 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש בידיעה משהו שמאוד מעניין אותי: חברת אשטרום, שהיא חברה מסחרית, מעסיקה אדם שעבר את גיל הפרישה ב10 שנים, חסר הכשרה או נסיון בתחום ההנדסה האזרחית או בניית שוברי גלים כמפקח מטעמה על בנית שובר גלים (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3008315,00.h...). רק לי זה נראה קצת, איך לומר, לא מובן מאליו? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הידיעה רפול ז"ל שימש בשנתיים האחרונות כאחראי על פרוייקט הקמת שובר הגלים. איני מבין גדול, אבל ממתי צריך ידע בהנדסה אזרחית ע"מ להיות מנהל עבודה? תפקיד המנהל להביא מהנדסים שמבינים עניין. חוץ מזה, בשנתיים עבודה בתחום אפשר לקבל הרבה נסיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שלא מובן מאליו זה שהוא לא הלך ''לעשות לביתו'', הוכיח כישורים עסקיים יוצאי-דופן, וחזר למערכת הפוליטית תוך כמה חודשים עם הון חדש כדי להציל את המדינה. קשה לי לראות מה כל כך נורא ברמטכ''ל לשעבר שממונה על בניית שובר גלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת מעניין מה הביא את אשטרום לשכור את שירותיו של רפול (אולי זה מזח מעץ?) ביפאן קוראים לזה 'אמאקודרי' כאשר משמעות המילה היא 'יורד מן השמים'. מדובר בנוהג של חברות פרטיות להעסיק פנסיונרים שפרשו ממשרדי הממשל השונים ואשר העניקו לאותן חברות הטבות בזמן שירותם, בתמורה החברה דואגת לרפד אותם בשנות הפנסיה. קשה לי להאמין שזה מה שקרה עם רפול, השכל הישר אומר שעבודת הפיקוח שלו התמקדה לאו דווקא בהנדסה אזרחית אלא על ארגון העבודה, דבר שמפקד בכיר בצה"ל אמור לדעת לבצע. דווקא רפול, שהיה אחד המג"דים המבריקים ביותר בתולדות צה"ל ואשר קרב שניהל נלמד באקדמיות צבאיות ברחבי העולם במשך שנים, הוא דוגמא טובה לתיאוריה שכמעט כל מפקד מוצלח מקודם עד לרמה אליה הוא אינו מתאים ולפעמים הקידום נמשך גם מעבר לרמה זו. אבל רפול היה איש שעשה בקצה הציפורן שלו עבור מדינת ישראל מה שמאות ואלפי אנשים לא עושים במשך חייהם. הוא היה איש מיוחד, אדם שדבריו הבלתי מתחמקים ומתפתלים לפעמים הוציאו את התקשורת, הרגילה ל'כן ולא' במשפט אחד, משיווי משקלה ושלא בצדק נתפס כבעל חשיבה אבסטרקטית מידי. אחד מהראיונות של לוחם שהכי נחרטו בזכרוני היה זה שבו רפול מספר על הקרב על ירושלים ב48' בו נפצע בצורה קשה מאוד. יהיה זכרו ברוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים אתך שאין דין מינויו של הרמטכ"ל והשר לשעבר1 לתפקיד מפקח ב"אשטרום", כדין מינויה של המפקחת על הבנקים לשעבר2 לתפקיד מנכ"לית בנק לאומי. עדיין זה נראה לי מוזר: לפי הכתבה בYNET אליה קישרתי, רפול פיקח על הקמת שובר הגלים. כמי שהיה מעורב באיזה שניים שלושה פרוייקטים הנדסיים3 בימי חייו, אתה יכול להאמין לי: מפקח זהו תפקיד מקצועי. גם כאשר יש מספר מפקחים (בין אם בחלוקה דיסציפלינרית ובין אם בחלוקה "גאוגרפית") *ה*מפקח יש אחד (לפעמים הוא מוגדר כ"מנהל הקמה", בתעשיות הנפוחות קוראים לו C.M, שזה Construction Manager, אבל זה אותו דבר) וזהו תפקיד מקצועי. לעומת זאת בידיעה לה אנו מגיבים, נכתב כי "איתן, בן 75, שעבד ... מטעם חברת "אשטרום" והיה אחראי על הקשר בין החברה לרשות הנמלים". במקרה כזה אני מבין למה אשטרום תרצה להעסיק את רפול (הן מתוך רספקט לאיש ועברו, והן מהנחה כי תבנה מקשריו), אבל אז אני לא מבין מה הוא עשה (ועוד לבדו) על שובר הגלים. ___ 1 ספציפית לגבי רפול. 2 זאת שהיתה אמורה למנוע, או לפחות להפסיק, את וויסות המניות שגררה את התמוטטות הבנקים הגדולים במדינת ישראל. 3 אם כי, חייבים להודות, לא של בניית שובר גלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עושה רושם שהשם רפול היה פותח דלתות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אתה קובע מי רמטכ"ל מוצלח ? מי הוא לדעתך הרמטכ"ל הכי מוצלח בתולדות צה"ל, ואיך אתה מראה את הצלחתו, ובמקביל הסבר איך אתה מגיע למסקנה שרפול היה רמטכ"ל לא מוצלח. (השאלה שלי היא תמימה. לי אין שום כלים לקבוע קביעות כאלה, ופשוט איני יודע.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רמטכ''ל מוצלח - רבין. קריטיון - בניה, הכנה ופקוד על צה''ל במלחמת ששת הימים. רמטכ''ל לא הכי מוצלח - רפול. קריטיון - כשלון הבניה, ההכנה והפקוד על צה''ל במלחמת לבנון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יצחק רבין רבין בעיני הוא סמל לזיוף והעמדת פנים במסווה של אומץ, תבונה צבאית ומדינית ועוד. רבין כשל בתכנון מבצעים רבים מאז 1948 ועד כישלונו כשר ביטחון במיגור האינתיפדה, ובהמשך באישור הסכמי אוסלו. די לקרא את מה שכתבו עליו חבריו ולעיין קצת בביוגרפיה שלו בכדי לדעת כיצד תפקד ברגעי משבר, מי היה באמת וכמה גדול המיתוס של רבין מרבין האיש. שום דמות בהיסטוריה של העם היהודי בעת החדשה לא זכתה לכזאת מידה של הערצה ועיצוב מורשת ופסטיבל שנתי כמו רבין.אפילו לא אנשים גדולים ממנו בהרבה כמו בנימין זאב הרצל, דוד בן גוריון, שלא לדבר על אנשי הגות ורוח, ז'בוטינסקי, א.ד.גורדון, מוהוליבר, ביאליק, אחד העם ועוד. רפאל איתן היה חקלאי, איש אדמה, אדם צנוע והגון, וכחייל וכמפקד הצטיין באומץ לב יוצא דופן ברמה האישית ובהעמדת טובת המדינה תמיד לפני טובתו האישית. תרומתו לצה"ל היתה בהיותו מודל לחיקוי,החל באיסוף התרמילים למיחזור, שמירה על המשמעת, ובפרויקט נערי רפול שלדעתי תרם למדינת ישראל יותר מהקמה או פירוק של מספר יחידות. מלחמת לבנון היתה כאוס גמור ואני לא חושב שכרמטכל יכל רפאל איתן למנוע את ההסתבכות שהיתה בעיקרה שגיאה פוליטית של שרון ובגין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבא שלי עבד במפעל צבאי בתקופה שרפול היה רמטכ"ל. באותו זמן דיברו על מיחשוב מערכות ייצור מסוימות במפעל, כהיה צורך באישור של הרמטכל על ההוצאה התשובה של רפול הייתה "זה יורה?" וכשנעלה כמובן בשלילה אמר "אז לא." אני מודה שיש משהו קוסם בפשטות האיכרית שלו ואני בטוח שאם הייתי מכיר אותו כאדם הייתי מוקסם ממנו, אבל איכרים יותר טוב שיתמקדו באיכרות. ובעניין איסוף התרמילים, כמה כסף חסך להערכתך צה"ל מהנוהל של איסוף התרמילים? להזכירך, איסוף תרמילים דורש זמן של חיילים, דורש השקעת משאבים בהסעת התרמילים למרכזי תחמושת והקמת מערך מחזור. סטטיסטית, משהו כמו אחוז מהכדורים הממוחזרים לא היה יורה 1. הם לא שימשו (נכון יותר לא אמורים היו לשמש) לצרכים מבצעיים אלא רק לאימונים אבל במקרים שבהם חיילים שילבו אימונים ופעילות מבצעית לא תמיד היו מספיקים (או זוכרים, או יודעים שצריך) להחליף את המחסניות. אתה לא יכול לדעת כמה אנשים נפגעו בגלל מצבים כאלו. 1 הם לא המיסו את התרמילים והשתמשו במתכת אלא ניצלו את העובדה שהתרמילים כבר בצורה שהם צריכים להיות ורק הידקו אותם (והוסיפו מתכת אם התרמיל נקרע), החליפו את הפיקה והוסיפו אבק שריפה וקליע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אזכיר לך את אמרתו של אהוד ברק, לפיה "מה שלא יורה, יקוצץ" - במסגרת "צבא קטן וחכם". לאיסוף התרמילים היתה יותר משמעות ערכית מאשר כלכלית נטו. זה מחדיר את "רוח המפקד" של חסכון וצניעות לכל שדרות הצבא. כנ"ל גם לכומתה על הראש. כמה עולה להקים מרכזי מחזור לנייר, פלסטיק וזכוכית, ולדאוג לאיסופם? האם היית רוצה לבטל את כל נושא המחזור בכלל? ודבר אחרון: ממתי "ממיסים" פליז?! ואיך אפשר "להוסיף מתכת" לתרמיל קרוע?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר כל חפ''ש מבין שאין כאן חיסכון אמיתי אלא עשיית רוח לשמה, וכאשר הכומתה שעל ראשו גורמת לו רק לגרדת, ובמובהק אין לה שום ערך שהוא מלבד גחמה של מי שחונך בימי המנדט הבריטי, ''רוח המפקד'' הופכת להיות קריקטורה. במקום שהמפקד, או הצבא בכלל, ייתפס כגוף קוהרנטי בעל הגיון פנימי, הוא נתפס כמוסד מטופש. מכאן נגזר בהכרח גם היחס לפקודות אחרות, שהן בעלות חשיבות אמיתית, ומכאן פגיעה במשמעת, בצבא ובבטחון. אין לך דבר מזיק יותר לצבא מאשר רמטכ''ל שרץ (פיזית) לתפוס איזה טרמפיסט חסר כומתה. על אחד כזה אתה ממש לא סומך שיפעיל שיקול דעת נכון במצבים קצת יותר מורכבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיחזור עולה כסף. האם עקב כך עלינו לחדול מלמחזר?! נעליים צבאיות אינן נוחות. האם על צה"ל לעבור לנעלי ספורט?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מיחזור עולה יותר כסף ממה שהוא חוסך - כולל הפגיעה בסביבה, כמובן שעלינו להפסיק מלמחזר. אם נעליים צבאיות אינן פונקציונליות, כמובן שצריך לעבור לנעליים אחרות (רק שכמות נקיעות הקרסול בנעלי ספורט מצביעה על כך שזאת לא בחירה אופטימלית). אלא מה? ללכת בנעליים צבאיות כי כך היה נהוג בצבא נפוליאון? אולי כדאי להחזיר את חיל הפרשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ותרמילים מפליז לא פוגעים בסביבה? צבא דורש מחייליו משמעת ומסירות הרבה מעבר למה שנדרש מעובדים בכל מקום עבודה או ארגון אחר, עד כדי סיכון נפשם. ככזה, הוא אינו יכול להסתפק בפונקציונליות לשמה, אלא הוא חייב להשתמש בסמלים ובטקסים שמטרתם הנחלת רוח הארגון עד לאחרון החפ"שים. בדיוק בשביל זה יש מדים, מסדרי בוקר עם הנפת דגל, כומתות וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''רוח הארגון'' שמונחלת בדרך הזאת עד לאחרון החפ''שים היא שזה ארגון מטומטם ושצריך לעשות הכל כדי להתחמק מהשטויות שהוא מטיל עליו. מה שכן, חייבים לציין שאת זה רפול עשה בצורה מאד אפקטיבית. החלף ''כומתה על הראש'' ב''עמידה על רגל אחת וקריאת קו-קו-ריקו'', ובחן את ההודעות שלך ושלי כעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברוב הצבאות המערביים יש חובת חבישת כומתה, טקסים, מסדרים וכו', האם כולם ארגונים מטומטמים? לעומת זאת, כמה צבאות אתה מכיר שבהם יש מנהג של "עמידה על רגל אחת וקריאת קו-קו-ריקו"?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולם ארגונים שמרנים. אחרי שאנכרוניזם אחד (חבישת כומתה) כבר הלך לעולמו, להשיב אותו לחיים מהסיבה היחידה ש''ככה הרמטכ''ל רוצה'' אינו צעד מחוכם במיוחד. טכסים, מסדרים, הצדעה ועניינים דומים שייכים לתחום קצת אחר של הזדהות שבטית-יחידתית, פעולות מתואמות, גאוות יחידה ושאר ירקות שאתה בטח מבין בהם יותר ממני (כי אני לא מבין בהם כלום). מדים נחוצים כאמצעי זיהוי, ואני מניח שפעם גם הכומתה ענתה על איזה צורך או אופנה. כיום זה פשוט נלעג, וזה היה כך גם בשנות השמונים. אני לא מומחה צבאי, אבל למיטב ידיעתי בהרבה צבאות לא רק שכומתה אינה חובה אלא אפילו מותר לגברים לגדל שיער ארוך. איכשלאיהיה כשהצבא הוא ארגון וולונטרי אתה יכול להטיל על המשרתים הרבה יותר הגבלות ממה שרצוי ב''צבא העם''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע איזו כומתה היתה לך, אבל ברור לי שלא הרווחת אותה בעבודה קשה (מסע כומתה), אם היחס שלך אליה הוא כזה מזלזל. בשביל כל לוחם, הכומתה - צבעה, הטקסטורה שלה, הסמל שעליה ואפילו אופן קיפולה הם סמלים של כבוד וגאווה ששווה לעבוד קשה בשבילם ולהקפיד עליהם, ובוודאי שלא משהו "נלעג ואנכרוניסטי". כומתות קיימות במירב צבאות העולם המערבי, אבל המנהג להניח אותן על הכתף קיים רק בצה"ל (מעניין באמת מאין צמח המנהג המשונה הזה). מיקום הכומתה על הכתף מפספס, לדעתי, חלק נכבד מהמהות. כדוגמה לכך אני יכול לספר על נסיון אישי: במהלך שירותי הצבאי הגעתי עם היחידה שלי ל"יד ושם". באולם "יזכור" היה נהוג לשים כיפה, ולכן בכניסה אליו היתה קערה ובה כיפות מנייר לשימוש הנכנסים. להפתעתי, רובם המוחלט של החיילים לקחו כיפות כאלו במקום לעשות את הדבר הברור מאליו (בעיני) ולחבוש את הכומתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותנו הכריחו, במצבים דומים (כמו גם בלוויות וכיו''ב), לחבוש את הכומתה, ולא כל כיסוי ראש אחר (אם בכלל). הכומתה, מה לעשות, היא כיסוי ראש מהפחות נוחים, נעימים ואסתטיים שנבראו לו לאדם. אבל אני, כמובן, לטאה ג'ובניקית, ובכלל לא הרווחתי את הכומתה שלי בעבודה קשה (אם כי יצויין שעשיתי מאמצים גדולים מאוד לארגן לי אחת לאחר שהראשונה אבדה, ומאמצים נכבדים עוד יותר כדי להפטר ממנה, בסופו של דבר), אז מי אני שאדבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי כללי הטקס הנהוגים בצבא, יש חובת ענידת כומתה בלוויות צבאיות, בעת הנפת דגל המדינה, נגינת ההימנון וכנראה עוד כמה ארועים מעין אלה, שכרגע זרחו מפרחוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני רואה הבדל מבחינת "הנוחות והנעימות" בין כומתה לבין כל כובע אחר. לגבי האסתטיות - זה כבר עניין של טעם. לטעמי הכומתה - אם יודעים לחבוש אותה נכון - אסתטית הרבה יותר מכובעים אחרים. אולי התמונה הבאה תשנה את דעתך: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה משווה ברט אופנתי לכומתה העלובה של צה"ל? הריני לדווח לך כי השניים אינם דומים כלל וכלל (אם כי לדעתי, הברט באופן כללי לא מוצלח לגברים. אולי מוטב להעביר את הכומתה הגברית לנשים. אין לי ספק כי בנות ישראל תשמחנה להפטר מהסנפיר המטופש הזה (אם לא נפטרו ממנו כבר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנשים בצה"ל כבר מזמן הולכות עם כומתה (ונעליים) זהות לאלו של הגברים. ואם כבר מדברים על להיפטר מהסנפיר, הרי שהדבר הראשון שצבא ארה"ב עשה כדי להדגיש את המעבר מ"צבא המלחמה הקרה" ל"צבא שנות האלפיים" היה להחליף את ה"סנפיר" שלהם בכומתה שחורה ב 2001, צעד שעורר כעס בקרב אנשי היחידות המיוחדות, אשר עד אז הכומתה היתה נחלתם הבלעדית. (צעד שמהווה גם תשובה לטענת ה"אנכרוניזם" שטען כאן מישהו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בצה''ל אמנם כולם הולכים עם כומתות אחידות, אבל נעליים, בינתיים לפחות, רק הגברים והלוחמות מקבלים. מרבית החיילות והקצינות הולכות עם נעלים שחורות אזרחיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומרבית החיילים והקצינים - רוצים גם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנות כבר עברו לכומתת בנים, אז עכשיו הן כולן מעוניינות ב''סנפיר'' על מנת להיראות פז''מניקיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להאמין שיש עוד בנות שהולכות עם סנפיר. אחותי הצעירה (שהשתחררה מזמן) כבר הלכה עם כומתה. מה שכן, הסיפור הזה מזכיר לי את ההתנפלות שלה על הדובון הצבאי הישן שלי מאותה סיבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניר ממוחזר יקר יותר ונחות באיכותו מנייר רגיל, כנ''ל פלסטיק. למחזור ניר ופלסטיק יש מניע סביבתי (פחות חומרים שקצב ההתכלות שלהם איטי ופחות כריתת יערות לתעשיית הנייר) המשמעות של מחזור תרמילים הייתה במוצהר, כלכלית (אם צהל היה מאמץ ערכים של איכות הסביבה, תרמילי כדורים לא היו המקום להתחיל בו). אני לא מטלורג ואין לי מושג מה אפשר ומה אי אפשר להתיך, הטענה שלי היא שהכדורים הממוחזרים לא חסכו כסף לצה''ל, סירבלו את פעילותו ויצרו נקודת כשל שלא הייתה קודם בכך שאיפשרה קיום של תחמושת לא אמינה. בהוספת מתכת התכוונתי למשהו שמזכיר הלחמה. אני מניח שכל מי ששירת בצבא נתקל בכדורים כאלו. לגבי אהוד ברק, לא שאני תופס ממנו רמטכ''ל היובל, הוא דיבר על צבא קטן וחכם, זה אומר דוקא פחות ''מה שיורה'' ויותר מערכות שו''ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא מטלורג, אבל גם ניכר שאינך מבין דבר וחצי דבר לא במיחזור, ולא בתחמושת, זאת לפי שימוש בביטויים כמו "המסה" ו"הלחמה" של פליז. את הפליז של התרמילים שנאספו התיכו (ולא "המיסו") לשימוש חוזר, כפי שמקובל לגבי מתכת (בניגוד לנייר ופלסטיק, מתכת זול יותר למחזר מאשר להפיק, וחומר הגלם שמתקבל הוא איכותי כמו המקור). האמירה כאילו לקחו את התרמילים, "תיקנו" אותם ומילאו שוב היא מגוחכת. לפי זה, צריך מחלקה של עובדי תע"ש שבוחנים תרמילים קרועים, גוזרים טלאי פליז בגודל ובצורה המתאימים, ו"מלחימים" (אולי התכוונת לריתוך?) אותו לתרמיל. זה פשוט בדיחה. בכל שירותי בצה"ל לא ראיתי תחמושת בעלת "טלאים". למעשה, אין הבדלים בעין בין תחמושת אימונים לתחמושת מבצעית, מלבד צבע הפיקה (אדום לעומת שחור) והסימון המוטבע מאחור (LC וכו' לעומת TZ/TZZ). תחמושת אימונים אינה תחמושת ממוחזרת, אלא תחמושת שהגיעה מאצוות ייצור שלא עמדה בתקנים המחמירים של תחמושת מבצעית, ולכן אושרה לשימוש לאימונים בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הפשע הנורא של שימוש בביטוי המסה במקום הביטוי הלחמה כבר התנצלתי. לגבי השימוש בביטוי הלחמה, כאן כבר נזהרתי בדברי ולא התיימרתי לדעת איך בדיוק חיברו שוליים קרועים של תרמילים אלא אמרתי שהפעולה מזכירה הלחמה. התוצאה הייתה קליעים שיש עליהם כתם בצבע אפור באיזור הצר של התרמיל, סביב הכתם רואים סימני שיוף. אם לא נתקלת בכאלו בשירות שלך אז כנראה שהוא היה בזמן אחר מזה שלי ובתקופתך עדיין לא הגו את הרעיון הגאוני הזה (או שכבר הבינו שלא צריך למחזר בכל מחיר ותחושת של אימונים עדיין צריכה לעבוד). תקלה נוספת שנתקלתי בה כמה פעמים במהלך השירות הצבאי שלי הייתה קליעים עם פיקה נקורה (בטעות דילגו על הקטע של החלפת הפיקה), מעניין איך תקלה כזו הייתה יכולה להווצר בהליך יצור רגיל, גם אם הוא לא עומד בסטנדרטים המחמירים של מערכת הבטחון שלנו. בכל אופן, את עניין השיפוץ של הכדורים (ולא התכה שלהם ושימוש בתמתכת כחומר גלם) אני יודע ממקור ראשון והעבודה במיחזור הזה היא הרבה פחות מסובכת מריתוך טלאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב"תקופתי" (הווה אומר שנות ה90) הקפידו לאסוף תרמילים, אך לא ראיתי מעולם כדורים "מוטלאים". כמי שמכיר קצת תהליכי ייצור, הסיפור על "שיפוץ" תרמילים נשמע לי מופרך מבחינה טכנית (איזה תרמיל שהתפוצץ בתוכו אבש"ש יכול לעמוד בטולרנסים ההדוקים הנדרשים, איך מוציאים את הפיקה הישנה בלי להסתכן בפיצוץ אבש"ש נותר, ואיך מנקים את התרמיל משאריות הפיח?) , ובלתי כלכלי בעליל. דווקא התכה של מתכות ומיחזורן היא אופציה כלכלית, והרבה יותר קלה טכנית. כדורים (ולא קליעים) עם פיקה נקורה הם, קרוב לודאי, כדורי נפל שחיילים "החזירו לקופסה". זה לא קורה כש"מוציאים מהקרטון" (גם תחמושת אימונים). דרך אגב, בארה"ב התחילו מגמה של מיחזור תחמושת, וכרגיל אצל האמריקאים הם נכנסו לעניין ביוסדיות, וממחזרים לא רק את התרמילים אלא גם את הקליעים (יש מערכת לאיסוף קליעים מאחורי המטרות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מערכת לאיסוף קליעים מאחורי המטרות? אתה מתכוון שהאמריקאים יורים לעירקים בתחת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, אתה עוד חייב לי לינק בקשר למרטנסיטים. מה ההבדל בין להתיך ולהמיס? בהתחלה חשבתי שלהמיס זה בתוך תמיסה (כמו סוכר במים) ולהתיך זה על ידי חימום, אבל אז שאלתי את עצמי האם שלג נמס או מותך, והחלטתי שהוא נמס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. תזכיר לי? ב. נכון, אבל שלג ניתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינה פיזיקלית, שלג ניתך. מבחינה לשונית שלג מפשיר.1 מבחינה מטארולוגית, שלג ניטח. ___ 1 בכל מקרה לא נמס, שכן לא נוצרת תמיסה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וקרח? אגב, טכנית אפשר להגיד שהקרח נמצא בתמיסה עם מים, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם קרח ניתך או מפשיר (אני מקווה שאף אחד לא מטיח בך בלוקים של קרח). טכנית אפשר להגיד כל מה שלא מורכב מדי ללשון שלנו לבטא. לא כל מה שאפשר להגיד גם נכון להגיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר לא שלג ולא קרח , לא נמסים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לא גלידה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א.תגובה 246503 אגב, שאלתי כמה אנשים שמבינים יותר ממני והם גם הופתעו לשמוע ששינוי פאזה מרטנסיטי גורם לחימום. מישהו אפילו שלח לי תזה עם קצת נתונים: the numbers used for parameters
>are for NiTi (something called nitinol alloys). for these beasts the >specific heat capacity is ~ 350 J/(Kg deg) and the latent heat released >(if I got it right) is L~0.15J. If a paper clip weighs m~10gr and these >numbers give a temperature rise on the order of dT~0.05deg. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מה הקשר לדיון הנוכחי? 1. לא, אין לי לינק, זה מחומר כתוב (מהתואר הראשון). 2. אם כבר הבאת את הדוגמה של הנייטינול (שקשה לי להאמין שישנם מהדקי נייר ממנו) אז תכפיל את זה ב(נניח) 20 כיפופים ויישורים, וקיבלת מעלת צלזיוס שלמה. בסגסוגות שאינן סופר-אלסטיות כמו הנייטינול, האפקט גבוה יותר. עכשיו תשאל את האנשים שמבינים את השאלה הבאה: הרי ידוע שמעבר בין פאזות בנייטינול הוא תהליך עם היסטרזיס. אם כך - לאן נעלמת האנרגיה? ודבר אחרון - התזה הזו נשמעת לי מעניינת, אתה יכול לשלוח לי לינק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מטלורגיה כמובן. 1. מי המרצה? 2. הכפלה ב20 לא תעזור. מדובר בסך כל האנרגיה שמשתחררת מהמעבר. אם אתה מתכוון שכל פיתול מנדנד אותו ממרטנסיט לאוסטניט ובחזרה, הרי שמדובר באנרגיה שפומפמה פנימה מבחוץ ולא באנרגיה אגורה ( בניגוד לטענתך בדיון ההוא). ברור שהאנרגיה הופכת לחום. הנקודה היא שזה לא מספיק. לאן בדיוק לשלוח לך את התזה ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת מאמרים מעניינים. והנה ציטוט מתוך ON THE MODELING OF NONLINEAR THERMODYNAMICS IN SMA WIRES של המחבר: 2.4. LATENT HEAT
A final phenomenon unique to the first-order phase transition is the release of latent heat 56. The latent heat is defined as the quantity of heat that must be added to a system to transfer one molecule from one phase to another, while keeping the temperature of the system constant [36, 12]. Shape memory alloys experience a release of latent heat in the martensitic phase transformation. http://www.caam.rice.edu/~reynoldd/Papers/thermo_mod... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי בשום מקום שבמעבר פאזה (מסדר ראשון, כמו שכתוב שם) אין חום סמוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלג, ככל שמגיע נסיוני, נופל או יורד ולא ניתך. ברד ניתך ומה שמכונה בלעז sleet גם כן, אבל לא שלג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא תעזור לנו לעשות סדר: בדיל- ניתך ( זה ברור: התכה--> ניתך) האשמה - מוטחת. כירורג - ניתח אבל ברד מה? ניתך? ניתח? ניטח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, ההסקה מ"התכה" ל"ניתך" היא פזיזה: "התכה" שייכת לבניין הפעיל, ומכאן אתה יכול להסיק "הותך", אבל השורש לא בהכרח קיים גם בבניין נפעל, בוודאי לא באותה משמעות. אין, למשל, "נשלך" או "נבהר". אז הלכתי לאבן שושן כדי לבדוק, ומסתבר שאתה כן צודק: ל"ניתך" יש שתי משמעויות: (1) ירד מהשמיים בעוצמה; (2) הפך ממוצק לנוזל. הברד, אם כן, ניתך ואחר כך ניתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני הלכתי הפוך. ידעתי שאפשר להגיד ''בדיל ניתך'', ורק ניסיתי להבין איך מאייתים את זה. אני דווקא חשדתי שהניתך השני קשור למטח, ולכן בעצם צריך להיות ''ניטח''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול להטיח את הבדיל המותך על הטיח, ואז הטיח שלך יהיה מלוכלך בבדיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם יטיחו את הבדיל המותך על היד, תצטרך ניתוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הברד מוטח אל הארץ (נחבט אליה), הכירורג מנתח את מנתח המערכות, הבדיל מותך בחום גבוה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו כבר מקדימים אותך בהרבה תגובה 265521. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, באופן אירוני משהו, הן הרמטכ''ל שנחשב למשכיל והמתוחכם מבין הרמטכ''לים, והן זה שדבק בתדמית ה''מוז'יק'' (או שהיא דבקה בו), נפלו לאותה מלכודת של הטפלות לדברים שוליים, עצימת עין בלתי מכוונת, ואי הפנמת המשמעות המורחבת של אמרתו המפורסמת של נפוליון לגבי הצבא, ועל מה הוא צועד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רפול היה תבנית נוף הולדתו. דלות, פשטות, ללא רצון ליפות את המציאות. הוא היה אדם ענייני,ישיר, בלי מילים גבוהות, איש של מעשים. גם אחרי מותו אין צורך במילים גבוהות כדי לתאר אותו. מי שהכיר אותו יודע ומי שלא אז לא. כרמטכ''ל הוא רצה צבא קטן יעיל, עם חיילים אמיצים ועם נכונות רבה להקרבה עצמית. היה חסכן, במילים, בתאורים במשאבים. הציע שדגל הלאום יוצב מאחורי דוכן הדובר בכנסת והציע לבנות את הכן בנגריה שלו. עניין מיחזור התרמילים היה סימלי אבל גם אקולוגי וחינוכי. בצהל של היום בטח יביאו פועלים תאילנדים בשביל לאסוף תרמילים ואולי גם בשביל לשמור על הבסיסים. בעידן של תרבות צריכה בזבזנית, אפשר להעריך את האנשים שגדלו במחסור וידעו לחסוך במשאבים של המדינה. אולי אם היו מבזבזים פחות על משרדי פאר וארוחות גורמה היו לישראל יותר משאבים לחינוך בריאות ורווחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''צבא קטן וחכם'' זה ברק. רפול זה צבא מחנך. מי שרוצה צבא קטן וחכם, לא משקיע משאבים בפרויקטים לא צבאיים בעליל כמו נערי רפול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרויקט ''נערי רפול'' בהחלט לא צבאי, אך הוא תרם למדינה ולחברה הרבה יותר מאשר הלהקות הצבאיות וגל''צ ביחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך הפרויקט תרם? למשהו יש סטטיסטיקות על ההשתלבות של החניכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אהבה כתומה" לא מספיק טוב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אני חייב לציין שמשום מה חשבתי שמדובר דווקא ב"אהבה קטומה", מסתבר שטעיתי) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ולא. ''אהבה קטומה'' הוא שמו של ארגון נפגעי ברית המילה בישראל (ע''ר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים לגמרי. גם פרוייקט "מחשב לכל ילד" תורם למדינה, גם אותו צריך להעביר לידי הצבא? רמטכ"ל שמאמין בצבא קטן וחכם צריך להתמקד בפרוייקטים צבאיים, ולבטל פרוייקטים לא צבאיים. לכן, ביחס לערך "צבא קטן וחכם" טוב עשה רפול ביטל את הלהקות, רע עשה רפול שלא ביטל את גל"צ. ורע מאד עשה רפול שהקים את פרוייקט נערי רפול. סה"כ, ציון בלתי מספיק (כמו קודמיו, וממשיכיו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רפול הוא זה שדגל ב''צבא קטן וחכם'' אלא אהוד ברק. אם ניתן לבטא את ערכי צה''ל לפי רפול במשפט אחד, אז זה דווקא ''צבא ממושמע וחסכן''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה מה שכתוב ב תגובה 263869 אם אתה מסכים, למה אתה מתווכח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הגבתי לתגובה 263882 לא לתגובה 263869. רפול לא דגל ב"צבא קטן וחכם" ולכן לא נכון לבחון אותו בפרמטרים של "צבא קטן וחכם". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לזכותו יאמר שהוא עצמו היה ממושמע וכאשר צווה ע''י הדרג המדיני לפנות את הישובים בסיני הוא ביצע את ההוראות, למרות שהפעולה הייתה מנוגדת לעמדתו הפוליטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנקודת מבט חברתית. לעיתים הביצוע היה מוטל בספק ולא ברור לגמרי למי שלא מכיר את המערכת, לעיתים הדרך נראתה בעייתית גם למי שאומן ותודרך להעביר אותה אך המטרה של שילוב צעירים בצבא ככרטיס כניסה וקבלה לחברה היתה נכונה לגמרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין הצבא הקטן והחכם, המשמעות של זה היא פחות ידיים (דברים שיורים) ויותר שכל (מערכות שו''ב). אני לא רואה שום דבר רע בזה שפועלים תאילנדיים יאספו תרמילים, אני לא יודע לגביך אבל כשקוראים לי לעשות מילואים אני יודע שבאמת צריכים את העבודה שאני עושה. אם היו קוראים לי כדי לעשות עבודות רס''ר או עבודה שהתרומה שלה היא ''סמלית'' או עבודה שפועלים תאילנדיים היו יכולים לעשות ברבע עלות, בלי הנזק האישי שאני סופג בכל פעם שאני נאלץ להתנתק מהמשפחה העבודה והלימודים שלי, אני חושב שהייתי מרגיש רע מאוד. אני מבין שהצבא מנסה לחנך את החיילים לערכים כמו אהבת המולדת, הקרבה עצמית, אומץ לב וכו'. אבל הערך העליון ''לא זורקים מה שאפשר להשתמש בו'' הוא לא מהערכים הנעלים ההם. גם דלות ופשטות הם לא דברים שיש לשאוף אליהם מבחינתי. לא שאני לא מוצא יופי בפשטות אבל כמושא לשאוף אליו אני מעדיף שפע ותחכום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קומפוזיטור מוצלח: סאליירי. קריטריון: בני זמנו אהבו אותו. קומפוזיטור לא הכי מוצלח: מוצארט. קריטריון: מת מרעב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה כאן ההגיון שבהשוואה בין בניה, הכנה ופיקוד, לבין "אהבו אותו"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אמרת : "בניה הכנה ופיקוד". במציאות זו ססמא ששמעת ואין לך שום יכולת להוכיח אותה. כך ש"בני דורו אהבו אותו" הרבה יותר נכון. ואני לתומי חשבתי שתצא נגד ההשוואה בין רפול למוצארט. נו טוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רמטכ"ל שמתמוטט נפשית כבר ביומה הראשון של מלחמה נחשב בעיניך מוצלח?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שאתה לא משתומם על על האמירה לגבי תפקודו של רפול ז''ל כמג''ד. הצבא בראשות רפו''ל נכשל בשלב הראשון של מבצע של''ג, כשלון אשר השלכותיו המדיניות ניכרות באיזור עד היום. הכשלון לא היה נקודתי או אפיין יחידה מסויימת ובהחלט היה כשלונו של רפו''ל. אני לי דיעה מי היה הרמטכ''ל הכי מוצלח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלחמת לבנון היתה מלחמה שלא זכתה לקונצנזוס רחב והתאפיינה בחוסר הבנה של המערכת הפוליטית את החברה הישראלית והמורכבות הלבנונית. שום צבא לא היה מצליח ''לספק את הסחורה'' בתנאים אלו.גם האמריקאים נכשלו בויטנאם, הרוסים באפגניסטן, הצרפתים באלג'יר, ויש עוד מספר רב של דוגמאות. את ההצלחה או הכשלון יש למדוד לא בהשוואה לחלומות אוטופיים, אלא ביחס למציאות מורכבת ואכזרית. אני חושש שצה''ל היה נכשל גם בניסיון להנחית כוחות על הירח וזאת אפילו עם רבין הגדול והמהולל היה מפקד עליו כרמטכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון שעקרונית יכולתי לתמוה גם על כך, אבל כיוון שספרת על פעילותו של רפול כמג''ד שנלמדת בבתי ספר צבאיים ויתרתי על תמיהה זו. כפי שאמרתי אין בידי כלים לשפוט בשאלה זו ואין לי ברירה אלא לסמוך על אחרים. כרגע, לאחר תגובתך האחרונה, נראה לי שלשיפוט שלך אין איזה בסיס מוצק, אלא שאתה חוזר, ללא ניסיון להעריך באופן עצמאי, על מקובלות שאיך שהוא נטמעו בציבור. וגם בקשר למלחמת לבנון, איני יכול לקבל את דבריך ככה סתם. ייתכן שבראשית המלחמה הזאת היו כשלים. ידוע למשל על הפצצה של חיל האוויר את הכוחות שלנו, אבל דבר כזה קיים בכל המלחמות כולל המלחמות של האמריקאים, וכיום כמעט שאי אפשר להימנע מכך, וגם ידוע על המערב בסולטן יעקב. אך אלה כשלים נקודתיים שלא מצביעים לדעתי על תפקודו של הרמטכ''ל שאחראי על הכל. התמונה הרחבה היא שבסופו של דבר נכבש כל החלק הדרומי של לבנון כולל ביירות, ומבחינה צבאית לא היה מכשול לכבוש את לבנון כולה. זה נכון שהדבר לווה בקשיים ובאבדות, למרות יחסי הכוחות, אבל היו לכך סיבות כמו תנאי שטח קשים שהקשו על הכוחות הניידים, ובסופו של דבר המטרה הצבאית הושגה. אם למבצע הזה היו השלכות מדיניות בלתי רצויות (גם בכך איני בטוח. סילוק ערפאת וכנופיותו מהאזור היו לדעתי ניצחון מדיני, שמוסמס ע''י גיבורי אוסלו.), זו כבר שאלה אחרת שאינה קשורה ביכולת הצבאית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה באמת עצוב שאתה ונעם טל שמעליך מגיבים בצורה מכנית. לא במקרה כתבתי 'מבצע של"ג' ולא מלחמת לבנון ובכלל לא התייחסתי למימד הפוליטי של היציאה למלחמה וביצועה. גם לא הפאקים הקטנים או הגדולים במהלך המלחמה הם אלו שחרצו את דינו של רפול. מבחינה צבאית טהורה הרמטכ"ל קיבל משימה לבצע, הציג תכנית לאישור והודיע כי ניתן לעמוד בה. המשימה היתה הגעה לציר בירות דמשק בפרק זמן מסויים. הצבא לא עמד במשימה. תיבת פנדורה נפתחה. בתחקירים צבאיים מקיפים ופרוייקט שהסתיים ב1994 עלו ממצאים חמורים מאוד לגבי תפקוד המערכת בכללותה ולאו דווקא בעיות במיקרו שהוזכרו בתגובה שלך. תרצה דוגמאות, תקבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שאיני יודע דברים. לא צריך להתרגז. באיזה פרק זמן נטל על עצמו רפול להגיע לכביש בירות דמשק, ומה היה הזמן בפועל ? מניין לך המידע הזה ? איך הסיפור הזה מסתדר עם דברים שפורסמו, למשל בספר "מלחמת שולל" (גם על כך איני יודע אם זו אמת), שהמשימה ההתחלתית הייתה הרבה פחות בומבסטית, וההגררות לכביש בירות דמשק באה בגלל משיכת שר הביטחון דאז לשם, ולכן לוותה במגבלות ואילוצים מדיניים, ולא נעשתה בצורה מסודרת ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בראיון עם רפאל איתן ל"הלוחם" - בטאון נכי צה"ל, מספטמבר 2002, עמ' 22, הוא אומר: "...הצבא לא קיבל אף פעם פקודה על 40 ק"מ, להפך, כבר בהצגת תוכניות לממשלה, במוצאי שבת, הצגתי שאנחנו נוחתים בג'וניה ... הממשלה ידעה על התוכניות לנחות מצפון לביירות. כשהצגנו את התוכניות לממשלה, הצגתי נחיתה בג'וניה, זה מצפון לביירות. אז שאלו: אם אנחנו נוחתים בג'וניה, איזה מרחק אנחנו מהסורים? הסורים היו 20 ק"מ צפונה. אז בגין אמר: 'אז אולי תנחת במקום אחר'. אמרתי: 'יש לנו תוכנית אלטרנטיבית, באוואלי, וזה 80 ק"מ מראש-הנקרה, קו אוויר'. והוא אמר 'בסדר'. וזה הכל מהפרוטוקול של הישיבה. שר אחד שאל מה עם ביירות? ובגין אמר: 'על ביירות תחליט כל הממשלה בנפרד' ". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך זה שהוא לא זומן להעיד במשפט הדיבה של שרון נגד מי שזה לא היה שאמר שראש הממשלה לא ידע על הכוונה לחרוג מקו 40 הק"מ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוזי בנזימן ו"הארץ". הנה פרק ראשון מ"אמת דיברתי": http://www.mitos.co.il/Book/BookReadFirstChapter.asp... למה? לא יודע. אתה בטוח שהוא לא העיד? בכל מקרה, חיפוש קצר העלה גם את הקישור הזה: http://www.nfc.co.il/FirmsPrintVersion.asp?docId=100... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לערן דובי ולאייל היפני. מנסיוני כדובר העוסק בזוטות יחסית לעניינים הרי גורל נוכחתי מה רב המרחק בין תוכניות, ביצוען, והסברתן. לא הכל ניתן לחיזוי ולעיתים התכנון הטוב ביותר נוחל כשלון.אתן דוגמא: ביום בו הפגינו מאות תלמידי מחקר מול הכנסת החליט דן מרידור להתפטר, התקשורת עסקה רק בזה ואותנו בקושי הזכירו, ויום לפני פרסום כתבה על תלמידי מחקר החליטו פנינה רוזנבלום ובן זוגה קוקי-מוקי להתגרש והעמוד המרכזי של העיתון הלך. אני סבור שרב הנסתר על הגלוי, והאקראי על המתוכנן. לא אתפלא אם שלפוחית השתן של מר בגין המנוח מלאה תפקיד מכריע באותן החלטות ממשלה גורליות כשדרכו של ראש הממשלה אצה מרחק 40 בלטות מחדר הישיבות לשירותים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל זה לא סותר את הציטוט הישיר של רפול לפיו בגין ידע טוב מאוד שהמטרה היא להגיע לביירות, בניגוד לרושם שנוצר בציבור כאילו שרון רימה אותו, אבל אנחנו גולשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר של עמנואל ולד - ''קללת הכלים השבורים'' הוצאת שוקן. הוא מגדיר את התנהלות צה''ל בשל''ג כהפסד במלחמה בלי שעמד מולו אויב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי את הספר, אבל ההגדרה שהבאת מתוכו ניראית לי מוזרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר בוחנים את ה'התקדמות' של האוגדה של סאקל שעמדה במשך שעות במקום ולא עמדה במשימתה שהיתה תנועה בדגש על מהירות וניידות ותפיסת נקודות שליטה על הציר, ההגדרה נראית קצת פחות מוזרה. אה, כן, מה שהקפיא את התנועה של האוגדה היתה חוליית סאגר של שלושה פלשתינאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההגדרה אומרת שלמרות שצה''ל כבש את כל דרום לבנון כולל ביירות וכביש בירות דמשק, והביא ליציאת ערפאת וכנופיתו לתוניס, הפסיד במלחמה. אתה מספר על חוסר מקצועיות ובעיה חד פעמית שנמשכה שעות במלחמה שנמשכה שבועות. ייתכן שהיו אף עוד בעיות כאלה, אבל כדי להכריז שצה''ל הפסיד במלחמה צריך לבדוק אם המטרה הצבאית הכוללת הושגה, ועל פניו נראה שכך הוא. אגב, במלחמה הזאת היה הישג חסר תקדים לחיל האוויר בהתמודדות עם חיל האוויר של סוריה. יש החולקים על כך, אבל בכל זאת חיל האוויר הוא חלק מצה''ל. ובהזדמנות זאת עוד לגבי חילופי הדברים הקודמים בינינו. במקור ראשון האחרון התפרסמו שני מאמרים על תפקודו של רפול כמפקד. המאמר האחד בעצם מסכים עמך ואומר שרפול במלחמת ששת הימים נכשל כמח''ט. אבל זה מאמר של אורי מלשטיין שבספר שכתב אמר שרבין, למשל, נכשל כבר כמפקד מחלקה ומאז הלך מכישלון לכישלון. אז אצל בוחן קפדן כזה רפול יצא לא רע. ובמאמר השני (שאת שם המחבר שלו שכחתי) כתוב שרפול תפקד באופן יוצא מהכלל, ויצא גיבור במלחמת יום הכיפורים כשהיה אוגדונר. ובמלחמה זו, כזכור, גדולים וטובים תפקדו רע, ואפילו הרמטכ''ל דדו בוקר בדוח אגרנט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רק יכול להעיד על מה שמלמדים בבה"ד 1. הקרבות של אוגדת רפול ברמת הגולן ביום הכיפורים נלמדים כקרב נסיגה והשהיה לדוגמה ורפול מוצג כמפקד מוצלח שעשה את המקסימום האפשרי בכוחות שעמדו לרשותו לעכב את הסורים ולחלץ כוחות מכותרים. לעומת זה, מלחמת לבנון מוצגת כאוסף של כשלונות מקומיים, אי עמידה מוחלטת ביעדים שנקבעו, (בעיקר מבחינת לוחות זמנים) חוסר תאום בין יחידות ומקרים רבים של ירי כוחותינו על כוחותינו. זה לא נאמר במפורש, אבל השתמע שהצבא לא היה מוכן כראוי למלחמה והמשימות שהוטלו לא תאמו את היכולת בפועל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקטע הראשון בדבריך הוא בעצם תשובה לאייל היפאני, שטען שרפול היה מגד טוב, ונכשל בכל תפקיד מעבר לכך, משום שבמלחמת יום כיפורים הוא היה מפקד אוגדה וזה יותר ממגד. לגבי מלחמת לבנון, באמת איני מכיר היטב את הפרטים הצבאיים (כמו ביתר המלחמות), אבל אני חושב שמה ששמת בסוגריים (בעיקר מבחינת לוחות הזמנים) צריך להיות העיקר, כי מבחינה עובדתית איזה משימה הייתה יכולה להיות מוטלת על צה"ל ? לכבוש גם את סוריה ? להגיע דרך לבנון למאדים ? העובדות בשטח היו שצהל השתלט על לבנון עד כביש בירות דמשק וככל הנראה מעולם לא הוטל עליו להתקדם מעבר לכך. לכן טענתי שלומר שהוא הפסיד במלחמה זה מוזר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי מה שסיפרו לנו (וגיבו את זה בפקודות שניתנו לכוחות בשטח) המשימה היתה להגיע לכביש בירות דמשק לאורך הקטע בין בירות והבקעה. עד להכרזת הפסקת האש, צה"ל לא הצליח להגיע בשום מקום לכביש, כך שלמעשה צה"ל לא עמד במשימה. אחרי הכרזת הפסקת האש צה"ל נקט מדיניות של "זחילה" בשורה של תקריות עם הסורים במזרח ועם הפלשתינאים בביירות (מי יזם את התקריות? תלוי למי אתה מאמין) עד להשתלטות על כביש בירות דמשק. לקרוא לזה "הפסד" זה הגזמה. אי עמידה בציפיות נשמע יותר טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם כשהוגדרה המשימה להגיע לכביש בירות דמשק, מועד הפסקת האש היה ידוע ומוגדר ? מתולדות הפסקות האש שלנו, אפשר ללמוד שמועד הפסקת האש נקבע באמצעות קשר למידת ההצלחות שלנו. כשאנו על הפנים כמו בתחילת מלחמת יום הכיפורים איש לא מדבר על הפסקת אש, אבל כשאנו בתנופה הדיבורים על הפסקת אש תופסים תאוצה. לכן כרמטכ"ל, באין מועד מוסכם בפרוש לא הייתי מקבל על עצמי משימה כזאת. מה שלא הייתי עושה, הפסקת האש הייתה מגיעה קודם . . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי אני לא זוכר את לוחות הזמנים, אבל בוודאות ההגעה לכביש ביירות דמשק ע''פ התוכנית והפקודות היתה צריכה להיות לפני המועד בו בפועל הוכרזה הפסקת האש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שוב מערבב בין פוליטיקה לביצוע צבאי (אף על פי שברובד אחר יש קשר הדוק וישיר בין שני הגורמים) אני לא בטוח, בלשון המעטה, שאריאל שרון והדרג המדיני באמת יצאו למלחמה על מנת להביא ליציאתו של ערפאת לטוניס אך את הוויכוח הזה אני משאיר לאחרים לנהל איתך. אתה צריך להבין מה היתה המשמעות של הציר לפני היציאה למלחמה ואיבוד ערכו בשעה שכבר הגענו אליו. התכנית ,שהתבססה על תנועה מהירה על מנת לשלוט על הציר ובכך לאגף את עיקר הכוחות הסורים שישבו באזור בירות וליצור מין 'ארמיה שלישית' במודל הסורי, נכשלה בעקבות כשל ארגוני של הפיקוד הבכיר בהכנות למלחמה. הדוגמא שהבאתי היא בעיה שחזרה על עצמה בכל הגזרות והכוחות והיא סמל לבלבול שבו היו שרויים המפקדים בשטח. לאבי היקר יש חלק מכובד בהישג של חיל האוויר כך שאתה לבטח לא צריך להזכיר לי זאת. עדיין, צה''ל נכשל במשימות ובמטרות שהציב לעצמו טרם היציאה למבצע. כל וויכוח אם המלחמה היתה מוצדקת ומתי היה צריך לפתוח בה לא קשור בכלל לנושא. כבר אמרתי שלדעתי רפול היה אחד מהטקטיקנים הגדולים שהיו לנו והדבר ניכר כמעט בכל קרב שלמדתי אשר התנהל תחת פיקודו הישיר. כנראה שבתור 'מנהל' צבאי הוא היה קצת מחוץ לסביבה הטבעית שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא בטוח שכשיצאו למלחמה לא חשבו שערפאת יצא בסופו של דבר לטוניס, והכוונה הייתה לפגוע בו ולחסל את כוחו של אש"ף. בסופו של דבר עקב התערבות חיצונית יצא ערפאת שלם לטוניס, במקום להיות מחוסל, אבל באותו רגע זה היה הישג מקביל ושווה ערך שהיה יכול להיות מושג רק עקב המציאות בשטח (אז איש עוד לא היה יכול לצפות שמאוחר יותר יוכתר כיקיר ישראל וייובא ממש לכאן). על הכוונה לסגור על הסורים אני שומע בפעם הראשונה וכמו שאומרים במקומותינו "אני לא בטוח בלשון המעטה", שיש ממש בדברים, כי ככל שאני זוכר היו הוראות לנתק מגע עם הסורים ככל האפשר ולטפל בהם רק אם יתערבו. האם "אבי היקר" הוא אביך מולידך ? עוררת את סקרנותי. במי מדובר ומה היה חלקו בהישג של חיל האוויר ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני חושב על כך, הרבה יותר הגיוני שהכוונה בתפיסת כביש בירות דמשק הייתה למנוע מערפאת ואנשיו נסיגה לתחום שמוחזק בידי סוריה בבקעה ולהמשיך משם במעשיו מאוחר יותר, ואולי גם לחזור אחר כך לבירות עם הנסיגה הצפוייה. אם זאת הייתה הכוונה המטרה הזאת הושגה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי דווקא היה כאן ביטוי למחלוקת בצמרת הישראלית - היו שרצו שערפאת יוכל לברוח לדמשק דרך כביש ביירות-דמשק, ואז יהיה שם מנוטרל, כמו כל ראשי חזית הסרוב תחת משטרו של אסד החל בסוף שנות השבעים, מה שיאפשר עליית מנהיגות פלסטינית אחרת, פרו ירדנית, בעיקר בשטחים, וזאת חמש שנים לפני פרוץ האינתיפדה (נקרא להם "משתלבים"). לעומתם אחרים העדיפו את ערפאת חופשי לפעול, במדינות אחרות (נסמנם "בדלנים"). כך שהמחלוקת על כיבוש הכביש היא בעצם מחלוקת על מטרות המלחמה. אבל אני לא מתכוון להמשיך את הדיון הזה מעבר לכך :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסף הוא בנו של הטיל ''שפריר'' שאתה בטח מכיר. לא אפרט כאן את נסיבות התאונה המצערת שבעקבותיה נולד ידידנו היפני (טעות בכיול של גלאי החום, לומשנה) מהפחד שבביקור המולדת הבא שלו הוא ימצא אותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, היכרתי פעם מנהל באלת''א שקרא לבנו ''צפריר'' על שם הטיל. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |