 |
0
אני לא חושב שאתה יכול לתמוך בטענה בזכות ההתרגשות ה"דומה" מהפתיל ההוא. אפילו אם היית מראיין קבוצה של חובבי סגנון מסויים, אתה מסווג מראש תאורים של ההתרגשות ("התרוממות רוח" למשל) כנובעים מהשלב האסוציאטיבי, שאינו רלוונטי לדעתך. הסיווג הזה דוקא נראה לי סביר, מהסיבה הפשוטה שקשה (אם לא חסר משמעות) לשפוט משהו שלא ביחס למשהו אחר. העניין הוא, שנראה לי שזו החוויה האסתטית הבסיסית (ולא השלב הקדם-אסוציטיבי, שהוא אולי מושג פיקטיבי ומכליל שנועד לקטלג מספר חוויות כאלה. כמובן שאתה לא יכול לנתח את מכלול האסוציאציות שהביאו להתרגשותך מיצירה מסויימת, קל וחומר מספר מכלולים כאלו המתאימים למספר יצירות.) 1.
עכשיו, החשיבות של זה היא עניין ה"מכוונות והשיטתיות" (שהוא עוד תנאי שאתה הצבת), ונדמה לי שלכך התכוון גם יהונתן ב"אמנות [טובה] היא תקשורת": אמן טוב הוא אמן שמביע רעיון או חוויה אישית (להלן מושא), בצורה שמבוססת על ניתוח שעשה:
א. לעצמו, בו בירר את האסוציאציות שגרמו לו לחשוב/לחוות את המושא שלו בדרך שבה הוא חשב/חווה אותו, ולבדוק דרכים אלטרנטיביות לכך.
ב. לצופיו, בו בירר את האסוצ' שיש להם שיגרמו להם להבין או אפילו לחוות בעצמם את המושא.
כאשר לאחר הניתוח הוא כמובן משלב ביצירה טריגרים לאסוצ'. כל זה במסגרת הנוחה שהבאת לדיון: תנאי הכרחי ולא הגדרה.
אני שם לב עכשיו שאין לכל הספקולציה הזאת הרבה קשר לפתיל הנוכחי. אחרי יומיים של מחשבה, אני כבר לא מצליח לקשר שתי מחשבות ביחד. אולי יהיה נחמד אם אתה תתחיל לשאול את השאלות.
0 אגב, מישהו יודע מה עם אביב?
1 נראה לי שזה יכול גם להסביר התפתחויות בטעם האמנותי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש