בתשובה לidan, 21/11/04 12:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני רוצה לומר, שלדעתי הצעד שיוביל לתחילתו של סיכוי לרגיעה, יהיה הצעד האמיץ, והכואב, והבוגר, והשקול, שיאמר שמבלי לשכוח או להמעיט בחשיבות ובזכר הנופלים, הנרצחים, המבוהלים, הכואבים, המפונים והעקורים , ומבלי לעשות ניסיון מלאכותי למחוק את ההסטוריה, אי אפשר להמשיך להטיל אחריות, אשמה והרס לנצח.כלומר, אפשר, אבל לא נצא מזה, בדומה למה קורה, בעיני, כיום. צה"ל יוצא מעזה.פיגוע.צה"ל חוזר לעזה.פיגוע נגד חיילים.מזרימים עוד כוחות.האמון משני הצדדים נסדק.גוברים הקולות הקיצוניים.וחוזר חלילה. תאר לך, שבעוד שמונה מאות שנים המנהיג/ה הפלשתיני/ת לא יהיה מוכן לשקול אופציה של מו"מ בגלל מדיניות ממשלת ישראל כיום. תאר לך שראש הממשלה הישראלית של עוד שש מאות שנים, ימשיך למנות רטרואקטיבית את כל חטאי משגי ואסונות העבר בפני עמיתו/יריבו/מקבילו בתפקיד. לדעתי, הגדרת המטרה צריכה להיות שונה. לא להוכיח אחת ולתמיד, בכוח, למי יש יותר גדול, אלא להחליט שלא מתחרים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
העניין אינו ''מבלי לשכוח או להמעיט בחשיבות ובזכר הנופלים, הנרצחים, המבוהלים, הכואבים, המפונים והעקורים'', - זו אינה למידה מן ההיסטוריה, אלא רק טיפוח סנטימנט גרידא. הרי אין מתאבדים ישראלים העומדים בתור כדי לפוצץ אזרחים ספרדים (אינקויזיציה) איטלקים (גלות רומא) או גרמנים (השואה). גם אין כאלו הקוראים לנקום בערבים על גירוש היהודים מחצי האי ערב. העניין בללמוד מההסטוריה הוא ללמוד את המשגים שהובילו לכל אלו, וגם (בעיקר באזורנו) ללמוד משהו על תרבותו, התנהגותו וערכיו של הצד השני, במיוחד אם רוצים להכנס עימו למו''מ. עד היום לא ראיתי סימנים לכך שיש שינוי במטרתם האסטרטגית של הערבים, או בשיטות פעולותיהם, כמאמרו של שמיר ''הים הוא אותו ים והערבים אותם ערבים''. במאמר מוסגר, אוסיף שהיום, עם מותו של ערפאת, יש לערביי א''י הזמנות פז להוכיח את ההפך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |