבל מה משמעות הברכה הזאת? כל מה שאני זוכר מהפרשה ההיא היא "ועיני לאה רכות". או אולי אתה מאחל לי לגלות שהתחתנתי עם אחותה של החברה שלי? אני מקווה שלא, בעיקר כי יש לה רק אח, ואני חושש שלא אשרוד את ההלם של הגילוי המאוחר. |
|
||||
|
||||
מקור הברכה במגילת רות: "יתן ה' אֶת-הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל-בֵּיתֶךָ, כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל" הברכה היא על כן שתזכו לבנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות האחוזים בנצח. ואכן רות זכתה שיצא ממנה דוד מלך ישראל משיח אלוקי יעקב ונעים זמירות ישראל. וכך אומרות הנשים המיוחסות: תנו רבנן יפיפיות שבהן מה היו אומרות תנו עיניכם ליופי שאין האשה אלא ליופי מיוחסות שבהן מה היו אומרות תנו עיניכם למשפחה לפי שאין האשה אלא לבנים מכוערות שבהם מה היו אומרות קחו מקחכם לשום שמים ובלבד שתעטרונו בזהובים וחבל לפספס את סוף המסכת: "אמר עולא ביראה אמר רבי אלעזר עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן וכל אחד ואחד מראה באצבעו שנאמ' (ישעיהו כה) ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו:" |
|
||||
|
||||
אה. אז הוא מקלל אותי שילדי יחזרו בתשובה? נו, שוין. |
|
||||
|
||||
אני מבין שאתה כותב בלשון סגי נהור המקובל כשמדברים על ברכה וקללה. למשל דברי אשתו של איוב - ברך אלוקים ומות. אב למה אתה מייחס את התשובה רק לילדיך? גם אתה יכול לזכות. |
|
||||
|
||||
הלו, בוא נשמור על טונים נעימים. חבל לרדת ללכלוך כזה בפורום ציבורי. |
|
||||
|
||||
ברכה דומה בתגובה 150448 . |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
סתם טעות, או שיש מיני פרשנויות? (יש אסכולה לפיה בתורה אין טעויות) |
|
||||
|
||||
האקדמיה כבר התירה זאת. ואכן, מבחינת העברית בתנ''ן אין טעויות אלא יוצאי דופן. כל מה שכתוב בתנ''ך מותר בעברית. |
|
||||
|
||||
בתקופת התנ"ך כבר היו יוצאי דופן? |
|
||||
|
||||
בתקופת המשנה. תבקש ממני ואחפש לך מחר. |
|
||||
|
||||
תנ"ן = "תורה, נביאים, חוק וישנה"? אל תיעלב, אבל לדעתי העניה מעוני, להפוך כל טעות סופר היסטורית לחוק לשוני ייחודי זו גישה טיפשית. לגיטימית, בוודאי, אבל טיפשית. |
|
||||
|
||||
אני קצת חלש בעברית. מה הטעות הנוראה? |
|
||||
|
||||
''שתיהם'' הוא יציר לשוני וולגרי, כמו שאמרו רבננו הגשש. או ''שניהם'' או ''שתיהן''. |
|
||||
|
||||
אני חשבתי שהכוונה היתה ל''בנו'' במקום ''בנתנהנה'' או משהו כזה. אם כך, נראה לי שההתפתחות בין ה ם ל ן סופיות היא קצת מאוחרת ובימיהם היה נהוג להחליף ביניהם חופשי. מדליקים - מדליקין |
|
||||
|
||||
תנ''ך, לא תנ''ן... |
|
||||
|
||||
אנחנו עוד פוסחים על שתי הסעיפים בעניין זה: תגובה 210455 והמשך הפתיל מ תגובה 210490 |
|
||||
|
||||
אני מסכים בכל לב עם דברי האלמוני מתגובה 210490 . אני חולק על ה"כלל" שבתגובה 210523 ובתגובה 266137 . לא כל מה שנאמר במקורותינו כתוב בעברית נכונה, ולא כל מה שהיה נכון בזמן שנכתב מתאים לימינו. |
|
||||
|
||||
מילים כדרבנות. אם חזרנו לנושא, תוכל אולי לאשר או להפריך את הנאמר בתגובה 195699, פסקה ראשונה? |
|
||||
|
||||
תגובה 267277 |
|
||||
|
||||
בלשון המקרא, ובייחוד במגילת רות, יש פעמים רבות נטייה לסיים מלים בם' במקום בן'. בפרט, יש לא מעט מקומות בהם מתייחסים לנקבה בלשון זכר: "יעש ה' עמכם חסד", "יתן ה' לכם", "והמה באו בית לחם". בלשון חכמים יש נטיה הפוכה, ומלים מסתיימות בן' במקום בם'. אין כאן טעות של ממש; ההבחנה הברורה של ימינו היתה ברורה פחות באותה תקופה. |
|
||||
|
||||
אמונת חכמים פירושה שאתה סומך על האנשים ולא מתייחס לדבריהם כאל שטויות. אין זה אומר שהם לא טועים - זה רק אומר שצריך לייחס רצינות לדברים שלהם ולבדוק היטב האם באמת יש טעות או חוסר הגיון. מנסיוני אני יכול להעיד שרוב הטעויות שאני מוצא במבט ראשון מתבררות כלא נכונות אחרי בדיקה מעמיקה. אפילו כאן באיל יש בעיה כזאת. אנשים לא מייחסים מספיק רצינות לעמיתם לויכוח ולכן טועים בהבנתם. |
|
||||
|
||||
נכון. השאלה היא מתי הופך הנסיון להבין לרצון עז להצדיק טעות שטעו חכמים, וכה עז הרצון עד שהרצפה מתחילה להתעקם ולגנוח. יש בתורה, ובשאר התנ"ך, טעויות - טעויות פשוטות, אנושיות, סתמיות. לפחות בחלק מהמקרים יצאו פרשנים מאוחרים להגנתן, לפעמים תוך הפגנת מקוריות רבה ותחכום מרשים. ולפעמים סתם בוחרים בדרך הקלה: כך כתוב, כך נכון. אין בזה טעם. (יש פרשנויות לפסוק "ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה"? מסיבה כלשהי אני מוצא שזה פשוט פסוק יפהפה; משהו בצליל שלו, בפגם המסתורי, ממש יפה בעיני. ברור למדי, עם זאת, שסתם נשמט פה דבר מה). |
|
||||
|
||||
שפה לא מתפתחת מחוקים, היא רק קובעת אותם עם הזמן, ומשנה אותם כשהיא משתנה (או במילים אחרות החוקים לא מגדירים את השפה אלא להיפך). אז אי אפשר ממש לקרוא למשהו מתקופת התנ''ך או המשנה ''יוצא דופן'', זה פשוט משהו שקבע חוק חדש בשפה. המון טעויות נפוצות היום מן הסתם יראו כ''יוצאי דופן'' בעוד כמה מאות שנים, אבל יהיו מקובלות בתור עברית תקינה. |
|
||||
|
||||
השאלה היא האם אתה משקיע מספיק מאמץ כדי להסביר את מה שכתוב. במקרה של קין זה נראה לי מאוד פשוט, התורה רצתה להשאיר את מה שהוא אמר פתוח כי זה לא חשוב או בגלל סיבה ספרותית אחרת. זה לא שפרשנים אינם משאירים דברים ב''צריך עיון'' או ''תלמיד טועה הגיה בדברי רבינו''. אבל אם נפתור כל בעיה באמירה הסתמית שהם טעו נמצא את עצמינו לא לומדים כלום. מנסיוני האישי אני יודע שבהרבה מקרים בהם הנחתי שפשוט נפלה טעות, שמעתי אחר כך הסברים יפים שסברו את אזני מאוד. |
|
||||
|
||||
וזהו הבסיס לבלבניזם על רגל אחת. |
|
||||
|
||||
יפה שהם למדו משהו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |