בתשובה לאינדי_גו, 20/11/04 18:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"ממה שקראתי אצלך, אתה תופש אותה באורח שמרני מאוד, כיכולת טכנית בצירוף אמירה" אין ומעולם לא הייתה דרך אחרת לתפוש את הדברים. כך היו כל האמנויות מאז ומתמיד. תחילה הייתה המלאכה, האומנות. מששלטת בה במידה מספקת או שנותרת אומן מיומן או שנמסך במה שעשית דבר מה אחר ונוסף שהוריד את הוו והפך את היצירה לאמנות. מי שלא היה מוכשר לא לזה ולא לזה, כתב, מיצנט או אסף. אלה ואלה ואלה השאירו את בדיקת הגבולות לצה"ל. "אמן אינו זה שיש לו יכולת טכנית" אין עדות טובה מזו למצב הפתטי שבו נתונה האמנות הפלסטית. האם מישהו היה מעלה על דעתו סופר שאינו שולט בשפה בה הוא כותב? האם מישהו היה מעלה על דעתו אפילו להתייחס לבמאי שאינו יודע להעמיד שוט? לרקדן שנופל אחרי פירואט? לגיטריסט שנעצר ב"ערב של שושנים"? זמר אופרה עם מנעד של חצי אוקטבה? אמן, כדי שיוכל להתחיל להחשב אמן, צריך להחזיק קודם לכל ביכולת הטכנית ליצור אמנות בתחומו. זה האלף-בית שצריך להתקיים עוד לפני שהוא בכלל יכול לחשוב על משהו נוסף. מביך לחשוב שמישהו בכלל מעלה על דעתו אפשרות אחרת. בכל תחום יצירתי אחר, הרי, היו זורקים אותו מכל המדרגות הרבה לפני שהיה מספיק לספר לעולם משלים פיוטיים ומקסימים על געגוע, מוות וכליון. "בינינו, עם קצת אימון, הרבה מאוד אנשים יכולים להגיע לרמה טכנית מספקת" אז זהו, שלא. למעשה, 99 אחוז מהאנשים, גם אם יתאמנו עד בוא יום הדין לא יגיעו לרמה טכנית מספקת, בדיוק כמו שגם אם כולנו נתאמן כל יום ונורא-נורא-נורא רק מתי מעט מובחרים שבמובחרים יצליחו להפוך לרכוש את המיומנות הטכנית כדי להיות זמרים, סופרים, משוררים, רקדנים או אפילו שחקני כדורגל טובים. בניגוד לדיעה המקובלת, "קצת אימון" לא יהפוך אף אחד מאיתנו לרונאלדיניו ואפילו לא לדקו או חאבייר סולאנה. התחושה האישית שלי היא שהזלזול במיומנות הטכנית אופייני בעיקר לאנשים שאין להם ולא תהיה להם מיומנות טכנית. העובדה שהמדרשה ברמת-השרון, לדוגמה, הפיקה דורות על דורות של "אמנים" שאין להם מיומנות נאותה ברישום, ציור או פיסול מעידה בעיקר על כך שרפי לביא ושובל תלמידיו גם הם לא יודעים לרשום במיל. אפשר לקרוא לזה "הסזאניזציה" או "הואנגוחיזציה" של האמנות. העובדה שסזאן וואן גוך, ששניהם סבלו מפגמים קשים מאוד בטכניקה, הפכו לאמנים מוערכים נראתה לשלל הדילטנטים שבאו אחריהם מין קארט בלאנש לא לדעת להחזיק עפרון בכלל. פיקאסו, מירו, לז'ה או קלה שברו את החוקים, אבל הם עשו זאת לפחות מתוך ידיעת החוקים. מה הערך לשבירת חוקים של מי שאפילו רצה לא היה יכול לציית להם? מה המשמעות של "קשקוש" מעפרונו של מי שאינו יכול להפיק אלא קשקושים? "כל דבר, בקונטקסט הנכון, יכול להיות אמנות..." אז זהו, שגם זה לא נכון. למעשה, זה הכי לא נכון שאפשר. זה הופך את היצירה מאמצעי להעביר אותו יסוד סמוי המצוי אצל אמן אל הצופה לקופירייטינג בינוני. אמנים הם אנשים המחוננים במתנה נדירה. הם לא בהכרח האנשים החכמים או הפקחים ביותר. הנסיון להפוך אותם לאינטלקטואלים דה-לה-שמאטע ש"מתקשרים" רעיונות סוג ב' באמצעים חזותיים זולים מתאים ככפפה ליד לאינטלקטואלים דה-לה-שמאטע שזה מה שהם מסוגלים לתקשר, לא לאמנים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הוכחת באותות ובמופתים, שהתפיסה שלך לגבי מהי אמנות היא שמרנית ביותר. אין כל פסול בזה שככה אתה רואה את העולם, אבל לידיעתך, ישנם, פה ושם, אנשים שמסוגלים ליהנות גם מאמנות שנעשתה אחרי תקופת מאטיס. להתווכח איתך אין לי כוונה, שמתי לב שטכניקת הוויכוח שלך היא בלתי מנוצחת, עד כדי כך שאתה מתקבל כמו איזה בוט, שמצטט בתגובתו חלקי משפטים של הטקסט אליו אתה מגיב ואז פוסל אותם בטון נחרץ ששמור בדרך כלל לאלוהים, ואני לא מתווכחת עם אלוהים. :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש פה ושם גם אנשים שנהנים מרצח בני אדם. שהם יטענו שהתפיסה של רוב האנשים לגבי מוסר היא "שמרנית ביותר"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואמנות זה היינו הך? יש דבר כזה מוסר מודרני? מוסר פוסט מודרני? מוסר קלאסי? הטענה שלי רחוקה מרלטיוויזם, לדעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם לא תמצאי תורות מוסר שנקראות על שם זרמי אמנות, אך כן תמצאי תורות מוסר שמכונות ''פוסט מודרניות'', ויש תורות מוסר שניתן לכנותן ''קלאסיות''. מכיוון שמוסכם עלי שרלטוויזם הוא פסול, הרי ש''דעתי'' אינו נימוק מספיק כדי להסביר מדוע הטענה שלך רחוקה מרלטוויזם, ועלייך להסביר את עצמך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיד לאחר שתסביר את הזינוק התמוה שעשית מאמנות אל מוסר, או מיצירה אל רצח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשני המקרים יש ניסיון כושל להצדיק דבר מה באמצעות העובדה שאנשים אוהבים אותו, והעובדה שהם טוענים על מי שלא אוהב אותו שהוא שמרן. כמובן שאין דין מוסר כדין אמנות - אך מהודעתך לא ניתן להבין את ההבדל, ומטרתה של הודעתי היא לגרום לך להסביר את ההבדל הזה - דהיינו, מדוע טיעון ה''יש כאלו שאוהבים את זה'' תקף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שחשבתי על הטיעון שלך לגבי רצח, לא הצלחתי למצוא את הרלוונטיות שלו. הטיעון שלי הוא שאמנות עכשווית מדברת אל פלח אוכלוסיה צר מאוד. (וחבל שכך, אני חושבת שיצרני האמנות הם הניזוקים העיקריים מכך שהאמנות שלהם אינה נגישה לאדם הממוצע) אבל כל עוד קיים קהל, היא תקפה בעיני. למעשה היא תקפה גם בלי קהל, אבל זה כבר וויכוח אחר. אני מתקשה להשוות את זה לרצח כפי שעשית, זה כמו להשוות אגס לדג, מה הקשר? אם כבר, נראה לי נכון להשוות אמנות לספורט, גם הוא ממומן ע"י המדינה, גם הוא נצרך ע"י פלח אוכלוסיה מסוים. ג'ודו, למשל? ספורט איזוטרי למדי, האדם הממוצע לא יודע להבחין בין איפון לבין צוקהארה, ייתכן שצפיה בקרב כזה תעניין אותו גם מבלי להבין מי מוביל ומי מפסיד, למשל. אבל בשני המקרים, כדי לחוות את החוויה המלאה, צריך להבין מה אתה רואה. שמרן הוא מי שאינו פתוח ללמוד ולהשתנות, אני חושבת שמי שממשיך לצפות שתחום האמנות יקפא במקומו וימשיך לייצר אמנות שהוא מבין ללא מאמץ, הוא שמרן. זכותו, אבל (לדעתי) מוטב שיצהיר על עצמו "אני לא מבין את מאנצוני", מאשר יטען שמאנצוני אינו מובן, או שהוא שרלטן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאמרת טרם הבהיר מדוע ''יש אנשים שאוהבים את זה'' הופך דבר מה לראוי או רצוי. את אמנם לא מוצאת שום קשר בין אמנות לרצח, אבל הטיעון שאת משתמשת בו כדי להצדיק אמנות יכול, למעשה, להצדיק כל דבר שיש לו קהל. לסרטי סנאף יש קהל. אם את טוענת שהטיעון שלך כן חל על אמנות ולא על סרטי סנאף, עלייך להסביר במה הם נבדלים. כל עוד הטיעון היחיד שלך הוא ''יש לזה קהל'', הרי שאמנות וסרטי סנאף אינם נבדלים, ועל כן שניהם לגיטימיים במידה שווה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להציע לכם להתקדם שלב אחד? נסו "יש אנשים שאוהבים את זה, וזה לא בלתי מוסרי [עד כדי לקיחת מיסים]". אמנות קונספטואלית בפנים, רצח בחוץ. המשיכו מכאן (או שתקראו את אחד הפתילים האחרים כאן שהתקדמו עוד הלאה.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הוכחת באותות ובמופתים, שהתפיסה שלך לגבי מהי אמנות היא שמרנית ביותר.'' משום מה, נדמה לך שאם תגידי על מישהו שהוא ''שמרני ביותר'' ותאמרי שהוא לא מסוגל להנות מאמנות ''אחרי...'' ושאר טיעוני אד-הומינם אז הוא נורא ייבהל מזה שיגידו עליו שהוא בורגני אטום, יתנצל ויפרפר בדרכו חזרה אל הסליחה והמחילה. נצא מנקודת הנחה שאילו היה לך טיעון רלוונטי היית מן הסתם משמיעה אותו, אלא שככל הנראה אין לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"משום מה, נדמה לך שאם תגידי על מישהו..." לא נדמה לי כלום. שמרנות אמנותית אינה גנאי, אתה חולק אותה עם תשעים אחוזים מהאוכלוסיה, לדעתי. אין לה ולא כלום עם בורגנות או עם השכלה (פרט להשכלה בשטח האמנות עצמו, אולי). אני פשוט הסתייגתי מטכניקת הוויכוח שלך. אתה בוחר סעיפים שנוחים לך, מצטט חלק מהם, ומתייחס אליהם כמו שופט, שגוזר נכון ולא נכון. "אין ומעולם לא היתה דרך אחרת"? אה, הנה, הבנתי מה הבעיה שלי איתך, אתה לא מתווכח כדי ללמוד. אתה מתווכח כדי לנצח, ועם זה - אני לא מתווכחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''לא נדמה לי כלום. שמרנות אמנותית אינה גנאי, אתה חולק אותה עם תשעים אחוזים מהאוכלוסיה, לדעתי. אין לה ולא כלום עם בורגנות או עם השכלה (פרט להשכלה בשטח האמנות עצמו, אולי).'' אם אינך יודעת מספיק או מבינה מספיק כדי להגיב תגובה עניינית לטענות ענייניות, פשוט אל תגיבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה שלך היא דוגמה מפוארת לתגובה לא עניינית לטענות ענייניות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תזכיר לי מה היו הטענות הענייניות שהיא העלתה לגופו של דיון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיפאק?-הי! א-ו-ר-י--ר-אא-ד-ל-ר! הך בתוף והי-צ'יפופו! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אין ומעולם לא הייתה דרך אחרת לתפוש את הדברים" אתה טועה, ויש דרכים אחרות לתפוס את הדברים. יותר נכון, אתה תקוע, אבל יש דרכים אחרות. מהי טכניקה? היכולת לשעתק מדוייק את המציאות? רחובות אירופה עמוסים בוגרי אקדמיות סובייטיות המציירים דיוקנאות משעממים. אם אתה בוחר להגביל את מנעד ההנאה מאמנות שלך להיפר ריאליזם, שיבושם לך. (ואגב, עדיין לא הבנתי מי בדיוק מפריע לך להשקיע את הונך בציורים של שובל תלמידיו של ישראל הרשברג? ואגב, איך נתנו להרשברג להציג במוזיאון ישראל?) הטענה שזוהי מטרת האמנות הפלסטית, להוכיח שאתה יכול לצייר יפה פרח או גוף עירום או בית, ואז להוסיף עוד משהו (-מה באמת הוא המשהו הזה?), היא באמת מגוחכת, אם כי כמובן שהיא לגיטימית. חבר שלי, תלמיד של ישראל הרשברג, הסביר לי פעם כמה הטכניקה של קרוואג'יו גרועה, כמה שהוא לא יודע לרשום.... (קרוואג'יו, הכוונה..) הוא לא נהנה מקרוואג'יו, כי קרוואג'יו לא יודע לרשום... נו טוב. (ואגב, פיקאסו, לדעתי, אולי ידע לרשום היטב, אבל היה אמן די משעמם.) מהי הטכניקה של מלחין - קונטרפונקט? ומי שפחות טוב בקונטרפונקט נחשב מלחין פחות טוב? (באך, קונטרפונקטיסט ענק לא נחשב ליוצא דופן בזמנו, וכמעט שנשכח). מהי הטכניקה של משורר - חריזה? ומי שכותב FREE VERSE, האם הוא משורר גרוע? להזכיר שמות? "אין עדות טובה מזו למצב הפתטי שבו נתונה האמנות הפלסטית" בעיני, אם יש כאן עדות כלשהי לפתטיות היא לזו של גישתך. "האם מישהו היה מעלה על דעתו סופר שאינו שולט בשפה בה הוא כותב?" לא ממש, אבל ההקבלה היא לצייר ריאליסטי שלא יודע לצייר ריאליסטי. לא פחות, ולא יותר. אתה מתעקש לקלל שוב ושוב את "האמנות הקונספטואלית", אבל האמת היא שאני לא יודע מהי אמנות קונספטואלית. אני מכיר אמנות טובה ואמנות לא טובה, ואת מה שבאמצע. אני לא ממש מכיר הבדלים בין ציור, לפיסול, לשירה, לקולנוע אמנותי, לאמנות קונספטואלית. אני מכיר מעט מאוד אמנים שיוצרים (מעבר למס השפתיים ההכרחי) "אמנות קונספטואלית". מה שבאמת משעשע זה לראות עד כמה אתה יוצא נגד האוצרים והמומחים והמוטי עומרים, ועד כמה אתה "מיטעמר" בעצמך, עם כל מיני הבחנות ואבחנות ומה מותר ומה אסור.. (עליו לפחות אני יודע שהוא למד תולדות האמנות מאנשים חכמים באמת).. נדמה לי שכבר הסכמנו, (אני לפחות הסכמתי) שמקומם של אנשי "התיאוריות" בפח האשפה של האמנות, ואני לא בדיוק רואה איך ההבחנות שלך נמצאות במקום ממש אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היכולת לשעתק במדוייק את המציאות לא מגבילה את האמן להיפר ריאליזם. לדאלי היתה יכולת טכנית מעולה ולא נראה לי שאפשר להגדיר את היצירות שלו כהיפר ריאליזם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מהי טכניקה? היכולת לשעתק מדוייק את המציאות?" לא, טכניקה היא הידע, האימון וההכשרה ה*בסיסית* של כל בעל מקצוע במקצועו. זה הבסיס הנדרש בין אם מדובר באמנות, אומנות או מיון עגבניות. בלי זה אי אפשר. אבל זה כמובן לא הכל. זהו הבסיס. כמובן שישנם כאלו שהטכניקה שלהם פחות ממושלמת, ורק לעתים נדירות מחזיקים אמנים בטכניקה מושלמת בכל התחומים.*1* וזו גם אינה הדרישה. הטכניקה נדרשת כבסיס שממנו אפשר לצאת למקום אחר, בהתאם ליכולתו, טעמו והשראתו של האמן. העובדה שרוב האנשים הרוכשים לעצמם מיומנות מקצועית מסויימת אינם מסוגלים להפוך למצטיינים בתחומם, משום שהם נטולי כשרון מספיק, השראה, וכדומה ויכולתם מוגבלת רק לשכפולים והעתקות מיומנות אינה עדות לכך שטכניקה אינה נדרשת, אלא רק לכך שהיא לא העניין כולו. "ההקבלה היא לצייר ריאליסטי שלא יודע לצייר ריאליסטי. לא פחות, ולא יותר" הבנתי. כלומר, לצייר שמגיע למסקנה בשנה א' שהוא ילך לכיוון הקונספטואלי אין צורך למעשה בלימודים אלא בשיעורי יוגה לפיתוח העין השלישית, אם כן? אם רישום, קומפוזיציה, צבע ושאר ארטיפקטים מיותרים אין חשיבות, מה בעצם ההכשרה של אמן כזה? פיתוח הרגישות? שיעורי קופירייט ב"בצפר"? כושר גופני למשימה העתידית של עיטוף הפנטגון בנייר עיתון והדבקת 2056 פטמות מפלסטיק של פרות על הבית הלבן? ============== אני מדלג מכאן והלאה על ההשתפכות הנרגשת על כמה שאני בעצם מוטי עומר בהתהוות ושאר "עלבונות". המעניין כאן הוא רק שלבד מהנקודה הראשונה – בה למעשה ענית על מה שהתחשק לך ולא על הטיעון שלי – למעשה התחמקת לכל אורך הדרך מהתייחסות עניינית לטיעוני. העליתי כמה טענות פשוטות למדי, מדוע שלא תתייחס אליהן במקום למניעים הנסתרים שנדמה לך שאתה מגלה באישיותי? טענתי: א. יצירה בתחום האמנות הפלסטית, כמו בכל תחום אחר, דורשת התמחות ורכישת הכישורים הנדרשים לציור או פיסול. ב. השלב הבא, שבו מתבטא או לא מתבטא כשרונו של אמן, מבוסס על ההתמחות שקדמה לה, אם בהיענות, אם במרידה ואם בהתעלמות. היא לא יכולה להתבסס על בורות סתם. ג. הרעיון/קונספט/חשיבה אינם מספיקים כדי להפוך "כל דבר, בקונטקסט הנכון" לאמנות. הרעיון/קונספט/חשיבה צריכים להיות מתווכים דרך היצירה עצמה, לא כהסבר בצידה. ============== *1*סתם לשם דוגמה, רנואר התייסר ארוכות בבעיות הרישום שלו, והתקופה האנגרית שלו היא סוג של מאה קולפה שלו על ההכשרה הקלוקלת שלו; רובנס התייסר קשות בתחילת דרכו עם הפוטי המעצבנים; לורמיר, המושלם במובנים אחרים, הייתה בעייה קלה בתחום ציור ידיים. דווקא הערתך בנוגע לקראווג'יו מעט תמוהה. איך בדיוק סבר אותו תלמיד של הרשברג שקרוואג'יו לא יודע לרשום כאשר לא שרדו רישומים של קראווג'יו? ייתכן והוא מיחזר כאן את הטענות המטופשות שהשימוש של קאראווג'יו בקמרה אובסקורה הופך אותו ל"מעתיק על הקווים." אלו קשקושים בעלמא, לדעתי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |