בתשובה להאייל האלמוני, 19/11/04 3:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם אם ימצאו נפט אני לא חושב שכדאי להפנות את הכסף ללימודים חינם באוניברסיטה, זה רק יגדיש את האונ' בתלמידים שירצו לנצל את הכסף ושלא ממש מתלהבים מנושא הלימודים (ראה תגובה שלי למעלה). אם אכן יום אחד המשיח יגיע וימצאו נפט בארץ, נראה לי שהשקעת הכסף בתיגמול מורים לפי הביצועים שלהם, כמו שוועדת דוברת מציעה, תניב תשואה יותר טובה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ויישום ההמלצות כנראה בעיצומו. יותר ויותר מורים נשלחים לפריפריה בחוזים אישיים, בהם המשכורת גבוהה ב 80% משכר המורה הרגיל, וחדורים מוטיבציה (ואיכות גבוהה יותר מהמורים שקונים בשני שקלים), מעלים פלאים את אחוז הזכאים לבגרויות שם. פלא כפול: הדבר נובע לא מיוזמה של משרד החינוך המנוון והמשותק, אלא מיוזמה של אותן אוכלוסיות שמתוארות כאן בדיונים כאלו שלא דואגות לילדיהן, ולכן "צריך" לסייע להן. קישור אחד בנושא: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו נו, להסיק מהכתבה הזאת שהגיעו ימות המשיח - זאת אופטימיות פראית. נחזיק להם אצבעות, לשוואהנה ולג'יוסי מג'לג'וליה, שאחרי מאבק של חמש שנים "ניכרים בהם סימני עייפות ושחיקה", ולבתיה קטר משדרות, שכבר "אין לה זמן משפחה", זה מה שאפשר לומר כרגע. גם צמיחה פלאית מאסיבית של זכאי בגרות היא לא מהכתבה הזאת, וגם לא שכר מורים גבוה ב80% מן השכר הרגיל, אבל אני מקווה שאתה יודע על מה אתה מדבר. בכתבה ה*זאת* בהארץ, בכל אופן, מדובר על מלחמה מן הסוג הידוע, מתישה ונושאת פירות מעט מאוד ולאט מאוד, כמו כל המלחמות, עם כמה נטיפי וורוד וסביבם הרבה מאוד אפור, אפור, כרגיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שאין את הקישור לדברים האחרים בכתבה. ראיתי את זה לא מזמן ב themarker, ואני מנסה לאתר אזכור לכך. איני אומר שהמצב ורוד, אבל גם כך הכתבה מפריכה את הטענות הרגילות בדבר נחיצות המדינה בחינוך, ומראה אותה בערוותה, כגורם הגדול ביותר שעוצר את דרכם של אותן שכבות חלשות לחינוך איכותי. בעצם, באופן פרדוקסלי, "חינוך חינם" של המדינה מיטיב עם השכבות החזקות, שנהנות תמיד מבתי ספר ברמה גבוהה ע"י מעורבות של ההורים בניהול, לעומת הפריפריה שאין לה מספיק כוח פוליטי להשיג את המעורבות הזו. בשני המקרים משלמים ההורים אותו דבר עבור החינוך הפורמלי, וכך יוצא שהפריפריה והחלשים מסבסדים את הרמה הגבוהה של החזקים, שבמערכת פרטית דיפרנציאלית היו משלמים עליה יותר. שיטת השוברים, או במדרגה הגבוהה יותר הפרטה מלאה היו פותרות עיוות זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שמעוניין במקור לנתונים בתגובה 262712, מוזמן לבקר בעיתון ידיעות של סופשבוע הקודם (דף ראשי) תחת הכותרת: "מורים בחוזים אישיים מעלים הזכאות לבגרות". לא מצאתי קישור מקוון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאין מי שיחלוק על כך שכשאתה שוכר את המורים הטובים יותר בחוזים אישיים אתה מעלה את מספר הזכאים לבגרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, גם אין מי שיחלוק על המסקנות המתבקשות האחרות: כשאתה מעסיק את כל יתר המורים במשכורת גלובלית וחוזה סטנדרטי, תקבל לרוב חינוך שרמתו נמוכה, אלא אם אתה נמצא בשכונה חזקה, בה ההורים מעורבים (ולכן משפיעים על איכות המורים ותכני הלימודים), וכך נוצר המצב שלכולם יש חינוך "חינם", רק שבמקומות החלשים הוא שווה הרבה הרבה פחות (עד כדי חוסר טעם להגיע לבית הספר), וכך בעצם מעורבות המדינה מייצרת שהעובדים במקומות החלשים מסבסדים את לימודיהם הטובים של העובדים במקומות החזקים. מעבר לשיטת שוברים, שתבטיח שגם במקומות החלשים יהיה להורים ביטוי טוב יותר, ובמקביל (באופן תוצאתי או יזום) הפרטה של רשת החינוך, תעלה את הסטנדרד ותייצר את כל המורים הטובים בחוזים האישיים בכל מקום *באותה עלות בדיוק* (אם לא נמוכה יותר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. על המסקנות האלה יש מי שיחלוק (למשל אני). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיבלת את פרס ווטסון לתשובה המתומצתת ביותר ב 20 בנובמבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה שבשוק חופשי המורים הטובים ילכו לפריפריה, שם ישלמו להם פחות טוב מאשר במרכז? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה לא טובה :) הרעיון הוא שבשוק חופשי, במתאם לא רע, ככל שאתה יותר מוצלח בתחומך, תתוגמל יותר. לא סביר שהפריפריה תדע לתגמל יותר מהמרכז, אבל היא עדיין תדע לתגמל הרבה יותר טוב מהיום. כך שניתן לומר שייתכן שבמרכז יהיו מורים *יותר* טובים בממוצע מהפריפריה (לפחות בהתחלה), אבל בפריפריה יהיו עדיין מורים טובים (בוודאי בהשוואה להיום). הסיבה: בתי הספר הפרטיים מבינים שהאטרקטיביות שלהם היא ברמת החינוך וההוראה, ולכן לא יוציאו אף שקל מיותר על מנגנון, ויקצו כל מה שאפשר למשכורות למשיכת מורים טובים. ההיפך מזה קורה היום בשליטה הממשלתית: כל שקל נוסף מוצא על ועדות, מפקחים ומנגנון, וקיבלנו מורים בשכר מינימום, שרמתם ירודה. שיטת השוברים, דרך אגב, היא מן דרך ביניים בין שוק חופשי לחלוטין לריכוזיות ממשלתית, בה קיים האידיאל של דאגה מרכזית לחינוך ע"י גביית מיסים לחינוך, אולם ההבדל מהמצב כיום הוא שמיסים אלה מועברים ישירות לאזרחים בדמות שוברים, ואלה בוחרים באילו בתי ספר לנצל אותם, וכך מרוויחים גם את האידיאל הרווחתני וגם את היעילות והרמה הגבוהה של השוק הפרטי (כל שובר מקנה יכולת הוראה ברמה גבוהה ללא צורך בתוספת, מאחר והוא מהווה את החלק היחסי של הילד בתקציב החינוך ללא התקורה של המנגנון, הפקחים ושות'). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם כבר פותחים בקטן נושאים שנטחנו בעבר, להלן קישור שאולי יסייע להבין כמה באמת יעילה הרשות להגבלים עסקיים בישראל: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואין פה תקיפה אישית אבל כל מה שאמרת לא מגובה באף תיאוריה כלכלית, "שבשוק חופשי, במתאם לא רע, ככל שאתה יותר מוצלח בתחומך, תתוגמל יותר" ממש לא נכון ככל שאתה מצליח לשכנע אנשים לקנות יותר את המוצר שלך תתוגמל יותר. התועלת השולית היא סובייקטיבית ותלוייה בצורת הצגת הדברים (ראה טברסקי-כהנמן+אישזהי מידה של קריבה למציאות) "בתי הספר הפרטיים מבינים שהאטרקטיביות שלהם היא ברמת החינוך וההוראה, ולכן לא יוציאו אף שקל מיותר על מנגנון, ויקצו כל מה שאפשר למשכורות למשיכת מורים טובים" שוב פעם לא נכון ולא מדוייק משום מה יש את המחשבה שיעילות כלכלית שווה אפקטיביות בימועית על בית הספר פשוט למשוך תלמידים הוא יכול להשקיע את כספו במנגנון משומן של שיווק ויחסי ציבור + לחם להמונים יכול להיות שיעבוד יכול להיות שלא, יכול להיות שיעבוד פחות מבית ספר שמשקיע הכול בחינוך ,אבל אי אפשר לדעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התקשרתי היום לברר משהו באחת מחברות התקשורת הגדולות. הם מפרסמים בשלטי חוצות מספר 1-800 שבו אפשר להצטרף אל שורות המנויים שלהם, ולהרשם לשירותים חדשים. המענה מיידי, הטלפניות שמחות לעזור. תמיכה טכנית: המספר מודפס באותיות קטנות בחשבון החודשי; מענה אחרי כחמש דקות. הטלפנים מוכנים לסייע אם יש צורך. ביטול מנוי: יש מחלקה מיוחדת שיודעת לחולל את הפלא הזה. את מספר הטלפון שלהם יודעים בתמיכה הטכנית. לא, הם לא יכולים להעביר את השיחה; צריך להתקשר. אחרי חצי שעה של מוזיקת מעליות, ויתרתי (המכתב המנומס בדרך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שקורה כשמנויים על שרותיה של חברה ממשלתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שקורה כשמנויים על שרותיה של חברה טובה כל-כך שמחלקת ביטול המינויים שלה התנוונה מחוסר שימוש, ככנפיהם של עופות על איים חסרי טורפים. (לצורך השוואה, נסה לבטל את המנוי שלך בחברה הציבורית ''מס הכנסה'') |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביטלתי. שלחתי להם מכתב בעברית פשוטה, האומר כי העסק בעטיו נפתח המנוי חדל מלהתקיים, והמנוי בוטל. אגב, להבדיל מ''בזק'', מס הכנסה אינו חברה. לא ממשלתית, לא ציבורית (שזה משהו לגמרי אחר) ולא אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המנוי בוטל? אכן. שכחת רק לציין שהוא בוטל אחרי שבע שנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גבית דמי המנוי הופסקה לאלתר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שקרן. הגביה בשעור כך-וכך אחוזים מההכנסות נשארה בתוקף למשך כל אותן שבע השנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כמובן צודק. יתרה מכך, מס הכנסה ממשיך לגבות כך-וכך אחוזים מההכנסות של אותו עסק גם היום, לאחר שחלפו עוד פעמיים שבע שנים, ונראה שהוא ימשיך בכך לנצח. גם הגביה בסך כך-וכך שקלים עבור כל פעימת מונה בקו הטלפון שהיה לי והוסר ע"י חברת "בזק" (לבקשתי) נמשכת עד עצם היום הזה. אפילו במכולת של פאליק, שהלך לעולמו לפני כ-20 שנה אני ממשיך לשלם כך וכך לירות על כל ארטיק שאני קונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי לא נעים להגיד אבל כל מה שאתה אמרת איננו נסמך על יותר מתחושת בטן פרנואידית ובוודאי שלא נסמך על שום תיאוריה כלכלית (סבירה או לא) שמתייחסים אליה ברצינות. בתמצית, ה''תיאוריה'' שעל פיה ניתן להצליח כלכלית על ידי מכירת מוצר מחורבן עם שיווק מוצלח עשויה להראות סבירה למרקסיסטים שבחבורה אבל במציאות המציאותית היא איננה מופעלת על ידי אף גורם מסחרי וממילא מופרכת על ידי העובדה הפשוטה שהמוצרים השונים הנקנים על ידי ההמונים נהנו ונהנים משיפור מתמיד באיכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיר את המאמר של סטיבן ג'יי גולד על "קיטון פילטי בטבלאות שוקולד הרשי"? גולד הראה כיצד, ככל שחלף הזמן, גודל טבלאות השוקולד של הרשי הלכו ונעשו קטנות יותר, בעוד שמחירן הלך ועלה. לא מדובר בתופעה יחודית. לא מזמן קראתי כתבה על ה"חידוש" שעברו מגוון שקיות של חטיפי אוסם - המחיר נשאר כשהיה, אבל משקל החטיף בכל חבילה, אללי, עלה. כלומר, קיבלת פחות מוצר בעבור אותו כסף. ושים לב שעוד לא אמרתי אף מילה על מיקרוסופט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטח מתכוון לומר שמחיר חטיפי אוסם נשאר כשהיה, בעוד שהמשקל *ירד*, ולא כפי שכתבת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אממ... כן, גם זה. (: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר את המאמר של גולד ואני גם מכיר את התופעה באופן כללי, למרות שבמקרה של גולד יש לזכור שהוא מדבר על ירידה הדרגתית במשקלו של החטיף במחיר 15 סנט החל משנת 65 ועד לשנת 75 - המחיר קבוע, למרות האינפלציה - מכאן שמשהו צריך להשתנות אלא אם משיגים שיפור ניכר בפריון, וכנראה שלא. אני מכיר גם עוד נתונים, והרוב המכריע של המוצרים אותם אנחנו צורכים (שלא לדבר על כך שאנחנו צורכים הרבה יותר מוצרים באופן כללי) בהחלט עונים על הכלל. משפחה אמריקאית ממוצעת הוציאה בתחילת המאה שני שליש מהכנסתה על ביגוד, מזון ודיור. היום היא מוציאה בערך שליש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו. ירידה משני שליש לשליש בארבע שנים! | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |